"בחתימת ההסכם מול לבנון, נתניהו חותם על האסון הבא"

שניאור זלמן לוין, בית משיח

בשעות אלו של כתיבת השורות, יום שלישי בערב, המסדרונות הפוליטיים והמדיניים הומים. שרים נקראים ללשכת ראש הממשלה לשיחות שכנוע לתמוך בהסכם הפסקת אש עם לבנון, בתיווכה של ארצות הברית.

שיחות השכנוע אינן נעשות בכדי. ההסכם הזה יותר עם 'חורים' מאשר עם הסכם.

במסגרת ההסכם, תושבי לבנון יכולים לשוב לביתם, גם לבתים הסמוכים לגבול עם ישראל. בתים כאלה, לא צריך לטרוח כדי לזכור, הפכו לבסיסים קדמיים עבור המחבלים, מהם התכוונו לשעוט לתוככי הגליל.

במהלך פשיטת צה"ל שנעשו בחודשים האחרונים, הבתים כולם נמצאו עמוסים בכלי נשק וחומרי חבלה; מצוידים היטב לקראת פשיטה של מחבלי כוח רדואן לתוככי ערי ומושבי הגליל. בדיוק בגלל החשש הזה, כפי שאירע בעוטף עזה, פונו במהירות כל תושבי הצפון הסמוכים לגבול.

שנה וחודש היו עשרות אלפי תושבי הצפון מפונים בבתיהם, מצטופפים בבתי מלון, רחוקים מבתי הספר ומאורחות חיי השגרה, הכל כדי לאפשר לצה"ל לנהל מלחמה מול החיזבאללה מעבר לגבול, מול הבתים שלהם. תושבי הצפון נשכו שפתיים ונשמו עמוק מתוך הבנה כי צריך לאפשר לצה"ל להילחם בראש שקט. התושבים קיוו כי הגלות מרצון (או שלא מרצון) בסופו של תהליך, תניב הסדר חדש וחד–משמעי מול לבנון: אין יותר שום איום או סיכון מכל סוג שהוא, על תושבי הצפון.

כעת, לאחר שהחיזבאללה הוכה קשות, ראשי החיזבאללה נהרגו וכוח אש עצום נלקח כשלל או הושמד, ממשלת ישראל ממהרת לחתום על הסכם תמוה ומוזר עם לבנון.

מההסכם שהתפרסם בשעות אלה עולה, כי תושבי הכפרים הלבנוניים הסמוכים לגבול, ישובו לבתיהם. המשמעות של זה פשוטה: הבתים ייהפכו שוב למוצבים קדמיים, חיילי החיזבאללה יחליפו מדים לבגדים אזרחיים, ושוב בתי הצפון יהיו מטווחים.

ומי יפקח על ההסכם? ארצות הברית – זו שהטילה אמברגו נשק על ארץ ישראל, ולצדה צרפת, זו שלא אפשרה לאזרחי ארץ ישראל להשתתף אפילו בתערוכות נשק, וגינתה את מעשי הממשלה בכל הזדמנות אפשרית.

נתניהו שהבטיח כי מעתה, כל הסכם יהיה בבחינת "שינוי לדורות", הפך את עורו. השינוי שהבטיח, יגרום אולי, בדגש על אולי, לשקט מחושב למשך כמה שנים, עד לפעם הבאה, היל"ת…

בשעות אחר הצהריים של יום שלישי, בדרכו לפגישה בהולה עם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, לצד כל ראשי העיריות והמועצות בצפון, שוחחנו עם אביחי שטרן, ראש עיריית קרית שמונה, העיר שחיה תחת איומי החיזבאללה שנים ארוכות, וספגה כל כך הרבה בשנה האחרונה.

אתה עושה בדקות אלה את דרכך לפגישה עם ראש הממשלה. מה אתה הולך להגיד לו?

אני הולך להציג בפניו את העמדה שלי, אותה עמדה שאני משמיע לאורך כל השנה וחודשיים האחרונים, מאז ה–7 באוקטובר. אני רוצה שיסתכל לי בלבן של העיניים לפני שהוא חורץ את גורל האסון הבא בצפון על הילדים של קריית שמונה, על הבנות שלי ועל כל שאר ילדי הצפון. אני מקווה מאוד שההסכם הזה אינו בבחינת 'מעשה עשוי'.

אני עושה כעת את הדרך מהצפון לירושלים, כי אני רוצה להזכיר לו שהנה, הוא האיש שחתם במו ידיו על האסון הבא; שוב הוא מתמכר לשקט ולאשליות. שלא יגיד אחרי זה: לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו.

זו גם העמדה של כל ראשי העיריות והמועצות האחרות בצפון?

עד כמה שאני יודע, כן.

מה קרה פתאום שראש הממשלה שדיבר על 'שינוי לדורות', עשה פתאום פליק–פלאק, וממהר לחתום על הסכם רע לעם ישראל?

לא נראה לי שקרה משהו מיוחד. אמנם פגענו בחיזבאללה, וכרגע איום הפלישה המיידי הוסר מסדר היום, כי אנחנו שם, בתוך לבנון – אבל מה יקרה יום אחרי, כאשר בגלל ההסכם חיילנו ייצאו החוצה ואנחנו נחזור לבתים? מה יקרה בצד השני? הם גם חוזרים לבתים? ובכן, התשובה חיובית – וכאן הבעיה הגדולה! ברגע שהם חוזרים לבתים – כולל אלה בקו הראשון מול הגבול – אין שום דרך למנוע את ה–7 לאוקטובר הבא. הרי כולנו יודעים שאלה לא בתים, אלא מוצבי טרור קדמיים שיש להם ייעוד אחד: להתארגן לפשיטה עלינו, תושבי הגליל ועל בתינו.

רק לפני כמה ימים מצאו בבתים הללו את הקיטבגים ואת הנשקים מוכנים להפעלה מתוך סדר וארגון מדוקדק עד לרמת השם של כל מחבל והיעד שלו. המחבלים כולם מוסווים בתוך אוכלוסייה אזרחית, בדיוק כפי שפועל ארגון טרור. יש להם רק מטרה אחת.

נתניהו טוען כי בהסכם יש אפשרות להגיב ולאכוף במקרים של הפרת ההסכם…

כל הדיבורים האלה שיידעו לאכוף את זה בהמשך אם רק יפרו את ההסכם, זה קשקוש. על זה נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם אין לי לגיטימציה כעת למנוע את הבנייה המחודשת של הבית שנמצא מטר מגדר הגבול, אז בוודאי שלא אוכל להגיב לאחר מכן, כשתהיה שם משפחה וילדים. הרי כולנו ראינו את התמונות שפרסם דובר צה"ל ובהם חדרי ילדים עמוסים באמצעי לחימה לצד הצעצועים. מישהו יירה לתוך חדרי הילדים האלה כשיש שם ילדים? איך בדיוק הוא ימנע את ההפרה הזאת?

שאף אחד לא יספר לי סיפורים שממשלת ישראל תאכוף את זה.

יש מצב שכן ירגיע אתכם על מנת לשוב לבתים?

כן, ואפשר ללמוד את זה ממה שקורה בעולם: ארצות הברית, הידידה הכי גדולה שלנו שלוחצת עלינו להגיע להסכם, השתמשה בעצמה בגבול עם מקסיקו עם שיטת dead zone (האיזור המת), וכך גם בקוריאה משתמשים בשיטה הזאת: מייצרים קו חיץ, שטח מוות, של כמה קילומטרים, וכל מי שנמצא בו, נורה למוות ללא חקירה או דרישה.

מן הראוי שצה"ל יקבע כעת כמה קילומטרים הוא צריך כדי למנוע בבטחון פלישה של אלפי מחבלים בבת אחת על הגדר – כמו שראינו באוקטובר – וזה ישמור על הגבול. כל אדם, יהיה מי שיהיה – מחבל, תושב או אפילו רועה צאן שייכנס לשטח המפורז הזה, אחת דינו להיות מושמד.

יגיד לך היום נתניהו: המצב כעת הוא הרבה יותר טוב: ראשי חיזבאללה לא קיימים, הרבה מהאמל"ח סולק, המנהרות ברובן הושמדו, וזה רק הסכם הפסקת אש…

אי אפשר להגיד שהחיזבאללה לא קיימים. הם קיימים בהחלט. הם אמנם נפגעו קשות, אבל קיימים.

נושם את העיר

קשה למכור לשטרן סיפורים. הוא עצמו נולד, גדל והתחנך בקריית שמונה, נשם כל השנים את האוויר שלה, ומכיר מקרוב כל כך את הקונפליקטים הבטחוניים מול החיזבאללה. סבתו הנצ'ה (אדל) שטרן ובתה רחל, נרצחו בפיגוע הטרור בקריית שמונה, באביב תשל"ד.

כבר מאז שנות ה–כפי"ם סבלה קרית שמונה מפיגועי חדירות מחבלים, שהגיעו מלבנון, וכן מירי טילי קטיושות. לבד מאובדן חיי אדם במעשי החבלה, הורגלו אז התושבים לחיות בפחד, והתקשו לשמור על שגרת עבודה. העיר ספגה ממעשי החבלה נזקים קשים לרכוש.

עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', הוחלט על פינוי העיר קריית שמונה, כמו גם עשרות יישובים נוספים בגליל העליון, לבתי הארחה בירושלים, נתניה וחיפה מחשש למתקפה מצד ארגון הטרור חיזבאללה. במהלך השנה האחרונה הופגזה העיר בטילים ורקטות מלבנון, יחד עם יישובים אחרים באצבע הגליל, ונגרם בה הרס רב.

לפני מספר חודשים דיווח ראש העירייה אביחי שטרן, כי מתוך כ־24,000 תושבים, נותרו בעיר רק 3,000 איש, בעוד שאר התושבים פוזרו בין בתי המלון.

חלק מהטיעונים של נתניהו בעד ההסכם הוא, כי יש לחץ מדיני חזק, וגם המצב הבטחוני השתנה לטובה. בהצהרה שנשא הערב הוא אמר כי "זה כבר לא אותו חיזבאללה. החזרנו אותו עשרות שנים אחורה. לפני 3 חודשים כל זה היה נשמע מדע בדיוני"…

נכון שיש עליו לחץ מדיני. אבל מה יקרה אחרי זה? לא יהיה לחץ? לא רק שיהיה לחץ, אלא הוא יילך ויתעצם. כעת אתה עוד במצב מלחמה, ואתה יכול להכות באויב, אבל אחר כך, תחת הסכם הפסקת–אש, גם זה לא יהיה לך.

אשאל אותך שאלה פשוטה: האם יש מישהו שחושב לאפשר החזרת בתי התושבים הערביים בעזה לקו הראשון מול יישובי העוטף? ברור שלא! שכן זו הדרך להתמודד עם איום פשיטה נוסף כפי שהיה בשמחת תורה. אז למה בצפון זה שונה?!

מה באמת מביא את נתניהו, שגילה בחודשים האחרונים נחישות לגדוע את האויב עד תום, למצב כזה של כניעה וחתימה על הסכם כה רופף?

זה צריך לשאול אותו. קטונתי. אני לא יודע מה לומר לך.

נשמע שהוא לא יצליח לשכנע אותך…

ממש לא! כמי שגדל על הגבול ומסתכל לחיזבאללה בלבן של העיניים, אני יודע בדיוק מה הם מכינים לנו בצד השני. לא רק אני יודע, אלא כל העולם יודע.

כשצה"ל נכנס בחודשים האחרונים, הוא גילה את כל התחמושת מוכנה לפלישה אל תוך ערי הגליל. הכול היה מוכן עד לרמת הניואנסים. אבל אותי זה לא הפתיע. אני צעקתי את זה כל הזמן – הרבה לפני אירועי שמחת תורה – עוד כשנתניהו לא העז להסיר את האוהל שבנו אנשי החיזבאללה כדי להתגרות בנו. האוהל הוא דוגמה מצוינת לרפיסות, לחולשה ולפחדנות. אם מה שקרה אז – זה בדיוק מה שיקרה בעתיד.

מראש לא צריך להסכים להיווצרות של מציאות כפי שהייתה בעבר, כי אז התוצאה תהיה איומה! גם עכשיו, לאחר שהחיזבאללה הוכה קשות, הוא לא נעלם; גם תוכנית כיבוש הגליל לא ירדה מסדר היום שלו.

בוא נדבר בפרספקטיבה רחבה יותר: בסוף כולם הם פרוקסי של איראן, אותם היא מחמשת ומטפחת מתוך מטרה אחת ברורה: שהם יהיו המגן שלה ליום הדין על הגרעין.

אז מה אנחנו עושים? מה שלא סיימנו את העבודה היום, הם יעשו את זה מחר. מה שלא מנענו היום, יקרה מחר.

ומה יקרה מחר?

איראן תחזור חזרה למירוץ הגרעין, תחמש מחדש את החיזבאללה כדי להציב איום על עם ישראל, ואז נקבל אותה תוצאה. מדוע שלא נסיים את העבודה עכשיו? הרי אנחנו נמצאים בהזדמנות שכנראה לא תחזור כל כך מהר, אם בכלל.

ומה אומרים התושבים עצמם?

עוד לא דיברתי על האמון של התושבים שפונו מבתיהם למשך יותר משנה, ומה יהיה אחר כך – נפנה אותם עוד פעם? מי בכלל ירצה לחזור לבית שלו נוכח הסכם מחורר שכזה, בשעה שאנחנו יודעים כי בעוד שנה עוד שנתיים או אולי חמש, השקט יופר שוב. מה יעשו אז – יפנו אותנו שוב?!

מה אתם – ראשי הערים והמועצות באזור – מתכוונים לעשות? יש לכם איזשהו אפקט מחאה שאתם מתכוונים לעשות?

לא אחשוף את כל הכלים עכשיו. אמרתי ואמשיך לומר: אני לא אקרא לתושבי העיר שלי לחזור במציאות כזו תחת הסכם נורא כזה. אינני יכול לומר לאף אחד שהוא בטוח בביתו, וכי לא יקרה אסון בצפון כמו השביעי לאוקטובר. להיפך, עם ההסכם האיום הזה, אנחנו מאיצים את האסון הבא. אף אחד לא יגיד: לא ידענו, לא ראינו.

•

תוך כדי כתיבת השורות, התברר כי הפגישה של ראשי הרשויות מקו העימות עם ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל הסתיימה בטונים צורמים. מעדויות ראשונות עולה כי היו בדיון צעקות וויכוחים ותסכול שהביעו ראשי הרשויות. ראש הממשלה שמע את טענותיהם, והודיע כי אין כרגע תכנית להשיב את התושבים לבתיהם כי זה הסכם רק ל-60 יום והוא לא נועד לשם השבתם כעת.

"יצאתי מאוד לא אופטימי" סיפר אחד מראשי היישובים שהשתתף במפגש. לדבריו, "לא קיבלנו תשובות אמיתיות לשאלות".

כל אחד מתושבי הצפון צריך לומר 'הגומל'

הזכרת קודם את מה שצה"ל מצא בבתי החיזבאללה בצפון, סמוך לגבול. לפי זה היה לתושבי הצפון נס אדיר!

חד משמעית! אני חושב שכל תושב בצפון הארץ, אחרי מה שהראה לנו דובר צה"ל, אנחנו צריכים לומר ברכת 'הגומל'. כולנו כאיש אחד. החיזבאללה ממש היה על הקווים, מוכן לצאת לפשיטה בכל רגע.

ומה גרם להם להימנע מלהצטרף לפלישה שהייתה בדרום?

אף אחד לא יודע את הסיבה למה הם לא הצטרפו; הרי זו הייתה התכנית שלהם לפלוש מדרום ומצפון גם יחד ולהכות אותנו מכל הכיוונים.

אבל אני חושב שאני ואתה, כאנשים מאמינים, יודעים היטב הסיבה – הכל השגחה עליונה מלמעלה. אני באמת מאמין שהייתה פה השגחה פרטית, נס גלוי – איך שלא תגדיר את זה. אבל כידוע, אמרו חז"ל שאין סומכין על הנס, ועלינו לעשות בדרך הטבע.

בדברים שהרבי דיבר במלחמת לבנון הראשונה, הוא התחנן אינספור פעמים שלא להפסיק את המבצע באמצע, ולהכות את האויב עד תום. נראה שהדברים האלה חוזרים על עצמם שוב ממש בימים האלה…

אין לי ספק שהרבי ידע מה צריך לקרות לנו ב–7 לאוקטובר, ודיבר גם על המצב הנוכחי.

אבל זכינו לסייעתא דשמיא. קריית שמונה אמנם היא לא עיר חרדית, אבל זו עיר שסגורה בשבת, לא כי הכריחו אותה, אלא כי זה המנטליות והאמונה של האנשים. תגיד לתושב קריית שמונה לפתוח את העסק בשבת – הוא יכעס עליך. גם עסקים שעבדו בשבת, סגרו מעצמם כדי לכבד את האוכלוסייה כולה.

השליח בקרית שמונה, הוא סמל ודוגמה

בימים אלה, עושים אלפי שלוחי הרבי את דרכם לכינוס השלוחים העולמי. אצלכם יש שליח ותיק הפועל רבות מזה עשרות שנים…

אני רוצה ראשית לפתוח דווקא במקרה הנורא עם השליח שנרצח בדובאי, וזו הזדמנות לשלוח חיזוק לכל השלוחים היקרים שפועלים במסירות נפש, ולקרוא להם: אסור לכם להירתע! אדרבה, זה הזמן להפיץ אור לכל הגויים ובכל המקומות, להתחזק ולחזק עוד יותר מבלי להירתע. אני בטוח שהמשך הפעילות היא הדרך הכי טובה להנציח את פועלו של השליח היקר. אין לי גם ספק שזה גם מה שהוא היה רוצה, כי בסוף כולנו ממשיכים את השליחות של הרבי.

אני מאחל להם, שהקדוש ברוך הוא יעצים וישלח להם כוחות להמשיך ולהרבות.

ולגבי השליח בעירנו – זו הזדמנות נהדרת להגיד תודה ברמה האישית לשליח שלנו בקריית שמונה הרב יגאל ציפורי. אני אומר לך בוודאות כי קריית שמונה לא הייתה יכולה להתנהל בלי העזרה של חב"ד, נקודה. גם כעת, כשהעיר במצב לא פשוט, הוא ממשיך לחלק אוכל ותרופות לכל האנשים קשי–היום שלא יכלו לעזוב את העיר.

המצב בעיר אצלנו לא פשוט. העיר סגורה, אין לך סוּפּרים שאתה יכול להצטייד באוכל, אין לך חנויות ואין לך שירותים אחרים. הרחובות ריקים מתושבים. ולמרות המצב, הרב יגאל לא עזב את העיר. הוא עם המתנדבים ועם השלוחים שלצדו – כולם מסתערים על כל משימה. בית התמחוי ממשיך להוציא מנות חמות ומאכיל אנשים קשי–יום, וכל זה רק מקצת שבחו… הזמן קצר מלספר את כל מה שהוא עושה.

כבר עברנו חנוכה אחד בתקופת פינוי – ולמרות זאת הוא המשיך בהדלקות נרות בכל כך הרבה מוקדים; כך גם בקריאת מגילה, ובכל חג. עשינו הרבה דברים יחד עם חב"ד מתוך שיתוף פעולה מדהים. לא נעים לי להגיד: אבל הרבה פעמים חב"ד גם רתמה את העירייה לפעולה…

מה באמת קורה היום בעיר עצמה?

נכון להיום, נותרו בעיר כאלפיים תושבים מתוך 24 אלף. רובם הגדול הם עובדים חיוניים שצריכים להישאר מתוקף עבודתם, וגם כמה עקשנים שמסרבים להתפנות, או כאלה שנשארים לתת שירותים, כדוגמת השליח הרב יגאל ציפורי שנשאר מבחירה כדי לסייע.

איזה מסר תרצה להעביר לשלוחי הרבי המתכנסים כעת בחצר הרבי?

השלוחים כולם הם שגרירים של העם היושב בציון – בטח בזמן של אתגרים ותקופה כה קשה שעוברת עלינו בגליל ובצפון. חשוב שיכירו ויידעו בכל העולם מה קורה איתנו, והשלוחים יכולים לשמש כשגרירי הסברה בינלאומית, בפרט במצב הנוכחי בו הממשלה קצת נטשה אותנו.

אסור לנו לעזוב את זירת ההסברה, כי אנחנו מפסידים נקודות לכל מיני ארגונים פרו–פלסטיניים.

הרבי אמר שאור קטן דוחה הרבה מהחושך, וזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו: להפיץ את האור הזה כל אחד במקומו שלו וביחד יהיה אור גדול – בפרט שכעת נכנסים לחודש של חנוכה.