תופעות האגרות מדהדות בעולם כולו • הרב שניאור חביב

שניאור חביב, מגזין בית משיח

1.
כמעט מידי שנה, בליל תשעה באב, מיד אחרי אמירת 'איכה' בבית חב"ד בנאות אפקה בתל אביב, העמסנו ברכב את מי שרצה מהילדים ונסענו לכותל המערבי.

כדי לא להסתבך עם חניה, חנינו במרכז העיר וירדנו ברגל לכיוון שער יפו. הראשון שקלט אותם היה הבן הקטן שלי: "אבא, תראה, יש שם דגל משיח". כשהתקרבנו ראינו שהדגל היה רק קדימון ל'דוכן אגרות קודש' שהוצב למרגלות השער העתיק. סביב הדוכן התגודדו יהודים רבים מכל גווני הקשת. בחורי ישיבה ליטאיים, אברכים חסידיים מסולסלי פיאות, נער גבעות מגוזבם, וכמה נערי פריפריה מגורמטים למשעי.

המשותף לכולם, הייתה הרצינות. הם עמדו שם בחרדת קודש, חלקם כתבו לבדם באגרות קודש והעמיקו בתשובה כבקיאים ורגילים, וחלקם נעזרו בפעילים שעמדו שם כדי להבין את התשובה מתוך האגרות קודש.

זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בדוכן אגרות קודש שכזה. למעשה, כל אחד מאיתנו שפקד בשנים האחרונות הילולות המוניות, פגש ב'דוכן האגרות', כך שחלפתי על פניו בלי להקדיש לו מחשבה נוספת.

כשחזרנו כעבור כמה שעות, והדוכן והתור עדיין שם, עצרתי לרגע להתבונן בפלא הזה שהיום כמעט אין צורך עוד להסביר איך כותבים לרבי וזוכים לתשובות. מפעם לפעם אנו מקבלים הצצה תקשורתית לתופעה שכבר חוצה את כל המגזרים. אנשים מכל הגילים, הזרמים והחוגים, כולם יודעים שיש כתובת אליה ניתן לפנות בכל ענין; כולם מכירים את הדרך לשאול, להתחבר ובעיקר לקבל תשובות.

2.
את דרכי בבית משיח התחלתי לפני קצת למעלה מחצי יובל עם מדור סיפורי מופת של הרבי. זה התחיל כשבדרך לנתב"ג לשנת ה'קבוצה' שלי, סיפר לי נהג המונית שהיה ידיד המשפחה סיפור מופת ששמע על הרבי. כשהגעתי לניו יורק כתבתי את הסיפור בכתב יפה ומסודר על בלוק נייר צהוב, והגשתי אותו בהתרגשות לעורך 'בית משיח' הרב שלום יעקב חזן. משום מה הסיפור לא נשמע אמין בעיניו, וכיון שלא היו אסמכתאות נוספות מעבר ל'שמעתי מנהג המונית', הוא החליט שלא לפרסמו, אבל במקום זה הוא מיד הציע לי לכתוב בעיתון.

"מה אתה רוצה שאכתוב?" שאלתי. הרב חזן ענה מיד: "אנחנו צריכים סיפורים מעכשיו; של אחרי ג' תמוז. תכתוב לי סיפורים על ניסים של הרבי עם אגרות קודש".

כך התחלתי במסע שבועי ב-770, מחפש סיפורי מופת. בעידן של טרום גוגל, הייתי נשאר ער בהתוועדויות של סיום הרמב"ם, מחכה לסיפור טוב; מנסה לדובב אורחים ושלוחים שהגיע ל-770, דולה סיפורים מכאן ומשם. ראיתי איך תשובות שהרבי כתב לפני עשרות שנים, הופכות היום למקור רלוונטי של נחמה, הדרכה ותקווה. ראיתי כיצד יהודים מקבלים תשובות לשאלותיהם הבוערות, ובכך מרגישים את נוכחותו של הרבי בחייהם. עם כל סיפור שכתבתי, הבנתי יותר ויותר את העוצמה הגדולה והמתנה הנפלאה שהרבי נתן לנו ושמה 'אגרות קודש'.
'בית משיח' היה הפלטפורמה שלא הניח לזה לרדת מסדר היום.

מאז כלב בן יפונה שברח למרגלים, ועוד קודם לכן – זכות אבות שהגנה על בנים, ותפילות על קברי צדיקים, היו תמיד חלק מובנה ביהדות. מבני ישראל שעברו בקבר רחל בדרך לבבל, ועד ההילולות ההמוניות הנערכות היום, יהודים תמיד התפללו ונושעו על קברי צדיקים שפעלו ישועות בקרב הארץ.

אבל 'אגרות קודש' זה משהו אחר. כתיבה לרבי באגרות קודש מקשרת אותך לרבי חי! לרבי שלא רק מגן בזכותו ומתפלל עליך מלמעלה, אלא גם עונה לך בגשמיות. זה חיבור לרבי שמרגיש את ההתמודדויות שלך, שמזדהה איתך, שדואג לך וחי איתך.

3.
סיפר לי אחי, שפעם התעורר דיון עם אחד מבעלי העסקים שהבחורים היו עוברים אצלו במבצעים. אותו בעל עסק טען שהוא מקושר לרב מפורסם, מגדולי מנהיגי הציבור החרדי שהיה אז עדיין בחיים. "עם כל הכבוד שאני רוחש לרבי מליובאוויטש", טען, "כאן יש לי צדיק חי שאני יכול לראות ולשמוע".

ענה לו אחד הבחורים: "תכתוב בבקשה מכתב לאותו רב ותתייעץ איתו האם לרכוש רכב חדש מהניילון או יד שניה מליסינג, ונראה מי הרבי החי שיענה לך"…

4.
את הקשר הזה לרבי חי וקיים, מרגישים היום בכל המגזרים. לא משנה מה דעתכם ולאלו תארים אתם מתחברים, איפה אתם פוגשים את הרבי ואיפה הרבי פוגש אתכם – עצם העובדה שיהודי פונה לרבי בכוונה לקבל מענה, עצה, הוראה, ברכה, או פתרון למצוקה, זה אומר שהוא פונה לרבי חי.

באיזשהו שלב פרשתי מכתיבת מדור 'סיפורי האגרות' ב'בית משיח', אבל לאורך השנים, המדור הזה הפך ליותר מסתם אוסף סיפורים. הוא הפך לביטוי המוחשי ביותר להתקשרות של חסידים לרבי, של האהבה, הדאגה והמסירות של הרבי לכל יהודי שלא פסקה לרגע.

עמדתי שם בשער יפו, מתבונן בתור ההטרוגני המתקדם לאיטו, וביהודים השקועים בסבר של רצינות, וחשבתי על כברת הדרך העצומה שעברנו מאז השמועות שהרב גלוכובסקי כותב לרבי, מכניס את המכתב באקראי בין דפי האגרות קודש, ורואה במכתב שהתקבל תשובה מהרבי לנושא אותו כתב – ועד שהמוני יהודים עומדים בתור לכתוב לרבי.

מי שאחראי לכברת הדרך הזו בשלושת העשורים האחרונים, הוא 'בית משיח', וזו הזכות העצומה שלו – חיבור רבבות יהודים לרבי חי.