הדפסות וספר אחד שמשיב על כל השאלות • ראיון מרתק

יוסי סולומון, מגזין דרך המלך

ראש השנה חדש

מתי נהפך י"ט כסלו ליום ה-גדול, חג החגים, שהולך ומתפשט ונחגג לא רק באנ"ש אלא בכל תפוצות ישראל?

פרסום היום הגדול מתחיל אצל הרבי הרש"ב. במכתב הנושא את התאריך ט"ז כסלו שנת תרס"ב, כותב הרבי לאנ"ש ומסביר את מהותו של י"ט כסלו: "החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו – היום הזה הוא הוא ראש השנה לדא"ח – אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקלל"ה נ"ע זי"ע והיא היא תורת הבעל שם טוב ז"ל…"

המכתב המיוחד הופץ בכמה וכמה קהילות חב"ד, אלא שלרוב המקומות הגיע חודש או חודשיים לאחר המועד. התייחסות הרבי נ"ע לי"ט כסלו כאל ראש השנה הייתה מפתיעה ומרגשת.

קהילת חב"ד בריסק קיבלו את המכתב לקראת פורים קטן, ומששמעו שמדובר ביום גדול כל כך, היו נחושים להשלימו אף שלוח השנה כבר אץ קדימה ונשק לפורים קטן. מנו וגמרו להפוך את פורים קטן לחגיגת חג החסידות. שמע זאת הגאון מבריסק ואמר שאין מערבין שמחה בשמחה וראוי לקבוע את יום י"ט כסלו כחג בפני עצמו במועדו.

אם נרצה לתפוס את מהותו של יום, מה התמצית של היום הגדול הזה?

למעשה, י"ט כסלו מהותו הוא איתן – להעניק לנו כוח איתן לעמוד בניסיונות של לפני ביאת המשיח, וכידוע שעל תקופה זו אמרו גדולי עולם (תנאים ואמוראים) שאינם רוצים להיות בה… כמו גם, להטעימנו מ'תורה חדשה מאיתי תצא'.

יסוד היסודות של החסידות הוא "שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים" (פרק ל"ו בתניא), ואת זה מסביר אדמו"ר הזקן באריכות בספר התניא קדישא – בהיכנסו לנבכי תורת הנפש, האלוקית והבהמית, דרכי ההתבוננות של מוח שליט על הלב, ההרגשה שהקב"ה נמצא איתנו ותפקידנו בעולם – לפעול שלקב"ה תהיה דירה כאן בתחתונים.

שתי קושיות, תשובה אחת

הרב מאיר גוטניק מאוסטרליה למד בצעירותו בישיבות ליטאיות. אחרי כמה שנים בהן פעל באוסטרליה כשליח, קיבל הזמנה מהישיבה הליטאית לטקס בוגרים. הוא שאל אל הרבי האם לנסוע לטקס. הרבי השיב לו שיסע ויכתוב דו"ח מהנעשה שם. בצאתו מהאירוע כתב לרבי דו"ח, בו סיפר שראש הישיבה פגש אותו, וכשראה שהוא חב"דניק הציג בפניו שתי קושיות על הרבי מליובאוויטש:

האחת, איך יתכן שהרבי מורה לצאת בעשרה מבצעים בחוצות, מבלי שהתייעץ על כך עם מועצת גדולי התורה?

והשני, איך הרבי לקח מדרש אחד – שאומר שנתאווה הקב"ה לעשות לו בדירה בתחתונים, ועשה ממנה את כל התורה כולה?

הרבי השיב שהתשובה הראשונה מתורצת בשאלה השנייה – אם הם לא מבינים שכל העניין זה לעשות להקב"ה דירה זו בתחתונים, אין עם מי להתייעץ.

כל העניין של חסידות הוא לשנות את הרגילות, שיהיה המוח שליט על הלב, מבלי לעצור, באופן של מוסיף והולך כנר חנוכה, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל".

ניתן לומר ברמז שתניא הוא אותית תן י"א, י' הוא עשר הספירות, וא' – כתר שלמעלה מהטבע.

ברשותכם, ניקח אתכם עשרות שנים לאחור. בחור בישיבה תיכונית, משנה פתאום מסלול באמצע שנות הבחרות, לובש כובע וחליפה ונעשה 'תמים' מן המניין. איך זה קורה?

למדתי בישיבה תיכונית בכפר הרא"ה. מפעם לפעם היו מגיעים לשם אברכים מכפר חב"ד למסור שיעור תניא. הייתה אז קבוצה מגובשת שלמדה והצטרפתי אליהם. הישיבה בה למדתי לא הייתה חזקה כל כך מבחינה רוחנית וחיפשתי להתקדם. השיעור זה היה עבורי כמים קרים על נפש עייפה. כך התחילה הנשמה שלי להימשך לחב"ד.

אחד הדברים שתפסו אותי במיוחד, הוא הסיפור הידוע על הבעל שם טוב, שלפני פטירתו אסף את תלמידיו וחילק תפקידים – האחד יהיה מוהל, השני שוחט, השלישי מלמד, ואת האחד מינה לספר סיפורים על הבעל שם טוב, ובעבור כל סיפור ידרוש רובל. יום אחד, מקבל אותו חסיד מכתב מגביר שמעוניין לשמוע סיפורים על הבעל שם טוב, ומבקשו לבוא ולשבות בביתו. לאורך השבת ניסה החסיד להיזכר בסיפורים ללא הצלחה, והיה שבור ומדוכא. במוצאי שבת, רגע לפני צאתו, נזכר בסיפור אחד ורץ לגביר כדי לספרו. הסיפור היה אודות בישוף שונא ישראל. פעם, נעמד הבישוף בכיכר העיר והסית נגד היהודים כהרגלו, בעוד הם מסתתרים בבתיהם בפחד. הבעל שם טוב שהגיע למקום, ביקש לקרוא לבישוף, תוך שהוא נותן שם קדוש לחסיד על מנת שישמור עליו מפני כוחות הרשע. הבישוף נכנס לחדר הרבי, שם ישבו שלוש שעות, כשלאחריהן הבישוף נעלם ולא שב.

שמע הגביר את הסיפור והחוויר. התברר, שהוא עצמו היה הבישוף, וכה סיפר: למדתי בישיבות, הייתי תלמיד חכם, אך עם הזמן התחלתי ללכת בעקבות ההשכלה עד שהגעתי לאן שהגעתי, והתחלתי להסית נגד היהודים. הבעל שם טוב העלה את נשמתי משאול תחתית, וכך אמר לי: כשתשמע את הסיפור שלך מפי אחר, תדע שתשובתך התקבלה ובאה כפרה לנשמתך.

כה סופר, ואני השתוממתי. ממש נרעשתי מזה. יש אדם בעולם, שיודע מה התפקיד של הנשמה שלך, ומה תיקונה!

הייתי אז בן 14, באמצע כיתה י', והתחלתי להתארח בכפר חב"ד. הרב מאיר בוסטומסקי שעסק עם חבר'ה כמונו, זיהה בי את הפוטנציאל החסידי ודיבר עם ההורים שלי. הוא שכנע אותם בשפתו הייחודית ובנחישות השמורה לו, שיעבירו אותי לישיבה חב"דית. זה לא היה פשוט, אבל הרבי הרש"ב בחר בנשמות, וזה אומר שלא משנה איפה תתגלגל, הנשמה תגיע ליעדה. תודה לה' נבחרתי, וכך מצאתי את עצמי בישיבת תומכי תמימים.

רפואה לאפר

אנחנו קופצים מסיפורכם המרתק עשרות שנים מאוחר יותר, אל אסון השריפה בכרמל, שהתרחש בחנוכה תשע"א, בו נספו ל"ע 44 איש. אחר האסון הזה, ערכתם הדפסות תניא ביישובי הכרמל. מדוע בחרתם דווקא בפעולה זו ומה מיוחד בהדפסת התניא?

הרבי אומר בשיחותיו הקדושות, שכל עניין הפצת המעיינות הוא להביאם לכל מקום ומקום. לפני 14 שנים, בעקבות האסון הנורא, החלטנו להדפיס את התניא ב-14 יישובים פה בכרמל, וזכינו לכך הודות לחסיד נדבן מברזיל, הרב זאיאנץ, שתרם את הוצאות ההדפסה.

לשאלתך מה מיוחד בספר התניא, אקדים בסיפור.

בהוראת הרב שמואל אזימוב, יצאו בחורים ברחבי פריז לחלק מצות בערב פסח, בהתאם לכתובות שקיבלו. אחת הכתובות הייתה של אשה מבוגרת. הגברת החמיצה פנים ואמרה: 'אין לי צורך בקרקרים האלה'. הבחורים ניסו לשכנע אותה, שמדובר במאכל אמונה ורפואה, אך היא סירבה בעקשנות.

משחזרו לרב אזימוב ושאלו מה לעשות, הורה להם הרב: תנסו להיכנס לבית שלה בטיעון שאתם צריכים לנוחיות או לכוס מים. תניחו באחד הארונות שלה תניא קטן, וזה לבד יפעל את פעולתו, וככה הם עשו.

את המשך הסיפור הבחורים לא ידעו לספר, אבל הם רק ידעו לומר שמקובל אצל הרב אזימוב, אשר אלפי יהודים חזרו בתשובה דרכו, כי הנחת ספר התניא של אדמו"ר הזקן פועל את פעולתו.

מה מיוחד בספר התניא?

יש יהודי שלקח את התניא, סרק אותו לתוכנת מחשב ונתן הוראה למצוא ארבע מילים רצופות שנותנות ראשי תיבות של משיח.

וכך פלט המחשב: בסיום פרק י"א באיגרת הקודש (להשכילך בינה) כתוב "חכמתו יתברך שאינה מובנת" – היינו, שהכל זה חכמתו יתברך שאינה מושגת. ראשי התיבות של המילים הללו (מהסוף להתחלה) הינם 'משיח'.

כשערכנו את הדפסת התניא, הבחנתי במילים "ה' אלוקי שועתי אליך ותרפאני", במילה "ותרפאני" ישנן אותיות 'תניא' ואותיות 'אפר', אז היה פה הרבה אפר עם השריפה הנוראה, והתניא שהדפסנו, היא רפואה לאפר.

באת"י לגני

למעשה, מהי החשיבות בלימוד ספר התניא בעיון ובעל פה, ואיך נוכל להנחיל את הערך של לימוד התניא בבית ובסביבה?

מסופר על אחד החסידים ששאל את הרבי איך יוכל להתקשר אליו. השיבו הרבי שעל ידי לימוד התניא בעל פה הוא נעשה מקושר. מכאן רואים כמה חשוב לימוד זה ומה כוחו של לימוד התניא.

חשוב לציין שבמילים "הפכת מספדי למחול… ותאזרני שמחה" – במילה ותאזרני גלומות אותיות המילה תניא. אם רוצים לחוש שמחה – יש ללמוד תניא.

תניא הוא ספר השולחן ערוך של החסידות, התורה שבכתב, החמישה חומשי תורה שלה. הוא חיינו. עם זה קמים בבוקר ועם זה הולכים לישון. הכול נמצא שם.

כיום יש שפע רב של ספרים המבארים את התניא לילדים ואפילו סרטוני אנימציה, ישנם ספרים למקורבים, למתחילים ולמעמיקים, בשלל סגנונות ורמות לימוד. עם התפתחות המדיה הדיגיטלית ניתן גם לשמוע שיעורי תורה לרוב, בלחיצת כפתור. כך שכל אחד יכול ללמוד וללמד, בלי תירוצים…

שימו לב, אדמו"ר הזקן הוא היחיד בעולם שכותב בהקדמה לספרו כי יש בו את התשובות לכל השאלות. הרבי מסביר , שאם מישהו לא מוצא תשובה לשאלה שלו בספר התניא, שילך לחכמי הדור, והם יתבוננו וימצאו את התשובה עבורו. חייבים אם כן ללמוד ולחיות עם ספר התניא.

חסידים אמרו אודות המאמר הראשון: 'באתי לגני':

ב – 'בראשית', רומז על לימוד החומש היומי.

א – 'אשרי האיש' – שיעור התהלים היומי.

ת – תניא יומי.

י – 'יסוד היסודות ועמוד החכמות' – הרמב"ם היומי.

זהו בתמצות 'באתי לגני' – עם זה מורידים את השכינה פה למטה.

ולהוסיף שיש מאות מכתבים של הרבי בהם כותב ומבקש: "בטח שומר שלושת השיעורים של חומש תהילים תניא", אלו הם החיים של כל חסיד.

אילו חלקים חשובים במיוחד ללימוד בתוך ספר התניא?

הכול חשוב, אבל יש פרקים שמדברים לנפש האדם יותר, כי בהם האדם נתקל יום-יום כמו:

פרק ל"ב – הלב של התניא, ענייני אהבת ישראל והיפך פירוד הלבבות.

פרקים כ"ו-כ"ח – בהם אדמו"ר הזקן דורש שהאדם לא יפול ברוחו. אדרבא, אם תהיה לו חלישות הדעת ויגיע לעצבות ממחשבות זרות, הרי הוא גאוותן שאינו מכיר את מקומו. עליו לשמוח על ההזדמנות לקיים מצוות הלא תעשה – 'לא תתורו' בדחיית המחשבה הזרה.

מסופר על אחד מאדמו"רי פולין שלא היו לו ילדים ולא יורש. חסידיו שאלו אותו לאיזה אדמו"ר יפנו אחר פטירתו. הוא השיבם שיפנו לאדמו"ר שלא ידבר נגד מחשבות זרות. הם לא ממש הבינו את כוונתו. אף אחד הרי לא מעוניין במחשבות זרות.

אחר פטירת האדמו"ר, חיפשו וחיפשו, עד שהגיעו לאדמו"ר הזקן ומצאו שבפרק כ"ז בתניא אינו מדבר נגד מחשבות זרות, אלא אודות השמחה בקיום מצוות הלאו של לא תתורו. כמובן שיש לדחות את המחשבות הללו, אבל לא להיות עצוב מזה, כי אם שמח. אזי הבינו שאליו התכוון האדמו"ר שלהם.

חג פלטינו

סיפור מעניין נוסף שיכול להמחיש את מעלת התניא, הוא על חסיד בשם זלמן הסוחר, שהיה לו בית מזיגה אותו חכר מהפריץ. מידי שנה נדרש לשלם דמי חכירה. שנה אחת לא היה ברשותו די כסף לשלם ומשכך לא הגיע לבית הפריץ. שלח הפריץ את משרתו לבדוק מה עם תשלום השכירות.

נענה ר' זלמן בביטחון ואמר: 'יש בידי את כל הכסף, אלא שהלוויתי אותו לחבר שלי, סוחר אף הוא, שנתקע בלי מזומנים. בעוד שבוע הוא יחזור ואתן לך את הכסף.'

כמובן שלא היה ברשותו מאומה. כשחזר ר' זלמן לביתו, סיפר לאשתו את המצב ואמר לה שעליהם לברוח. תוך יומיים ארזו את מיטלטליהם הדלים, העמיסו אותם על עגלה וברחו. משבאו לצאת בשערי הכפר ראו את הפריץ מגיע מולם, לרוע מזלם.

ראה הפריץ את המשפחה על כל חפציה והבין שהם נמלטים… תקע בר' זלמן מבט עוין: 'שיקרת אותי! אין לך את הכסף ואתה בורח מפני!' ענה זלמן ברוגע: 'בסך הכל אני הולך לחגוג את החג שיחול בעוד יומיים אצל מורי ורבי'. אבל, הפריץ, שהיו לו עובדים יהודיים רבים, ידע היטב מהם חגי היהודים ושאל את זלמן בפליאה: 'איזה חג יש בעוד יומיים? שמחת תורה עבר זה מכבר וחנוכה עדיין לא באופק…'

'מה, אתה לא מכיר?' השיב זלמן בביטחון, 'יש לנו חג פלטינו, איך אתה לא מכיר?! זהו חג שאנחנו חוגגים שונים ארוכות.' התפייס הפריץ ואמר: 'נו טוב, אולי יש חג שאני לא מכיר.' נתן לזלמן לעבור, וכמובן שהלה הלך ולא חזר.

הפריץ נכנס לכפר, וראה את עמנואל. שאל אותו: 'מדוע אינך חוגג?' שאל עמנואל: 'איזה חג?' אמר הפריץ: 'חג פלטינו'. 'מי אמר לך שיש חג כזה?' 'זלמן,' השיב הפריץ.

'אה,' עמנואל, כמו יהודי טוב, הבין מיד על מה מדובר והמשיך במשחק, 'בטח שיש כזה חג, אבל זה לא חג שכולם חוגגים באותו היום. כל אחד מחליט מתי לחגוג אותו באמצע השנה.'

אם כן, את אותו היום בו זלמן היה צריך להיות נפלט, הוא חוגג…

זה העניין של התניא. החסידות נותנת לנו את הכוח להפוך את המצב, וגם כשבחוץ נראה שרע, אנו יודעים שאין רע יורד מלמעלה והכל טוב. כן הוא גם מצב בו אנו נמצאים בימים אלו, אשר אנו מאמינים ובטוחים כי יהפוך לטוב.

ומה יעשה חסיד שפחות נמשך ללימוד החסידות בעיון, ומשקיע בפעילות מבצעים?

אשתף באפיזודה אישית שהתרחשה בשבוע שעבר. הגעתי לבת שלי לצורך התוועדות וראיתי שהיא הכינה דבש בתוך כוס פלסטיק כדי למזוג לתוך התבשיל. אמרתי לעצמי: "מה את עושה? הרי חצי מהדבש יתפס בדפנות של הכוס?" טרם הספקתי לדבר, ואני רואה שהיא שופכת את הדבש לתוך התבשיל, וכל כולו נשפך בבת אחת מבלי להשאיר טיפה. תמהתי: "איך עשית את זה?" ותען: "פשוט מאוד, לפני ששפכתי את הדבש יצקתי שמן, וכך הדבש אינו נדבק ומחליק החוצה."

חסידות היא שמן. כדי שלא ידבקו אלינו דברים בלתי רצויים ופיתויים שונים, עלינו ללמוד חסידות.

עכשיו, בזמן המלחמה, אנשים אומרים לי: 'אתם הדתיים, מאמינים בה', קל לכם להתמודד עם המצב.' ואני עונה להם: 'לא קל לנו להתמודד עם המלחמה הנוראה שנכפתה עלינו, אבל מי שלומד חסידות, חי באמונה וממילא יותר קל לו.'

קרון אטום?

אנחנו רוצים להביא את כל הטוב הזה הביתה. איך נעודד את הילדים לשנן תניא בעל פה, ללמוד תניא?

כיום, יש את המפעל הנפלא של ר' אלאור ולנר – תניא בניגון, וכאמור יש גם ספרי תניא לילדים, אבל מעל לכל היא הדוגמה האישית של ההורים. כשאדם 'חי' במשהו, הוא מדביק בזה את ילדיו.

אם ההורים עצמם לומדים תניא, יודעים לחפש את העצות שהאדמו"ר הזקן נותן בספר התניא והדברים הללו שגורים על פיהם, הילדים גם הם מתחברים.

בנוסף, בפרק ב' בתניא מוסבר שרבי הוא עניין מאוד יסודי בחיים שלנו, וממילא כדי לחיות את מה שנאמר בתניא, עלינו להיות מקושרים – לכתוב לרבי, להתפלל לכוון לרצונו הקדוש, להשקיע בקיום הוראותיו.

מספרים שכשהרכבת הראשונה יצאה לדרכה ברוסיה, היא עשתה סיבוב בכורה בכל רחבי המדינה.

באחד המקומות, יצאו אבא ובן לחזות בפלא. הבן, שהיה חוכמולוג, אמר לאביו: 'הסתכלתי על הרכבת והקרון הראשון מיותר. אסביר לך מדוע. בכל הקרונות יש כניסה ויציאה, ספסלים ושולחנות, ואילו לקרון הראשון אין דלת. כולו אטום.' אמר לו האבא: 'תדע לך שבזכות הקרון הראשון הרכבת נוסעת, הוא סוחב ומניע את כולם.'

כן גם אנו – נלחמים בין יצר טוב ורע מי ישב על הספסלים, אבל יש את הרבי שהוא הקטר, אין לו יצר הרע, אבל הוא עוזר לנו ודוחף אותנו קדימה.

לסיום, מה המסר של הרב לקוראי 'דרך המלך' לקראת חג הגאולה?

"טעמו וראו כי טוב". חסידות נותנת לנו את החוסן הנפשי להאיר את עצמנו ואת העולם, ובפרט בזמן המלחמה, להכריז בקול ברור את דברי הרבי, שהמקום הבטוח ביותר בעולם הוא ארץ ישראל, ולדבר עם יהודי בידיעה שיש לו נפש אלוקית, שנלחמת ורוצה אלוקות.

מסופר על שלוחים שיצאו למבצע תפילין ביום שישי במנהטן, ושאלו מישהו האם הוא יהודי. השיב הלה שאינו יהודי. משהלכו הבחורים, נקף ליבו: 'איך אמרתי שאני לא יהודי?' בה בעת החליט שכאשר יגיע לשכונתו, ילך לבית חב"ד להניח תפילין.

מכאן רואים שעצם ההצעה להניח תפילין, או חלוקה של עלון לפרשת שבוע, נוגעת בנפש.

שליח הרבי מלך המשיח בעתלית מחלק עלונים בתיבת הדואר. פעם הבחין שהעלונים זרוקים בפח. וכך סיפר: 'כשאני רואה דף שחילקתי קרוע לגזרים, אני מבין שנגעתי בנשמה של מישהו. שהרי, אם אותו יהודי לא מעונין בדף הוא ישליכו לפח, למה שיקרע לגזרים? אלא מאי, אות הוא שמתחוללת בנפשו מלחמה בין הנפש האלוקית לבהמית. הוא קורע, כדי שהמלחמה הזו תפסק.'

לסיום, אספר על מקרה מרגש שאירע לי במבצע לולב. דפקנו בדלת ופתחה לנו אשה. לשאלתה מה אנחנו רוצים, הסברנו לה שבאנו לזכותה במצוות לולב.

היא קראה לבת שלה ואמרה לנו שהיא מעוניינת. אמרתי לה את הברכה על מנת שתחזור אחריי, אך היא עצרה אותי באמצע ואמרה: 'זה לא עובד ככה.' עצמה את העיניים לעשר שניות, לקחה נשימה, כיוונה לקיום המצווה ואז ביקשה שאומר לה את הברכה.

אמרתי לעצמי, הלוואי עליי שאכוון ככה לפני כל ברכה שאני אומר, ואברך את הקב"ה בכוונה ומתוך התבוננות. לפעמים אנחנו צריכים להסתכל על התמימות של היהודי ה'פשוט' וללמוד ממנו.

ובעזרת ה', בכוח מעשינו ופעולתנו, נזכה לחזות בהתממשות הנבואה של לא ידח ממנו נידח וכולם כאיש אחד, יתקשרו לרבי מלך המשיח.

לחיים חסידים! לשנה טובה ומתוקה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו, ושנזכה יחד לגאולה השלימה בקרוב ממש, והרבי, מלכנו משיחנו, בראשנו.