מדור חדש ב"דרך המלך" יפתח לכם את דלת הכיתה

חינוך בהתאמה אישית

ר' שניאור חייבי, מחנך כתה ג'2 בתלמוד תורה נחלת הר חב"ד, קריית מלאכי.

איך הגעתי לזה: תמיד הייתה ברקע שאיפה חזקה ורצון לתקן דברים במערכת, הרגשה "שיש לי מה לתת".

לתקן: התבוננתי באופן החינוך בו אני התחנכתי, והרגשתי שהוא היה יותר מדי נוקשה וקפדני. החלטתי שאני אחנך בצורה אחרת.

בצורה אחרת: המוטו הוא לתת לילד את ההרגשה שיש מי שאכפת לו, שהוא 'על המפה', שכל פרט בחיים שלו מרתק ומעניין אותי, וכל מה שיעשה יזכה להערכה רבה.

איך עושים את זה: המורה צריך להרגיש את זה באמת. זו עבודה בפני עצמה, שמתחילה ממעשים בשטח, והלב נמשך אחר המעשים.

המעשים: בתחילת כל יום, אני שואל כל אחד מה שלומו, ואם אני רואה מישהו עם 'פרצוף חמוץ' אני יושב אתו מנסה להבין מה שקרה. מניסיון, אינטואיציה של מורה לא מכזבת. לעיתים אני מגלה שהתלמיד עבר חוויה לא נעימה שהייתה יכולה להרוס לו את היום ואולי אפילו ימים רבים בתלמוד תורה…

כשהצלחת לטעת בתלמיד את התחושה שאכפת לך ממנו – קנית אותו. הוא כבר לא יפריע.

לא יפריע: מישהו כתב פעם ספר על כללי החינוך ושלחו לרבי. הרבי כתב לו ששכח את הכלל הכי חשוב ש'בחינוך אין כללים'. לכן אני נוקט דרכי פעולה שונות מול כל ילד וילד, במקרים של בעיות משמעת וגבולות.

ישנם ילדים שזקוקים לגבולות חזקים ואפילו מעט נוקשים, וישנם שמה שחסר להם הוא פשוט יחס ואהבה.

דרכי פעולה: עם תלמיד שזקוק לגבולות, אף פעם לא אתחיל משם. תחילה, אתן לו טבלה שבה הוא צריך לכתוב מעשה טוב אחד בכל יום במשך שבוע. לא אכפת לי מה זה יהיה העיקר שיעמוד בזה, שיחווה חוויה של הצלחה ויתרגל לשלוט בעצמו. לאחר כמה שבועות, אפשר להתחיל לעבוד עם הילד על כללי כתה.

במקרה שאין זאת הבעיה, למשל תלמיד שמאובחן כ-ADHD, אפנה לגורמים המקצועיים. אבל במקרה שהילד פשוט כמה ליחס ותשומת לב, אני מתחיל ליצור קשר "חברי" ("אם אפשר לקרוא לזה כך", הוא מסתייג מעט מההגדרה שהוא עצמו נתן), יושב עם הילד ומגלה למשל לפתע שהוא חובב משחקי כדורגל, מה שמוביל למשחק משותף בהפסקה הקרובה. או שהילד מגלה התעניינות בשחמט, אז אבקש ממנו שילמד אותי את כללי המשחק, וכן הלאה.

וכמובן חשוב להדגיש שבכתה שוררים כללי ברזל ברורים מאוד, שאני עומד עליהם ולא זז מהם מילימטר. כללים אלו מהווים את חוט השדרה של הכתה ומעמידים אותה על מקומה".

אתגר: באחת השנים היה לי ילד שסבל מכמה בעיות ולא אובחן, הוא היה בורח משיעורים ולא עמד בכללים. ניסו בטוב, ניסו בפחות טוב וכלום לא זז. יום אחד ישבתי אתו לשיחה וזו הייתה שיחה חד צדדית. הוא פשוט ישב ודיבר בלי הפסקה. בסוף השיחה סיפר שאוהב לצייר. ציירתי לו ציור במיוחד בשבילו, וכך הסתיימה השיחה. השיחה הזו שינתה את הילד לגמרי והפכה את התנהגותו מן הקצה אל הקצה. ב"ה.

אהבת רעים: יש דגש חזק על החדרת אווירה של עין טובה ופתיחות בין חברי הכתה. אני מוציא את התלמידים לשיעורי חברה, בהם עושים הפעלות מיוחדות.

הפעלות מיוחדות: לדוגמה, שחק נחמד שעובד כך: מושיבים את הכתה במעגל ושמים באמצע בקבוק שעליו חץ. אחד הילדים מסובב את הבקבוק והתלמיד שמולו עוצר החץ צריך להוציא קלף מתוך ערימה. על הקלף רשומה משימה. המשימות הן בדרך כלל משהו כמו "לציין תכונה חיובית אצל החבר" (עבור מי שסובב את הבקבוק), או להחמיא וכדומה. משחק זה מפתיע את התלמידים כל פעם מחדש, כשהם שומעים אלו דברים טובים חבריהם חושבים עליהם. הוא מפתח אווירה בריאה בכתה.

מורה לחיים: כשתלמיד מגיע להתלונן על חבר, אני שואל אותו 'דיברת אתו?' כשהוא מתחמק אנו עורכים הצגה, הוא משחק את תפקיד הילד המפריע ואני מציג אותו עצמו. לאחר שהילד מציג את הילד המפריע, אני אומר בעדינות: 'זה מפריע לי' ומדייק ש'לא אתה מפריע לי, חלילה, אלא הדבר המסוים שאתה עושה'. כך הוא לומד לפתור קונפליקטים בדרכים יעילות.

תלמוד תורה נחלת הר חב"ד: נמצא בתנופה מתמדת, על ידי המנהל ר' זאב קפלן, שעורך מבצעים מיוחדים, לדוגמה מבצע 'מטהרים את האוויר-שינון תניא ומשניות בעל פה', שנפרס על פני כל השנה. בכל כיתה ישנם מידי חודש שלושה חתנים: בלימוד, תפילה והנהגה חסידית, דבר שמאוד ממריץ את התלמידים ומעצים את הטוב שבהם.

הצוות: שוררת אווירה טובה וחברית, עזרה הדדית ושיתוף פעולה מלא. המנהל נותן גיבוי אדיר למורים, וזה נותן חשק להגיע בבוקר לעבודה, להשקיע ולהתאמץ.

לחיות רבי: אני תמיד חוזר על 'ווארט' ששמעתי, שהסיבה שההתקשרות לרבי עוברת דרך קיום הוראותיו, חת"ת, מבצעים וכו', היא שמשום שאדם עסוק במילוי צרכיו, פרנסה וכדומה. כשהוא מפנה את עצמו לעסוק בדברים רוחניים, הוא מרומם את עצמו ומתקרב יותר לרבי. בכיתה אני מדבר על הרבי בהתוועדויות, ביומי דפגרא, ימי הולדת ובכל הזדמנות.

משיח וגאולה: כשהמורה חדור בזה ומציף את הנושא בכל הקשר אפשרי, זה מחלחל!