איש הנדל"ן התל אביבי שמוסר ארבעה שיעורי תניא בכל שבוע

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

את שחר טנג'י, בן 47, פגשתי במשרדו שברמת אביב – צפון תל אביב הירוקה. הוא נשוי לרינת ואב לארבעה ילדים, עובד בחברת נדל"ן של חמיו איש העסקים הנודע רמי לוי.

לשחר סיפור חיים לא פשוט, עם הרבה עליות ומורדות, כשספר התניא 'מככב' במרכזו.

שחר נולד וגדל בצפת למשפחה מסורתית, אך לא דתית. זה הספיק כדי שאבא שלו 'ידחוף' אותו ואת אחיו להצטרף אליו לתפילות קבלת שבת בבית הכנסת השכונתי.

בשיעורים שמסר רב בית הכנסת, הגיעו גם שחר ואחיו. הם היו הילדים היחידים בתוך שיעור של אנשים בוגרים. אוזנם הרגישה קלטה את המסרים של 'מי שעושה עבירות – יילך לגיהנום. ואם יש אינטרנט בבית, אז הקב"ה מסתלק מהבית'.

הדברים הללו גרמו לשחר 'לתפוס את עצמו' ולחזור בתשובה. הוא היה אז בגיל ארבע עשרה בלבד. צעיר ברוחו, מהיר בהחלטותיו, מבלי שקיבל הכוונה עמוקה ומסודרת.

הרצון שלו להיכנס ללמוד בישיבה, לא עבר בקלות. אמו התנגדה לכך בנחרצות. "הצדיק הרב דב קוק מטבריה, הגיע אלינו הביתה בצפת, במטרה לשכנע את אמא שאני ואחי התאום חייבים ללכת לישיבה.

"אמא מצידה חשבה כי נכון יהיה שאלמד מקצוע, ולא אשקיע את עצמי כל היום בלימודי גמרא. היא אפילו חלמה שאהיה טייס. לבסוף היא נכנעה לרצון שלי וללחץ שהופעל עליה".

שחר נכנס ללמוד בישיבת 'אור חדש', והחל ללמוד בהתמדה ובשקידה. "אחי ואני הרגשנו שאנחנו הולכים להיות גדולי הדור", הוא מחייך.

שאלה נוקבת ללא תשובה

אלא ששלוש שנים לאחר מכן, הכול קרס בבת אחת. ידידה שלו מן העבר הגיעה לבקר אותו בישיבה. "היא לא הבינה איך נעלמנו מ'העולם' ולא רואים אותנו". היא התעניינה בשחר ובחייו החדשים, והוא מצידו הסביר לה בהתלהבות על עולם התורה וחשיבותו. "הסברתי לה בהתלהבות, משל הייתי רב גדול בישראל, עד כמה התורה מחזיקה את העולם.

"ואז היא שאלה אותי שאלה פשוטה: 'האם כיף לך בישיבה? האם אתה נהנה בחיים החדשים שלך?'…

"לשאלה הזו לא הייתי מוכן. השאלה נגעה בדיוק במקום שהיה חסר לי בנפש, והיא החזירה אותי למקום לא פשוט בכלל", מספר שחר.

כבר למחרת קם ועזב את הישיבה ו'חזר בשאלה'. "כמו שהייתי קיצוני בתהליך החזרה בתשובה שלי, כך הייתי קיצוני בחזרה בשאלה. מאז, בכל פעם שהייתי רואה אדם עם מגבעת, הייתי מתרחק ממנו. לא הסכמתי שמישהו ידבר איתי על יהדות. התרחקתי ממש אל הקצה השני".

שחר חזר לחבוש את ספסלי בית הספר החילוני. בשנה הבאה השלים חומרי לימוד שהחסיר בשנות לימודיו בישיבה. "מה שעשיתי בישיבה, עשיתי כעת את עם הלימודים – פשוט ישבתי ולמדתי בהתמדה", הוא משחזר.

כך הספיק לסיים את כל המבחנים ולהתגייס בזמן לצבא, שם עשה את המסלול הרגיל.

בהמשך עזב לארצות הברית, שם שהה עשר שנים ארוכות, אחריהן שב לאילת, והחל לעבוד בצוות בידור באחד המלונות.

"יום אחד נפגשתי עם הרב יצחק דאיזדה, חסיד חב"ד, בעל חנות יודאיקה באילת. בכל פעם שהיה רואה אותי, הוא היה מחייך אליי. אני הייתי מחזיר לו חיוך מרחוק, אך עם זאת שומר על מרחק בטוח… לא נכנסתי עמו בדברים ולא התקרבתי אליו. הוא בוודאי חש בכך, ועם זאת המשיך לחייך אליי.

"עם הזמן אמרתי לעצמי: בסדר, הוא לא כזה נורא כל עוד הוא לא לוחץ עליי בענייני יהדות ולא שואל אותי שאלות. בסך הכול הוא אדם נחמד, איש חם ולבבי. תכל'ס: הוא עמד בכל המבחנים הסמויים שהצבתי לו…

"אבל באמת, כמה זמן חסיד חב"די יכול לראות יהודי מולו ולא להציע לו להתקרב קצת ליהדות? בשלב מסוים הוא רצה להניח לי תפילין, אבל בכל פעם סירבתי בגלל החוויה שעברתי בעבר. הוא מצידו לא ויתר לי. הוא ממש משך אותי לתוך זה".

לאחר שנת שהות באילת, הגיע שחר להיפרד מעם ידידו החב"דניק. הוא סיפר לו כי הוא שב לחו"ל כדי לעשות כסף בעולם הגדול. הרב דאיזדה לא התבלבל. הוא שלף מאי-שם ספר תניא קטן, ונתן לו כצידה לדרך. "זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לספר התניא, אם כי לא התייחסתי לזה ברצינות רבה מידי. הנחתי את הספר באיזו פינה בבית".

שחר טס לחו"ל, 'עשה כסף', וכעבור שנה שב לארץ, התגורר בתל אביב והפך לאחד מאנשי הלילה התל אביביים. הוא עבר ממסיבה למסיבה, כשאת עבודתו הוא מוצא כאחראי במועדון לילה, לצד עבודה נוספת במסעדה הממוקמת בקומה השלושים ותשע של בנייני עזריאלי. "חייתי ממש במסיבה אחת גדולה", הוא נזכר.

• • •

התאונה חוללה מהפך

יום לא-בהיר אחד, הכול נקטע בבת אחת. שחר עבר תאונה רצינית בשעה שנסע עם האופנוע שלו, ונפצע. מאז נפתחה בחייו תקופה קשה. "בדיעבד, אני מבין היום שזו הייתה התקופה שהתחילה את מסע החזרה בתשובה שלי".

באותם ימים נאלץ לעבור ניתוח מסובך, כאשר שנה לאחר מכן הוא היה מושבת לגמרי. הוא התקשה לעשות אפילו את הפעולות הבסיסות ביותר. "זה היה השלב בו הבנתי שמשהו לא מיושב בתוכי, אבל לא ידעתי מה".

כמה חודשים לאחר מכן, כשהחל להתאושש מעט, יצא להסתובב מעט ברחוב בן יהודה, רחוב מגוריו, כשהוא נשען על קביו. והנה, גם שם נתקל פתאום בבית חב"ד ובחב"דניק…

"כמו תמיד, כשראיתי דתיים או משהו שהזכיר לי את היהדות, ניסיתי להתחמק. התחלתי להתרחק מהמקום, אלא שבדיוק אז יצא מתוך הבית חב"ד השליח הרב דוד עזיזה. מכיוון שהייתי עם קביים, לא הצלחתי לרוץ… הוא הספיק לתפוס אותי ולהציע לי להניח תפילין. כמובן סירבתי, אבל הוא לא הרפה, והתחיל להתעניין בשלומי וביקש לדעת מה קרה לי. חשבתי לעצמי שממילא אין לי מה לעשות בבית, והתחלתי לספר לו על התאונה שעברתי.

"כתגובה, החל לספר כי גם הוא עבר תאונה דומה לפני כמה שנים, ואפילו שמו לו פלטינה. פתאום הרגשתי אתו רגש של הזדהות. הרגשתי שמצאתי מישהו שעבר אירוע זהה לשלי ואני יכול לדבר אתו על התחושות שאני מרגיש.

"נכנסנו לבית חב"ד, הוא כיבד אותי בכוס קפה וופלים, והתיישבנו לשיחה.

"אחרי כמה דקות שיחה, הוא הציע לי פתאום שאכתוב לרבי ב'איגרות קודש'. למען האמת, זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על האפשרות לכתוב לרבי באמצעות ספר שנקרא 'איגרות קודש'. לא הבנתי על מה הוא מדבר. חשבתי לעצמי 'טוב, נפלתי על אדם שנחת עליי מהמאדים', ורק חיפשתי איך לברוח משם באותו רגע…

"אבל הרב עזיזה התעקש ואמר לי שאני צריך לדעת שזה עוזר, וכי הרבי עונה ומברך. נו, אני עם קביים ולא ממש יכול לברוח… אך הוא מצידו מתעקש בנעימות שאשב לכתוב לרבי.

"בלית ברירה הסכמתי, ולו רק בשביל שיעזוב אותי לנפשי.

"כתבתי לרבי ושמתי את הפתק. כשפתחתי את האיגרות קודש, היה כתוב שם 'מזל טוב ליום ההולדת'.

"הרב עזיזה הסתכל עליי ואמר לי 'וואוו, אם זה מה שהרבי כותב, אז מגיע לך מזל טוב'. הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'דוגרי', שלדעתי כל העניין הזה הזוי, גם כי אני חושב כך, וגם כי אין לי בכלל יום הולדת… ניסיתי ללכת מהמקום, אבל הוא לא ויתר לי, והתעקש לשאול האם אני בטוח שאין לי יום הולדת היום?… עניתי לו 'יום ההולדת שלי הוא בעשרים ושתיים למרץ, וזה לא התאריך היום'. הוא תיקן אותי ואמר 'לא לתאריך הזה התכוונתי, אלא לתאריך העברי; מה יום ההולדת שלך בתאריך העברי?' השבתי שאין לי ידיעה, וגם תעודת הזהות שלי לא עלי. הצעתי שאתקשר לאמא שלי, העיקר שיניח לי.

"התקשרתי לאמא ושאלתי אותה לגבי תאריך הלידה העברי שלי, והיא מגיבה 'נשמה, בדיוק באתי להתקשר אלייך, היום זהו היום הולדת העברי שלך, שיהיה לך מזל טוב'…

"בלעתי את הלשון. הייתי בהלם. זה היה יום ההולדת שלי ואני אפילו לא ידעתי, אבל הרבי ידע… רק אז התחלתי להרגיש שהדברים מתחילים 'לנגוע' בי.

"מאז התחלתי להגיע לשיעורי תניא בבית חב"ד של הרב דוד עזיזה, אבל לא הצלחתי להבין דבר וחצי דבר. למרות זאת, המשכתי להגיע. עם הזמן התחילה התקרבות מצידי, אם כי איטית. כבר חוויתי פעם 'טראומה' מתהליכים מהירים ולא מבוקרים, והפעם נזהרתי. הלכתי עקב בצד אגודל.

"אמרתי לעצמי שאגיע לשיעורי תניא, אבל לא מעבר לכך… אני לא מתחיל לשמור מצוות, וגם אם כן, אז רק קצת; אני רק משתדל ולא מבטיח כלום… בהמשך אמרתי לעצמי, שלא נורא אם אשמור שבת… זה לא אומר כלום מבחינת ההתקרבות שלי…

"הייתי אצל הרבה רבנים בחיי, אבל דווקא אצל הרבי הרגשתי שהרבי כמו אומר לי 'התעסקת עד כה מספיק בחושך, בוא תתחיל להתעסק כעת באור'".

• • •

ספר התניא, מערכת ההפעלה של יהודי

התקופה הבאה בחייו של שחר, הייתה תקופה של 'כן-לא' גם יחד. הוא התקרב לדת, התרחק, ושוב התקרב, וחוזר חלילה. זו הייתה תקופה של חששות ותנועות נפש לא פשוטות.

השינוי הממשי החל לאחר שאחיו הגדול אמר לו "אתה יודע שאתה בכלל דוס בלבוש חילוני?!" שחר לא אהב את האבחנה הזאת, והוא כעס. "אני לא סובל דתיים, אז איך אני דתי?!"

ומה באמת?

צוחק: "עם הזמן התחלתי לגלות שהוא באמת צודק, ואני הולך ומתקרב ליהדות…

"בשנה הראשונה התחלתי לשמור שבת, אבל אפילו החברים הכי קרובים שלי לא ידעו מכך. בכל פעם שהציעו לי לצאת לבלות בשבת, לא הסגרתי את העובדה שאני שומר שבת, אלא התחמקתי בתירוצים שונים".

למה?

"כי כשאתה שומר שבת, אז אתה כבר מתחיל לקבל סטטוס של 'דתי', ועדיין פחדתי מכך".

ואז הגיעה ההיכרות העמוקה יותר עם ספר התניא, היכרות שמאז מלווה אותו עד היום הזה, בשיעורים שהוא מוסר.

"הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) זצ"ל אמר פעם, כשיהודי לומד תניא, הוא מגלה שזה לא רק ספר שמדבר אליו, אלא זה ספר שמדבר עליו. כך באמת הרגשתי – שספר התניא מדבר עליי; סוף סוף מישהו מדבר עליי… ככל שלמדתי יותר, הבנתי שספר התניא זה לא פחות ממערכת ההפעלה של האדם; זו אמת תובענית, אבל אמת לחלוטין.

"אם בהתחלה התחברתי לתורה ולמצוות רק בגלל הפחד מגיהנום, והרצון לקבל גן עדן, הרי שבחסידות מצאתי מה שהיה לי חסר כדי לחזור לשמור תורה ומצוות. כמעט בהתחלה הרגשתי שהרבי כמו אומר לי 'הגעת הביתה, בוא תהיה איתנו'. אצל הרבי לא משנה איזה לבושים וקליפות עוטפות אותך, ברגע שנולדת כיהודי, הרי אתה חלק מעצמות-ומהות אין סוף ברוך הוא; אתה בן של הקב"ה, ואף אחד לא יכול לשנות את העובדה הזו.

"הגישה הזאת סללה לי את דרך לתשובה. לפני הכל, אתה אהוב באהבה שאינה תלויה בדבר, ואחרי זה כבר ניקח אותך לקיום מצוות ולכל מה שצריך. תורת החסידות מוססה אצלי את כל המחיצות בדרך לחזרה בתשובה. כשלומדים חסידות, מבינים שאלה הם החיים הכי טובים שיש".

ואז התחלת למסור בעצמך שיעורים בתניא…

אכן. כל שבוע אנחנו עושים שיעור תורה בבית חב"ד שלנו. רוב המשתתפים אינם שומרי תורה ומצוות, אפילו לא חובשים כיפה, חלקם אנשים מפורסמים, מנכ"לי מלונות ובעלי חברות נדל"ן גדולות. עם זאת אתה רואה כיצד כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, ולכולנו ישנו מכנה משותף – כולם מחפשים את אותו הדבר: את האמת האלוקית. נכון שכל אחד קורא לזה בצורה אחרת, אבל זו האמת שמבקשים.

יש לנו היום ארבע קבוצות תניא הלומדות תניא בכל שבוע שעה או שעה וחצי. הקבוצות הללו פעילות בתל אביב, ברמת גן, באשדוד וברמת אפעל. אנשים לומדים חסידות, עד כדי כך שהקבוצה "המבוגרת" הפעילה מזה ארבע שנים וחצי, מתחילה עוד מעט ללמוד מאמרים של אדמו"ר הזקן…

אפשר להרגיש כיצד המחיצות מתחילות להישבר; הם רואים שהשבת זה יום מיוחד ונעים, והם מתחילים לתהות לעצמם 'אם השבת זה דבר כל כך נחמד ואני יכול להתחבר לזה, אז מה הבעיה שאשמור קצת תורה ומצוות?'. ומכאן ממשיכים לדבר גם על טהרת המשפחה, שמירת כשרות בבית, וכך זה הולך ותופס תאוצה. תורת החסידות בהחלט מצליחה לגעת בלב של אנשים ולקרב אותם לאמת הפנימית של תורה ומצוות.

• • •

כאמור, חלק מהשיעורים של שחר נמסרים במסגרת בית חב"ד 'מרכז אביב' שהקים. כששאלתי אותו מתי ומה גרם לו  להחליט להקים בית חב"ד, הוא צוחק:

"זה היה כתוב בכתובה שלנו". כשאני מרים גבות בתמיהה, הוא מסביר: "הייתי בחור בן שלושים וחמש ועדיין לא מצאתי את הזיווג שלי. רציתי כל כך להתחתן. אמא שלי הייתה מודאגת מכך שאני לא נעשה צעיר, וכבר נכנסתי לרווקות מאוחרת.

באחת השבתות בהן הגעתי לישיבה ברמת אביב, הבחין בי הרב יובל ברנס שאני מדוכדך. הוא שאל אותי לפשר העצבות, ועניתי לו שאני כבר בגיל שלושים וחמש ומאוד רוצה להתחתן, אבל עוד לא הצלחתי למצוא את בת זוגי.

הרב יובל הורה לי לגשת לארון ולפתוח איגרות קודש. השבתי שכבר עשיתי את זה, אבל הוא התעקש שאגש שוב ואפתח אגרות קודש. שלפתי חלק ב'. ברנס חייך והסביר לי שהחלק מאוד מסובך, כי הוא מדבר בעיקר על תכנים לימודיים עמוקים. 'אינני מכיר בכרך הזה מכתבים שמדברים על ענייני נישואין, אבל בוא תבדוק' הציע לי. גם ככה לא ציפיתי ליותר מידי, אז לא יכולתי גם להתאכזב.

נפתח לי מכתב בו הרבי כותב (תוכן) 'מזל טוב מזל טוב לרגל יום הנישואין'. אני והרב ברנס היינו מופתעים מאוד מהמענה הבהיר והמפורש שקיבלתי.

חודשיים לאחר מכן הגעתי למסיבה בתל אביב, שם בעל המסעדה לקח אותי הצידה ואמר לי "בוא, אני רוצה להכיר לך את אשתך לעתיד"… חשבתי ששוב מדובר בהצעה ריקה…

כשהתחלנו לדבר, פתאום מצאתי את עצמי אומר בלי תכנון מוקדם "דעי לך שאני דתי בלבוש של חילוני". היא הסתכלה עליי בצורה מוזרה, ותמהה בינה לבין עצמה 'לא דיברתי אתך על זה כלל, אז מה פתאום אתה מעלה את זה?!'.

כבר בשיחות הראשונות שלנו, כשעוד לא ידענו מתקדמים לשלב של חתונה, אמרתי לה שאני רוצה שיהיה לנו בית חב"די לכל דבר ועניין… היא הסכימה.

לאחר החתונה התחלנו לעשות מסיבות ראש חודש עם שליחי הרבי באזור שבאו להתוועד. פעם, אחד השלוחים אף הציע לי שאתחיל לדבר בעצמי… משם זה הלך והתפתח, ומשיעורי ראש חודש זה התרחב לשיעורים שבועיים, לקבוצות תניא קבועות ופעילות, והיום אנחנו מציינים קרוב לחמש שנים של פעילות בבית חב"ד 'מרכז אביב' שהקמנו.

מתי בעצם פתחת את בית חב"ד?

מי שהציע לי לפתוח את הבית חב"ד, היה הרב יוסי גינזבורג, ראש הישיבה ברמת אביב. בשלב מסוים הוא נקלע לקשיים כלכלים קשים, והתיישב לכתוב לרבי. כתשובה כתב לו הרבי שעליו להרחיב את מעגלי הפעילות. הוא חשב איך הוא יכול להרחיב מעגלים, ואז הוא פנה אליי וביקש שאפתח בית חב"ד.

לפני מספר חודשים עברנו דירה לרמת אביב, וכשפתחתי את אחד הארגזים, ראיתי ספר תניא כתום קטן. אמרתי לעצמי שאני אשים אותו ברכב, שכן הוא קטן ומתאים לזה, ואיתו  גם אמסור את השיעור השבועי שלי. כשפתחתי אותו בשיעור, קלטתי שמופיע עליו אותו תאריך של יום נישואיי. הרגשתי שזה הברכה שלי…

איך אתה משלב בין עולם העסקים לפעילות בבית חב"ד, זאת בנוסף לשיעורי התניא שאתה מוסר ברשת האינטרנט?

אני עושה הכול כדי לשלב בין שני העולמות. בחלק מהשבוע אני עוסק בעיסוקיי הנדל"ן, ובחלק השני של השבוע אני מתפעל את בית חב"ד. חמי, איש העסקים רמי לוי יודע שאני מכוון ליום בו אפסיק עם העסקים הפרטיים שלי, ואוכל לעסוק רק  בפעילות השליחות, זה הרצון שלי, והוא תומך בפעילות ובשליחות שלי. אני מקווה שנמשיך להתמיד בשליחות שלנו בבית חב"ד, ואף נוסיף להגדיל אותה.

מלבד ההתוועדויות ושיעורי התניא הקבועים, אני דואג גם למזוזה חינם לכל יהודי בשכונות צפון תל אביב שמעוניין שתהיה לו מזוזה בפתח הבית, וזה במסגרת פרויקט של מבצע מזוזות.

כשאתה פועל בתל אביב, איך אתה מפיץ את רעיון בשורת הגאולה וזהות הגואל?

'משיח' זו נקודת הרצון שקיימת בכל יהודי. אם יש חיסרון כלשהו בעולם, בבריאות, פרנסה, שלוות הנפש ובכל דבר אחר – זה נובע מעצם חסרונו של משיח בעולם.

זה אולי מפתיע, אבל חשיבותו של משיח בעולם מורגשת גם אצל יהודים שלכאורה רחוקים מכל זיקה ליהדות. הם לא ממש מקפידים על תפילין כל יום או על כשרות, אבל גם הם מבינים היטב את חשיבותו של המשיח והתגלותו.

לא פעם, אחרי שהם כבר נכנסים לעולם של התניא, אני שואל אותם, "אתם מבינים למה הרבי הוא המשיח? כי רק המשיח מסוגל לגעת בכל יהודי", והם מבינים את זה מצוין…

שמעתי פעם את המרצה המפורסם הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון מספר על פרופסור גדול שהגיע לרבי, והוא ראה את כל החסידים מתקהלים סביב הרבי ומבקשים את ברכתו ועצתו. הוא שאל את הרבי – מה ההגדרה של 'רבי'? הרבי ענה לו 'חבר טוב'. הפרופסור התאכזב מהתשובה שקיבל. 'אבל גם לי יש חברים טובים', טען, 'חשבתי שהרבי זה קצת יותר מאיזה חבר טוב'… הרבי השיב לו: 'אני אשמח לשמוע ממך מה ההגדרה של חבר טוב?'. הפרופסור השיב שחבר טוב זה אחד שאתה יוצא אתו לטיול ויושב לאכול אתו גלידה.

הרבי אמר: עכשיו אני אומר לך מה זה חבר טוב בעיניי – חבר טוב זה אדם שאתה יכול לחשוב לידו בקול רם, זה אדם שאתה יכול לחשוף בפניו כל דבר, וזה לא ירחיק אותו ממך; אדרבא, זה רק יקרב אותו.

כששמעתי את הסיפור הזה בפעם הראשונה, התחברתי לזה מאוד; כי זה בדיוק הרבי שלנו! הרבי שלנו הוא אהבה אין סופית. כשלומדים תניא, מבינים את החשיבות של הרבי בחיינו.

לקראת י' שבט האחרון, טסנו כל לומדי הקבוצות לקפריסין לשבת י'-י"א שבט כדי ללמוד את מאמר 'באתי לגני'. כמה שעות לפני הטיסה, התקשר אליי בחור, אח של אחת המקורבות שלנו, והוא אומר שאחותו המליצה לו לטוס איתנו. הוא התקשר לברר מה מטרת הנסיעה, והאם אנחנו מתכננים לארגן שבת שכולה 'הדתה', כי הוא מתרחק מאוד מכל ניסיון להחזיר אנשים בתשובה, ולא רק זאת, אלא הוא מחובר לאיזשהו עבודה זרה…

אמרתי לו, "ראשית, אנחנו לא הולכים להחזיר בתשובה, אנחנו רק הולכים לדבר על מאמר 'באתי לגני'; על הגן היפה שהקב"ה ברא בעולמנו, ואם אתה רוצה, אתה מוזמן להצטרף אלינו כדי להרגיש את החוויה".

באותו לילה הוא היה איתנו על המטוס לקפריסין, ולמחרת בלילה, ליל שבת י' שבט התוועדנו עד שעות הבוקר. בהתוועדות כמו התוועדות, זה התחיל קצת 'צולע', אבל אז החלו להיפתח 'המגירות' שאנשים נועלים בתוכם. את אחת 'המגירות' הוא עצמו פתח, כשהוא החל לדבר על העולם החשוך בו הוא חי. אותו בחור שפחד כל כך מ'הדתה', אף סיפר שהוא מחובר לעבודה זרה, התחיל לספר כמה הוא נהנה אצלנו בשבת, וכמה טוב שהוא החליט להגיע…

כיום אנחנו בקשר מצוין, והוא מגיע מדי פעם לשיעורי תניא ולהתוועדויות שאנחנו עורכים בבית חב"ד שלנו. מדהים לראות איך הרבי 'נגע' בנשמתו.

שוב ושוב אתה רואה, כיצד דווקא יהודים שנראים כלפי חוץ ככאלה שהם נגד כל פעילות שיש בה יהדות, לבסוף דווקא הניצוץ היהודי של נשמתם מתגלה ומאיר במלוא העוצמה.

לסיום, מה המסר שלך לקוראים?

הכל כבר התכנס ומוכן להתגלותו של הרבי מלך המשיח; אנחנו חייבים להמשיך לפעול כדי להרחיב מעגלים בהסברת ענייני גאולה ומשיח לציבור, כדי שכל יהודי יבין שהוא צריך לבקש את התגלות המשיח.