בלי להיכנע לתכתיבים • הרב עדין אבן-ישראל

יואל שפיץ, מגזין בית משיח

לפני עשור בערך, צעדתי מביתי להתוועדות של הרב עדין (שטיינזליץ) בישיבת תקוע, שנערכה לכבודו של הרבי הריי"צ.

זה היה אחרי שבוע של לימודים ועבודה וציפיתי לערב "רוחני" של התרוממות רוח ודיבורים נעלים. הגעתי להתוועדות, התיישבתי ליד החברים, מול תפוחי האדמה המבושלים והוודקה הקפואה, והטיתי אוזן.

הרב עדין הקדים ואמר שהוא רוצה לשרטט  לנו את הזירות בהן פעל הרבי הריי"צ, ולכן ידבר כעת על רוסיה וארה"ב.

בשעות שלאחר מכן, הרב עדין דיבר על היסטוריה, הרבה היסטוריה.

במשך שעה וחצי הוא דיבר על מבנה השלטון הסובייטי, על המעקבים, החקירות, החיפושים והאימה שהשלטון הזה הטיל על אזרחיו.

לא היה שום דבר "רוחני" בדיבור הזה של הרב עדין, זה היה לגמרי יום-יומי, כמעט אקדמי.

ניכר היה שהרב עדין מצוי בפרטים. תמיד הוא הסתקרן מהשלטון הסובייטי ומהפוליטיקה שלו, והוא אפילו כתב ספר בלשי קצר על המלחמה הקרה – כך שהיה לו מה לומר…

אני אמנם הסתקרנתי והקשבתי קשב רב, אבל כבר הרגשתי שבערב הזה אני אקנה ידע, ולא התרוממות רוח.

תמצית דבריו הייתה שמול שלטון האימה של הסובייטים – איש לא היה יכול לעמוד.

הוא אמר, שלא העינויים שברו את האנשים אלא הפחד והמניפולציות. אלו המיסו את ליבם של האנשים האמיצים ביותר.

לאחר הסקירה ההיסטורית הזו, עבר הרב עדין לדבר על ארה"ב. וגם עליה הוא דיבר אולי שעה… הוא תיאר את החושה של היהודים שהיגרו לארה"ב כתחושה של אנשים שהגיעו לעולם חדש לחלוטין.

הוא סיפר שתחושת החופש, השחרור, ההתאזרחות, והמרוץ אחר האמצעים הכספיים – היא שיצרה את מה שכונה: 'כור ההיתוך האמריקאי'.

איש לא יכול היה לעמוד מול ההתכה הזו. גם האידאולוגים הגדולים ביותר מצאו עצמם נסחפים לתוך המערבולת ומאבדים זהותם.

בשלב הזה, חשבתי שהערב נגמר. היה לי מעניין, גם אם לא מרומם, וכיוון שהשעה כבר אחרי חצות, אולי כדאי שאלך לישון.

אבל אז, הרב עדין התחיל לדבר על הרבי הריי"צ. "ההקדמות הארוכות האלה", אמר. "הן לא נועדו להיות שיעור היסטוריה, אף על פי שידיעת היסטוריה וודאי לא יכולה להזיק לאף אחד מכם. הנקודה היא… הדבר הוא…".

הרב עדין שוב עצר, תופף לרגע על השולחן: "שעכשיו תוכלו להבין מה העניין של הרבי הריי"צ. ואספר לכם סיפור, וזה סיפור – מיוחס ואמיתי.

באחת החקירות שלו, הובא הרבי הריי"צ למרתפים של הק.ג.ב, המרתפים האלה, זה לא מקום שמישהו רוצה להיות בו, ואת הצרחות והריחות שם אפשר רק לדמיין.

הרבי הריי"צ הוכנס לאיזה חדר חקירות, ולפני שהחוקרים הספיקו למצמץ, אמר להם: 'זו הפעם הראשונה שאני נכנס לחדר ולא עומדים בפני'…

המשפט הזה, בוודאי בלבל לרגע את החוקרים, אבל הוא גם מסמל את האיש, שמצליח כאילו 'לחורר' את האימה, לרוקן אותה. זה אדם שמבין שהמצב הנפשי שלך תלוי בך! לא באף אחד אחר ולא במצב בו אתה נתון.

מסופר, שבמאסר אחר שלו, אחד החוקרים נופף באקדחו מול פניו של הרבי הריי"צ, ואמר לו: "אתה מכיר את הצעצוע הזה?!! אתמול הוא שבר כאן את האומץ של כמה וכמה אנשים – וגם אותך הוא ישבור".

כאן, הרב עדין ציטט משפט שחדר לי את כל השכבות וההגנה של הלב, ומאז ליווה אותי ברגעים הכי קשים בחיים, רגעים של עצב ואימה.

הרב עדין אמר: "בתגובה לדבריו של החוקר, ענה הרבי הריי"צ: 'האנשים שנשברו מהאקדח הזה, הם אנשים שיש להם עולם אחד והרבה אלים. ואילו אדם כמוני, שיש לו א-ל אחד ושני עולמות – האקדח הזה לא יכול לשבור".

הרב עדין המשיך לתאר את פועלו של הרבי הריי"צ ברוסיה וארה"ב, את העוצמות של אישיותו ואת העובדה ששום דבר לא המיס אותו.

אבל אחרי המשפט ההוא, לא הייתי צריך דבר.

הבנתי, הבנתי את ההקדמה הארוכה על האימה ברוסיה ועל כוח החופש באמריקה. הבנתי מדוע היה חשוב לרב עדין לשרטט כיצד מאורעות החיים, בהם נעימים ובהם שאינם נעימים – עשויים לתפוס את אישיותם של אנשים.

הבנתי גם, מי היה הרבי הריי"צ.

דמיינתי אותו כמו נקודה צנטריפוגלית שנעה סביב עצמה בעוצמה, וכך מכניסה את כל הסובבים אותה למחול בו היא נתונה.

בלי ליפול, בלי להימס, בלי להיכנע לתכתיבים.

באותו לילה הבנתי שיש שני עולמות וא-ל אחד, ואיך זה מרגיש בלב לאסוף את עצמך, ולהתמרכז אל מול העיקר. כל השאר – הסחות.

זה אולי לא היית הארה רוחנית, אבל זה בהחלט היה מזון לנפש, לזמנים קשים וגם לזמנים נעימים, בהם אני נדרש להתייצב.