שמחה משמיים בבלו הוריזנטה • ראיון מרתק

שמחה לא–מוסברת

את המקרה הבא שאירע ממש בתחילת שליחותו, לא ישכח הרב ניסים קטרי כל חייו.

"את השליחות שלנו התחלנו בתחילת שנת תשמ"ז. באותן שנים עדיין לא היה אינטרנט ובוודאי לא טלפונים ניידים. גם הקוים הנייחים שהיו בבתים, אי אפשר היה להעתיק ממקום למקום. כך נאלצנו בתחילת שליחותנו לעבוד בלי טלפון בבית או בבית חב"ד, דבר שהיה בגדר מוצר בסיסי נחוץ ביותר עבור שליח. בלי זה, יש קושי רב להתקשר לאנשים ולהזמין אותם לפעילות.

"כדי להתקשר לאנשים, היינו צריכים ללכת לטלפון ציבורי שהיה בסופרמרקט, מרחק שני רחובות מביתנו. כך התחלנו את השליחות שלנו…

"זה קרה ביום הכי שגרתי, בשעות צהריים, כאשר חזרתי ברגל מהקניות. אפילו כסף לקנות רכב לא היה לנו. נכנסתי לרחוב בו אני גר, ופתאום אני מרגיש שמחה עצומה ממלאת אותי. עד כדי כך, שהרגשתי כאילו הרחוב כולו שמח ורוקד יחד איתי", נזכר הרב ניסים קטרי. "הרגשה די משונה, אם נאמר בכנות, שמחה גדולה ללא שום סיבה חיצונית. הגעתי הביתה ופרקתי את הקניות. פתאום השכן שהיה לו בביתו טלפון, דפק אצלי בדלת ואמר לי שהתקשרו אליו מחו"ל עבורי.

"הלכתי לביתו כדי לקבל את השיחה. מעבר לקו היה חבר מניו יורק שביקש לבשר לי את הבשורה טובה על 'דידן נצח'. מדהים לראות כיצד שליח שנמצא כל כך רחוק, מנותק בלי שום אמצעי תקשורת, שום חב"דניק נוסף בכל האזור שלו, מרגיש את השמחה של 'דידן נצח' עוד לפני שסיפרו לו על כך…

"ביום שלמחרת הגיעה אלינו הידיעה שהרבי הודיע כי ימים אלה הם ימי רצון לבקש ברכה, ואת כל הבקשות הוא יקרא בציונו של אדמו"ר הריי"צ והתפילות יעלו ישר להקב"ה.

"אותה תקופה הייתה תחילת עידן הפקס, כך שלא היה לנו אפילו מכשיר לשליחת פקס. כדי לשלוח פקס ברכה לרבי, נסענו למרכז העיר, שם היה סניף דואר ראשי שהחזיק במכשיר.

"חשבתי לעצמי 'מה הסיכוי שמכל עשרות אלפי הפקסים שנשלחים כעת אל הרבי מכל העולם, הפקס שלנו יצליח 'לתפוס את הקו' ולהגיע לרבי. אך בכל זאת ביקשנו לנצל את ה'עת רצון' ולשלוח. כשהפקיד שלח את הפקס, כבר בפעם הראשונה בה לחץ על כפתור, הפקס עבר… לא האמנתי. איך יכול להיות שמכל העולם שולחים כעת פקסים לרבי, ודווקא הפקס שלי הצליח לעבור… הרגשתי שזה איתות משמים עבורי – כמה הרבי נמצא עם השלוחים ברחבי העולם, והוא 'זמין' להם בכל עת", מסיים הרב קטרי את זכרונותיו מהתקופה הראשונה שלו לשליחות.

אנשים רבים ששומעים את המילה "ברזיל", מיד עולה במוחם תמונה של מדינה גדולה, שיש בה נופים עוצרי נשימה לצד עוני מחפיר שהולך ומחמיר, ומסביב הרבה פשע לא נשלט.

אחת הערים הגדולות בברזיל, היא 'בלו הוריזונטה'. לא בטוח ששמעתם עליה, או אפילו את שמה… העיר ממוקמת באזור דרום–מזרח המדינה. אוכלוסייתה מונה יותר משני מליון תושבים. אחוז הפשעים בבלו הוריזונטה נמוכים יחסית לשאר הערים המרכזיות במדינה, והיא נחשבת לצומת כלכלי משמעותי בברזיל. חברות בינלאומיות רבות קבעו את משרדיהן בעיר.

לפי הערכות זהירות, הקהילה היהודית בעיר מונה כחמשת אלפים יהודים.

בביקור שערכתי לאחרונה בברזיל, ישבתי לשיחה עם הרב קטרי, שליח הרבי מלך המשיח בעיר, ושמעתי ממנו על פעילותו במקום לצד אשתו הגב' רבקה. כמעט ארבעים שנה הוא פועל בעיר, והוא יודע כי עד להתגלות, הוא ממשיך למלא את התפקיד שלו להכין את העיר לקבלת פני משיח.

סגירת מעגל

איך בעצם הגעתם לשליחות בעיר כמו בלו הוריזנטה?

"בבחרותי למדתי בישיבת פטרופליס שבברזיל שהקים הרב בנימיני ז"ל, זאת למרות שהוריי רצו שאלך ללמוד באוניברסיטה כדי שארכוש מקצוע.

"באותה ימים, לפני כארבעים שנה, היו חסרים רבנים ומורי הוראה דוברי השפה הפורטוגזית. הרבנים שהיו אז בברזיל, הגיעו ברובם מחוץ למדינה, כך שהם לא ממש היו בקיאים בשפה המקומית. לא ייפלא אפוא שהקשר עם התושבים היה קשה יותר".

הישיבה החב"דית שהוקמה בברזיל, הייתה 'בית יוצר' לרבנים ולשלוחים שיצאו לפעול בברזיל ושכנותיה. עוד בהיותם בחורים, יצאו תלמידי הישיבה להפיץ יהדות בכל המדינה, בעיקר בחגי תשרי.
בשנת תש"מ נשלח הת' ניסים קטרי, תלמיד הישיבה, לשליחות בעיר בלו הוריזונטה. הוטלה עליו המשימה לנהל את התפילות ביום כיפור.

"במוצאי היום הקדוש ניגש אליי גבאי בית הכנסת, והצביע לי על יהודי זקן שלא דרך בבית הכנסת מזה עשרים וחמש שנה. דווקא ביום הקדוש בו אנחנו הגענו להשפיע על הקהילה, חזר הלה לבית הכנסת לאחר שנות נתק כה ארוכות.

"דמותו של הקשיש חלחלה בתוכי, וגרמה לי להבין כמה יהודים מחכים לנו כדי שנבוא ונדליק את הנשמה היהודית שלהם. זה נתן לי אז תמריץ לצאת לשליחות", מספר הרב קטרי.

לאחר חתונת הרב ניסים ורעייתו רבקה, בני הזוג קטרי קבעו את ביתם בעיר פאולו, שם התגוררו בקרבת מקום לשליח הרבי הרב שבתי אלפרין. בין תפקידיו הוא גם היה רותם זוגות צעירים לשליחות בערים שונות ברחבי המדינה.

הרב אלפרין שם עינו על האברך הצעיר, ושאל את הרבי האם לשלוח אותו לאחד המקומות בברזיל בהם חסרים שלוחים? תשובתו של הרבי הייתה "הסכמה וברכה ונכון הדבר, אזכיר על הציון".

עוד באותו השבוע קיבל גם הרב ניסים עצמו ברכה מהרבי על יציאה לשליחות, זאת בעקבות שאלה ששיגר לרבי אודות השליחות. "רעייתי ואני ראינו בתשובות הללו מענה ברור לכך שעלינו לצאת לשליחות באחת הערים בהם אין עדיין שליח".

אחרי כמה ימים הגיעה הצעה מהרב אלפרין לצאת לשליחות באחת הערים. הזוג הצעיר נסע לעיר, בדק את המקום, וכשחזר חזרה, שאלו את הרבי האם לצאת לשליחות לאותו מקום, אך התשובה של הרבי בוששה מלהגיע. רק כעבור תקופה הגיעה התשובה "לשאול ידידים מבינים".

"התייעצנו עם הגיסים שלנו שכבר כיהנו כשלוחים בברזיל באותה תקופה, והם אמרו שהשליחות בעיר הזו לא מתאימה לנו. מבחינתנו, התשובה שלהם זו התשובה של הרבי. המשכנו אפוא לחפש מקום שליחות מתאים.

"כעבור חודשיים הציע לנו הרב אלפרין לצאת לשליחות בעיר בלו הוריזונטה – אותה עיר שכבר בגיל שבע עשרה הייתי בה, ונתנה לי חשק לצאת לשליחות. הוא אמר לי כי מכיוון שכבר קיבלתי תשובה מהרבי לצאת לשליחות, אין צורך לשאול שוב. אבל אשתי רבקה שתחי' סירבה ונימקה בכך שלא עושים דבר ללא ברכה מהרבי.

"זה היה יום שישי בו שאלנו את הרבי האם מתאים שנצא כשלוחים לבלו הוריזונטה. יומיים לאחר מכן קיבלנו ברכה מהרבי – ויצאנו לדרך".

מתחילים מאפס

הרב קטרי חווה את תחילת שליחות וציון הדרך מאז שיצא ועד היום הזה – כאתגר לא פשוט. אני מבקש ממנו שיספר על הרגעים המיוחדים שזכורים לו מתקופת שליחותו בעיר, והוא בוחר לפתוח דווקא בסיפור מהתקופה הראשונה.

"בתחילת השליחות שלנו, סיפר לי גבאי בית הכנסת, על יהודי אחד שיושב בסוף בית הכנסת. הוא אמר לי שההורים של אותו יהודי חיו כחמש מאות קילומטר מהעיר שלנו, ואביו נפטר בימים האחרונים ונקבר בבית קברות של גוים. בדקתי אפשרות להעביר אותו לבית קברות יהודי, אבל הובהר לי שכעת אנחנו צריכים לחכות כמה שנים כדי להביא את הקבר של אותו יהודי לקבורה יהודית.

"כמה ימים לאחר מכן, התקשר אליי עו"ד מהעיר אלפנס – העיר בה נקבר אותו יהודי שהלך לעולמו – וסיפר לי שהוא עובר דברים קשים כמו פרנויה של רדיפה וכדומה. הוא ביקש שאברך אותו להיחלץ מהפחדים שהיו לו.

"במוחי הבזיק פתאום העניין של אותו יהודי שנקבר בעירו בקבורה לא–יהודית, והרגשתי שיש כאן הזדמנות… שאלתי את העו"ד, 'האם תרצה שהדברים הקשים שאתה עובר ייפסקו? אם כן, תסדר רישיון להעביר את היהודי שנפטר לפני כמה ימים לבית קברות יהודי'. עורך הדין השיב שהוא מכיר את היהודי שנפטר, והוא ידאג להעברת הקבר שלו לבית קברות יהודי.

"הוא דאג לכתוב לכל הרשויות המתאימות ושכנע אותם שהיהודי הזה נקבר בטעות בבית קברות גויי, וצריך להעבירו לבית קברות יהודי. הוא אכן הצליח במשימתו, על אף שזה היה בניגוד לחוק הברזילאי הקובע כי אדם שנקבר, יכול לעבור לבית קברות אחר רק לאחר חמש שנים מיום הקבורה.

"כך זכינו להביא אותו לקבר כדת וכדין.

"בחלוף חודשיים, נפטרה גם אשתו של אותו יהודי, והיא נקברה בסמוך לבעלה. כך זכינו לקבורת ישראל עבור שני יהודים", מספר הרב קטרי בסיפוק.

מסתבר שהסיפור לא מסתיים כאן. בנו של אותם בני זוג יהודים, היה איש גלמוד ומדוכא. היו גורמים שונים שרצו לנצל אותו, ואנחנו ביקשנו למנוע זאת, הקפדנו לקרב אותו עוד יותר לבית חב"ד שלנו. בעקבות כך החל להשתתף יותר בתפילות ובשיעורים, וניצל מאותם גורמים שביקשו להרחיק אותו מחיי יהדות".

איך מגדלים ומחנכים ילדים במקום כה רחוק ונידח מבחינה יהודית, ללא חברה וללא פעילויות מסודרות?

"כששאלו אותנו על אוכל, ענינו שזו לא הבעיה המרכזית שלנו, למרות שבאותה תקופה של מעבר לעיר, לא היה לנו מה לאכול מלבד פירות, דייסה ומים. אפילו קרקרים לשבתות לא היה לנו…

"עם זאת, הבעיה העיקרית שלנו הייתה חינוך הילדים בעיר כמו שלנו. בלית ברירה לקחנו את החינוך שלהם גם כחלק מאתגרי השליחות שלנו.

"בבוקר הם למדו בבית ספר של הקהילה, שם למדו לימודי חול, ובשעות הצהריים אני ואשתי לימדנו אותם לימודי קודש. ברוך ה' הצלחנו להביא אותם להישגים בלימודי קודש, כך שכאשר הם הגיעו לישיבת פטרופוליס, הם היו עם ידע רב בלימודי קודש, אפילו יותר מאלה שלמדו בתלמודי תורה רשמיים בערים אחרות בברזיל…

"בחופשות שלהם השתדלנו לשלוח אותם למחנות הקיץ. קוריוז מעניין: כשהם הגיעו לשם לראשונה, הם סירבו לאכול מחשש שהאוכל לא כשר. עד כדי כך הם שמרו על עצמם… עד שהגיע בן–דודם והסביר להם שבמחנה נותנים רק מוצרים כשרים למהדרים, וכי הם יכולים לאכול ללא חשש…"

איך באמת אתם משיגים אוכל כשר?

"היום זה הרבה יותר קל, כי אפשר להשיג פה מוצרים רבים בכשרות טובה, אבל בשנות השליחות הראשונות שלנו, הרב אלפרין היה שולח לנו מפאולו מידי כמה חודשים מכולה עם כל מוצרי האוכל שהיינו צריכים בכשרות מהודרת.

"מידי יום ראשון הייתי הולך לרפת וחולב חלב עבור הילדים שלי. לימים קרה דבר מעניין, אפילו שמיימי. הרפת הזאת נסגרה בדיוק בימים בהם התחיל להגיע חלב עמיד בכשרות טובה לעיר השליחות שלנו. הרגשתי כאילו כל קיומה של הרפת לא היה, אלא כדי שנוכל לחלוב חלב ישראל. אחרי שיכולנו להסתדר בלעדיו – הרפת נסגרה…

"זו באמת ההזדמנות להודות לרב אלפרין על כל העזרה והתמיכה הגשמית והרוחנית שהוא תמך בנו לאורך ימים ושנים טובות".

תוכל לשתף אותנו בסיפורים מיוחדים הממחישים איך הרבי נמצא איתכם בחיי השליחות שלכם?

"אנחנו מרגישים את זה לאורך כל הדרך, בכל יום מחדש. הסיפורים הם רבים, וזו באמת תחושה שמלווה אותנו יום–יום.

"יש פה יהודי שלחם במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים. הייתה לו בת שהתגוררה בעיר איטאבירה, כמאה קילומטרים מאיתנו, והוא ביקש שנקבע מזוזות בביתה.

"אשתי סירבה לנסוע איתי, באמרה שהיא לא מוכנה להיטלטל עם כל הילדים למקום נידח כדי לקבוע מזוזה בפתח של אישה, שאביה רוצה שנקבע לה מזוזה, מבלי שנדע אפילו אם הבת עצמה מעוניינת בכך.

"אך כשקמה למחרת בבוקר, הודיעה לי כי החליטה להצטרף אלי לנסיעה. כששאלתי למה שינתה את דעתה, סיפרה לי שבאותו לילה חלמה חלום מפעים על הרבי. היא ראתה את הרבי נוסע במכונית שלו אל ביתה של אותה אישה, תוך שהוא מסתכל עליה בפנים רציניות ואומר 'אני נוסע לאיטאבירה ואת לא רוצה לנסוע?', כמובן נסענו לשם מיד, והבת קיבלה אותנו בפנים יפות. קבענו את המזוזה בפתח הבית. לאחר מכן ישבנו לשיחה עם האישה ועם בעלה.

כשיצאנו בחזרה הביתה, אשתי אמרה לי שעכשיו היא מבינה את כוונתו של הרבי, שכל כך רצה שנבקר אותה. האישה הזו חולה במחלה נדירה, וכנראה לא סתם הרבי רצה שניסע לקבוע אצלה מזוזה בפתח הבית, ונעמוד בקשר איתה. הקשר הזה נמשך עד היום (ראו מסגרת). ברוך ה', שלושים שנה חלפו מאז, והיא עדיין מתמודדת עם מחלתה הנדירה, אבל היא חיה ומתפקדת כרגיל"…

כתובת יהודית יחידה באזור

העיר בלו הוריזנטה היא 'עיר הנידחת' רוחנית לכל דבר ועניין. בואם של השלוחים יצר סוף סוף נקודה ראשונה של יהדות אמיתית עבור יהודי העיר. "חשיבות הפעילות שלנו בעיר, היא ממש בסיסית. אם לא היינו, לא היה כאן שום דבר יהודי. מלבדנו יש רק עוד טמפל רפורמי", אומר הרב ניסים קטרי. "למעשה, אנחנו הכתובת היהודית היחידה באזור, בעוד שאצל אחרים יש הרס וחורבן. אם לא היינו פה, כל הקהילה הייתה הולכת לטמיון".

הקהילה היהודית הרשמית בבלו הוריזונטה נוסדה לפני למעלה ממאה שנה. השלוחים הם אחראים כיום על כל הפעילות היהודית בעיר ובסביבותיה. הם בנו בניין גדול, מרכז קהילתי, בן חמש קומות. המקום מכיל גם ספרייה יהודית עשירה בשלל שפות, ולאחרונה אף החלו לפעול להקמת מקווה טהרה".

כמו תמיד, הדור הצעיר הולך וגדל, ומצטרף אף הוא ללגיון של מלך. כך גם בנם, מנחם מענדל ורעייתו חנה מוריה קטרי, הצטרפו לפעילות של ההורים מתוך מטרה להרחיב את הפעילות ולהגיע ליהודים נוספים, כולל גם אנשים שמעולם לא דרכו בבית הכנסת. "בזכות העבודה הנהדרת שלהם, וסבר הפנים היפות, מגיעים עוד יהודים רבים לפעילות שלנו", אומר הרב ניסים כשקולו נמסך בגאווה שליחותית. "המתפללים הקבועים פשוט משתאים לראות כיצד יהודים ששנים רבות לא הגיעו לבית הכנסת, חזרו לפקוד אותו".

גם הבניין החדש שנבנה בשנים האחרונות, הביא לעניין רב בקרב יהודי העיר. "זה המרכז היהודי היחיד שנבנה כאן מזה עשרות שנים".

איך מפיצים גאולה ומשיח בבלו הוריזונטה?

"בכל הדרשות ובכל הפעילויות שאנחנו עושים, אנחנו מזכירים את משיח. אין 'מבצעים' שאנו עורכים ואנו לא תולים בו דגלי משיח גדולים שמתנוססים בגאווה לעיני כל.

"השיא במשך השנה, זה בשביעי של פסח. אנחנו הראשונים בברזיל, שכבר לפני שלושים וחמש שנה התחלנו לערוך סעודת משיח ענקית עם מאות משתתפים. אפילו ראשי הקהילה היהודית בבלו הוריזונטה שעדיין רחוקים מענייני מסורת, מקפידים להגיע בכל שנה לסעודת המשיח שאנו עושים. כמובן שאנחנו מנצלים את ההזדמנות לדבר על חשיבות הציפייה ועשיית מעשים לזירוז הגאולה", אומר הרב קטרי.

לסיום, מה יש לך לומר לקוראים?

"אני רואה לא פעם אנשים שמתווכחים על דברים קלי ערך, דברים שאין להם ערך אמיתי, וזה חבל. חשוב שנתרכז בלהרבות שלום בעולם ולהפיץ את הדברים של הרבי מלך המשיח, לקרב כל יהודי, כל אחד במקום בו הוא נמצא בשליחות, וכך נזרז את התגלות המלך המשיח".