סודי ביותר: בחצות הלילה המבצע הנועז נחשף, כפול מיליון…

שניאור זלמן נוימן, בית משיח

ליל שלישי, ה' מנחם אב תשנ"ב. בשעת לילה מאוחרת יצאו הרכבים ממטה המבצע. האברכים שהובאו בסוד הענין ברגע האחרון, העמיסו את מיליון העלונים על כמה רכבים ויצאו לדרכם, לכיוון בתי הדואר המרכזיים בארץ. בצפון, בדרום ובמרכז, התייצבו האברכים עם ארגזי העלונים וביקשו לשגר אותם בלילה אחד לכל תיבות הדואר בארץ ישראל. במקביל, קבוצת אברכים נוספת פעלה לפזר את העלונים במאות בתי כנסת ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. 

בבוקר שלמחרת התעוררו תושבי ארץ ישראל לשחר של עידן חדש, עם הבשורה המשמחת: הרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח שעומד להתגלות בכל רגע, וכל יהודי יכול להיות שותף ולזרז את התגלותו על ידי קבלת מלכותו, בהכרזת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

העלון שהציץ מכל תיבות הדואר ברחבי הארץ, היה מלא וגדוש בהסברים על סימני מלך המשיח המתקיימים ברבי שליט"א, על המהלך האלוקי של הגאולה, והחשיבות שבהכתרת המלך המשיח על ידי העם. בשולי העלון היה טופס לחתימות על קבלת המלכות, אותו ניתן לשלוח למספר הפקס של משרדי ניידות חב"ד בארץ הקודש, משם יישלחו במרוכז ישירות אל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

בשולי העלון הופיעו – למתעניינים בפרטים נוספים – שמות ומספרי טלפון של מספר רבנים חב"דיים, שעסקו בלהט בהפצת בשורת הגאולה בתקופה ההיא. באותו בוקר קיבלו הרבנים 'מבול' של טלפונים מגורמים שונים – הן בחב"ד, והן בכלי התקשורת, שביקשו לדעת מי עומד מאחורי מבצע ההפצה הגדול ביותר בתולדות חב"ד בארץ ישראל. למרבה הפלא אף אחד לא ידע מי עומד מאחורי העלון.

העלון ותכניו הפכו לשיחת היום בכל בתי ישראל, בנוסף לדיונים הערים שהתקיימו בנושא בבתי הכנסת ובישיבות בכל רחבי הארץ, שגם אליהם הגיעו העלונים, שעברו מיד ליד בהתרגשות. ניתן לומר שמאז ועד היום הזה לא הופץ חומר הסברה חב"די בקנה מידה כזה – בדיוור ישיר בכל הארץ. לא היה יהודי אחד בכל ארץ ישראל שלא נחשף ישירות לעלון ולמסרים הברורים שבו.

המבצע הסודי – 'ה"ה'

היה זה דבר חסר תקדים. למרות שכבר בקיץ תנש"א קיבל הרבי בברכה את טפסי קבלת המלכות שהרב דוד נחשון הביא ממושבות אנ"ש, והרבי אף אישר לערוך כינוסים ופעולות בנושא זהות המשיח וקבלת המלכות ברחבי העולם – עדיין היה מדובר בקהילות חב"ד, עם נגיעה במקורבי חב"ד. אבל לא היה פרסום כלל–ארצי לכך שהרבי מליובאוויטש – הוא המלך המשיח.

באותו לילה הגיעה הבשורה לכל תושבי ארץ ישראל. עצם העובדה כי חסידי חב"ד מאמינים שהרבי הוא מלך המשיח, ופועלים לקבלת מלכותו על ידי העם כולו – הפכה לעובדה מוגמרת… לשלוחים לא נותר אלא להסביר ולהרחיב את הנקודה שכבר שוחררה לאוויר העולם.

תכנון המבצע התחיל תקופה לא ארוכה קודם, והתנהל בחשאיות מוחלטת. למעשה, כמעט עד רגע הפרסום הגדול, ניתן היה למנות על יד אחת את מי שהובא בסוד הענינים. 

בהמשך עברו הלחישות מפה לאוזן, שהרב יגאל הושיאר, הוא זה שעומד מאחורי המבצע המדהים.

שוחחנו איתו על המבצע, שקיבל את שם הקוד 'ה"ה' – ראשי תיבות 'הכתרת המלך'. הוא חזר איתנו אחורה למאורעות הימים ההם, לפני למעלה משלושים שנה, ולפרטים 'מאחורי הקלעים' שעד היום כמעט לא פורסמו…

הצוות שחולל מהפכה

בין צוותי הטנקים של ניידות חב"ד בארץ הקודש, בלט הצוות של טנק מספר 8. הרב אלעזר קעניג, אברך ירושלמי שעבר את המסלול החב"די, ולאחר הנס הרפואי שחווה החליט להקדיש את כל חייו לפעילות של הרבי מלך המשיח (כפי שסופר בהרחבה בכתבה לאחר פטירתו); ולצידו (יבדלחט"א) הרב יגאל הושיאר, צעיר ישראלי שפגש את חב"ד לראשונה באוסטרליה, ולאחר חודש שלם של לימודים בישיבה במלבורן החליט לחזור בתשובה. 

"אחד הדברים שמאוד תפס אותי היה הענין של משיח", נזכר הרב הושיאר. "הת' דוד ביסק שקירב אותי מאוד, דיבר איתי בחום על כך שהרבי הוא מלך המשיח. זה לא ריחק אותי… אדרבה, מאוד התחברתי לזה וזה הוסיף בהתקרבותי לחב"ד ולרבי שליט"א".

בשנים תשמ"ח–תש"נ הוא למד בישיבה בצפת בראשות הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, ועד היום עומד איתו בקשר קרוב. לאחר שהשתדך הוצע לו לעבוד בניידות חב"ד, ובהיותו אצל הרבי לקראת חתונתו, ביקש את ברכת הרבי.

"הרבי מלך המשיח הושיט לי דולר אחד באומרו 'ברכה והצלחה', ואז הביט בי והושיט דולר נוסף עם הברכה 'ברכה והצלחה'. בזמנו לא הבנתי מה פשר הברכה הנוספת, שהרי לא ביקשתי שום דבר בינתיים", נזכר הרב הושיאר. "החבר'ה בניידות טענו שזה 'כפליים לתושיה' בעבודת הטנקים, אבל אני חשבתי שיש כאן ברכה לשליחות נוספת. לימים, לאחר שהמבצע הגדול הסתיים בהצלחה, הרגשתי שזה בזכות ברכתו של הרבי ל'ברכה והצלחה'".

"היינו צוות מעולה. הרב קעניג קיבל מהרבי את חייו הגשמיים, ואני קיבלתי מהרבי את חיי הרוחניים. שנינו החלטנו להקדיש את החיים שלנו עבור הרבי. 

"החיבור בינינו היה מדהים. הוא השפיע והתוועד, ואני בעל תשובה טרי שצריך לשמוע ולקבל. זה היה שילוב מצויין. היו לנו המון שיחות מעמיקות, במיוחד בנושאי גאולה ומשיח, והיה תענוג לדבר ולפעול איתו. 

"הציר הקבוע עליו היינו מופקדים נע לאורך כארבעים–חמישים ישובים מטבריה ועד הבקעה, והיתה לנו פעילות עוצמתית מאוד. שליחות ללא הפסקה. בשונה מניהול בית חב"ד רגיל, שדורש גם השקעת זמן ומרץ בעניינים טכניים וכספיים – צוות הטנק עוסק יום–יום בפעילות נטו. פעילות של קדושה מבוקר ועד ערב. העובדה הזאת נזקפת כמובן לזכותו של הרב דוד נחשון, מייסד הניידות, שגם דאג למשכורות ושאר העניינים הלוגיסטיים".

לפעול התגלות משיח

הם התחילו את העבודה המשותפת בשלהי שנת תש"נ, וחוו יחד את ההתקדמות המטאורית של שלבי הגאולה בשנת תנש"א ותשנ"ב. במהלך הנסיעות בין יישוב ליישוב היו לומדים שוב ושוב את השיחות של הרבי מלך המשיח שליט"א מהשבת האחרונה, והחלו לראות את העולם ב'משקפיים' של שיחות הדבר מלכות, שמשיח כבר נמצא ופועל בעולם, והכל מתקדם בקצב מהיר לקראת הגאולה.

"כטנקיסטים בניידות, חיינו כל הזמן באווירה שצריכים להפוך את העולם ולהביא את המשיח. ה'אורות' שלי כבעל–תשובה רק הוסיפו שמן למדורה…" מחייך הרב הושיאר.

זמן קצר לפני פטירתו, ראיינתי את הרב קעניג ל'בית משיח', ואף הוא שיתף אותי בזכרונותיו מהימים ההם.

"הרעיון התבשל תוך כדי העבודה בטנק" סיפר הרב קעניג. "מאז ששמענו את השיחה של כ"ח ניסן, בער בנו הצורך לעשות משהו כדי להביא סוף סוף את הגאולה. בתקופה ההיא הרבי החל לאשר פרסומים וכינוסים בקשר לקבלת המלכות, והרבי בעצמו דיבר בשיחות בתדירות הולכת וגוברת על כך שהרבי נשיא דורנו הוא משיח שבדורנו, ועוד שלל ביטויים שבעבר היו נאמרים בזהירות ובחשאי על ידי חסידים, ופתאום הרבי בעצמו אומר את הדברים, ואף מגיה את השיחות לפרסום בעיתונות. 

"מצד אחד היה ברור שהרבי מסיר את ההגבלות, ומרשה לפרסם את זהות הגואל. ומצד שני – ההיסטוריה הכואבת לימדה אותנו שגם כאשר חסיד פורץ–דרך כדוגמת הרה"ח ר' אברהם פאריז, פרסם מנשרים הקוראים כי הרבי הוא המלך המשיח – היו חסידים שהתלוננו לרבי שהם "מתביישים ללכת ברחובות תל אביב", והרבי עצר את הפרסום…

"בחורף תשנ"ב כבר היה אפשר לראות את הקו הכללי במענות של הרבי מלך המשיח בנוגע לפרסום זהות הגואל – מי שרוצה לפעול, הרבי מאשר לו. מי שמסתפק ושואל אם לפעול – נענה בהתאם. שמנו לב שגם לאחר שהרבי מאשר את הפעולות הללו – יש חסידים ש'תקועים' בעבר, והם יעדיפו לזכור, לדוגמא, את הביטויים החריפים של הרבי בשבת בראשית תשמ"ה, ויש חסידים שמבינים שתהליך הגאולה מתקדם וזוכרים ששנה אחר–כך, בשמחת–תורה תשמ"ו, הרבי עצמו דיבר על כך שנשיא הדור הוא משיח שבדור, ושלא אכפת לו שיפרשו 'משיח כפשוטו'". 

המבצע החשאי יוצא לדרך…

"ואז הגיע כ"ז אדר ראשון", נזכר הרב הושיאר, "ולרגע היה נראה שהגלגל מתחיל להסתובב לצד השני. אחרי ההלם הראשוני, הבנו שעם כל הכאב, גם המצב הזה הוא חלק מתהליך אחד שמוביל לגאולה. לא היה לנו ספק שמכיוון שהרבי הבטיח ואמר בנבואה שהנה זה משיח בא – זה בוודאי יתקיים. אין כאן לא שינוי תוכנית ובוודאי שאין כאן איבוד שליטה.

"דווקא המצב שאחרי כ"ז אדר דחף אותנו לפעולה. נזכרתי בשיחה של הרבי מב' ניסן תשמ"ח, שהכרזת 'יחי המלך' פועלת הוספה בחיים של המלך, והמסקנה הטבעית הייתה שצריכים להוסיף בעניין של 'יחי המלך' וקבלת המלכות. ולא רק אצל חסידי חב"ד, אלא שכל העם צריך להכתיר את הרבי כמלך המשיח. עד אז דיברו על זה בשקט, לא העזו להוציא את זה החוצה בצורה גלויה. הבנתי שצריך כאן משהו לא שגרתי בכלל, נדרשת תעוזה. צריך גם לדעת להסביר את הענין, צריך גם המון כסף. בדרך הטבע כמעט לא היה סיכוי לעשות כזה דבר. ובאמת בשטח הכל היה נסי מההתחלה עד הסוף.

אבל איך מגיעים לכל העם? ולא פחות חשוב: איך מנהלים פרוייקט ענק שכזה, בלי שהרעיון ייחשף בטרם עת ויעורר עלינו את כל אותם חסידים ששקועים עדיין בחשיבה הגלותית ויפעילו לחצים כדי לעצור את הכל?…

החלטתי אפוא שלא לשתף אף אחד נוסף בתוכנית מלבד שנינו – צוות הטנק, ולנהל הכל תחת מעטה כבד של חשאיות".

"באחת הנסיעות בטנק", נזכר הרב קעניג, "יגאל העלה את הרעיון לערוך עלון הסבר על מלכותו של הרבי מלך המשיח, וקריאה לעם לקבל את מלכותו, ולחלק את העלון בכל רחבי הארץ.

"זה היה סודי לחלוטין. אפילו בניידות לא ידעו שום דבר על זה… היינו מדווחים כרגיל במערכת הקשר ש'היינו ביישוב הזה וביישוב הזה', אבל בנסיעות שבין יישוב ליישוב הלך והתקדם הפרוייקט הגדול". 

"כל התהליך היה לא פשוט בכלל, תוך מתח עצום שאי אפשר לתאר אותו", מספר הרב הושיאר. "לא יכולנו לספר לאף אחד, כי ברגע שיידעו מזה, זה יטורפד. יגידו שזה לא נורמלי, זה לא אורות בכלים. היה באמת צריך לזרוק את עצמנו לענין. 

"כשסיימתי לערוך את העלון, ניגשתי לשלב ההדפסה. רציתי להדפיס בפורמט גדול ויוצא דופן, כדי למשוך את העין. הוחלט להדפיס בגודל ענק של רבע גיליון, מה שמשמש בדרך כלל למודעות גדולות. העלון הגדול הזה קופל מספר פעמים כדי שיוכל להכנס בתיבות הדואר.

"בשנים ההן היו בארץ ישראל מיליון בתי אב, והחלטתי אפוא להדפיס מיליון עותקים! יצרתי קשר עם יהודי מכפר סבא שמשווק נייר, והזמנתי ממנו רבע מיליון גליונות נייר… זו הייתה כמות עצומה שהגיעה אלי במשאית".

מפאת החשאיות שאפפה את המבצע כולו, התבצעה ההדפסה דווקא בבית דפוס ערבי. "אם היינו מדפיסים בדפוס יהודי", הסביר הרב הושיאר, "היה סיכוי גדול שמישהו שיבקר בדפוס, יפרסם שחב"ד מתכוננים להפיץ עלונים שהרבי הוא מלך המשיח, ובזה יקיץ הקץ על המבצע… ליתר ביטחון נקטנו באמצעי זהירות נוספים, וסיכמנו עם הדפוס שבימים בהם יודפסו העלונים שלנו – לא יקבלו עבודות חדשות. 

"כשהגעתי לדפוס, הרגשתי צורך לא מוסבר להסתכל שוב על העלון, שם גיליתי טעות, שתוקנה מיד לפני ההדפסה. זה היה מדהים. הרגשתי שהרבי מוביל אותי לשם, כדי שהכל יהיה 'פיקס'. בכלל היתה סייעתא דשמיא ענקית לאורך כל הדרך. אם הרבי לא היה מסייע בכל צעד ושעל, זה היה מתפנצ'ר מהרגע הראשון.

"בתחילה חשבנו לקפל הכל בבית באופן ידני", ממשיך הרב הושיאר לתאר את שלבי ההפקה הסודית. "גייסנו את כל הילדים, ורק לאחר שכל החלונות והדלתות היו סגורים, התחלנו לקפל. ממש כמו ברוסיה… לפתע נשמעו דפיקות בדלת. מיהרנו להסתיר את כל הדפים, ורק אז פתחנו…

"למי שזה אולי נשמע קצת מוזר, שוב, צריך להבין, עכשיו כל אחד מפרסם שהרבי מלך המשיח בפשטות, בלי שום בעיה. אבל אז לצאת במבצע כזה, זה היה כרוך בהמון תעוזה…

"תכל'ס, אחרי שקיפלנו כמה אלפים הבנו שזה בלתי אפשר לקפל מיליון עותקים ידנית. הלכנו לחברה שמקפלת דפים בפורמט כזה. אמרתי למנהל שזה חייב להישאר בסוד מוחלט. רק זה היה חסר לנו שברגע האחרון מישהו יגלה ויעצור את כל הפרוייקט… הם היו שלושה יהודים, ועשיתי איתם עסקה: אם תשמרו את העניין בסוד – אתן לכל אחד מכם דולר מהרבי! הם התלהבו מהעניין ועמדו בדיבורם.

כך הופצו מיליון עותקים בלילה אחד

"ברגע האחרון שיתפנו בסוד העניין כמה אברכים שהיה אפשר לסמוך עליהם שינצרו את לשונם, כדי שיסייעו בחלוקה. כולם היו בהלם, אבל פעלו בקבלת עול מופלאה. ביניהם היו גיסי הת' יוסי נחשון, עוזי שנאן והרב יצחק ידגר.

"אל הדואר המרכזי בתל–אביב נסעתי יחד עם הרב קעניג (ואברכים נוספים), כדי למסור את רבבות העלונים למשלוח. באותם ימים לא היו פלאפונים אישיים לכל אחד, אבל למען הצלחת המבצע שכרתי מכשיר אחד, שהיה גדול מאוד ושיווה לי מראה של איש עסקים, מה שבהשגחה פרטית עזר מאוד בהמשך…

"בשיחתנו עם הנהלת הדואר, התברר שיש לנו שתי בעיות בחלוקה: א. בדואר יש מחיר אחיד עד עשר גרם, והעלון שלנו שקל 11 גרם… ב. כדי שהעלון ייכנס לתיבות הדואר בצורה חלקה היה צורך בקיפול נוסף. הם באו לקראתנו בשני הפרטים, וסוכם שנשלם מחיר של 10 גרם, והם יסתדרו איכשהו עם הקיפול. 

"אלא שהסיכומים שלנו עם הדואר המרכזי לא התקבלו כל כך בקלות בסניפי הדואר בנתניה ובכרמיאל. וכך, בעודנו פורקים את הארגזים בדואר המרכזי, קיבלתי טלפון מעוזי שנאן מנתניה ויוסי נחשון מכרמיאל, שעושים להם בעיות בגלל הקיפול. נכנסתי למשרד של האחראית הראשית, ואמרתי לה: עושים לחבר'ה שלנו בעיות… כשהיא ראתה אותי נכנס כך עם הפלאפון, התרשמה שמדובר באיש עסקים שכדאי לבוא לקראתו, ומיד הרימה טלפונים לאנשים הנכונים. תוך חמש דקות ניגשו מנהלי הסניפים לעוזי ויוסי, ואמרו: יש לכם קשרים עם האחראית על הדואר המרכזי?! למה לא אמרתם לנו? אין שום בעיה, אנחנו נסתדר עם הקיפולים…

אלפי חתימות על קבלת המלכות!

"נסענו למרכז, ברכב מסחרי ענק – 'פיאט דוקטו' – ששכרתי, כשהוא עמוס בכמויות של דפים. פתאום באמצע כביש איילון, מרוב עומס משקל – הרכב פשוט קרס…"

"היה לנו נס גדול שלא קרה כלום", סיפר הרב קעניג. "התקשרנו לרב זמרוני ציק בשתיים בלילה שיעזור לנו. עד אותו רגע גם הוא לא ידע על העלון… הוא כמובן התייצב. הזמנו מוניות ללוד ולעוד מקומות, ידענו שהשעון מתקתק. צריך שזה יגיע לכמה שיותר אנשים, ואז אי אפשר לעצור את זה. מה שנעשה נעשה".

"במהלך הלילה היינו גם בנחלת–הר–חב"ד שם הלכתי לביתו של גיסי, ר' בערקע וולף (דובר חב"ד לשעבר). הראיתי לו את העלון ואמרתי: 'ר' בערקע, תקרא טוב מה שכתוב כאן. העלון הזה הופץ הלילה בכל תיבות הדואר. מחר, כל עם ישראל ידבר על זה, ואנשים ישאלו אותך על כך'.

בערקע העיף מבט על העלון, ומיד הגיב: רואים שזה עבודה של ר' דוד נחשון… אמרתי לו: 'ר' דוד עוד לא יודע מכל הסיפור הזה, למרות ששמו מופיע שם'. ר' בערקע לא השתכנע. הוא חזר ואמר: 'אני מכיר את הסגנון של ר' דוד'. ואני חזרתי ואמרתי: 'אני יכול לומר לך באופן הכי ברור: ר' דוד עוד לא יודע בכלל על העלון הזה…'

"באיזורים הדתיים היה מספיק שעלון אחד יגיע וכל בית הכנסת ידע מזה. זה עבר מיד ליד, כמו זרם חשמלי", ממשיך הרב הושיאר. "חילקנו גם על המכוניות ובעסקים. תוך כמה שעות, בבוקר כבר דיברו על זה ברדיו. זה עשה רעש עצום. ובהמשך גם פורסם בעיתונות. בתקשורת היו שדיברו בעד והיו שפחות… היו שהכחישו, שהתנערו, שזה לא חב"ד. אבל גם כשמדברים נגד – זה מפרסם את הענין…

"היה רעש גדול. כל הארץ כמרקחה. כל חב"ד היו בשוק. פתאום להעמיד אנשים מול האמת, זה היה באמת לא נורמלי… אבל במבט לאחור, זו הייתה פעולה של 'לכתחילה אריבער' מהגדולות ביותר של חסידות חב"ד בארץ ישראל. פעולה למעלה מטעם ודעת. אם היינו מנסים יותר לחשוב בצורה הגיונית זה פשוט לא היה יוצא לפועל. אבל האמנתי בזה עד הסוף, לרגע לא התחרטתי.

"אי אפשר להבין מה עברתי באותה תקופה… לא מאחל לאף אחד. לחצים מכל כיוון. יצויין לשבח הרב ידגר, שחיזק ועודד אותי, 'אל תתפעל מאף אחד'. הוא גם ענה בטוב טעם לטלפונים.

"ב"ה אצל הציבור עצמו באופן כללי זה התקבל בשמחה רבה. קיבלנו הרבה תגובות נלהבות. בפועל ממש, הגיעו אלפי חתימות על קבלת המלכות!

מביאים משיח – בלי לשאול שאלות

"בהשגחה פרטית מופלאה, בלי שתכננו מראש, החלוקה התבצעה בליל ה' מנחם אב, יום ההילולא של האריז"ל", נזכר הרב קעניג בהתפעלות. "גם מוקד הפצה מרכזי היה על ציונו בצפת ת"ו, וכל המתפללים הרבים שהגיעו מרחבי הארץ יצאו עם העלון".

"ידועה שיחתו של הרבי מלך המשיח אודות האריז"ל ותלמידיו, שכאשר אמר להם בואו ונלך לירושלים, היה עליהם לצעוד איתו בלי שאלות, ובגלל שהתעכבו לשאול את נשותיהם – החמיצו את ההזדמנות לגאולה שלימה. הרבי התבטא אז, שכאשר חסידים שומעים מהרבי משהו, לא הולכים לבדוק בשלחן ערוך וב'באר היטב'. כך לא מביאים את המשיח!"

המבצע הזה, שכאמור קרה בליל ההילולא, אפיין התנהגות של מסירות נפש להבאת הגאולה, בלי לשאול שאלות מיותרות.

אחד ממחלקי העלונים בהילולת האריז"ל, היה בנו של הרב קעניג, יבלחט"א הרב חיים קעניג, כיום שליח כ"ק אד"ש מה"מ בהושעיה, שמרוב מעטה הסודיות אף הוא לא ידע על כל המבצע עד לאותו הלילה:

"למדתי אז בישיבה קטנה בצפת. כמה ימים לפני כן היה קשה לתקשר עם הבית, והבנתי שמשהו חשוב וחשאי מתרחש בביתנו. אחר כך שמעתי מאחים שלי, שהם לא הורשו להביא חברים באותם ימים (של קיפולי הדפים).

"בליל ה' מנחם אב, הגיע לישיבה ר' מוטי ביטון, בן עירי, העיר אותי ואמר: 'בוא בוא! הולכים לפרסם על המשיח!'

"לא הבנתי על מה הוא מדבר, והוא המשיך: 'לא שמעת?! הרבי הוא מלך המשיח, ואנחנו עכשיו מפרסמים את זה לכל עם ישראל!'

"הייתי בהלם. מבחינתי הרגע הזה, היה הפריצה הגדולה. עד אז, זה לא היה נושא שמדובר כל–כך בקהילות חב"ד, בוודאי שלא בכזה פרסום. יצאנו לחלק בהילולת האריז"ל בבית החיים, ואחר–כך כל הלילה גם על מכוניות בצפת ועוד".

"במידה מסויימת אפשר לומר שחלוקת העלונים הייתה אחד האירועים שהובילו את חב"ד לדרך שאין ממנה חזרה", אומר הרב הושיאר. "כבר אי אפשר היה להעלים את אמונת החסידים. אם מישהו היה מנסה להכחיש – כולם היו מבינים שהוא סתם מתחמק. מכאן היה אפשר רק להתקדם קדימה. מספר חודשים אחר–כך, בחנוכה תשנ"ג, כאשר הרב דוד נחשון והרב שמריה הראל ארגנו את שיירת הטנקים לקבלת פני משיח – כבר לא היה ניתן ללכת על פחות מזה. הרי כבר פורסם בכל הארץ שהרבי הוא מלך המשיח… כעת היה צריך להתקדם לשלב הבא ולקרוא לעם 'לקבל פני משיח' – זה הוביל לעשות את הקמפיין הענק (שכלל מלבד השיירה שלטים ברחבי הארץ) – 'ברוך הבא מלך המשיח!'

"העלון הזה 'העיר את השטח', ומהציבור החלו להגיע פניות לשלוחי הרבי, בבקשה להסברה. באותה תקופה נערכו כנסים בנושא זהות המשיח. 

לאידך, מספר תגובות וטענות בעקבות המבצע שהגיעו דווקא מחסידי חב"ד, השאירו אותי בהלם עד כמה ישנם חסידים שפשוט לא מודעים לדברי הרבי בשיחות… לקראת חודש תשרי הוצאתי אפוא מכתב מעורר לאנ"ש, שהסביר בהרחבה מה עמד מאחורי המבצע, ועורר לפעולה. לצד סיכום קצר של המבצע ותגובות שהתקבלו מהציבור, כלל העלון הסברה על פי קטעים מתוך שיחות הדבר מלכות".

אני כאן בזכות העלון הזה… 

"מלבד ההשפעה הכללית, בוודאי שהעלון השפיע על אנשים רבים באופן פרטי, רק שמטבע הדברים אין לנו אפשרות לדעת על כך פרטים מדוייקים. יחד עם זאת, בהשגחה פרטית מופלאה, כמה שנים אחר–כך נחשפתי לסיפור פרטי מרגש:

"היה זה בחודש תשרי תשנ"ו. לאחר שבקיץ שלפניו הוצאתי את הסרט התיעודי 'התגלות מלך המשיח', הגעתי לתשרי אצל הרבי מלך המשיח, שם גם הפצתי את הסרט. באחת הסעודות התארחתי אצל ידידי ר' דוד דרעי. ליד השולחן ישבו אורחים רבים, ובשלב מסויים ביקשו ממני לספר על הוצאת העלון.

כשסיימתי לספר, פנה אליי אחד הבחורים, לבוש בכובע וחליפה, ואמר בשקט ובפשטות: אני כאן בזכות העלון הזה… 

"הבחור הוסיף וסיפר: 'כאשר קיבלתי את העלון וקראתי את תוכנו, הרגשתי שמדובר במשהו מאוד רציני וגדול, שאסור לי להחמיץ. מה ש'קנה' אותי בעיקר, הייתה העובדה שהכל הוצג בפשטות, באופן ישיר, בלי רמזים. זה קנה אותי, והוביל אותי בסופו של תהליך להיות חב"דניק מן המנין'. 

ואם תהיתם מיהו אותו בחור – שמו הוא הרב תמיר קסטיאל, כיום שליח הרבי מלך המשיח שליט"א בקטמון והרצליה, שפתח מוסדות לתפארת, וקירב בעצמו יהודים רבים.

"ההמשך היה לא פחות מדהים: אחי, עידו הושיאר, התחיל להתקרב לחב"ד, ושלחתי אותו לבית חב"ד של הרב קסטיאל. כאשר החבר'ה שם זיהו שהוא אחי, הם התלבשו עליו כמו שצריך, ובסופו של דבר הוא הפך לחב"דניק.

"אז נזכרנו, שאחי עידו היה בין הבודדים שעזרו לנו בקיפול העלונים. אמרנו 'בדרך אפשר' שעידו קיפל את העלון שהרב תמיר קיבל, ובזכות עידו הוא נהיה חב"דניק, ואחר–כך הוא החזיר לעידו בכך שהשפיע עליו להיות חב"דניק…".

וכסף מנלן?

"עלות המבצע הגיעה למאות אלפי שקלים", מספר הרב הושיאר. "חלק מהתשלומים שילמתי בצ'קים דחויים. התשלום הראשון עבר, בזכות חסכונות שהיו לי מתקופת עבודתי באוסטרליה. אבל לאחר שהסכום הזה נגמר, וצ'קים התחילו לחזור, העניינים החלו להסתבך…

"אני חייב לציין, שבכל אותה תקופה לא הייתי בלחץ. האיר בי ביטחון עצום שהרבי איתי והכל יסתדר. ואכן, בסופו של דבר היו כמה אנשים טובים שעזרו לי להגיע להסדר פריסת חובות נוח יותר, שלמרות שהיה קשה מאוד, אבל היה מציאותי. 

"במקביל, ראינו גם ניסים גלויים: פריסת החובות הייתה אמורה להסתיים כעבור שנים ארוכות, ולפועל ראינו ניסים גלויים, קיבלנו סכומי כסף בלתי–צפויים, ואף קיבלנו הנחה מדהימה על הדירה, ובמקום לשלם 700 ₪ בחודש, גבו רק 50 ₪. ניסים כאלה ואחרים היו מנת חלקנו, ותוך זמן קצר סיימנו את כל החובות. 

אני זוכר שכאשר נשארו אלפיים דולר אחרונים, בדיוק השוויגער שלי, גברת שרה נחשון, הגיעה לבקר. היא שאלה כמה נותר מהחוב, וכאשר שמעה את הסכום, אמרה שבדיוק השווער שלי, הרב ברוך נחשון, מכר ציור שלו, והוא נתן בשמחה את הסכום האחרון.

נסיים בציטוט מעלון ההמשך האמור שיועד לחסידי חב"ד:

"ומהעובדות בשטח: 

אלפי יהודים חתמו על דף ההכתרה והמכתבים ממשיכים לזרום. אלפי יהודים נוספים מזדהים עם הענין. בנוסף קיבלנו מאות מכתבים נפלאים (ראה עותקים מצורפים) הממחישים כמה שהעם מוכן ורוצה בזה.

שערו בנפשכם: כמה עוד ניתן לעשות, לו נצא כולנו יחדיו לפעול בענין ההכתרה?" 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!