נחלה מהרבי: סקירה מרתקת לרגל יובל להקמתה

בשבועות האחרונים הופתעו תושבי שכונת "נחלת הר חב"ד" (או בקיצור: הנחל'ה) לגלות ברחבי השכונה, תמונות–ענק המתארות את תקופת הקמת השכונה. בתמונות נראים התושבים דאז, המוסדות בתחילתם, בתי הכנסת וביקור ראשי ממשלה, שרים וגבירים בשכונה הדרומית הקטנה. התמונות שמתחילות ברצף של בשחור–לבן, עברו אט אט גם לפס–תמונות צבעוניות שצולמו בשנים הבאות.

החגיגה הגדולה אינה בכדי; בחודש זה ימלאו חמישים שנה, יובל, להקמתה של שכונת נחלת הר חב"ד על ידי הרבי מלך המשיח – משנת תשכ"ט ועד תשע"ט. זו בהחלט סיבה לחגיגה.

לרגל היובל המתקרב, קיבץ "בית משיח" רב–שיח מיוחד ובו שלושה משתתפים שהיו מראשוני המתיישבים בנחלת הר חב"ד. שלושתם מתגוררים בשכונה כחמישים שנה, והם זוכרים היטב את ימי הבראשית שהיו בבחינת "ראשיתך מצער", והם חיים את השכונה ואנשיה גם בימים אלה, לאורך ימים ושנים טובות.

המארח של הרב–שיח, הוא הרב אלחנן יעקובוביץ, שהחל לכהן כמלמד בתלמוד תורה שהוקם בשכונה כבר בשנת ההקמה. מאז הוא משמש כדמות מופת של איש חינוך לצעירים ומגיד שיעור למבוגרים.

אל השולחן מצטרף גם הרב מיכאל מישולובין, שמונה על ידי הרבי למשפיע בשכונה, וכן הרב פתחיה ליפסקר. אנכי, כותב השורות כמו גם הצלם ר' דובער גורביץ', אף אנו תושבי נחלת הר חב"ד; כי איך אפשר אחרת?!…

על השולחן מפוזרות תמונות נוסטלגיות משנות הבראשית של נחלת הר חב"ד, והמשתתפים בוחנים בעניין רב כל דמות וכל מבנה. ניחוחות הנוסטלגיה מכניסים את הנוכחים כולם לאווירת היובל.

מייסדים שכונה!

אז ככה זה התחיל.

לאחר מלחמת ששת הימים, החלה התעוררות רוחנית גדולה בקרב יהודי העולם מה שהביא לגלי הגירה גדולים מכל רחבי העולם לארץ ישראל. גל ההתעוררות לא פסח אף על בני יהדות גרוזיה. התשוקה לעליה לארץ הקודש נחקקה על ליבם במשך דורות, ובעת שכזו התעוררה ביותר.

בחורף תשכ"ט נפתחו שערי ברית המועצות, ואלפים מיהודי גרוזיה החלו לצאת מעבר למסך הברזל בדרכם אל הארץ. מעט הדירות הריקות שבלוד התמלאו במהירות, בעוד זרם העולים ממשיך לנחות בשדה התעופה.

הרבי ביקש ליישב את העולים יחד עם חסידי חב"ד, בגלל היותם קשורים לחב"ד עוד בגרוזיה, שם פעלו שלוחי אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ.

בחורף תשכ"ט כבר עמדו בתפוסה מלאה כל מבני השיכון בלוד, ואף כמות נכבדה של בתים בכפר חב"ד נמסרו לעולים.

בשלב מסוים החליטה הממשלה כי קליטת העולים על ידי אנשי חב"ד – שמכבר הייתה לצנינים בעיניהם – הסתיימה. וכי העולים החדשים שיגיעו יפוזרו ברחבי הארץ על פי שיקולם. מולם עמד הרבי מה"מ בתוקף על דעתו, כי רק חסידי חב"ד הם שיקלטו את יהודי גרוזיה. הרבי הורה לעסקני חב"ד לעשות כל מאמץ אפשרי על מנת למצוא פתרון הולם לקליטת העולים בשכנות לחסידי חב"ד, ואף שלח לארץ את הרב בנימין אליהו גורודצקי למטרה זו.

העסקנים נחלצו חושים וקיימו סדרת פגישות ארוכות עם גורמי ממשלה והציעו פתרונות שונים. מי שעמד אז אל מול עמדת עסקני חב"ד, היה סגן שר הקליטה, מר אריה (לובה) אליאב. הוא זעם על ההתערבות החב"דית במדיניות ענייני משרד הקליטה.

הרב בנימין גורודצקי מצדו סבב בין בכירי הסוכנות ופקידי הממשלה, ותיאר בפניהם את הקשר העמוק שיש בין יהודי גרוזיה וחב"ד. בעת הצורך אף נקט בדברים חריפים; לפרזידנט שז"ר אמר הרב גורודצקי: "חב"ד לא תיתן שהעולים שחונכו על ידי חב"ד יופקרו מבחינה רוחנית, ואם הממשלה תתעקש על כך – הרבי ידאג שהעלייה תופנה לארצות הברית או לאירופה, אל מקום בו יקבל חינוך יהודי שורשי".

לאחר זמן, ובסיוע הפרזידנט שז"ר, התרככה עמדתו של מר לובה אליאב, והוא התרצה להיפגש עם העסקנים ולדון איתם אודות כך. מר אליאב סקר את הדברים בפשטות. גלי העלייה בלתי צפויים והרחבת שיכון חב"ד בלוד לא תספיק עבור מאות משפחות העולים שעתידות להגיע בפרק זמן קצר. הוא הציג את דעת הממשלה, שהעולים ישוכנו במרכזי קליטה בקריית–מלאכי וקריית–גת בהם הוקמו כבר פרויקטים גדולים של משרד הקליטה, בנייני מגורים עם פיתוח סביבתי נאה. אולם עקב מיקומם הנידח של עיירות–פיתוח אלו – התקשו במשרד הקליטה לאכלסם.

העסקנים החב"דיים מצאו ברעיון זה פתרון אפשרי למצוקת דיור העולים. כפתרון לבעיית הקליטה הרוחנית, עלה הרעיון הנועז, כי מספר משפחות חסידיות וצעירות יעתיקו את מגוריהם למרכזי הקליטה, ועם הגעת העולים יסייעו להם לגבור על קשיי העלייה הרוחניים ואף הגשמיים.

הנחרצות של חב"ד הרתיעה, וסגן ראש הממשלה שכיהן גם כשר הקליטה מר יגאל אלון מיהר להודיע כי הממשלה מקבלת את תנאי חב"ד בכל הקשור לקליטת העלייה הגרוזינית.

עם קבלת ההסכמה העקרונית, נסעו הרב גורודצקי יחד עם הרב אפרים וולף והרב יוסף בלוי (עליהם השלום), לעיירת הפיתוח קרית מלאכי שבדרום הארץ, לבחון את המקום מקרוב.

וכך, ביום חורפי אחד הגיעו העסקנים אל העיירה קריית מלאכי. מול עיניהם ראו עיירת פיתוח נחשלת שהחיים בה לא יהיה קלים כלל ועיקר… הם נסעו בכביש החוצה את העיירה, וסקרו בעיניהם את מבני המגורים הפשוטים, והמראה לא היה מעודד. אולם כאשר הגיעו לשכונה אותה ביקשו לבחון, התגלה לעיניהם מראה שונה לחלוטין – גוש של בנייני מגורים, רחבה גדולה ושבילים מרוצפים. המקום היפה שבה את ליבם.

תיאור של קרית מלאכי מאותם ימים, אנו מוצאים בכתבה שפורסמה ב"די אידישע היים", כתבה שעברה את הגהתו של הרבי:

"הכביש המחבר בין רחובות לבין אשקלון מסתעף לקריית–מלאכי, היישר למרכז העיר. בהמשכו של הכביש החוצה את המרכז, לכל אורכו ניצבים מבני מגורים בני קומה אחת, מיעוטם בתי אבן וברובם לא יותר מאשר צריפונים. פה ושם אף אפשר לראות תרנגולות נפחדות המתרוצצות לרוחב הכביש. באחת מחצרות הצריפים יושבת אישה כפופה מעל גיגית ומכבסת את כבסיה. הכביש מסתיים בפנייה חדשה שמאלה – וכאן מתגלה מראה שונה בתכלית לאשר ראינו בצדי הכביש: גוש של שבעה עשר בנייני מגורים מדורגים, רחבה גדולה עם כרי דשא מסביבה, שבילים מרוצפים. יפה, אך …מקום רפאים! אף לא נפש אחת בסביבה. הבתים האמורים נבנו על ידי משרד השיכון, הדירות נועדו לשמש בית לעולים חדשים, אבל אלה עדיין לא הגיעו והמקום בינתיים לא מאוכלס"…

לבסוף נכתבה טיוטת הצעת סיכום, שמשרדי השיכון והקליטה יקצו מספר דירות עבור חסידי חב"ד שיבואו לגור במקום עוד קודם בוא העולים, ובכך יכשירו את הקרקע לקליטתם הרוחנית והגשמית של העולים. את טיוטת הסיכום שלחו לאישורו של הרבי.

ביום כ"ג שבט תשכ"ט הגיע מברק מהמזכירות בשם הרבי: "נכונה ההצעה דקרית מלאכי בהתנאים שמסרם, וכן שחלק דאברכי הכולל דכפר חב"ד יתיישבו שם. בברכת הצלחה לגמר טוב בהנ"ל."

בכך ניתן אישורו הרשמי של הרבי להקמת השכונה החב"דית בקריית–מלאכי.

כעת היה צריך להעביר משפחות חסידיות מכפר חב"ד לקריית מלאכי, דבר שלא היה פשוט כלל, שכן המרחק הגדול ושיבושי הדרכים מנעו מאנשים "נורמליים" לעשות צעד שכזה, מה גם שהיה קשה לתושבים לעזוב את החממה החב"דית ולצאת אל "קצה המדבר"… ובכלל, בשנים ההן עדיין לא הייתה בקרב אנ"ש רוח של יציאה לשליחות כפי שהיא כיום, והרעיון של מעבר לקריית מלאכי הייתה נראית כבלתי סבירה לחלוטין.

"עצם המעבר ממקום יישוב במרכז הארץ לקריית מלאכי, כרוך היה במסירות עצומה. אפילו מעבר מגורים מהארץ לחו"ל לא יכול היה להיות דומה לו…", מתאר אחד המתיישבים הראשונים בזיכרונותיו. "באותם ימים הייתה קריית מלאכי רחוקה מכל מקום יישוב, באמצע המדבר, מלאה חול, אבנים ואדמת טרשים. בשכונה החדשה שזה עתה קמה לא היו מוסדות מסודרים".

הרב בנימין גורודצקי נסע אל ה'כולל' שבכפר, והציע לאברכים לצאת להתגורר בשליחותו של הרבי בקריית מלאכי. הרב גורודצקי נדרש להבהיר לאברכים כי כל מי שענייניו של הרבי יקרים בעיניו – הרי שעליו לקבל על עצמו את השליחות ולעבור ולהתגורר בקריית מלאכי. דבריו של הרב גורודוצקי השפיעו עמוקות על האברכים, שנכנסו להתרגשות גדולה. ההתלבטות הייתה קשה ביותר. קומץ האברכים נכנסו למשרדו של הרב וולף וביקשו לשאול בברכתו הקדושה של הרבי. תשובתו של הרב חודקוב הייתה, כי מכאן (כלומר, מ–770) לא יודיעו מי יסע לקריית מלאכי, וזאת על האברכים להחליט בעצמם; אולם מי שיחליט לנסוע – ברכתו של הרבי נתונה לו.

בו-במקום הסכימו חמישה מהאברכים. זמן קצר לאחר מכן נתנו את אישורם להצטרפות עוד ארבעה אברכים. עם הסכמתם נקבע המועד לקראתו יועברו – שבת פרשת זכור, י"א אדר.

אולם למעשה עוד קודם לכן, ביום ו' באדר, הגיע המתיישב הראשון, הלא הוא ר' פתחיה ליפסקר שהיה אז בחור. יחדיו הם היו אפוא מנין.

שלושה ימים קודם השבת, התקבל האישור הסופי ממשרד הקליטה. שר הקליטה דאז – יגאל אלון, כתב במכתבו לרב גורודצקי: "…השר לקליטת העלייה בסיכום אתך ועם הרב וולף ובנוכחות סגן השר לקליטת העלייה, המנכ"ל, ומר סלייפר ממשרד השיכון – הודיע כי נעשו כל הסידורים הדרושים להעמדת 320 יחידות דיור, מוכנות לקליטת עולי חב"ד בשכונה אחת – בשכונה החדשה בקרית מלאכי"…

כמו כן הובטח שיועמד לרשות חב"ד בית כנסת, בתי ספר, ומקווה.

בימים הבאים הגיעו למקום המשפחות הראשונות מעולי גרוזיה, ובמקביל הגיעו מכפר חב"ד גם משפחות חב"דיות.

שכונה של הרבי

כאמור, שלושת המשתתפים ברב–שיח, הגיעו לנחל'ה עם הקמתה, והם מתגוררים בה עד עצם היום זה, הם וילדיהם ואף נכדיהם. השלושה מוכרים בהווי השכונה ומעורים היטב בנעשה בה.

כדי להבין מהי נחל'ה, פתחנו בשאלה: מה מיוחד בשכונת נחלת הר חב"ד, השכונה שהרבי ייסד אותה, דאג ליישב בה חסידים ועולים וליווה אותה לכל אורך הדרך

הרב פתחיה ליפסקר: הרבי אמר על הנחל'ה את הפסוק "כאן ציוה ה' את הברכה".

הרב מיכאל מישלובין: הנחל'ה היא שכונה של הרבי, שכן הרבי ייסד אותה והוא נתן את השם של השכונה בהסבירו בשיחות קדשו מדוע הוא מכנה כך את השכונה החדשה. אם לא די בכך, הרי גם שלח במתנה שני ספרי תורה.

הרב אלחנן יעקובוביץ: שכונה זו יקרה וחשובה מאוד לרבי, אתן דוגמה: היו אישים שונים שהגיעו אל הרבי לפני נסיעתם לארץ הקודש – כמו למשל הגאון הרב אלחנן היילפרין מאנגליה – והרבי ביקש מהם לבקר בנחלת הר חב"ד.

ר' פתחיה: לנחל'ה יש צביון מיוחד. לכל אחד יש אכפתיות מהזולת; כל אחד מסייע לרעהו בעת שמחה כמו בזמן מצוקה – זה נחל'ה. בעל נכדתי, ר' חנינה ביינדמן תלמיד חכם ומחבר ספרים, הגיע להתארח אצלי עם רעייתו–נכדתי. היה זה הביקור הראשון שלו בנחל'ה. בסיום השבת אמר לי "הייתי רוצה לעבור לגור כאן! יש פה אווירה חמה ומיוחדת. רק הגעתי לבית כנסת, וכל אחד לוחץ יד ומקדם אותי בברכה".

ר' מיכאל: הנחל'ה היא של הרבי והוא הקימה כדי להפוך אותה למרכז רוחני לכל הסביבה. כאמצעי למטרה זו, דאג הרבי במהלך ההקמה לתנאים גשמיים ורוחניים עבור התושבים. ברור כי כל התנאים שהתפתחו באין ערוך מאז שנות ההקמה, הכל בכוחו ובברכתו של הרבי.

מה הכוונה?

אם בתקופת ההקמה, נסיעה ממרכז הארץ לנחל'ה נמשכה כשעתיים, ולאחר מכן עוד היה צורך ללכת רגלית מתחנת האוטובוס עד לשכונה, הרי שכעת קווי אוטובוס רבים עוברים בתוך השכונה, מה שמקל על תנאי המחיה של התושבים. זה לא בגלל שיש לנו קשרים טובים בעירייה או אצל חברות התחבורה הציבורית; הכל בזכות הרבי שדואג לנחל'ה כל העת בגשמיות וברוחניות.

כך בתחום התחבורה וכך בכל תחום של התפתחות השכונה. לרבי כמובן יש שליחים כמו חברי הועד והנציגים בעירייה, להם מגיעה התודה והברכה, אך הכוח לעשות הכל, מגיע מהרבי.

כך הגענו לנחל'ה

ר' פתחיה, מספרים שאתה המתיישב הראשון בנחל'ה, היית אז חתן לפני חתונתו. מה מביא בחור להתיישב בשכונה שהיא עדיין לא שכונה?

ר' פתחיה: הוריי, עוד בטרם עלו לארץ הקודש, שהו בגרוזיה במשך תקופה ארוכה. הם הגיעו אליה מאוקראינה. הוריי ידעו אפוא לדבר גרוזינית כמו גם אחיי ואחיותיי הגדולים, ובבית אף דיברו את השפה. אמנם נולדתי לאחר שהמשפחה יצאה מברית המועצות, אך הכרתי גרוזינית שכן שמעתי אותה בבית הוריי.

כאשר התחלתי לעבוד עם העולים מגרוזיה, השתמשתי בכישורי השפה שלי, שהלכה והשתפרה עם הזמן.

יום אחד, עוד בהיותי בחור, קרא לי הרב אפרים וולף למשרדו ואמר לי: "אתה יודע שהרבי הורה להקים שכונה חדשה בקרית מלאכי? אני רוצה שגם אתה תצטרף לשם ותקבל דירה. התפקיד שלך יהיה לקבל את פני העולים ולדאוג להם לצרכיהם הגשמיים. חצי יום תלמד בכולל וחצי יום תפעל למען העולים".

באותה עת, הרה"ח ר' איצ'ה מענדל ליס עבד מטעם חב"ד וקיבל תפקיד ממשרד הקליטה בקרית מלאכי. אמרו לי שעלי לעבוד בצמוד אליו.

באותה עת הייתה אמורה להגיע קבוצה של משפחות עולי גרוזיה, שבע או שמונה משפחות, והיה צורך לדאוג לקלוט אותן.

הגעתי לקרית מלאכי בו' אדר תשכ"ט, וכך הייתי המתיישב הראשון. ביום בו הגעתי לנחל'ה, דאגתי שיסדרו דירות, ארגנתי שיביאו ריהוט מתאים, אני בעצמי ארגנתי סידורים נחוצים בתוך הדירות כדי שהמשפחות יבואו והכל יהיה מוכן עבורן.

למחרת נסעתי עם ר' איצ'ה מענדל ליס לשדה התעופה, שם קיבלנו את המשפחות והבאנו אותן לקרית מלאכי. למען האמת, לא היה פשוט לקחת משפחות ולהעביר אותן לעיירת פיתוח בדרום הארץ שנחשבה ל"קצה העולם", ובמיוחד שבני המשפחות ביקשו להגיע לירושלים או ללוד שם התיישבו עולי גרוזיה שעלו קודם לכן. אך אמרתי להם כי "אדמו"ר" הורה להתיישב בשכונה החדשה בקרית מלאכי.

בתקופות הבאות הגיעו לנחל'ה גם משפחות חב"דיות שהתיישבו יחד בבניין 176 – הבניין אותו מכירים כיום כל תושבי השכונה, הבניין הארוך השוכן מול בית הכנסת המרכזי.

ר' אלחנן, פתאום יום אחד אומרים לכם לעזוב את כפר חב"ד ולנסוע לנחלת הר חב"ד?

ר' בנימין גורודצקי ור' אפרים וולף ארגנו על פי הוראות הרבי את ההתיישבות בנחל'ה, וכאשר אמרו לנו לעבור, הסכמנו ונסענו לנחל'ה. בתקופה הבאה העברנו את כל המטלטלין והתיישבנו בשכונה באופן של קבע.

ר' מיכאל: אני הגעתי מרוסיה בחודש שבט תשכ"ט, כחודש לפני הקמת הנחל'ה. בתקופה הראשונה גרתי בבית חמי הרב אהרן חזן ע"ה, בבני ברק.

יום אחד עמדתי ליד הבית בו גרתי, והנה הגיח רכב קטן ובו אחד מאנ"ש. הלה פנה אלי ושאל "מה אתה חושב, שבאת לארץ כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה?" לפליאתי, הסביר לי שיש צורך להגיע לשכונה החדשה שהקים הרבי, נחלת הר חב"ד. החסיד הזה היה ר' אפרים וולף.

לקח עוד מעט זמן, ולאחר פסח תשכ"ט הגעתי עם משפחתי לנחל'ה. מפני סיבות מסוימות, טרם החלטנו האם לגור סופית בנחל'ה. כתבנו על כך לרבי אך טרם קיבלנו תשובה. בחודשים הבאים זכיתי להגיע לרבי, ובהתוועדות הרבי שאל לפתע: "מי כאן מנחלת הר חב"ד?" זו הייתה הפעם הראשונה שלי אצל הרבי, ולא ידעתי מה לעשות, אבל החברים דחפו אותי עד הבימה של הרבי, והרבי פנה אלי ושאל: "נחלת הר חב"ד? עם התיישבות?" כלומר, הרבי ביקש לשמוע אם אני גר שם כמגורי ארעי או באופן של קבע. מיד הנהנתי בראשי לחיוב, ומאז במשך חמישים שנה אני גר בנחל'ה בקביעות…

הרבי העניק לי בקבוק 'משקה' ו'מזונות', ואמר לי לחלק לכולם "ותהיה משפיע". כך מוניתי בהפתעה למשפיע בשכונה.

השכונה הוקמה כאשר שתי אוכלוסיות מרכזיות מרכיבות אותה: אנ"ש והגרוזינים שהגיעו זה עתה מגרוזיה. איך החיים המשותפים התנהלו?

ר' פתחיה: היו התוועדויות משותפות, כולם התפללו בבית כנסת אחד, וכמובן שהוותיקים עזרו לעולים מגרוזיה הן בגשמיות והן ברוחניות בכל מה שאפשר. אנ"ש שהיו מעולי רוסיה, היתה להם שפה משותפת עם עולי גרוזיה גם בגלל השפה וגם בגלל שהללו היו מקורבים לחב"ד עוד בהיותם בגרוזיה.

המטרה של הרבי היתה שהגרוזינים יחיו לצד חסידי חב"ד ויקבלו מהם השפעה חיובית למען יישארו בדרך התורה והמצוות. ואכן, רבים מעולי גרוזיה באותם ימים, חלקם גרים כיום בלוד, הנם שומרי מצוות, ויש כאלו שהנם חסידים מן השורה.

ר' אלחנן: תחילה תפילות ימי החול התקיימו במשותף בבית כנסת אחד קטן, אך בשבתות, העולים מגרוזיה השכימו להתפלל לפי הנוסח והמנגינות המוכרות להם, וכאשר סיימו את תפילתם, החלו החב"דניקים את תפילתם. בימים הנוראים החב"דניקים עברו להתפלל בבית ספר דתי סמוך.

נחל'ה מרכז פעילות

שלבי ההקמה היו לא–קלים כלל ועיקר. "כל יום אני ור' איצ'ה מענדל ליס עבדנו למען העולים עד כלות הכוחות", מספר ר' פתחיה. בלילות היו השניים נוסעים לשדה התעופה כדי להביא משפחות נוספות, ובימים היה ר' פתחיה מלמד את ילדי העולים.

עיניו של ר' פתחיה נוצצות כשהוא נזכר בימים ההם, והוא מונה שמות שרק תושבי הנחל'ה הוותיקים יודעים במי מדובר: "לימדתי את האחים הנהגים אפרים ומנשה, את גבי מנהל המכולת, את אלי קטשוילי מנהל הקונדיטוריה, גם את אפרים משעל שכיהן לימים כנציג חב"ד בעירייה, ועוד רבים". הנוכחים מהנהנים בראשם. הם מכירים היטב את השמות ואת הדמויות…

לאחר תקופה ממושכת, החל ר' פתחיה להתעסק במקביל בעסקי הביטוח. "כמה שנים לאחר מכן, הייתי אצל הרבי ביחידות וביקשתי רשות לעבור לעיר אחרת, שם הוצעה לי הצעת עבודה טובה. הרבי אמר לי 'הרי יש לך שליחות בנחלת הר חב"ד ואתה מצליח בחינוך'… הרבי בירך אותי בהצלחה בביטוח אבל לפעול במקביל בחינוך בקרית מלאכי. כמובן שתוכנית המעבר בוטלה מיד".

הנחל'ה הייתה לא רק שכונה, אלא גם בסיס ומוקד לפעילות רחבה וענפה שהתקיימה בכל רחבי הדרום. היה זה עוד טרום עידן בתי חב"ד הנמצאים בכל נקודת יישוב בדרום הארץ. "מכאן יצאנו לפעילות ביישובי הסביבה והגענו אפילו לירוחם ולמצפה רמון, כאשר בחגים ובעתות מלחמה נסענו מכאן גם לחצי האי סיני", מספר ר' פתחיה. "בשנים הבאות הגיע לכאן ר' ליפא קורצוויל ומונה למנהל סניף צא"ח, והוא החל לכבוש את כל בסיסי צה"ל בדרום בסיוע אנ"ש המתגוררים בשכונה".

מוסדות חינוך

לצד הקמת השכונה, נוצר צורך להקים גם מוסדות חינוך עבור ילדי התושבים. זמן מה לאחר מכן, הוקמו תלמוד תורה ובית ספר לבנות. מוסדות אלו נפתחו בתוך דירות קטנות, כאשר הצוות החינוכי היה מתוך המתיישבים.

ר' מיכאל: בין המלמדים הזכורים לי מהשנים הראשונות, היו ר' ישראל קונסון, ר' שמואל גיטלין, ר' לוי פרסמן עליהם השלום ויבלחט"א ר' אלחנן יעקובוביץ.

ר' אלחנן: הדוחק באותם ימים היה כה גדול, עד שהדירות הקטנות בהן למדנו, שימשו בשבתות את המשפחות שגרו בדלת ממול, שכן מחמת הצפיפות היו צריכים מקום ראוי לאכול סעודות שבת… ביום ראשון היתה לנו עבודה להחזיר את המקום חזרה מחדר אוכל לכיתות לימודים…

ר' פתחיה: המנהלת הראשונה של בית הספר לבנות היתה הגב' רחל מונדשיין. לא היו אז הרבה בנות, שכן רוב המתיישבים היו זוגות צעירים עם תינוקות, אבל ככל שהגיעו עוד ועוד משפחות עולים עם ילדים בוגרים, המוסדות גדלו והתפתחו. גם חלק מילדי העולים מגרוזיה ומבוכרה, למדו במוסדות שלנו.

הנחל'ה מתפתחת

עשרות משפחות התיישבו בשכונה בתחילת הדרך, וחלק מהבניינים המיועדים לשכונת חב"ד עמדו ריקים. הדבר גרם לחיכוכים עם משרד הקליטה וחברת 'עמידר', אך הרבי עמד בתוקף שכל הבניינים ישארו בידי חב"ד. חלפו פחות משנתיים, והחלה עליה גדולה מרוסיה. חסידי חב"ד רבים, בהם גם עולי בוכרה המקורבים לחב"ד, מילאו עד מהרה את הדירות הריקות.

בשנים הבאות המשיך הרבי מה"מ לעודד את העסקנים כמו גם את ועד נחלת הר חב"ד, לדאוג להתפתחות השכונה ולהרחבתה באמצעות התיישבות משפחות נוספות ופיתוח מוסדות החינוך. במקביל הרבי פעל גם לתעסוקה עבור תושבי השכונה, ודחף לפתוח מפעלי תעשיה בהנהלה חב"דית.

על פי הוראות הרבי וברכותיו, מונה הרב ירוסלבסקי לרב השכונה. בשנים הבאות מונה גם וועד תושבים שמנה שבעה חברים ובראשם היו"ר ר' מרדכי גורודצקי המכהן בתפקידו זה עד היום.

מאז ועד היום, הנחל'ה הולכת ומתרחבת, והחסידים מתיישבים גם באזורים אחרים בעיר קריית מלאכי, והמוסדות ובתי הכנסת מתנוססים לתפארה בכל רחבי השכונה ומחוצה לה. ואת התיאור הקצרצר נסכם, כי יש המעריכים כי בקרית מלאכי מתגוררים כיום, כאלף משפחות חב"דיות. מי היה מאמין!

השבת החב"דית הראשונה בנחל'ה

כמסופר בגוף הכתבה, הוחלט כי לקראת שבת זכור יתחילו אנ"ש לאכלס את השכונה, אלא שבערב שבת זכור, בשעת בוקר מוקדמת, הגיע לפתע טלפון בהול ממזכירות הרבי. הרבי ביקש שעסקני ורבני חב"ד, וכן המשפיעים ובראשם הרב שלמה חיים קסלמן, ייסעו לשבת זו להתוועד בקריית מלאכי.

ואכן, לקראת השבת התמלאו בתי השכונה בעשרות חסידים שהגיעו בהוראת הרבי לשבות בה. חסידים ישישים לצד אברכים צעירים. בין הרבנים שהגיעו לשבת נמנו הרה"ח ר' דוד חנזין – שהספיק להגיע דקות ספורות טרם כניסת השבת; הרה"ח ר' משה סלונים – מנכ"ל ה'רשת'; הרה"ח ר' זושא וילימובסקי "הפרטיזן"; הרה"ח ר' שלמה מיידנצי'ק, והרה"ח ר' אפרים וולף – שעסק בהקמת השכונה.

התפילות התקיימו בבית הכנסת היחיד שהיה בשטח השכונה (המוכר כיום כבית הכנסת של עולי גרוזיה), ולא היה משופץ כלל, אפילו לא בשלבי טיח. אפילו כסאות לא היו בו, ומזכיר המועצה רץ להביא כיסאות מבנין המועצה המקומית…

לפני קבלת שבת חזר הרש"ח קסלמן מאמר חסידות, כשלפני כן נגנו הכל ניגונים חסידיים מתוך רגש של שמחה על הזכות שנפלה בחלקם להקים את השכונה של הרבי. שיאה של השבת המיוחדת היתה בהתוועדות של ר' שלמה חיים בצהרי השבת. התוועדות הראשונה בשיכון החדש שנמשכה עד לצאת הכוכבים.

את אותה שבת תיאר כתב עיתונות שציטט בטורו את מברקו של הרבי והוסיף: "עיירת הפיתוח קריית מלאכי שוכנת בשפלת הדרום. עיירה שטוחה פרושה במישור ואין בה זכר להר. אף על פי כן, תיקרא שכונת העולים החדשה שהוקמה במערבה של העיירה – ואשר נחנכה השבוע בשירה בריקודים חסידיים ושתייה כדת – בשם "נחלת הר חב"ד", כנכתב במברק הברכה מניו–יורק, חתום בידי אדמו"רם של חסידי חב"ד, הרבי מלובביץ'. כי על רצונו של הרבי הנערץ אין עוררין, ודבר, גלוי כנסתר, היוצא מפיו, כמוהו כקביעת הלכה!"