יומני התמימים מהפרשה שהסעירה את ליובאוויטש • מרתק

זהות הספרים הנגנבים נחשפים

הספרן הראשי של ספריית הרבי, הרב לוין סיפר, שאנשים מסוימים, נאלחים, ניסו להעלות את מחירם של הכתבים, תוך כדי שריפתם בקצוותיהם. הללו הצהירו, כביכול, שהצילו את הכתבים משריפה בטוחה… מעשה זה, אומר הרב לוין, היה מעלה את מחירם של הכתבים באחוזים רבים. אלא שאותם 'שורפים' פגעו בטקסטים שהופיעו בקצוות של העמודים, וכך פגעו בכתבים עצמם.

למחרת ההתוועדות של י"ב בתמוז, צלצל הטלפון בביתו של הרב אליעזר כצמן מברוקלין ניו-יורק. הרב כצמן הוא מומחה בעל שם עולמי ביודאיקה וביבליוגרפיה יהודית. הרב כצמן לא ידע רק את השם וההיסטוריה של כל ספר שהוצג לפיו, אלא הכיר גם את תוכן הספר. על הקו היה בן דודו החב"די – הרב משה בוגומילסקי, מי שזכה במרוצת אותם הימים להשבתם של ספרים רבים שנגנבו מהספרייה.

הרב בוגומילסקי הזכיר לבן-דודו את השיחה שניהלו לפני כמה חודשים: "במהלך שיחתנו אז, שאלת אותי אם אני מכיר את ב. גוראריה שגר בניו-ג'רסי, ואני השבתי לך בחיוב, וציינתי שהוא בנו של הרש"ג. אם אתה זוכר, שאלתי אותך מדוע אתה מתעניין באיש הזה, ומדוע אתה שואל עליו לפתע פתאום".

ממשיך הרב בוגומילסקי: "סיפרת לי אז שהוא צלצל אליך והציע לך ספרים עתיקים מעזבונו של זקן מניו-ג'רזי, וביקש שאתה תעריך את שוויים. כך למעשה הסתיימה השיחה הזו בינינו אז, מבלי שיעלה לי ולו בדל חשד שמדובר בספרים שנגנבו מספריית ליובאוויטש".

כאן החל הרב בוגומילסקי לספר לבן-דודו ההמום – שבינתיים סיפר כי מונה על ידי בערי ליועץ שלו – את שיחת הרבי מאמש, ואת גניבת הספרים מספריית ליובאוויטש. "אני חושב שהסיפור שגוראריה סיפר לך בזמנו על הזקן מניו-ג'רזי הוא שקר מוחלט. אחרי שיחת הרבי מאמש, הדברים מתחילים להתבהר לי.

"אותו גוראריה הוא אכן בנו של הרש"ג, כפי ששיערתי כששאלת אותי, אבל הספרים אינם מעזבונו של זקן מניו-גרז'י, אלא מהספרייה של סבו, הרבי הריי"צ". "למען האמת", השיב בן-הדוד כצמן, "גם אני התחלתי לחשוד שמשהו אינו כשורה בהתנהגותו המאוד מוזרה של גוראריה, אבל לא ידעתי לשים את האצבע מה גרם לי לחשוד בו, עד שבפגישה אחת החל גוראריה לספר על מקור אחר, מניין הגיעו הספרים לידיו"…

מספר הרב כצמן: "כאשר הגעתי לביתו של גוראריה בניו-ג'רזי, הוא לא הראה לי את כל הספרים שברשותו. הוא הראה לי חלק מהם. היו יותר זולים והיו כמובן יותר יקרים. שאלתי אותו מהיכן הוא השיג את הספרים, והוא השיב בתחילה שחלק מהספרים הם של מחותנו הרב בערל חסקינד ע"ה. לאחר מכן הוא הראה לי סט בן ארבעה כרכים של נ"ך שנדפס בלמברג בשנת 1809. זה לא היה סט מיוחד, אבל הוא נדפס בנייר משובח והיה כרוך בכריכת עור יוקרתית אדומה ומבריקה, הוצאה מאוד מהודרת.

"למראה הסט המיוחד הזה, שאלתי את גוראריה – חמיך כרך את הספרים הללו בצורה כל כך מהודרת בשל נדירותם – מהיכן הוא השיג את זה? וגוראריה השיב לי שאת הספרים הללו הוא באמת לא קיבל מחמיו, אלא מסבו כ"ק אדמו"ר הריי"צ, והוסיף: 'סבי נתן לי את הסט המהודר הזה כאשר הייתי ילד, אני הנכד היחיד שלו, והוא נהג לתת לי מידי פעם מתנות שונות, וגם את הסט הזה קיבלתי במתנה ממנו'".

באותה שיחה בין הרב בוגומילסקי, לבין בן-דודו הרב כצמן, ביקש הראשון לדעת אם קיימת רשימה כלשהי של ספרים שנגנבו מהספרייה. הרב כצמן השיב בחיוב. הרב בוגומילסקי ביקש מבן-דודו את הרשימה, אך סירב, שכן הדבר ייחשב כהפרת התחייבות שלו לגוראריה לשמור על סודיות. הרב כצמן טען כי למיטב ידיעתו הוא היחיד שקיבל את רשימת הספרים שנגנבו על ידי גוראריה, ולכן אם הרשימה הזו תתפרסם, גוראריה ידע בדיוק מהיכן הרשימה הגיעה, קרי: מהרב כצמן.

כחסיד, הבין הרב בוגומילסקי שאסור לו לוותר, שכן איש לא ידע כמה ספרים נגנבו ואלו ספרים, וכאן בהשגחה פרטית יש את האדם היחיד בעולם שיש לו את רשימת הספרים והוא בן-דודו! עד מהרה הבזיק רעיון במוחו של הרב בוגומילסקי.

סך הגניבה: 400 ספרים

"אמרתי לבן-דודי", כך הרב בוגומילסקי, "שהדרך היחידה בה הוא עלול להיות חשוד בהפרת סודיות, היא במידה והוא ימסור לי העתק מדוייק מהרשימה. ואולם, אם אבוא למשרדו ואעתיק את הרשימה בכתב-יד ולא באותו הסדר כפי שנכתבו שמות הספרים, אין שום דרך שיחשדו בך במעשה בלתי ראוי כלשהוא. הרב כצמן הסכים".

עוד באותו היום, הזדרז הרב בוגומילסקי למשרדו של בן-דודו, ובמשך כמה שעות ערך את רשימת הספרים שהגיעו ל-400. משם המשיך הרב בוגומילסקי למזכירות הרבי, ומסר לידי המזכיר הרב יהודה לייב גרונר את רשימת הספרים המפורטת.

עכשיו, כאשר הייתה הרשימה המדוייקת של הספרים שנגנבו, ניתן היה להתחיל במאמצי ההצלה, בהשבת הספרים אל מקומם הטבעי. כמה דקות לאחר שנמסרה הרשימה, היא נשלחה בפקס לכמה עשרות אנשים שהיו עשויים לסייע במאמצי ההשבה של הספרים למקומם הטבעי.

לבינתיים החלו לזלוג הפרטים הראשונים – מה עשה גוראריה לאחר גניבת הספרים: בתחילה הוא פנה אל בית המכירות הפומביות 'כריסטיס', במנהטן ניו-יורק, וביקש מהם שיציגו כמה ספרים למכירה פומבית. הם כנראה 'הריחו' שמשהו כאן לא בסדר, וכדי להימנע מתביעה משפטית בעתיד, דחו אותו ולא רצו להציג את ספריו, ולא לקחת חלק מספריו לאוסף שלהם, למרות שבתחילה מאוד התלהבו.

הברירה שנותרה לגוראריה, הייתה למכור את הספרים בעצמו. אבל הוא ידע שאין לו יד ורגל והוא חסר ידע כלשהו בתחום, מה גם שהוא גילה תנודות חזקות במחירם של הספרים, כאלה שמחירם היה נמוך, לפתע עלה קרנם ומחירם הוצעו בפי כמה וכמה מפי שהוצעו אך כמה שבועות קודם לכך, ולהיפך. בצר לו, פנה גוראריה לעוד כמה בתי מכירות פומביות, וניסה להציע את 'מרכולתו'.

כך הגיע בסופו של דבר אל מיודענו הרב אליעזר כצמן.

הספרן הראשי של ספריית הרבי, הרב לוין סיפר, שאנשים מסוימים, נאלחים, ניסו להעלות את מחירם של הכתבים, תוך כדי שריפתם בקצוות של הכתבים. הללו הצהירו, כביכול, שהצילו את הכתבים משריפה בטוחה… מעשה זה, אומר הרב לוין, היה מעלה את מחירם של הכתבים באחוזים רבים. אלא שאותם 'שורפים' פגעו בטקסטים שהופיעו בקצוות של העמודים, וכך פגעו בכתבים עצמם.

במגירה השלישית, התגלה סידור הבעל-שם-טוב!

איזה ספרים בערי לא גנב? מספר הרב משה בוגומילסקי: "כיוון שהייתה לבערי גישה לדירתו של הרבי הריי"צ בסיוע אמו, היה חשש שהוא לקח כתבים יקרים ואפילו את סידור הבעל-שם-טוב – הכתוב בכתב-יד – שהוא יקר-ערך עד למאוד, שנמצא ברשותו של הרבי. (סידור בעש"ט, כפר חב"ד גליונות 906-910).

"אך התברר – תודה לא-ל – כי בערי לא לקח שום פריטים הקשורים לחב"ד, לא את הכתבים ולא את הסידור. אבל במהלך המשפט חשש בערי, כי אם יזכה במשפט בכל ה'ירושה', יעלימו הספרנים בספרייה את כל הפריטים יקרי-הערך וישאירו לו 'שאריות'…

"לכן, עורכי-הדין שלו ביקשו, ונענו, וניתן צו מבית-המשפט המתיר לו לבדוק את הספרים ולערוך רשימת מלאי. בן-דודי, הרב אליעזר כצמן, מונה על ידי בית-המשפט לבקר בספרייה למטרה זו, בנכוחות עורכי-הדין משני הצדדים.

"בפעם הראשונה הוא היה אמור להיות בדירת הרבי הריי"צ ובפעם השנייה – בספרייה שבקומת המרתף. לקראת צאתו של כצמן לספרייה, אמר לו בערי כי חייבים לבדוק גם את מזוודות הספרים, שם נמצאים כתבים יקרי-ערך.

"מהיכן אתה יודע על המזוודות הללו, שאל כצמן את בערי, והאחרון השיב: דברים מסויימים בעלי ערך מיוחד במינו נשתמרו במזוודות, כדי שיהיו מוכנים לקחת אותם במקרה שהמשפחה תצטרך לברוח. הם נלקחו יחד גם כאשר הם יצאו לשלושה חודשי חופש בקייץ. בערי הוסיף וסיפר שהיו שלוש מזוודות. הוא היה נושא שתיים מהן, ורח"ל את השלישית.

"כאשר הגיע בן-דודי לדירת הרבי הריי"צ בקומה השניה, המתינו לו הרב יהודה קרינסקי, הרב אברהם שמטוב, הרב יצחק וילהלם ורח"ל. ראשית הוא שאל בקשר למזוודות, והתברר כי רח"ל היה אחראי עליהן. הוא פתח את הארון שבו הן היו שמורות, ובן-דודי החל לבחון אותן. במגירה השלישית, התגלה סידורו של הבעש"ט.

"הרב כצמן סיפר לי שהרב וילהלם קרא לו הצידה, ואמר לו שהרבי לא רוצה שהם יישארו מידי הרבה זמן בחדרו של הרבי הריי"צ. כיוון שנדרשו כמה ימים לכתוב דו"ח שכל מה שהוא רואה, הרב כצמן הסכים לרעיון של הרב וילהלם שהוא יתאר בעל-פה את כל מה שהוא ראה, הדברים יוקלטו באמצעות רשם-קול ולאחר מכן יכתבו את הדיווח.