ימי 'זמן שמחתנו' הם עת רצון • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין 'בית משיח'

לחיים חסידים!

אחד העניינים המרכזים בחג הסוכות, זה עניין ה'אושפיזין' – הכנסת אורחים.

מעניין שהמילה 'אורחים' יש בה את האותיות אור חיים, פעמים רבות שמים לב, שכאשר מגיעים אורחים, זה מוסיף אור וחיות בבית.

מעניין הוא שהיהדות והחסידות התייסדו מתוך הכנסת אורחים. אברהם אבינו קיבל את בשורת המשך הדורות, בעודו מארח את המלאכים שבישרו לו על הולדת יצחק.

גם תחילתה של החסידות החלה כך, ידוע שאביו של הבעל שם טוב קיבל את בשורת הולדת בנו תוך כדי הכנסת אורחים מתוך התמסרות רבה.

ישנו סיפור, על משפחה שהייתה מארחת כל ליל שבת אורח ערירי.

האורח הזה היה קצת משונה, וכשהמשפחה התכוננה לדבר אודות דף-הקשר שהילדים הביאו מהתלמוד תורה או על פרשת שבוע, האורח העלה תמיד נושאי פוליטיקה והוויות העולם. למרות זאת, הם סבלו אותו בשקט.

כעבור מספר שנים, התרחבה המשפחה והם החליטו לעבור לבית פרטי בשכונה אחרת.

יחד עם זאת, החליטו לא להודיע לאותו אורח ערירי על כך שהם עוברים דירה. כך ביקשו להתפטר ממנו באלגנטיות.

בליל שבת, הגיע האורח הערירי כדרכו בקודש בכל ליל שבת לביתם הקודם, אך להפתעתו, הדלת נפתחה על ידי בן משפחה אחרת.

הוא נדהם ושאל "היכן המשפחה שהייתה גרה פה?", ענו לו "הם עברו דירה, איננו יודעים לאן".

הוא נפגע מאוד; כיצד זה יכול להיות שהם עברו דירה מבלי להודיע לו?!

הגיע יום שני, וילדי המשפחה שעברה לשכונה החדשה, הבחינו לפתע בקן עקרבים נמצא מתחת לאחת המיטות. הם הזדעקו והזמינו מדביר שריסס את הבית, ווידאו שלא נשאר זכר לקן העקרבים.

בעל המשפחה שהיה ירא שמיים, הבין שיש דברים בגו, שהרי סתם כך לא מגיעים קן של עקרבים לתוך הבית…
הוא הלך לרב, ושאל אותו, מה לדעתו הסיבה בגללה הופיע פתאום קן עקרבים בחדר הילדים; בכל זאת, זה לא דבר מצוי, ויש בכך מסר משמיים…

חשב הרב ואמר "תראה, ב'פרקי שירה' כתוב שכל יצור בעולם אומר שירה לה', על העקרב כתוב שהוא אומר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", אולי נכשלת בעניין זה?!"

אב המשפחה חזר לביתו. הוא לא היה צריך לחשוב הרבה כדי לדעת את הסיבה האמיתית… הוא סיפר לאשתו את דברי הרב, ולפי זה הבינו, שהם כנראה נכשלו בכך שלא הודיעו לאורח שהם עוברים דירה ובטח הוא נשאר לבד ונפגע.

כמובן, שהם תיקנו את העניין המעוות והזמינו אותו לשבתות הבאות.

זה גודל עניין ה'אושפיזין'. כידוע, סוכה היא דבר ארעי, שכן אנחנו יוצאים מהנוחיות שלנו, לדירה של הקב"ה, ובה אנו מבליטים את עניין הביטול לה'.

אחד הדברים בו הביטול בא לידי ביטוי, זה כאשר האדם מארח בסוכתו גם אנשים שהם לאו דווקא החברים הכי טובים שלו או בריאים בנפשם.

מסופר על ר' לוי יצחק מברדיטשוב שהיה מארח בסוכתו, אנשים ריקים ופוחזים, שאלהו תלמידיו "מדוע אתה מזמינם לסוכתך?", ענה להם "בגן עדן, ארצה להיות עם צדיקים גדולים ממני, אבל חוששני שמא לא יכניסוני, בשל היותי ריק וחסר כל. אם כן, אוכל לבוא עם "קלף מנצח" ולומר שגם אני הכנסתי אנשים שלא כערכי לסוכתי, ולכן מגיע לי שיכניסו אותי למחיצת הצדיקים, אפילו שאני לא כערכם"

יהיה רצון שה' יזכה אותנו לעשות זאת מתוך אהבה ואחדות ישראל אמיתית, כפי הכתוב בפרק ל"ב בתניא, שאהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה גם "בריות בעלמא".

באחת משיחותיו, אומר הרבי, כי היהודים בזמן הגלות נחשבים ל'אורחים', שהרי גלינו מעל שולחן אבינו, ואנו מצפים ומייחלים להגיע לרגע שנהיה ונרגיש 'בני בית'

'לחיים, ממלא כל עלמין'

אחד החסידים שנשלחו לגלות ברוסיה, בעקבות פועלו המחתרתי לשמירת היהדות, היה הרב רפאל (פולע) כהן. הוא שהה ג' שנים בגלות בערי אוראל הרחוקים.

לימים סיפר על מעשה שארע עימו בזמן הגלות: בין האנשים שהוא מצא חן בעיניהם בכלא, היה אסיר שתפקידו היה ספר. מכיוון שהוא היה מספר גם את הקצינים והמפקדים, זכה לקבל מהם יחס טוב.

אחד הדברים בהם התבטא יחסם הטוב אליו, זה שהוא קיבל מהם מידי פעם וודקה.

כיוון שהרב פולע מצא חן בעיני הספר, היה הלה בא לרב פולע ואומר לו "בוא נגיד יחד לחיים".

הרב פולע חשב לעצמו, "אנחנו כחסידים אומרים 'לחיים' בשביל להיות במצב של קירוב לרוחניות וקירוב הלבבות, אבל מה אני צריך להגיד 'לחיים' עם גוי שיכור?". לכן, כל פעם סירב בנימוס.

כשהגיע שמחת תורה, אמר הרב רפאל כהן ביוזמתו "כעת, הייתי רוצה להגיד 'לחיים'", הספר שמח על כך, אבל הרב קאהן הסביר לגוי שיש לו עכשיו חג, והוא צריך קודם כל להתפלל ורק אחר כך יכול לשתות עימו, לכן שימזוג לו את המשקה בתוך ספל והוא ישתה אחר כך.

כך אכן היה, לאחר התפילה, הוא עשה קידוש על וודקה, ואז חשב לעצמו, 'לחיים' אי אפשר לעשות לבד, אלא צריך לעשות עם עוד מישהו. ואז הוא הרים את כוס ה'משקה' ואמר "ממלא כל עלמין, לחיים לחיים!".

באותה תקופה, בהיותו במחנה עבודה, הוא הרגיש היטב את העניין של 'ממלא כל עלמין' – שהאור האלוקי מצטמצם למצבו הפרטי ונמצא איתו כל רגע.

יש על כך משל חסידותי: נהר "שוטף" שכדי לקחת ממנו כוס מים, צריך לעשות יובל גדול עד שתשבר מרוצת המים וממנו להמשיך עוד 'יובל' קטן שתהיה בה זרימה מתאימה לקחת כוס מים.

כך גם האור האלוקי, מצטמצם ומתאים את עצמו לכל דבר בעולם, וזה הכוח של 'ממלא כל עלמין'.

החסידים שמסרו את נפשם בשנים ההן, מה שהחייה אותם כל הזמן זה החסידות שבעבעה בתוכם; לדעת שהקב"ה הוא 'סובב כל עלמין'  ו'ממלא כל עלמין', וזה העיקר בכל פרט ובכל רגע.

עם הרעיון חסידות הזה אמר הרב פאלע 'לחיים'.

ידוע הווארט שאמר ר' מענדל פוטרפס: מדוע נח לקח איתו זמורות של ענבים כשהוא נכנס לתיבה? והתשובה היא, משום שהוא ידע שאי אפשר בלי 'לחיים', ולכן דבר ראשון שהוא עשה הכניס זמורות ענבים מתוך כוונה כאשר יצא מהתיבה, יסחוט את הענבים, כדי להכין מהם יי"ש לאמירת 'לחיים' על נס ההצלה שלו…

אם כך, נשאלת השאלה, למה בסופו של דבר, יצא מזה דבר לא טוב אם 'לחיים' זה דבר כל כך טוב? והתשובה היא שנח אמר 'לחיים' לבד. ולחיים צריך להגיד עם מישהו.

זו הייתה גם הרגשתו של ר' פולע באותו שמחת תורה, ומשום כך הוא אמר 'לחיים' לממלא כל עלמין!…

טפח מעל הקרקע

מסופר על ילד שהגיע לגבאי בהושענא רבה, ואמר לו כי מכיוון שהוא כבר בגיל 12.5 ואוטוטו זה הבר-מצווה שלו, הוא מבקש רשות לעלות לתורה לבד, על אף שהסדר בבתי הכנסת, שכל הנערים שמתחת לגיל בר מצווה עולים לתורה ב'כל הנערים' בצירוף מבוגר.

הגבאי, שהיה טרוד באותה שעה, לסדר את בית הכנסת לקראת שמחת תורה ולהוציא את הספסלים, אמר לילד "מה פתאום? אתה תהיה כמו כולם ותעלה יחד עם כל הילדים".

לאור תשובת הגבאי, החליט הילד להתחכם. למחרת, כשהגיע הזמן בו כולם עולים לתורה, לקח מאחיו הגדול כובע וחליפה, ועמד בתור לקבל עליה.

כשהגיע תורו, ביקש הגבאי לדעת את שמו. כאשר הילד אמר את השם שלו, הסתכל עליו הגבאי בעין בוחנת ואמר "תגיד לי, אתה לא היית כאן אתמול וביקשת ממני עליה ואמרתי לך שאי אפשר? הילד נהיה נבוך ואמר "כן, זה אני".

השיב הגבאי "לא היית צריך להתחכם, גם אם לא היית לובש כובע וחליפה, הייתי נותן לך היום עליה לתורה".

התפלא הילד ושאל, "וכי רק אתמול אמרת לי מפורשות שלא תיתן לי לעלות לתורה לבד".

הסביר הגבאי "נכון שאמרתי, אבל אתמול היה זה יום מאוד לחוץ, והייתי עסוק בסידור בית הכנסת לקראת החג, משום כך השבתי לך כפי שהשבתי, אבל היום? היום זה שמחת תורה! היום אנחנו נמצאים במצב של "טפח מעל הקרקע", ממילא, גם אם אתה לפני גיל בר-מצווה, אתה יכול לקבל עליה פרטית"…

המסר הוא, ששמחת תורה זה מצב של "טפח מעל הקרקע",. כשנמצאים במצב כזה, וה'לחיים' עוזר לנו להיות מעל הזמן, ממילא יש זמן לעוד ילד שיעלה לתורה…

הרבי אומר ש"הדרך הישרה" כדי לחיות משיח וגאולה היא על ידי לימוד תורה בעניינים אלו שמרימים אותנו ואת שכלנו טפח מעל הקרקע… יהי רצון שנגיל ונשמח בשמחת תורה – שהרי בא יבוא צמח בשמחת תורה…

לחיים חסידים! גוט יום טוב!