תחקיר: אפשרויות התעסוקה של האברכים הצעירים

נחמה דינה שור, בית משיח

מוישי, אברך צעיר, עומד להיות אבא בעזרת ה'. לא מזמן סיים את שנת נישואיו הראשונה בלימוד פורה בכולל, ועל אף העזרה מההורים בתשלום שכר הדירה, הוא כבר עומד להיכנס למעגל ההלוואות, גמ"חים וחובות. נאמן למאמר חז"ל "פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות" מבקש מוישי לעבוד. אך במה? משרה תורנית אינה באה בחשבון, שכן תמיד מילא את חובותיו הלימודיות, אך לא הבריק בהן. משרה מכובדת דורשת ממנו בגרויות ותואר, מה שדורש יציאה לתקופת לימודים העולים הון רב – ומה יעשה בינתיים? מהיכן ישלם שכירות ומטרנה?

צעירים רבים מאנ"ש עומדים לפני שוקת שבורה בבואם לפרנס. אלו הבוחרים במסלול לימודי תואר, נאלצים למצוא עבודות בנוסף לשעות הלימודים כדי לפרנס ולממן את לימודיהם. לא קל להתחיל לעבוד אחרי יום לימודים מאומץ, או להיפך. ומהיכן ימצאו כוחות נפש להעצים את זוגיות הנמצאת עדיין בחיתוליה? ומה עם "פרנסה לנשמה" בדמות שיעורי תורה, 'מבצעים' ושאר ענייני הרבי?

הרבי אמר לחסיד: אני מקנא בך

כבר בחופה התחייב האיש לפרנס את ביתו בכבוד. זו התחייבות חתומה "ואפרנס ואזון" וכו'. בליובאוויטש מעולם לא ראו פחיתות ערך ביציאה לעבודה – שהרי ה' ברא את העולם כדי שנתקנו, והתיקון נעשה בעניני העולם. הרבי מה"מ כותב באינספור אגרות את הרעיון "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה, תעשה דייקא".

ההיסטוריה החב"דית מלאה בסיפורים על דורות של חסידים בעלי עסקים, חקלאים, בנאים, מפעילי מכונות סריגה, קצבים, מנהלי חשבונות, פקידי דואר וכל מלאכה נדרשת. רבותינו נשיאנו החל מאדמו"ר הזקן הקימו מושבות חסידים חקלאים ברוסיה הלבנה, וסייעו בפרנסתם של יהודים. הרבי הריי"צ והרבי מה"מ הקימו את כפר חב"ד תחת הכותרת "מושב עובדים" של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל.

אמנם, הרבי תמיד עודד את לימוד התורה גם לאחר החתונה, אך בתנאים מסוימים: כמו מי ששייך ללימוד קבוע ורצוף. גם מי שלא – ילמד בכולל בשנת נישואיו הראשונה.

שמעתי ממקור ראשון: אברך שסיים שנה ראשונה בכולל ועמד להיות אבא, הגיע לרבי ליחידות לשאול מה הלאה. בין יתר הדברים, אמר לו הרבי: "כולל בליובאוויטש זה חידוש שלי, אבל צריכים לצאת ולפעול עם הזולת, שלא כמו אחרים שיושבים בכולל כל החיים, ולא פועלים עם עצמם ולא עם זולתם". לאחר מכן הציע לו הרבי כמה אפשרויות עבודה בקודש להתעניין אודותם.

יש כאלו היושבים בבית בבטלה ומחכים למשרה תורנית עם כותרת מכובדת, או שמעדיפים רבע או שמינית משרה תורנית בסכום זעום, העיקר שלא לקבל "סתם משרה" שלדעתם אינה מכובדת מספיק. העול והנטל נופלים פעמים רבות על האישה (ועל ההורים) שצריכה ממילא להיות אֵם במשרה מלאה ולגדל ילדים לתורה ולחסידות.

כאמור, חסידים בדורות עבר מעולם לא בחלו בעבודה, וכל עבודה שהייתה מפרנסת ביושרה, הייתה מכובדת בעיניהם. אדרבא, הם חיפשו בכל עבודה הזדמנות למלא את שליחותם החסידית. כך למשל הייתה התייחסותו של אדמו"ר המהר"ש שאמר לחסידו אליהו אבעלער שהתפרנס ממסחר: "אליהו, אני מקנא בך. נוסע הנך ליריד, נפגש עם אנשים רבים, וכאשר תוך כדי העסק הנך שח עם הזולת אודות עניין יהודי, "ווארט" מ"עין יעקב", ומעורר אודות לימוד נגלה וחסידות – נוצר מכך שמחה למעלה. ואת דמי ה"תיווך" משלם הקדוש ברוך הוא בבני חיי ומזוני. וככל שהשוק גדל יותר, יותר עבודה – כך הפרנסה גדלה. (היום יום ט"ז אייר).

כמובן שבתור 'תמימים', הרבי מבקש שכל אחד יהיה נר להאיר, ולכן ישנה עדיפות ראשונה לפרנסה מסוג של שליחות, רבנות, חינוך והפצת המעיינות; אך אין פירוש הדבר שיש לעבוד אך ורק בזה, ואם לא מוצאים תעסוקה בתחומים אלו, אז יש ללכת בבטלה. גם מי שלומד מקצוע אחר צריך להיות נר להאיר במקומו, הן במקום בו הוא לומד מקצוע והן לאחר מכן במקום העבודה.

המשפיעים הדגולים שעבדו לפרנסתם

נושא הלימודים שלאחר החתונה עצמו, הוא מורכב ומסועף. נדמה כי פה ושם חלחלה לתודעת אנ"שינו הטענות "מדוע לא לומדים ליב"ה בבתי הספר היסודיים. קצת אנגלית, מתמטיקה, מחשבים וכו', אין בהם כל רע", טוענים הטוענים. "שוק העבודה כיום כבר אינו כמו שהיה לפני מאה שנה, אז נדרש בעיקר להיות בעל ידיים עובדות. אך כיום זקוקים לתארים ולתעודות וללימודי בגרות".

מלבד הסיבות האמורות שנימק והרחיב המשפיע הרב יוסף יצחק אופן מעל גבי במה זו בשבוע שעבר, הרי שכבר הרבי עצמו דיבר על כך פעמים רבות. וכך אמר בשיחת י' שבט תשי"ג: "בנוגע להמדובר שתלמידי הישיבה צריכים ללמוד תורה ללא חשבונות של "תכלית", חשבונות שבאים מהיצר הרע – שמעתי שהיו כאלה שהעלו דיבורים כאילו לא אכפת לי אודות הגשמיות של התלמידים; העיקר אצלי שיגדלו למדנים ויראי-שמים, ובנוגע למצבם הגשמי – לא איכפת לי…

צריך אפוא להבהיר שזהו שקר מוחלט. – אכפת ונוגע לי מצבו הגשמי של כל תלמיד ותלמיד, כיצד תהיה הסתדרותו בחייו הגשמיים בכל הפרטים.

כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא זה שהנהיג בעבר ומנהיג גם עתה את הישיבה, ובמילא, כאשר מדברים בניגוד להמדובר בהתוועדות דשבת מברכים אודות השיטה של הרבי – הרי זה ח"ו "מהרהר אחר רבו", כ"ק מו"ח אדמו"ר!… להרבי היה אכפת בעבר ואכפת לו גם עכשיו כל פרט קטן של כל תלמיד. הרבי דואג לכל אחד מהתלמידים אודות שידוך, ואודות פרנסה, ופרנסה בהרחבה דוקא. הרבי היה אומר שתוקפא דגופא הוא תוקפא דנשמתא, היינו, שצריך להיות תוקף הגוף בשביל תוקף הנשמה. – ואף על פי כן תבע הרבי שהתלמידים לא יחשבו אודות הסתדרותם בפרנסה כל זמן שנמצאים בין כתלי הישיבה.

והנני חוזר וכופל את הדברים – שלא יהיה מקום לטעות: בודאי אכפת כיצד תהיה ההסתדרות בגשמיות של כל תלמיד בפרט, אבל אסור לשכוח מאמר חז"ל, שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, פרנסה – אינה מה שעושה האדם בעצמו, אלא מה שנותן לו הקדוש ברוך הוא. אומות העולם- נתונים תחת הנהגת הטבע, אבל אצל בני ישראל, אופן ההנהגה הוא למעלה מהטבע.. המשכת הגשמיות היא על ידי התורה. ובמילא, לא תצמח שום תועלת לתלמידי הישיבה אם בהיותם בישיבה יחשבו על דבר תכלית. אדרבה: כאשר יתמסרו לגמרי לתורה ועבודת ה' – תומשך להם בבוא הזמן פרנסה בהרחבה, ללא דאגות וטרדות המבלבלות לעבודת ה'".

זה אחד המוטיבים שגם הרבי דרבן ועודד לאורך השנים – להיות שליח ודוגמה למופת גם במקום העבודה ולנצל את השהות במקום כדי להשפיע טוב על הסביבה. דוגמא טובה לכך היא דמותו של המשפיע ר' ראובן דונין שעבד עם הטרקטור שלו במחצבות חיפה ובזקנו הארוך היווה דוגמה ומופת לרבים. כך גם המשפיע ר' מענדל פוטרפאס שעם צאתו מרוסיה דאג להקים עסק בדים; המשפיע ר' בעריש רוזנברג שעבד כפקיד בדואר בלוד, העסקן הנודע ר' שלמה מיידנצ'יק שבלילה נהג ברכבת וביום עסק בעינייני הרבי, והרבי לא אפשר לו להתפרנס מהעסקנות, והורה לו להמשיך בתפקידו כקטר רכבת.

המציאות במשך עשרות שנים הוכיחה, כי מלבד אלו שיצאו לשליחות ולמשרות תורניות שונות, גם מי שיצא לעולם הגדול, אם פעל בחשיבה נכונה – הצליח למצוא פרנסה מכבדת ומכובדת, עם לימודים מקדימים או בלעדיהם, והם מנצלים את מקום עבודתם גם לקרוא שם בשם ה' א-ל עולם.

כך למשל ר' יענקי אושר הינו נציג שירות מכירות ב"רמי לוי תקשורת", והוא משתף: אמנם שלחתי קורות חיים למקומות שונים, אולם לבסוף הגעתי לעבודה זו דרך קשר אישי עם מישהו שעבד בחברה. השכר הוא מינימום פלוס בונוסים על הצלחות, ואני מגיע לחמש-שש אלף בחודש, תלוי במאמץ שלי וכמובן בברכת ה'.

"אני בהחלט לוקח את העבודה גם כמקום שליחות. יש לי עמדה משלי מול הלקוחות ומאחורי תלויה תמונה גדולה של הרבי. כשאני מגיע לעמדה שלי, כולם מדברים על המשיח עוד לפני שפציתי את פי. המראה החסידי מדבר בעד עצמו וממילא נושאי השיחה עם הלקוחות הם בכיוון קודש".

ר' צביקה ניימן הוא איש מחשבים של הנהלת בתי המשפט, שם הוא עובד זה שבע שנים. בינתיים גם הספיק להקים עסק עצמאי משלו, אך בהוראת המשפיע לא עזב את מקום העבודה שלו. "העבודה בבית המשפט זו עבודה שליחותית בסדר גודל של בית חב"ד ממוצע. אסור לי לעזוב שם, למרות שטובת העסק האישי שלי דורשת זאת.

"אני עובד בסביבה שמאלנית ורחוקה מיהדות. אנשים בלי מזוזות בבתיהם שאוכלים גם חמץ בפסח ר"ל. היום הם עומדים בתור כדי להניח תפילין ומתלוננים אם אני לא מגיע. רבים מהם כותבים לרבי ומתפעלים בכל פעם מחדש מהתשובות שהם מקבלים".

ר' צביקה מוסיף ומספר כי באחת ההתוועדויות שארגן במקום העבודה, מישהו תרם לו דולר של הרבי, והוא תולה בזה את הברכה שהוא ורעייתו נפקדו לאחר תשע שנים שלא היו להם ילדים. "בתכל'ס, אני המרוויח מהסיפור"…

"צריך לדעת גם כיצד להיות שליח במסגרת מקום העבודה", אומר לנו אחד האברכים שהתראיין לכתבה. "יש כאלה שחוששים להשפיע במקום עבודתם מחשש שיפוטרו. אך מצד שני הכרתי כאלו שבאמת פוטרו כיוון שהם עבדו באופן של 'אני בעל הבית, אני אקבע פה את סדר היום', ולא הראו מסירות בעבודה עצמה. התנהלות כזו בהחלט מרתיעה. על אדם להשתלב במקום עבודתו בענווה ובמסירות, כאשר בד בבד עליו להיות חדור בעניינים של הרבי – ובאופן ממילא אנשים כבר פונים אליו. אני יודע שהשליחות מקדמת אותי בעבודה ומביאה ברכה בפרנסה, ולכן אין צורך לחשוש לפעול במקום העבודה, רק בדרך נכונה".

עבודה זה לא פרנסה – זה ביטוי לנפש

במסגרת הכנת הראיון, פנינו גם לר' מנחם זיגלבוים, מאמן אישי להצלחה ולמצוינות, שעוסק רבות גם בנושא של הדרכת והכוונת אברכים בתחומי העבודה.

"חשוב לזכור שעבודה היא לא רק פרנסה, אלא גם ביטוי של הנפש", הוא פותח ואומר. "ידוע המשל שאומר הרבי הריי"צ, שאם יתנו לאדם "לקצור" חיטים מדומים באמצע החדר תמורת שכר גבוה, אף אדם לא ירצה בכך, משום שאין בזה תועלת. לא פחות מהמשכורת הנדרשת לנו כדי לפרנס, אדם צריך להרגיש סיפוק מעבודתו ושהנפש שלו תתמלא.

"דא עקא, יש כאלו שאינם יודעים במה הם מוכשרים. הם מרגישים שמשהו מתפספס להם בחיים, אך הם אינם יודעים להניח את האצבע במקום הנכון. לא פעם הם מאבדים שנים ארוכות עד שמוצאים את המקצוע שהנפש שלהם איוותה. יש קבוצה אחרת של אנשים – שבטוחים שיש להם כישרון בתחום מסוים, אבל באמת שהם רחוקים ממנו כרחוק מזרח ומערב. אנשים אלה מבזבזים את חייהם במקומות עבודה ועשייה שאינם מתאימים להם. על פי רוב, התסכולים צפים ועולים מאליהם כעבור תקופה, וחוסר ההתאמה שלהם מתגלה. אם תשאלו אותם, הם יתלו את האשם בבוס. הוא אשם.

"חלק לא קטן מהאוכלוסייה קם בבוקר והולך למקום העבודה, כאשר מהות העבודה והעיסוק אינם מתאימים לתכונות הנפש שלהם. לא פעם מגיעים אלי אנשים כאלה שהולכים למקום עבודתם, עוסקים בעשייה זו או אחרת, אך מרגישים 'אבודים'; הם מתוסכלים ללא מימוש אמיתי. הסיבה לכך פשוטה: הם עוסקים במה שלא מתאים להם. אני מביט בהם ומאמין באמונה שלמה שברגע שימצאו את ה'שביל' המתאים לאופיים וכשרונם, הם יפרחו. לא רק זאת, אלא נפשם תמצא לעצמה מרגוע והם ישקיעו ויתנו את לבם ונפשם למען אותה עשייה. כשנהנים בעשייה ומוצאים בה ביטוי – אין דבר שישווה לזה.

"אדם שלא נהנה מהעשיה שלו, הוא עושה הכל כמצוות אנשים, מה שמשליך היחס שהוא מקבל ממעסקיו, וזה משליך ישירות על מצב רוחו, והוא מביא זאת הביתה, וכך מתפתח גלגל שלילי שמשפיע על כל מערכות החיים. מאידך גיסא – אדם שנהנה מעיסוקו, הוא משקיע מחשבה, יוצר ופורה, הוא מוערך ומתוגמל בהתאם ממעסיקיו, וזה משליך על מצב רוחו והוא מבקש להשקיע יותר. הוא הולך למקום העבודה ושב משום לביתו עם מצב רוח טוב, מה שמשליך ישירות על כל בני הבית. כך נוצר לו 'גלגל חיובי'".

מה אתה מייעץ להם לעשות?

"בראש ובראשונה ללמוד להכיר את עצמם ואת תכונותיהם. לאחר מכן לנסות לאתר מקצוע שמתאים לתכונות ולאופי שלהם. אדם חברותי שזקוק לאנשים סביבו, לא ישרוד לאורך זמן בעבודה אינדיבידואלית כמו מנהל חשבונות שיושב כל היום מול מסך מחשב, או מעצב גרפי וכדומה. ומאידך גיסא, אדם בעל מאפיינים אישיותיים אינדיבידואליים, או אנשים שיש להם קשיי חברה, אוי להם אם יעסקו במקצועות של שירות לציבור, שיווק, יחסי ציבור, וכן הלאה. מרכזי התעסוקה הרבים שקיימים היום, מסייעים לאדם לעבוד מבדקים כדי לבחון מה מתאים לאופי ולנפש וכדאי להעזר בהם.

"בשלב הבא צריך לקבל החלטה לקפוץ למים. לא תמיד זה קל. יש מטלות, יש עבודה וחייבים לפרנס, ולא קל לצאת במקביל גם ללימודים. יש גם זוגיות שצריך לטפח ואולי גם להשקיע זמן בהורות שלנו. אבל האופציה השניה של לטמון את הראש באדמה – גרועה יותר. צריך למצוא את השביל הנכון.

"יש אנשים שמחפשים מקצועות 'יוקרתיים' עם 'טייטל נחשב' אך הם אינם מתאימים להם. נוח יותר לכתוב על עצמך 'רואה חשבון' מאשר 'טכנאי מקררים', אפילו שבפעמים רבות טכנאי מקררים יכול להרוויח יותר. לא מזמן ישב אצלי באימון אחד הקבלנים הגדולים בארץ ישראל שסיפר לי שרַצַף סיני העובד בישראל, יכול להגיע עד 20,000 ₪ בחודש ואילו טייח מקצועי, מהעובדים הזרים יכול להגיע גם ל-18,000 ₪ לחודש. הוא בהחלט הפתיע אותי בסכומים. 'פעם, מי שעסק בבניה היה נחשב ל'מלח הארץ', והיום זו פחיתות כבוד. למה?!' שאל אותי הקבלן בכאב 'למה שהכסף לא יגיע לידיים של אנשים משלנו?!'

"ליוויתי גם מקרים של יזמות שמסתיימת במפח נפש; צעירים ללא ניסיון וללא כסף שניסו לפתוח עסק עצמאי מבלי להתכונן כראוי, ונפלו בפח.

"רוב ההתלבטויות באיזו עבודה לעבוד, קשורות לדימוי העצמי ול'מה יאמרו החבר'ה'. כבר שמעתי מאחראים על השמת חרדים, שהתלוננו באוזניי שכל בוגר ישיבה רוצה להיות מנהל באופן מיידי, ולא עובד זוטר חס וחלילה".

מה שמתאים…

בכתבה זו הצענו אופציות תעסוקה נוספות, המתאימות יותר לבוגרי "תומכי תמימים", הן מבחינת משך הלימודים ועלותם, והן מבחינת התאמת המקצוע וסביבת העבודה לאורח חיים חסידי.

יציאה לעבודה אינה אמורה לגרום לרפיון ברוחניות, שכן אנו אמונים על האימרה החסידית "חסיד יוצר סביבה", ולא ההיפך. וכבר אדמו"ר הזקן התייחס בתניא להבדלים בין 'יושב אוהל' ל'בעל עסק' היושב בשוק, וענה על שאלות מסוג זה.

* * *

אפשרויות לימוד והתמקצעות

המקצועות הטכנולוגיים ברובם דורשים חצי שנה עד שנתיים לימודים, והם נדרשים מאוד בשוק העבודה הישראלי. יש היום מקומות לימוד רבים בסביבה כשרה וראויה. המשכורות גבוהות למדי כבר מההתחלה, ומאפשרות לפרנס בכבוד משפחה מבלי צורך להשאב ללחץ של יזם עצמאי המקים עסק משלו. לרוב, במקצועות אלו יש אפשרות שדרוג – להשתלם עוד בלמודים על מנת להפוך למקצוען יותר עם משכורת גבוהה יותר.

אברך שמתגייס לצה"ל, יכול לנצל את ההזדמנות ולהתעקש על שיבוץ בתפקיד טכנולוגי, בדגש על הכשרה עם הכרה ממשרד התמ"ת למקצוע הצה"לי. ההכשרה המקצועית תהיה על חשבון צה"ל, ובסיום השירות הוא יהיה עם מקצוע וניסיון.

לכל אלו ולמקצועות אחרים, ניתן ללמוד במסגרות ייעודיות לציבור החרדי, או במסגרות הכלליות, שגם בהן יש גברים בלבד, כאמור לגבי מקצועות גבריים.

* * * 

מרכז הכוון תעסוקתי לרשותכם

כיום ישנו מרכזי הכוון תעסוקתי ייעודי למגזר החרדי שהוקם מתוך מטרה לספק סל שירותים מקיף לסייע למי שחפץ להיקלט ולהתקדם בשוק העבודה, תוך התחשבות בצרכים ובאורחות החיים. מרכזים אלה פועלים בהתאם לצביון החרדי, ומופעלים על ידי אנשי מקצוע המכירים היטב את קהל היעד. המרכזים פועלים במתכונת שתאפשר לספק את כל כלי הסיוע, הן לפרט והן למעסיק, תחת קורת גג אחת.

שירותים העיקריים כוללים:

* שירותי אבחון תעסוקתי ובניית מסלול אישי לקידום תעסוקתי.

* סדנאות מגוונות לקידום תעסוקתי והקניית "כישורים רכים" (אימון והכשרה לתעסוקה).

* השלמת השכלה בסיסית – הכשרות בסיסיות ללימוד מתמטיקה, אנגלית ושימושי מחשב.

* הכשרות מקצועיות ולימודים מתקדמים – הפניות להכשרות מקצועיות, קורסי יזמות עסקית, לימודי הנדסאות ולימודים אקדמיים (לרבות מכינות אקדמיות), במימון או בסבסוד המדינה.

* סיוע בחיפוש עבודה והנגשת מידע אודות היצע התעסוקה, לרבות סיוע בכתיבת קורות חיים, הכנה לראיון עבודה, שיטות לחיפוש עבודה באמצעות מדיות שונות וכד'.

* שיעורי עזר ללומדים לימודים מתקדמים במסגרות חיצוניות אליהם הפנה המרכז את המשתתף.

* ליווי המשתתף במהלך הכשרות, לימודים, השמה וחודשי תעסוקה ראשונים (לרבות ליווי המעסיק, בהתאם לצורך), לרבות סיוע במיצוי זכויות לעניין מס הכנסה שלילי.

ניתן לקבל שירות במרכז ההכוון אם אתם עונים על אחד מן התנאים הבאים:

* הינך מחוץ לכוח העבודה: אדם הנמצא בגיל העבודה ואינו מנוע על פי חוק מלעבוד או ללמוד וברצונו להשתלב בשוק העבודה.

* מועסק המעוניין בקידום תעסוקתי: אדם העובד כרגע ומעוניין לשפר את הכנסתו או להגדיל את היקף משרתו ולקדם את מעמדו ברמה המקצועית.

* הינך משרת בשירות אזרחי/צבאי: אדם הנמצא כרגע במסגרת שירות אזרחי או לקראת סיום שירותו הצבאי ומעוניין להשתלב בשוק העבודה.

ראוי להדגיש כי רוב רובם של השירותים שמציעים מרכזי ההכוון התעסוקתי ניתנים ללא תשלום. על אף זאת, בעבור אבחונים תעסוקתיים מתקדמים וקורסי הכשרה מתקדמים תידרשו לשאת בחלק מהעלות.

לתגובות: ddiglon770@gmail.com