שיחת הכנה מרוממת: "להתקשר לרבי זה לא סיסמה, זו דרך חיים!"

מנחם כהנא, מגזין בית משיח

חסיד צריך חוש, חוש חסידי

חז"ל קובעים כי כדי להיכנס לחג כמו שצריך, יש להיערך ולהתכונן שלושים יום קודם לכן.

בשבת האחרונה נכנסנו לתוך 30 הימים לקראת היום הגדול, י' שבט, היום בו זכינו להמליך עלינו את הרבי כנשיא וכמנהיג. כדי להיות 'כלים' לקבל את סגולתו של יום, חסידים כבר החלו בהכנות, בעיקר רוחניות, כמו לימוד מאמרי 'באתי לגני', ובשאר הדרכים שהרבי מה"מ שליט"א ממליץ להתקשר אליו.

לכבוד היום, פנינו לשיחת־התוועדות מאלפת עם הרב חיים אברביה, ר"מ ומשפיע ב'מכון החסידי טכנולגי'.

"לחיים!" הוא פותח כדרך התוועדות חסידים.

"אדמו"ר הריי"צ מספר על 'מורי החסיד הרשב"ץ' שנהג לשהות ביום הכיפורים ליד האוהל בליובאוויטש. בערב יום כיפור תרס"ג הלך הרשב"ץ להתפלל באוהל כמנהגו ביום זה. בחג הסוכות שלאחר מכן, ביושבו בסוכת אדמו"ר הרש"ב, אמר הרשב"ץ לרבי 'ולמכור בנכסי אביו – עד שיהא בן עשרים'.

מספר הרבי הריי"ץ, שכאשר הרשב"ץ אמר זאת, 'נתהוו באבי שינויים בצורה', עם זאת, הוא לא הגיב כלל.

כאשר הרשב"ץ יצא מהסוכה, שאל אותו הריי"צ למה התכוון בדבריו. השיב הרשב"ץ 'מדוע אינך מבין? הרי מלאו עשרים שנה מהסתלקותו של הוד כ"ק הרבי מהר"ש'.

לאחר מכן, ממשיך אדמו"ר הריי"צ "בהיותינו בעיר מנטון שבצרפת, התוועד פעם אבי ודיבר אז על ההפרש בין כוחות לחושים, והסביר שכל כוח הינו בא במוגבל במקומו המיוחד לו; לעומת זאת, חוש הוא בלתי מוגבל, ואפשר להביאו בכל הכוחות.

והרש"ב הוסיף ואמר כי זה בעצם ההפרש בין חסידים למתנגדים; מתנגדים הם בגדר 'כוח', וחסידים הינם בגדר 'חוש'. לחסידים יש חוש".

סיים אדמו"ר הריי"צ: "מה שמורי הרשב"ץ אמר בסוכה לאבי בענין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, הוא ענין של חוש".

כלפי מה דברים אמורים?

אנו נמצאים בעיצומם של ימי ההכנה ליו"ד שבט, וזה הזמן של חסיד לקלוט עם ה'חושים' בהם נתברך, את מעלת יום זה, לראות ולבדוק האם הוא מוכן נפשית ורוחנית בהתאם ליום קדוש זה.

באגרות קודש חלק ל"ב ישנה סדרת מכתבים ששיגר הרבי לראשי 'אל על', לאחר שאלה שיגרו ברכות לרבי לרגל שלושים שנה לנשיאותו – יו"ד שבט תש"מ.  והרבי כותב להם: "בנועם ובתודה לבבית מאשר אני קבלת מכתבו מי"ב שבט", פותח הרבי את מכתבו למר י. שרם שי' משנה למנהל הכללי של 'אל על' בניו-יורק.

ואז בא המשפט המפעים: "ברכה ואיחולים בקשר עם מלאת שלשים שנה שזכיתי לעמוד בראש תנועת חב"ד". בהמשך המכתב הרבי מודה להם על עזרתם לכלל חסידי חב"ד.

מכתב אחר, אם כי בסגנון דומה, שיגר הרבי לצוות פקידי ועובדי 'אל על' בנמל התעופה 'קנדי', וכן מכתב מיוחד למר ראובן ריבלין שהיה אז קצין בטחון של 'אל על' בנמל התעופה 'קנדי'.

אם הרבי מתבטא בצורה זו על עצמו, שיום זה הוא היום בו הוא זכה לעמוד בראש תנועת חב"ד – הרי שהדבר דורש מאיתנו להבין ולהפנים שביו"ד שבט אנו צריכים לקבל עלינו את ההנהגה של הרבי בכל הענינים, כמנהיג שלנו.

מה בעצם הרבי מצפה מאיתנו?

במאמר ד"ה באתי לגני תשי"ב, הרבי מדבר אודות עבודת הקרבנות. ובפנימיות העניינים: הרבי מבאר שקרבן הוא מלשון 'קירוב', המורה על עבודת קירוב הכוחות והחושים. במילים אחרות, עבודה לא רק ביכולת פיזית, אלא הבנה וחיבור פנימי.

וכך הוא בקשר בין חסיד לרבי. מה שחסיד נדרש, זה להתקרב לרבי בצורה פנימית יותר; לא רק לבצע דברים בצורה טכנית ללא רגש, אלא עשיה מתוך רגש וחיבור עצמי.

אחדד זאת מעט: בחג השבועות תשכ"ד, אירע מאורע שלא יישכח מקרב הנוכחים בו. זה קרה במהלך ההתוועדות ביומו השני של החג, כאשר הרבי בירך את יהודי רוסיה הנתונים במיצר ושביה, והורה שהנוכחים בהתוועדות יאמרו 'לחיים' למען שחרורם מהגלות.

ככל הנראה, החסידים לא הבינו את גודל השעה ולא אמרו 'לחיים' כדבעי. פתאום פניו של הרבי החליפו צורה. הרבי קימט את המפית שבידו והטיחה בשולחן, הגביע שעמד על השולחן נדחף מעוצמת ההדף, והיין שבתוכו נשפך. הרבי התבטא שזו הייתה עת רצון והיו יכולים להיוושע "אַ האַלבּ; מיליון; צווי מיליון אידן",  חצי, מיליון, שני מיליון יהודים. הרבי אף התבטא בביטוי מזעזע: "וואָס האָבּ איך געדאַרפט פאַרנעמען דעם בּיינקל דרייצן יאָר?!" לשם מה הייתי צריך לקחת את ה'כסא' (ההנהגה) שלוש-עשרה שנה?!

זה היה מחזה נורא שהרעיד את החסידים עמוקות. הרבי ממש נסער, והסערה לא חלפה גם כעבור דקות ארוכות.

ר' זלמן בוטמן ע"ה נעמד מיד ואמר: "רבי, לחיים, דער אויבערשטער זאָל העלפן צו די רוסישע אידן".  לחיים, שהקב"ה יעזור ליהודי רוסיה. אך זה לא עזר. הרבי התבטא: "אַ גאַנץ יאָר מאַטערט איר מיר זאָגן 'לחיים' און נעמען משקה, און יעצט נעמט איר אַ קליינע קעלעשיקן". במשך כל השנה אתם מייגעים אותי שברצונכם לומר 'לחיים' ו'לקחת' משקה (היה זה כשנה לאחר שהרבי תיקן את התקנה המגבילה את שתיית ה'משקה') ועכשיו אתם נוטלים כוסיות קטנות…

לבסוף שאל הרבי אם נוכחים במקום ילדים מתחת לגיל בר מצוה. מתחת לשולחן ההתוועדות צץ פתאום נחיל ילדים, והרבי שר עמם "הושיעה את עמך".

להרגיש מה שהרבי מרגיש

למחרת באיסרו חג, נכנס הרב שמואל חפר ע"ה ליחידות אצל הרבי, והרבי נתן לו כמה שליחויות, ביניהם לבקר בצרפת.

בעת ביקורו בישיבה בברינוא, שאל ר' שמואל את החסיד המופלא ר' ניסן נעמנוב, מה רצה הרבי מאתנו?! הרבי הרי רואה ויודע שכעת זו עת רצון למעלה, וזו הזדמנות בה יכלו לפעול גאולה, ואילו אנו החסידים לא ידענו דבר. אילו החסידים היו יודעים, כמובן שהיו עושים כל הנדרש בכל לבם ומאודם.

"אֵם שבנה נמצא באוסטרליה" השיב ר' ניסן, "ואירע לו דבר-מה בלתי רצוי, מרגישה משהו, היא חשה בכך. המידע לא הגיע אליה אבל היא קשורה עם בנה וחשה באשר נעשה עמו.

"אילו היינו קשורים אל הרבי כראוי" אמר ר' ניסן "ומצבם של יהודי רוסיה היה נוגע לנו, היינו חשים בעצמנו כי זו עת רצון. זה מה שכאב לרבי, העובדה שהעניין לא נוגע מספיק".

"זה היה 'אַ רייכער' הסבר, 'אַ חסידישער הסבר' שהוקסמתי ממנו", התבטא הרב שמואל חפר לימים.

הנקודה העולה מכל הסיפור, זה שחסיד אמור לדעת מה הרבי רוצה ומצפה ממנו. הרבי מצפה מחסיד שינסה לחיות ולהיות עם מה שהוא, הרבי, חי. זהו חיבור 'עצמי' ו'פנימי'.

הרבי אמר פעם לשליח הרב בערל בוימגרטן ביחידות, שאברכים צריכים לחשוב על הרבי לפני ברכות השחר, וגם אחרי…

סיפר לי אברך אשר לא עלינו בנסיבות הלא-משמחות של המלחמה נאלץ לעבוד במחנה שורה, בו מתעסקים בזיהוי חללים ה"י. אודות לאנשי המקצוע והתדרוכים שקיבל מראש, המראות הקשים לא הרעידו את נפשו יתר על המידה. "בשלב מסוים נזכרתי ברבי מלך המשיח. חשבתי לעצמי מה הוא חווה בעת הזו. כמה כאב הרבי מרגיש נוכח אלף ארבע מאות יהודים שנרצח על קידוש ה'. אם על מרת לאפיין הי"ד הרבי דיבר בכאב כה רב (שיחה מיום ט' אדר תשנ"ב), אפשר רק לשער כמה כאב יש לרבי מהמצב הנוכחי… וכשחשבתי על כך, הכל קיבל מימד אחר.

זו המחשה לחסיד מקושר שנוגע לו מה הרבי מרגיש, היות והוא חדור ומונח בזה באמת ובפנימיות ליבו.

לבוא אל הרבי לפחות פעם בשנה

במכתבי אדמו"ר האמצעי ישנה מטבע לשון "טבע אנ"ש". כלומר, טבע מיוחד באנ"ש, מה שטבוע באנ"ש – הרגשים חסידיים.

כשמגיע עוד מעט יו"ד שבט, צריך לחזור ל'טבע אנ"ש' הטבעי והאוטנטי שלנו – להתקשר ולחזק את ההתקשרות לרבי מלך המשיח.

מסופר על נערה שהייתה מאומצת להורים יהודים, והגיעה לרבי ליחידות לשאול האם היא צריכה לעבור גיור. הרבי חשף בפניה את העובדה שהוריה הביולוגיים הינם יהודים. והוסיף פרט לא ידוע, שהם נספו בתאונת דרכים. הרבי ביקש ממנה שתשמור שבת וכשרות ותבוא לבקרו פעם בשנה.

אותה אשה עברה חיים לא קלים, אך אמרה שמה שהחזיק אותה, זו הייתה אותה יחידות שמיימית והביקור שהייתה מבקרת אצל הרבי פעם בשנה. "מה שהרבי אמר לי, זו נבואה ממש", אמרה לימים.

שנים אחרי הסיפור הזה שאל אותה אחד השלוחים מה המסר שלה מהסיפור הזה? והיא השיבה "לרבי יש כוחות אדירים והוא תמיד איתנו. ולכן חשוב שכל אחד ישתדל לבוא אל הרבי לפחות פעם בשנה, ולא לוותר על זה", אמרה האשה.

הזמן הזה של ימי ההכנה לקראת היום הנעלה, הוא זמן בו ניתן ל'הוריד את הכפפות' כפשוטו, ולדבר ברצינות על הנקודות היסודות שמחזיקות ומבססות 'חסיד', למרות שניתן לחשוב שכבר דובר על כך יותר מידי. הגיע הזמן להפסיק לדבר סיסמאות. לא לומר 'הכל מגיע מהרבי', אלא להאמין בזה באמת ובתמים. פשוט 'להגיע אל הרבי' (אין זה כתחליף לנסיעה ח"ו, אלא 'הגעה' במובן הרוחני).

האם גם בהתקשרות יש דרך 'קצרה שהיא ארוכה' ודרך 'ארוכה שהיא קצרה'?

פעמים רבות, צמד המילים 'להתמסר לרבי', נשאר כסיסמה. היות ובעיני רבים, הקשר עם הרבי נשאר ב'גילויים'. אוהבים רבי שנותן ברכות, מייעץ עצות טובות ועוד טובות ואינטרסים אישיים.

אבל באמת, התקשרות לרבי והתמסרות אליו דורשים השקעה. זה לא בא מאליו, וגם לא נולדים עם זה. לפעמים אנחנו מתנהגים כמו אותו אדם שהחליט שמהיום והלאה הוא סוגר את העסק בשבת אחרי שהסבירו לו שבשבת יש ברכה מיוחדת. בפועל, במקום להרוויח את הכסף שהפסיד בשל סגירת העסק, הוא הפסיד עוד יותר, מה שגרם לו לוותר על ההחלטה… לא כל דבר בא ברגע. דברים שבאים ברגע, כמו ריגושים שונים למיניהם, מתפוגגים כלעומת שבאו.

לא כל דבר שלא רואים בו תוצאות מיידיות – אז זה לא שווה. התקשרות זו השקעה לטווח ארוך, ואז היא תהיה ברת-קיימא.

עבודת ההתקשרות, במיוחד בדור שלנו, היא עבודה עצמית. אחד המשפיעים התבטא שהרבי דורש מאיתנו רק דבר אחד: את ה-כ-ל… אמנם זה קשה ודורש יגיעה רבה, אך יגעת – ומצאת; כפי היגיעה והקושי, כן הרווח. כאשר משקיעים בלחיות עם הרבי מלך המשיח, מרוויחים חיים של אמת נצחית ובלתי משתנה.

זה שייך לכל אחד. אמנם לפי היכולות שלו, אך אכן שייך לכל חסיד ללא יוצא מן הכלל. חסיד הרוצה להתקשר לרבי – יכול הכל. אין דבר העומד בפני הרצון.

ה'מתכון' להתקשר לרבי

הרחבתם עד כה מהי התקשרות לרבי, אך כיצד מתקשרים בפועל?

בהיום יום כ"ד סיון, מביא הרבי את מכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי מאחר שאין אני מכירו פנים.. ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהלים  ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות".

חד וחלק. הרבי מפרט בדיוק כיצד ניתן להתקשר אליו. בעיקר, לימוד חסידות, התוועדויות חסידיות, וקיום הוראותיו.

נלך שלב אחרי שלב: כ"ק אדמו"ר הריי"צ סיפר  אודות אביו אדמו"ר הרש"ב (הנתבאר בהתוועדות ש"פ בחוקותי תשכ"ב):

בשנת תרס"ג היה אדמו"ר הרש"ב במצב של היפך השמחה. עם בנו הריי"צ הוא לא דיבר על כך, אבל לפני רעייתו הרבנית התאונן על כך שאחרי שנים של עבודה, אין אף מדה אחת מבוררת לתכליתה בכל הפרטים כמו שצריך, וכי חסרה אצלו בהירות בהבנה ובהעמקה.

אדמו"ר הריי"צ הוסיף והדגיש, שהדברים הללו נאמרו לאחר אמירת ה'המשך' המפורסם של ר"ה של אותה שנה. בנוסף, באותה תקופה קרה מקרה בו הרבי הרש"ב התעמק ברעיונותיו במשך שעות ארוכות ובעמקות גדולה, עד כדי כך, שכאשר התעורר, לא ידע בדיוק באיזה יום ובאיזו שעה אוחזים…

ועם זאת, לאחר כל זה, התאונן הרש"ב על העדר הבהירות בהבנה והעמקה…

אדמו"ר הרש"ב ביקר אז אצל הרופא הנודע זִיגְמוֹנְד פְרוֹיד (שהיה פסיכולוג ונוירולוג, אחד ההוגים החשובים בתחום תורת האישיות), והוא אמר שהסיבה למצב רוחו של הרש"ב נעוצה בכך, היא שהמוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל מה שהמוח משיג… הוא נתן אפוא עצה – שחסידים ילמדו ויתעמקו בדברים שאומר ה"ראַבּינער", יביאום בפועל, ויודיעו לו על כל זה – ובכך יגרמו לו נחת רוח, ומצב רוחו ישתפר.

כאשר לומדים חסידות, ובעיקר את תורת הנשיא, "מאמרי חסידות שלי", זה גורם נחת רוח רבה ביותר לרבי. כאשר לומדים ומתעמקים כדבעי ב'דברי הרב', זה פועל גדולות ונצורות.

סיפר לי בחור מבית ליטאי, שבבית הוריו חינכו רבות על הפחד מעשיית עבירה; 'מה הקב"ה יעשה לך', 'איזה גיהנום מחכה לך', ועוד משפטי הפחדה כגון אלה.

במהלך התקרבותו לחב"ד, עדיין קיננו בו משפטים אלו. אולם כאשר החל ללמוד מאמרים ושיחות של הרבי שליט"א, זה שינה אצלו את כל התפיסה וההרגשה. פתאום הוא החל להסתכל על התורה והמצוות במשקפיים אחרים לחלוטין.

לכן, חסיד הרוצה – ובוודאי שכל חסיד רוצה – להתקשר אל הרבי, ייגש אל ארון הספרים ויבחר מאמר או שיחה "מה שליבו חפץ", ופשוט יתקשר לרבי מלך המשיח; אם כי, בזמננו 'צו השעה' הוא לימוד שיחות ה'דבר מלכות', וענייני גאולה ומשיח.

בי"ג תשרי תשל"ד, בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, התבטא הרבי בביטוי "ומלאה הארץ פארבריינגען", ומתוך שמחה דווקא. ידועים דברי אדמו"ר הזקן על פעולתה של התוועדות חסידית היכולה לפעול יותר ממלאך מיכאל. ואדמו"ר הריי"צ מוסיף ואומר, כי על ידי התוועדות חסידית ניתן לעשות תשובה עוד יותר מאשר תשובה המגיעה לאחר פוגרומים רח"ל (ראינו זאת לצערנו בימים אלו).

להתוועדות יש יכולת לשנות את האדם מן הקצה לקצה. אברך חסידי צריך לזכור שהוא 'תמים' לנצח; כשם שבהיותו בישיבה לא עבר עליו תאריך חסידי ללא פארבריינגען, כך גם בהיותו אברך. גם אם אין ביכולתו לצאת מהבית, שיערוך התוועדות בבית עם הילדים והמשפחה; זה מעניק השפעה חסידית על כל בני הבית. לא כל התוועדות צריכה להיות שמונה שעות, ועם ארבע פעמים 'לחיים'… ניתן להתוועד כדבעי עם בני המשפחה ולתת את האוויר הנכונה. התוועדות חסידית כזו מקרינה אור וחום של בית חסידי המואר באור תורת החסידות, ובהתקשרות איתנה לרבי מלך המשיח.

יסוד עיקרי הוא קבלת עול. ר' זושא פויזנר סיפר שאצלו בבית לא שמעו את המילים 'מסירות נפש', 'התקשרות' או 'שליחות', אלא פשוט עשו זאת. וכפי שהיה רגיל בפיו של ר' ראובן דונין: "מה עושים? – עושים מה!"

כדי להתקשר לרבי – שלב ראשון זה לבצע מה שהוא רוצה מבלי לשאול שאלות. לקיים את רצונו כעבד אל אדונו מתוך ביטול. לרוב, ההבנה מגיעה עם המעשה בפועל כמו בני ישראל במתן תורה: קודם 'נעשה', ואחר כך גם 'נשמע'.

כשחסיד כותב בקביעות לרבי, כל חייו נראים אחרת

דבר נוסף, כדי לחיות בצורה מוחשית שהרבי חי וקיים ולהעביר זאת לבני הבית, יש לכתוב לרבי. לפני כמה ימים, סיפר לי ידיד שהוא משתדל לכתוב מידי שבוע דו"ח מפורט לרבי, והוא רואה איך הרבי מלווה אותו כל השבוע באמצעות המכתב. פעם זה האם לקנות רכב, ופעם זה מה לעשות בקשר לחינוך הילדים. ממש כל פרט ופרט.

אצלנו ב'מכון החסידי טכנולוגי', למד בעבר בחור שבא מבית של חסידי ברסלב, וביקש את רשותי לטוס לאומן לראש השנה. אמרתי לו שהיות והוא במסגרת חב"דית, אין לו אישור. הוא שאל "ואם אני אכתוב לרבי והרבי יסכים – האם הרב יאשר לי"? עניתי בחיוב.

תשובת הרבי הייתה מופנית לבבא סאלי שלא יעזוב את אלו המושפעים שלו. אותו בחור נרעש. 'איך הרבי יודע הכל?', הקשה בהתלהבות. התברר שלאותו בחור יש קבוצה של חברים שלא הולכים כל כך בדרך הישר, והם נשארים בראש השנה בארץ, והוא משפיע אליהם ומקרב אותם לתורה ומצוות. עליהם התכוון הרבי בכתבו שלא יעזוב אותם.

כאשר נותנים לרבי להוביל לנו את החיים, החיים הינם אחרת לגמרי.

ישנם עוד אינספור סיפורים ומקרים בהם ניתן לראות איך הרבי שליט"א יודע מה קורה עם כל אחד ואחד מאיתנו, אם כי, לעיתים היצר הרע מחליש רגש זה.

כעת זה הזמן, למי שעדיין לא קובע זמן בו הוא כותב לרבי, שיקבע זמן, אפשר פעם בשבוע, פעם בחודש, או כל זמן בו זה מסתדר. יש לכתוב לרבי את הכל בלי להתבייש.

ואיך זה פועל גם על בני הבית?

אחת מההוראות ליום ההילולא אותם כותב הרבי במכתב הידוע לקראת י' שבט תשי"א, היא "לדבר עם הנוער על חיבת אדמו"ר הריי"צ הנודעת להם". זה חלק מתפקיד הדור השביעי, להסביר לכל יהודי בדורנו עד כמה הרבי מלך המשיח אוהב אותו והולך להתגלות.

זה שייך כמובן גם לילדים והנוער בתוך כרם אנ"ש. לבאר ולספר לילדים ולנוער עד כמה הרבי אוהב אותם, ואיכפת לו מכל אחד ואחד מהם. פשוט להאהיב עליהם את הקשר עם הרבי. לא רק מהמקום שיש בו משהו מרגש, אלא מהצד בו זה טבע אמיתי איתו חיים כל הזמן.

בכינוס השלוחים תשמ"ט דיבר הרבי על כך שיהודי מטבעו רוצה לקיים המצוות, ורק צריך לגלות זאת – וזהו תפקידם של השלוחים. כך גם בענין אהבת הילדים לרבי. בכל ילד טמון רגש אהבה לרבי מלך המשיח, צריך רק לגלות זאת, וזה תפקידנו.

סיפר לי הרב פנחס סטזגובסקי, שהמשפיע ר' מענדל פוטרפס אמר לו פעם, למה החסיד חיים שניאור זלמן קוזלינר מכונה בשם חז"ק? היות וכל אחד מהתלמידים שלו קיבל ממנו את התחושה 'איך קענט' – אני יכול. כך יש להכניס בילדים את הידיעה שהם יכולים להיות מקושרים לרבי; כולם ללא יוצא מן הכלל.

כאשר הבן רואה את אביו יוצא ל'מבצעים' בלי לפספס, ואף לוקח אותו איתו; או כאשר הוא רואה שהאב מקפיד שרק ניגונים חסידיים יושמעו בבית, זה מביא אותו לידי הבנה שיש אמת במה שאביו עושה, וזה גורם לו להתחבר לדברים אלו.

אחד מבני השלוחים הידועים בעולם שיתף אותי בכך, שכל אחיו גדלו להיות חסידים ויראי שמים, למרות שלאביהם לא היה זמן להשקיע בחינוך הילדים בשל טרדות ועומסי השליחות. עם זאת, "בכל בוקר התעוררתי וראיתי את אבי לומד חסידות עם חברותא. לקום ישר לתוך זה – פעל עלינו המון". צריך לדעת עד כמה אנחנו דוגמה חיה לבני ביתנו. הם מסתכלים עלינו כמודל לחיקוי, ואל לנו לפספס זאת.

בדרך צחות ניתן לומר, שאם בעבר אמרו שאבא חסידי היה אבא שנרדם על הרמב"ם, הרי כיום, אבא חסידי הוא אבא שנרדם על ה'דבר מלכות'.

אם ברצונך לפתח אצל הילדים רצון לעשות את הדברים בצורה אמיתית, זה צריך להיראות ממך; שגם אצלך הדברים נעשים מתוך אמת פנימית. הכל חייב להיות מתוך שמחה וטוב לבב, בחיות, בכיף ובחוויה, ולא מתוך מלחמה חלילה וכו'. כשילד מבין שהקשר עם הרבי זה דבר שמח, וציות לדברי הרבי זה משהו עצמי ואמיתי – זה גם יפעל עליו.

הנקודה סביבה הכול סובב

כל זה לא יכול להיות ללא הדבר העיקרי, והוא החיות בענייני משיח וגאולה באופן של 'עמדו הכן כולכם לקבל פני משיח צדקנו'. י' שבט זה זמן לשאול את עצמי עד כמה אני מחובר ומוכן להתגלות של הרבי מלך המשיח. הכל חייב להיות חי במשיח.

כל השאלות ששאלנו: האם יו"ד שבט חשוב לי בתור חסיד? עד כמה הרבי נוגע לכל פרט בחיים שלנו? עד כמה זה יעבור הלאה לילדיי? – הכל תלוי במילה אחת: משיח. לולא הנקודה של משיח וההבנה שאנחנו דור הגאולה, אז יוצא שי' שבט הוא משהו היסטורי חב"די־פנימי, ותו לא.

כמאמר הפתגם הידוע: עומק חסיד – רבי. ברגע שלא מתעסקים בקשר עם הרבי ועם מה שהוא חי, ופרסום זהותו כמלך המשיח והשליחות היחידה בקבלת פני משיח צדקנו בפועל – אז הכל נהיה כדבר היסטורי יפה, ותו לא. אולם כאשר האבא שר 'יחי אדוננו' בחיות, הילד מבין שזה לא סתם עוד ניגון, אלא ניגון שאיתו חיים.

סיפר לי חבר שאצלו בסעודת שבת, בדרך לנטילת ידים, שרים ורוקדים כולם 'יחי אדוננו'. שבת אחת 'בעל-הבית' אחד התארח אצלו, וחברי התלבט האם לרקוד בנוכחותו או לוותר על זה הפעם. לאחר מחשבה החליט שהיות וזה דבר אמיתי, הוא ימשיך זאת גם כעת, ורקד יחד עם ילדיו 'יחי אדוננו'. אותו 'בעל הבית' שראה אותו רוקד, החליט גם הוא לאמץ זאת, כיוון שהוא ראה שזה נעשה באמת.

זו דוגמה עד כמה 'משיח' משנה ומשפיע. כאשר הכל חי משיח – זה משנה את התמונה כולה, וזו ההכנה הראויה ליו"ד שבט.

לחיים ולברכה!