תחת חוסר וודאות מוחלט: תושבי הצפון בסכנה • ראיון נוקב

שלום כלפון, מגזין בית משיח

ארבעה–עשר יישובים בגבול הצפון, הינם כיום בגדר 'יישובים ריקים'. תושביהם כולם פונו מבתיהם למלונות ברחבי הארץ, חיים בתחושת ארעיות הפוגעת במרקם חיים נורמטיבי.

אם לא די בכך, הרי שאלו הנמצאים קרוב לחזית הלחימה, שרויים תחת לחצים ואתגרים קשים בהרבה.

יישובים אלו נמצאים בטווח הירי המיידי של ארגון החיזבאללה, כפי שאירע לאחרונה כמה פעמים – כאשר המחבלים מעבר לגבול ראו אזרח שנותר במקום, וירו לעברו טילים נגד טנקים.

ארגון חיזבאללה נחשב לארגון גדול וחזק פי כמה מחמאס, היושב על ארסנל כלי נשק אדיר.

כבר בתחילת המלחמה נוצר חשש שהחיזבאללה ייכנס למלחמה מצפון במקביל למלחמה בדרום. החשש התעצם נוכח האפשרות של חדירת אלפי מחבלי החיזבאללה ונסיון חטיפת אזרחים והשתלטות על יישובים.

זו הסיבה שלמעלה מעשרת אלפי תושבים פונו מבתיהם ביישובי קו העימות עקב המצב. אמנם החזית הצפונית אינה 'בוערת' כמו בדרום, אך עם זאת, הזמן שחלף מאז, לא מבשר טובות. רבים מהתושבים נמצאים במלונות ובבתי הארחה בתנאים לא תנאים, ללא בתי ספר מסודרים לילדים.

אמנם החיזבאללה שולח מדי יום טילים כלפי יישובי הצפון, אך עם זאת, הממשלה מגיבה באמצעות צה"ל באופן נקודתי. היא אינה פותחת בחזית רחבה. היא ממשיכה לדבר בשפה מערבית, מנסה ליזום הסכם מדיני ולחץ בינלאומי על חיזבאללה, בתקווה שתייתר מערכה צבאית מולה. אך ראש מועצת הגליל העליון מר גיורא זלץ אומר ל'בית משיח' בצורה ברורה: פתרון מדיני כזה או אחר, ישפיל את עם ישראל בעולם וירסק את ההתיישבות בגליל ובארץ ישראל כולה. התושבים מציגים דרישה חד משמעית: ללא הכרעה צבאית לא נחזור ליישובים.

רבים מהתושבים בתחומי המועצה שלך, הוגלו מבתיהם מזה חודשיים ימים ויותר…

אנחנו מועצה של 23 אלף תושבים, עם 29 יישובים, כאשר 22 מהם הם מוגדרים 'יישובי קו עימות'. מתוך אותם 22 יישובים, 14 פונו בתמיכת הממשלה. נכון להיום, אני חושב שבערך 50 אחוז – כ–12 אלף מפונים – בתמיכת המדינה וחצי באופן עצמאי.

[למרות חוסר בעזרה מצד הממשלה, הרי שבעשור האחרון, גדלנו פי 2. לפני עשר שנים מנינו 13 אלף תושבים, ובימים האלה אנחנו בערך 23 אלף, גדלים בממוצע מדי שנה ב–700–800 תושבים].

למה באופן עצמאי?

כי המדינה לא תומכת בפינוי שלהם. המדינה בעצם פינתה תושבים ביישובים הנמצאים עד 3.5 קילומטר מקו הגבול.

בעבר צה"ל הקים 'רצועת ביטחון' בלבנון, ששמר על טווח ביטחון לתושבי היישובים. בפועל, כיום הממשלה העבירה את 'רצועת הבטחון' אל תוך תחומי ארץ ישראל במקום שהיא תהיה מעבר לגבול. נוצרה פה מציאות קשה בה הצבא נמצא בכוחות גדולים בתוך היישובים ולידם, מה שגורם לחיזבאללה לירות לעברם.

יש פה 'רצועת ביטחון' של 10 קילומטר בין החרמון לראש הנקרה, ובתוך רצועת הביטחון הזאת, המדינה תומכת בפינוי תושבים המתגוררים עד 3.5 קילומטר מקו הגבול, למרות שבכל ה–10 קילומטר הסיכון הוא בדיוק אותו סיכון!

כלומר אזרחים רבים שעזבו את בתיהם בגלל סכנת ירי מוחשית, אינם מפוצים על ידי הממשלה. במילים אחרות הממשלה אומרת להם 'זו הבעיה שלכם'?

באזור שלנו, למרות שהוא קרוב מאוד לגבול, יותר מחצי מהבתים אין להם ממ"דים, וגם בתי הילדים אינם ממוגנים. גם בתי הספר סגורים, שכן אי אפשר לפעול אלא בתוך מרחבים מוגנים בלבד, ובבתי הספר אין מספיק מרחבים מוגנים.

מצד אחד, הממשלה אומרת לנו: תישארו פה. מצד שני, לאורך כל כך הרבה שנים היא לא מיגנה את האזור, וכך נוצרה פה מציאות מורכבת.

בנוסף לכך, עצם זה שהצבא נוכח פה ויורה פגזים וארטילריה, הוא סוגר את היישובים שש–שמונה פעמים ביום. מדובר במהלך חיים מורכב מאוד.

זו הסיבה שחלק ניכר מהתושבים בחרו שלא להישאר פה, והם הלכו לחפש פתרונות למגורים, לחינוך וכל שאר רבדי חיים תקינים ונורמטיביים. מדובר בהחלט מציאות קשה.

מציאות חיים בלתי אפשרית

איך הם מסתדרים מבחינת מגורים ופרנסה?

שוכרים דירות במקומות רחוקים, או שמתגוררים בבית מלון ומסתדרים.

למעשה, הבעיה היא לא רק השינה, צריך גם למצוא מערכת חינוך עבור הילדים. יש שזקוקים לצרכים מיוחדים, ויש שזקוקים לשירותי רווחה.

העסקים סגורים. המתפנים על דעת עצמם ממשיכים לשלם ארנונה, שכן רק מי שפונה על ידי המדינה קיבל פטור מארנונה. יוצא אפוא שהם משלמים ארנונה על בתים שהם לא גרים בהם ובמקביל גם על שכירות במקום אחר.

יש צפי לחזרה?

אין כרגע שום צפי, למרות שאני מניח שאפשר למשוך עוד שלושה חודשים עד חצי שנה, ולא יותר מזה.

הבעיה הגדולה היא – והיא אולי הדבר הכי מורכב בכל האירוע הזה – שממשלת ישראל לא קיבלה החלטה איך היא רוצה שאנשים יחזרו לפה: האם מייצרים פעילות צבאית התקפית בלבנון? האם משאירים את המצב להסדר–הסכם מדיני? הממשלה לא רוצה להיכנס ללחימה כל עוד היא בלחימה בדרום (אלא אם כן החיזבאללה יכפה זאת עליה במלחמה), וממילא לאיש אין באמת תמונת מצב איך זה יסתיים ומתי.

התושבים מוטרדים מעוד נושא אקוטי שהם לא מקבלים עליו תשובה: במידה וישובו לבתיהם, לאיזה מציאות הם יחזרו? שוב הם יהיו מטווחים על ידי מחבלי החיזבאללה, או שיהיה שקט? לדעתי זה הנושא הכי מורכב. אנשים לגמרי חוששים. האירוע של שמחת תורה יצר מציאות אחרת, חדשה, ולא מוכרת. ה–DNA של התושבים בכל ארץ ישראל – ובטח בעוטף ארץ ישראל – השתנה לגמרי. החשש הכי גדול הוא בעיקר מפני חדירת מחבלים ליישובים. בנוסף לזה, יש גם את בעיית הירי של הנ"ט. למחבלים יש אלפי טילים המגיעים לטווח של 8 קילומטר, וחלק גדול מהמרחב ביישובים שאני עומד בראשם, נמצאים בטווח שהוא פחות מ–8 קילומטר מהגבול.

ההסכמים הבינלאומיים הוכיחו שהם לא שווים

מה הדרישה שלכם בנושא הביטחוני?

ממשלת ישראל חייבת לקחת אחריות ולייצר מרחב מספיק גדול ובטוח מצפון לגבול; מרחב כזה שהחיזבאללה לא יהיה בו, לא יוכל לייצר ממנו הרתעה. צריך לוודא שהחיזבאללה יהיה במצב שהוא לא יוכל לעשות מה שהוא רוצה. כבר ראינו לאחרונה את הסכנה במצב הנוכחי.

צריך לזכור שהחיזבאללה הוא ארגון הרבה יותר גדול ויעיל מאשר החמאס, וגם הרבה יותר מאומן ומנוסה. ולכן צריך לייצר מציאות חדשה, שכל תושב מי שיחזור לחיות כאן, יחזור למציאות מאוד ברורה ורגועה בה ממשלת ישראל לוקחת אחריות להרחיק את איום החיזבאללה מהגבול, ולהרתיע אותם באופן משמעותי.

ואם זה לא יקרה?

אם לא, אז תהיה בעיה אמיתית של התיישבות לאורך כל הגבולות בעוטף ארץ ישראל. לכן הציפייה היא שממשלת ישראל, באמצעות הצבא, תייצר פה ביטחון מלא לתושבים, גם אם זה ייקח עוד שלושה חודשים או חצי שנה. ולא רק ביטחון מלא, אלא תייצר גם מעטפת משמעותית של תמיכה כלכלית, תשתיות, שדרוג כבישים, ושירותי בריאות ותחבורה.

אם יהיו הסכמים בינלאומיים, זה ירגיע אתכם?

ההסכמים הבינלאומיים הוכיחו שהם לא שווים הרבה.

אני מבין שהפעילות של צה"ל כרגע בגבול לבנון אינה מספקת אתכם?

כרגע צה"ל רק מגיב לירי שמגיע מצד לבנון. מי שמחזיק את הכפתור של עוצמת הפעילות הצבאית במרחב הזה, זה החיזבאללה ולא אנחנו. אנחנו רק מגיבים בצורה זו או אחרת. החיזבאללה הוא זה שמנהל את האירוע ולא אנחנו.

האמירות של ממשלת ישראל שהיא מעדיפה פתרון מדיני מאשר לחימה, משדרת לחיזבאללה ולאיראנים שעומדים מאחוריהם, שממשלת ישראל חוששת ונרתעת מעימות. זה ישאיר את החיזבאללה ואת האיראנים פחות או יותר באותו מקום בו הם נמצאים כרגע.

ואז?

ואז פשוט נשב ונחכה במתח רב, מתי הם יחליטו סוף סוף לתקוף אותנו, חלילה…

מה אתה בעצם דורש, פעולה צבאית שתביא למיטוט החיזבאללה?

אני חושב שההחלטות הבומבסטיות על מיטוט חמאס וכדו', אינן נכונות. היה נכון לומר לתושבי ארץ ישראל ביושר, שאנחנו כנראה לא נמוטט את החמאס, ואפילו לא בטוח שכל החטופים יחזרו. זו המציאות שאני מניח שתהיה בדרום בסוף האירוע הנוכחי.

יותר מכך: אי אפשר בסוף להגיע לכל האנשים. האנשים האלה מקסימום יורידו את המדים ואת הנשקים לשנה, שנתיים, חמש, ואחר כך יעשו את זה עוד פעם. זה בדיוק מה שקרה בדרום. חשבו ש"החמאס הולך לכיוון אזרחי", ש"הוא רוצה לשקם את עזה", ש"הוא לא מהווה איום", והנה קרה מה שקרה. אז אפשר לחטוף סטירה פעם אחת, למה לתת את הלחי השנייה?

לכן, המילים האלה של 'למוטט' או 'להרוס' – אני לא יודע להגיד אותם. מה שאני יכול להגיד, זה שצריך לפגוע באופן משמעותי ביכולות וברצון שלהם לפעול נגדנו.

אף אחד בעולם לא יכול להיות אחראי על בטחון ישראל

אתה חושש שהסיפור כעת מול החיזבאללה בצפון יסתיים בהסכם מדיני?

לצערי הרב, אני מניח שהכיוון שהממשלה הולכת אליו, זה איזשהו סוג של הסדר מדיני, עם עיבוי הכוחות הצבאיים במרחב, אבל בלי פעילות משמעותית שתפגע ביכולות וברצון של החיזבאללה. לדעתי מדובר בטעות חמורה. המדינה חייבת להכריז על מלחמה בחיזבאללה.

הרי ראשי מערכת הביטחון תמכו בהסכם הגז מול לבנון, מסרו שטחים לחיזבאללה ואמרו שזה יחזק את ההרתעה – איך אתה מסביר את זה?

לא החיזבאללה ולא החמאס אכפת להם מהתושבים שלהם. מי שחושב שאפשר לפתור אירוע על ידי איזושהי פעילות הומניטרית כזאת או אחרת, או תקציבים – איננו מבין מה הוא מדבר. זה לא הוכיח את עצמו בעזה וגם לא בלבנון. אנחנו צריכים להיות אחראים על הביטחון של התושבים שלנו! אם העולם רוצה לפתור את השיקום של עזה או של לבנון, אנחנו נברך על זה. אבל את הביטחון של תושבי ארץ ישראל חייבים להשאיר רק בידי הצבא. ולצערי הרב, לא עשו זאת בדרום וכנראה גם לא יעשו זאת בצפון.

זה המשך של אותה מדיניות שמאל, של הסכמים עם טרוריסטים…

נכון. יש הבדל בין הסכם שאנחנו מחליטים שהוא טוב לנו – גם אם בדיעבד הוא היה טעות – לבין הסכם שמי שלוקח עליו אחריות, הם ארגונים אלו ואחרים או אפילו מדינות העולם.

בסופו של יום, מי שצריך לקחת אחריות, זו ממשלת ישראל. לא העולם, לא צרפת, לא אמריקה ולא איראן יכולים באמת לקבל אחריות על הבטחון שלנו. כל הסכם כזה שמוריד מממשלת ישראל את האחריות על ביטחון תושביה, הוא מסוכן ולא נכון, וראינו את זה במציאות. חשבו שאם העולם ייתן כסף וישקמו את עזה, יהיה שקט, וזה לא מה שקרה.

מה הלקח שלך מהאירועים בשבעה באוקטובר?

אני חושב שבשביל לשרוד, אתה חייב להיות חזק. עם מדינות שרוצות שלום – אפשר לחתום הסכמים, אבל עם ארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס, וגם עם הרשות הפלסטינית, כל הסכם שלא תעשה איתם, לא יחזיק מעמד, שכן אין לו שום גיבוי אמיתי. הוא יכול להסתיים בכל יום.