-
תורה ומצוות יכולים להיעשות "כמצוות אנשים מלומדה" ובאופן מכני, אבל תורת החסידות מחייה כל מצווה וכל לימוד. כשלומדים חסידות, כל מעשה של מצווה, כל לימוד, נראה ונעשה אחרת • הרב מנחם טל בהתוועדות חסידים לכבוד החודש החסידי • באדיבות מגזין 'בית משיח' • לקריאה
יוסי סולומון|ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ההרב מנחם טל, מגזין בית משיח
לחיים חסידים!
באחת משיחות קודשו מתעכב הרבי מלך המשיח אודות אברהם אבינו, שאף על פי שהיה בגיל 99, לאחר עשרות שנים של שליחות בהפצת אמונה בעולם, והנה, לאחר ברית המילה הוא יכול היה סוף סוף לנוח מעט ולהתרפא מכאבי הברית (יכול אף היה לקבל 'אישור רפואי'); אף על פי כן הוא לא חשב לרגע לעזוב את השליחות שלו, אלא חיפש אורחים כדי להמשיך להשפיע עליהם, זאת למרות הכאבים שהרגיש ולמרות החום הכבד ששרר בחוץ.
מכאן ההוראה אלינו – "להתעקש" בכל מצב בעניין השליחות שלנו בעולם להבאת הגאולה, עדי הרמת 'דגל הניצחון' בגאולה השלימה.
אחד השלוחים שיצא לשליחות לפני כחמישים שנה – קיבל מהרבי הוראה (באמצעות המזכיר הרב חודקוב) לכתוב דו"ח כל שבועיים על פעולותיו, וכן עשה.
לימים, בתו התאשפזה לניתוח וההחלמה הייתה אמורה להימשך כשבועיים ימים. הוא צלצל אפוא למזכירות כדי להודיע שכעת לא יכתוב דו"ח בגלל האישפוז וכו'…
המזכיר חזר אליו ואמר לו בשם הרבי, שיכתוב דו"ח מפעולותיו מבית הרפואה – כיון שגם שם הוא 'שליח', ויעשה שליחותו על ידי שיחפש במחלקות יהודים לקרבם…
ושוב היה מקרה אחר, עם שליח שחלה. הלה כתב לרבי שהוא חלש מאוד ולכן לא יוכל לעשות שליחותו כדבעי. ענה לו הרבי: "חשבתי שתכתוב הפוך – שמכיוון שאתה רוצה לעשות שליחותך כראוי, הרי אתה מבקש ברכה לרפואה שלמה"…
ה'קפיץ' של השלוחים
החסיד ר' זושא פרטיזן ע"ה אמר פעם, מה ההבדל בין "פעיל יהדות" לבין "שליח"? כדי להסביר זאת, הביא דוגמה מקפיץ של 'מכונית משחק'.
יש מכונית שמותחים את הקפיץ והיא נוסעת כמה שניות עד שנעצרת, ואז צריך למתוח את הקפיץ בשנית… אבל שליח הוא כמו מכונית בה הרבי 'מתח' את 'הקפיץ' לכל החיים, וזה פועל ומשפיע עד לגאולה האמיתית והשלמה.
זוהי 'העקשנות' שצריכה להיות לכל אחד בדורנו, לפעול ולפעול עד הניצחון!
בישיבה בכפר חב"ד היה בזמני בחור 'מתמיד' באופן מיוחד. בשלב מסויים החליטה ההנהלה שצריך לעשות תורנות בין הבחורים שיאספו את ספרי הקודש הפזורים ב'זאל' הישיבה, כאשר בכל יום בחור אחר יהיה אחראי לאסוף את הספרים ולהכניסם לארונות…
כשהגיע תורו, הוא ממש התקומם. הוא בא לראש הישיבה ואמר בתוקף "אני לומד כל הזמן, מדוע שאפסיק את לימודיי על מנת לאסוף ספרים? שיתנו את התפקיד הזה לבחורים שלא לומדים כל הזמן…"
ענה לו ראש הישיבה: "דע לך, שבחורים בני גילך נמצאים כעת באימונים בצבא וסוחבים נשק, ציוד ושקי חול; אז אתה תרים כמה ספרים, זה בסדר…"
אם נדַמה את הפעילות שלנו לחיילים הלוחמים בחזית, ונראה את מסירות–הנפש שלהם בפועל, נלמד מהם מה היא 'מסירות נפש' ומה היא "עקשנות" לגאולה…
בעת מלחמת המפרץ, הייתה הזמרת רות נבון אמורה להגיע מפלורידה ולהשתתף בכנס נשי חב"ד בארה"ב. אולם שני ימים קודם הכנס, פרצה מלחמת המפרץ. בחדשות הודיעו על כך שטיל עיראקי ראשון פגע בארץ ישראל. זה היה מפחיד! התקשורת עם ארץ ישראל הייתה משובשת, ואיש לא ידע האם הטילים נשאו ראשי נפץ כימיים, כפי שאיים הצורר מבגדד.
רותי נבון, כששמעה את החדשות, מיהרה להתקשר למזכירות הרבי. "בבקשה תודיעו לרבי שאני מבטלת את השתתפותי", אמרה למזכיר. "אני מאוד דואגת למשפחתי, ולא מסוגלת לבוא ולשיר. אני מתכוונת להישאר בבית ולקרוא תהילים".
אולם הרבי לא קיבל את הביטול שלה, וביקש למסור לה: "הדרך שבה תוכלי לסייע למצב בארץ הקודש היא לא על ידי שתישארי בבית, אלא על ידי שתיסעי לשמח בכינוס". בצטטו את הפתגם המובא במאמרי חסידות, הסביר הרבי: "מאחר ש'שמחה פורצת גדר', הרי לשמח אחרים יביא ישועה והצלה לעם ישראל. הדרך שלך לסייע היא על ידי שתיסעי לכינוס ותוסיפי שמחה באמצעות השירה שלך".
ולמארגנות הכנס כתב הרבי (בתרגום מאידיש): "אם הגוי מ'שם' עושה את מה שעושה מאחר שהוא מאמין באליל שלו, כל שכן וקל וחומר שיהודים המאמינים בה' צריכים לעשות הכול כדי להפגין את ביטחונם בה' – ולא לעשות, חס ושלום, דברים המראים על העדר הביטחון בה'. מובן, אפוא, שכל אלו שהתכוונו לנסוע – ייסעו; ובנוסף, יש לדאוג לכך שיצטרפו עוד משתתפות!"
כמו בימים ההם, כך גם אנחנו צריכים להתפלל כעת שהכל יהיה בחסד וברחמים, ומתוך שמחה וטוב לבב.
אור וחיות נפשנו ניתן לנו
אנו נמצאים בחודש כסלו, חודש מלא וגדוש מתחילתו ועד סופו בתאריכים חסידיים מיוחדים.
ידוע מה שכותב הרבי הרש"ב לגבי היום המרכזי של החודש: "י"ט כסלו… החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, היום הזה הוא ראש השנה לחסידות, זה היום תחילת מעשיך, שלמות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי הארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה"…
הדיוק הוא שחסידות העניקה לנו "אור" ו"חיות".
'אור' לא בורא שום דבר, אבל לו יצויר שאדם מגיע רעב לביתו בלילה, ובדיוק ישנה הפסקת חשמל ובאין אוכל, הוא הולך לישון רעב. רק בבוקר הוא רואה שאשתו הכינה לו מבעוד מועד מטעמים על השולחן, אלא שלא ראה זאת מחמת חוסר האור… כך שלמעשה האור לא יצר את האוכל, אבל האור הנגיש וחיבר אותו עם האוכל.
כך גם אור החסידות לא חידש דבר בתרי"ג המצוות, אבל הוא האיר אותם באופן כזה שהוא חיבר אותנו והנגיש לנו את תרי"ג המצוות באופן שזה יאחד אותנו באופן אמיתי ופנימי עם התורה והמצוות.
על דרך זה, גם בעניין ה'חיות'. אם חס ושלום מישהו נפטר, אז לא חסר לו דבר באבריו, הוא שלם בגופו, אך הוא מת. אך כאשר הנשמה נמצאת בגוף, היא מחייה כל תא ותא בגוף האדם. זו המהות של 'אור' ו'חיות' שניתן לנו ביום הזה.
תורה ומצוות יכולים להיעשות "כמצוות אנשים מלומדה" ובאופן מכני, אבל תורת החסידות מחייה כל מצווה וכל לימוד. הכל נראה ונעשה אחרת.
הסוס הבין
לפני כארבע עשרה שנה, פרצה באיזור שלנו, חוף הכרמל, שריפה עצומה שכילתה שטחים גדולים.
תקופה קצרה לפני השריפה, התפתח ויכוח בין שני נערים 'בני טובים' מאחד המושבים. האחד קיבל מתנה מהוריו – סוס, והאחר קיבל טרקטורון. נוצר ביניהם ויכוח, מה משובח יותר – סוס או טרקטורון? מובן שכל אחד מהם הביא ראיה לדבריו, אך לכלל הכרעה הם לא הגיעו.
בתקופת החופש הגדול, הבחינו שני הנערים במשפחה חרדית שהתיישבה לפוש באחת החורשות הירוקות בחוף הכרמל. הם החליטו לשאול את אב המשפחה, מה דעתו על הויכוח: מה משובח ומועיל יותר – סוס או טרקטורון?
חשב האברך מספר רגעים, ולאחר מכן ענה "בוודאי שסוס משובח יותר".
"למה?", שאלו אותו השניים.
"כיוון שלסוס יש נפש, וטרקטורון זה דומם, לכן סוס יותר משובח".
הבחור בעל הסוס מאוד שמח על התשובה שקיבל, וחייהם המשיכו להתנהל כרגיל.
כעבור מספר חודשים פרצה השריפה הגדולה בחוף הכרמל. זה היה בסביבות ימי החנוכה. בעל הסוס מצא את עצמו בזמן השריפה שועט בהרים באזור קיבוץ 'בית אורן', בו פרצה האש.
כידוע, לבעלי חיים יש חוש מפותח, ועוד בטרם ראה הנער את להבות האש, הבחין כי הסוס רוקע ברגליו בחוסר מנוחה. כעבור דקות ספורות, התחיל גם הנער להריח את עשן השריפה. די מהר הבחין כי להבות האש מתקרבות אליהם.
הוא ניסה להעמיד את הסוס ולהרגיע אותו. באותם רגעים נזכר בדברי האברך, כי לסוס יש נפש (לא כמו של יהודי כמובן), אבל הוא הבין ש"יש עם מי לדבר"…
תוך כדי שהם שועטים בסמוך לשבילי האש שהולכים וסוגרים עליהם מכל כיוון, דיבר הצעיר אל הסוס ואמר "אנחנו חייבים לעבור את טבעת האש ולהינצל". הוא הדהיר את הסוס במהירות רבה, וגם הסוס עצמו שהיה מבועת, דהר ככל יכולתו, עד שהצליחו להינצל ולהגיע לצומת בית אורן, שם כבר היו כוחות הצלה רבים שהעניקו להם עזרה.
הנער הבין שמה שנתן לו את הכוח להינצל, זו ההבנה שקיבל מאותו אברך, כי לסוס יש 'חיות'; אילו הוא היה בעל הטרקטורון, ספק אם היה נשאר בחיים, והטרקטורון היה מתמוסס מחום האש.
הסתכלות זו באה לחדד לנו את החידוש הגדול של האריז"ל והבעל שם טוב בפרק א' ב'שער היחוד והאמונה' בתניא, כי לכל דבר בעולם יש חיות אלוקית שמחיה אותו, כולל אבנים, עפר ומים; הכל זה חי מאלוקות ממש.
לציין שמאמרי חסידות רבים מקורם במאמרי חז"ל ומדרשים, אך במשך השנים הפכו להיות יסודות החסידות, כמו "נתאווה הקב"ה שיהיה לו יתברך דירה בתחתונים" אשר מקורו במדרש תנחומא (פרשת נשא), ואדמו"ר הזקן מסבירו ומאירו בטוב טעם ודעת בפרק ל"ו בתניא. או כמו ההסבר על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמים", שמקורו ב'תנא דבי אליהו' והבעל שם טוב מסבירו כמו שמובא בתניא בפרק א' של 'שער היחוד והאמונה'. אילולא ההסבר של תורת החסידות, היו מדרשים אלו נשארים כמילים קדושות גרידא. בזכות אותו אור וחיות שהביאה לנו תורת החסידות, הם הפכו להיות מורי דרך בחיי היום–יום שלנו…
לחיים חסידים!
תגיות: הרב מנחם טל, מגזין בית משיח
ב"ה
חזק וברוך!