מעריב: שלוש תמונות מהווי חסידות חב"ד

אבי קורן, מעריב

לפני כחמש שנים בא אלי בייטל בהצעה לכתוב מחזה על חב"ד עבור תיאטרון היידישפיל. מאחר ששיתוף הפעולה בינינו כבר הניב הצלחה גדולה בשם "קרליבך חי", ובגלל שלבייטל אני לא אומר לא, ומכיוון שנאמר לי שמי שמיועד לככב במחזה הוא קובי אריאלי, הסכמתי. בינינו, הידע שלי על חב"ד היה בערך כמו הידע שלי על תולדות התיאטרון הסיני. אבל עם קובי אריאלי הידען, ועם נחום בייטל הנציג האישי שלי לענייני יהדות וא-לוהים, יצאתי לדרך כשבלבי מתנגן הניגון הידוע:

כל העולם כולו
גשר צר מאוד. גשר צר מאוד.
והעיקר והעיקר לא לפחד
לא לפחד כלל… 

תמונה ראשונה

הכל מתחיל ברבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון שהקים וייסד את תנועת חב"ד. הוא נפטר בכ"ד בטבת שנת תקע"ג, 27 בדצמבר 1812. כלומר השבוע לפני 205 שנים. החב"דניקים לא מציינים את יום פטירתו באירוע מיוחד, גם לא את תאריך לידתו. אבל הם חוגגים לזכרו את חג הגאולה, שנקרא גם ראש השנה לחסידות.

זה קורה בכל שנה כשבוע לפני חנוכה, ביום שבו שוחרר רבי שניאור מהכלא, אחרי שהמתנגדים לחסידות, יהודים כמובן, הלשינו עליו שהוא שולח כספים שנאספו למען החסידים שעלו לארץ ישראל. ידוע, אגב, שהוא היה בדרכו לארץ ישראל עם שני חבריו. הם הגיעו והוא מסיבות לא ידועות התחרט באמצע הדרך וחזר לרוסיה.

"ספר התניא" הוא החיבור המשמעותי שלו. לפי תורתו, שהיא תורת חב"ד, קיימות בעולם שלוש מדרגות: צדיקים, בינוניים ורשעים. הבינוניים הם כמובן הרוב, וספר התניא משמש להם כמדריך עם הוראות הפעלה.

לאחר פטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, התמנה לתפקיד מנהיג חב"ד בנו הגדול, רבי דובר שניאור שנודע בשם האדמו"ר האמצעי. גם הוא נעצר על ידי הרוסים וישב בכלא חודשיים. גם האדמו"ר השישי וגם השביעי נכלאו ושוחררו.

מתהלך סיפור אצל החב"דניקים על עבריין אחד שחזר בתשובה ונעשה חב"דניק. אמא שלו מתקשרת אליו ומתלוננת שהוא לא מגיע אליה לביקור אפילו. "רציתי לבוא", אומר החב"דניק בהווה והעבריין לשעבר, "אבל השבוע הייתה אצלנו התוועדות, שזו מסיבה גדולה לכבוד שחרור האדמו"ר השישי מהכלא".

"אז תבוא בשבוע הבא?", שואלת האם.

"לא, כי בשבוע הבא מתחילים לעבוד על חג הגאולה. זה אירוע גדול וחשוב שאנחנו חוגגים בשמחה גדולה, כי מייסד תנועת חב"ד, הרב שניאור זלמן מלאדי שוחרר ביום הזה מהכלא".

"ילד שלי", אומרת האמא, "אבל הבטחת לי שחזרת בתשובה ואתה כבר לא נפגש יותר עם החברים העבריינים האלה".

אתנחתא

יהודי אחד ניגש אל רב העיירה שהיה בדרכו לבית הכנסת, וביקש ממנו 3 רובלים עד מחר. אותו יום היה יום שוק בעיירה.

"בוא אלי הביתה אחרי התפילה ואלווה לך", אמר הרבי. אבל כשרק נכנס לבית הכנסת הוא נתקף פתאום בחרטה. הוא נזכר שהיום הוא יום השוק.

אילו הלווה לו מיד, היה האיש אולי מרוויח משהו. עכשיו גרם לו בוודאי להפסד.

מיהר הרבי לביתו, נטל 3 רובלים ורץ לשוק שכבר היה מלא באיכרים ובסחורות. הוא נדחף ונדחק בין ההמון עד שמצא את האיש ונתן לו את הכסף.

כשחזר לבית הכנסת הופיע לפניו רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל "התניא", שאמר לו כך: הגומל חסד עם אדם מישראל בלב שלם, באהבה, הרי הוא מקיים "ואהבת לרעך כמוך" ואז נפתחים לפניו השערים של היכלי מעלה.

נו, אז מה למדנו מהסיפור הזה? שלא צריך להיות צדיק גדול, ואם אתה גם לא רשע גדול, אז גם בתור בינוני, כמוני למשל, יש לך סיכוי ששערי שמיים ייפתחו בפניך.

אומרים שזו בעצם המהות של חסידות חב"ד.

תמונה שנייה

לאכול – אני אוכל
לשתות – אני שותה
ולמה אני לא מרגיש שום טעם
כשאני מתפלל?

לאכול – אני אוכל
לישון – אני ישן
ולמה אני לא מרגיש שום טעם
כשאני מתפלל?

(ר' טוביה בעלקין)

ניגוני חב"ד הפכו מזמן למה שנקרא בימינו "סוגה מוזיקלית", שיש לה מעמד משל עצמה. הם חדרו עוד בתחילת הציונות אל סוגה אחרת: הזמר העברי. את המנגינות הביאו איתם אנשי העלייה הראשונה והשנייה והדביקו להן מילים עבריות ברוח התקופה.

רב הלילה. רב שירנו
הבוקע לשמיים.
שובי שובי, הורתנו
מחודשת שבעתיים.

שובי שובי ונסוב
כי דרכנו אין לה סוף
כי עוד נמשכת השרשרת.
כי לבנו לב אחד
מעולם ועדי עד
כי עוד נמשכת השרשרת

(יעקב אורלנד)

קיימים שלושה סוגי ניגונים אצל חב"ד: ישנו הניגון המכוון, כך קוראים לניגונים שחיברו האדמו"רים, שכנראה היו גם יוצרים מוזיקליים לא רעים בכלל. ישנו הניגון המיוחס, שכתבו חסידים ויש בו כוונה, תוכן ורגש עמוקים. ויש הניגון השוטה, שהוא ניגון לא מכוון ולא מיוחס. סתם ניגון פושטי כזה, ששרים אותו כשהוודקה עולה לראש.

אבל מתוך מאות הניגונים של חב"ד, מי שללא ספק היה קוטף את המקום הראשון בצמרת מצעד ניגוני חב"ד של כל הזמנים הוא הניגון "ארבע בבות". ניגון שחובר על ידי לא אחר מאשר האדמו"ר הראשון. ארבע בבות זה ארבעה חלקים, או ארבע מעלות. אלה הם ארבעת העולמות בקבלה וארבע האותיות של השם המפורש. את "ארבע בבות" לא שרים סתם בכל התוועדות. הניגון הזה שמור לימים ולאירועים חשובים במיוחד. ואפילו אני הבינוני מתרגש מאוד כשאני שומע את החב"דניקים שרים אותו בדבקות ובהתמסרות טוטאלית.

תמונה שלישית

טוב, אי אפשר בלי האדמו"ר האחרון לשושלת חב"ד: הרב מנחם מנדל שניאורסון. הרבי מלובביץ', מלך המשיח, שהותיר את כיסאו ללא יורש.

את ההצגה "שירת חב"ד" סיימנו בסיפור שעורר התרגשות עצומה גם בקרב קהל הבינוניים שבאולם.

זה היה בליל סערה בניו ג'רזי. סבא וסבתא נסעו עם הנכד שלהם יעקב בן ה־3 וחצי. לפתע הגיח רכב מולם והתנגש בהם בחוזקה. הסבא נהרג במקום. הסבתא והנכד הועפו מהרכב. הרופא הציע לאבי הילד שהוזעק לבית החולים להמתין עם הלווייתו של הסב, כי למרבה הצער סיכוייו של הילד להינצל הם קלושים ואולי תעדיף המשפחה לקיים הלוויה משותפת.

"השעה הייתה ארבע לפנות בוקר", סיפר האב, "וחבר יעץ לי להתקשר לרבי מלובביץ'. התקשרתי ודיברתי עם המזכיר שלו".

האב, שטלפן שוב כעבור שעה כפי שהציע לו המזכיר, נדהם לשמוע את קולו של הרבי בכבודו ובעצמו. "ערוך את ההלוויה לסבא", אמר לו הרבי. "הגזירה עברה. הילד יחיה".

וכך היה. אחרי הרבה חודשים של שיקום והחלמה הביא האב את הילד באלונקה אל הרבי. לעיני מאות החסידים הושיב הרבי את הילד בחיקו. הוא פנה בקול לכל רבני חב"ד המתים ואמר לאב: "זו שעת רצון, בקש מה שתרצה".

הוא המשיך לאמץ את הילד אליו, עצם את עיניו וכשפקח אותן אמר: "בקרוב הוא יחזור לדבר. אתה תרווה ממנו הרבה נחת".

הילד, יעקב בן ציון אורמלנד עומד כיום בראש ישיבת "נשמת שלמה" שבאטלנטיק סיטי.

אפילוג

כשהייתי ילד, במשפחה היו שלושה ילדים – האח הגדול, האח הקטן והאח הבינוני. כשנעשיתי אבא, היו אח גדול, אח צעיר ואח אמצעי. שמעתי שכיום בעידן נכדַי יש אח גדול, אח צעיר ואח נבחר. נראה שכשיגיעו הנינים, הם יהיו אח גדול, אח צעיר ואח סגולה. לי ממש לא אכפת להיות בינוני לפי סולם חב"ד. זה נראה לי הכי מגניב והכי בינוני שיש.

הסכין עצמו אין בו שום רוע. כשהרוצח משתמש בסכין, זה הוא שמשתמש בו למטרה רעה. אבל כשהרופא משתמש בסכין לניתוח, הסכין משמש למטרה טובה. (רבי מנחם מנדל שניאורסון)