ככה תהפכו את הטיול המשפחתי לכלי חינוכי

מוטי הולצברג, מגזין דרך המלך

"אחד הדברים שמייחדים את הדור שלנו", פותח הרב עומר הלוי את משנתו החינוכית, "הוא המניע לפעולה. בדורות הקודמים, לא לפני מאה שנה, אלא עד לפני שלושים שנה אפילו, הייתה סמכות הורית מאוד ברורה. אבא אמר וכך היה. לילד לא היו הרבה ברירות כי היה לו ברור שעושים מה שאבא רוצה. נקודה.

היום, בעקבתא דעקבתא דמשיחא, הילדים מאוד דעתניים. כבר מגיל קטן מאוד, הילד יודע לעמוד על דעתו ולבחור את הבחירות שלו.

לילד זה לא משנה האם הוא יודע באמת מה טוב לו, האמנם צבר ניסיון רב משל הוריו. כל זה לא מצליח להשפיע על קבלת ההחלטות שלו. הוא החליט ויהי".

שני כובעים באבא אחד

"אם יש משהו שכן משנה את דעתו ומטה אותה לכאן ולכאן, אלו החברים", הוא קובע חד משמעית ומיד מסביר; "הילדים שלנו קודם כל עושים מה שהחברים שלהם חושבים שנכון ומתאים ו'לענין' לעשות.

לחברים יש השפעה מאגית של ממש על הילדים שלנו. כמה שזה נשמע אולי מגוחך, אבל בצמתים החשובים של הילד, מי שיחליט לו מה לעשות, יהיה החבר הצעיר וחסר הניסיון ולא אביו המבוגר שכבר ראה דבר או שניים בימי חייו", מחייך בעגמימות הרב הלוי.

"אז מה אני מציע? להתייאש? לבכות את מר המצב?" הוא שואל רטורית ותיכף עונה. "התופעה הזו, אם לקרוא לה ככה, מחייבת את ההורים לשנות 'פאזה'. אם עד עכשיו ההורה השתמש בכובע של מחנך דגול, בכובע של שוטר קשוח שמורה לילד מה מותר ומה אסור, שזה כמובן דבר הכרחי ונצרך. עליו להוסיף על כובעיו את כובע החבר".

אבא חבר?! לא קצת מזלזל? איפה המורא והפחד הדרוש?

הרב עומר הלוי לא מתרגש; "לכל אחד יש את הזמן שהוא מבלה עם ילדו. את הזמן הזה עליו לחלק לאחוזים, ולבדוק בכמה אחוזים של הזמן הייתי חבר של הילד ובכמה אחוזים הייתי פקח תנועה שאומר לו 'אסור', 'אל תעשה ככה', 'לא מתאים' וכהנה רבות.

אסביר את עצמי; תפקיד ה'פקח', כמו שאני קורא לזה, מאוד ברור לכולנו. הרי כולנו יודעים יותר טוב מהילדים שלנו מה צריך לעשות על פי שולחן ערוך ומה הרבי רוצה ואומר וכו' ולכן קל לנו מאד להעיר להם כאשר הם סוטים מההתנהגות המתאימה ומהדרך הנהוגה אצלנו.

בחרתי בדוגמא פשוטה מאוד, שמוכרת לכל אבא לילד מגיל 9 בערך; תפילת שחרית של שבת בבית הכנסת. הילד מתפלל מתוך הסידור, אבל מנצל רגע מסוים של חוסר שימת לב ו'הופ' הוא כבר בחוץ ומשתובב עם החברים. אחרי שחוזר, מחכה לו הפרצוף הזעוף של אבא; "אתה לא יכול לשבת כמו בנאדם?! מה יהיה אתך?! שב. פתח סידור. אתה שוב מציץ החוצה? אתה לא מסוגל לשבת כמו ילד גדול ולהתפלל?! נו, באמת, בן כמה אתה…

כמות כזאת של הערות הילד מעולם לא שמע מחברים שלו. רק מאבא הוא שומע את ההערות והביקורת, שאמנם כבר נאמר 'אהוב את הביקורת כי היא תעמידך על הגובה האמתי', אבל בינינו, מי שאוהב ביקורת שיצביע…

ללמוד בחוויה

"אם אבא רוצה לרכוש את החברות של הילד שלו – ואני אומר בכוונה לרכוש כי במפורש כתוב בפרקי אבות 'וקנה לך חבר' – עליו לשנות תפיסה מחשבתית.

למשל, כשאבא והבן חוזרים על הנלמד בכתה, זה יכול להיות בצורה יבשה, שהאבא כבר רוצה להיות אחרי המטלה ואפשר שזה יהיה בדרך חווייתית ומהנה, בליווי ממתק טעים ואווירה נינוחה.

גם כשרוצים להעיר לילד, שכעת לא מסתכל בסידור מאיזה שהיא סיבה, אפשר במקום זה להציע לו להתפלל יחד מתוך אותו סידור ולתת לו להפוך את הדפים, 'כי אתה גדול כבר'.

יש אבא שבאמת חשוב לו להיות מעורה בחיים של בנו יקירו, הוא קורא לו לשיחה ושואל אותו מה למדו בכתה ומציע לו ללמוד ביחד את החומר. לאבא כזה אני אומר: אם אתה רוצה באמת לקנות את ליבו של בנך, קח את העיקרון שהזכרנו לעיל, שהילד עושה מה שחברים שלו רוצים ופשוט תהיה חבר שלו. שחק אתו בכדור, סעו יחד לטיול חווייתי. תעשה פיקניק עם חברי כיתתו ובסוף תפתיע את כולם עם קרטיב.

כולם יטפחו לו על השכם ויאמרו 'איזה אבא כיפי יש לך'. הוא ירגיש שיש לו אבא חבר, אבא שמעורה בחיים שלו, אבא שקשור אליו ובאופן טבעי הילד נקשר כך בחזרה אל אביו.

אני רוצה כעת לעשות אתנחתא ולשאול את הקוראים, מה לדעתם יוביל יותר לקשר חזק ואמיץ בין אב/אם לילדו/תה; שעת לימוד משותפת, שכמובן אין לזלזל בערכה חלילה, או שעת טיול, הנאה וכיף יחדיו?

לכל דור חייבים לדבר בשפה שלו. הדור הצעיר מבין בטוב. מחפש את הקשר והאהבה ופחות את הסמכות וה'הנחתה'.

הורה שרוצה להיות משמעותי עבור ילדו, שישחק תפקיד עבורו ושדעתו תיחשב אצלו – חייב להשקיע בקשר האישי והחברותי עם הילד. אי אפשר אחרת. זה פשוט לא עובד!

אם נחלק את הזמן שאנחנו שוהים בחברת ילדנו לאחוזים, זה צריך להתחלק שמונים/עשרים. היינו, שמונים אחוז זה זמן לחוויה וכיף עם הילד ובעשרים הנותרים להגיד לו מה נכון ומה לא, מה לעשות וממה להימנע.

לנצור חוויות משותפות

"אספר לכם על עצמי", הוא נפתח ומשתף אותנו בזיכרונות ילדות מתוקים. "אבא שלי היה הולך אתי לבריכה, משחק כדורגל. הגיע ל'קומזיץ' כתתי, הוא היה חלק ממש מחיי החברה שלי. גם כשנסענו לרבי, הוא לא רק דאג כל הזמן להעביר לי את סולם הערכים שעל פיו הוא חי, אלא גם נסע לקנות לי צעצועים במקום מרוחק. אבא ידע להיכנס לראש שלי ולעשות גם מה שחשוב לי, ילדו הקטן. וכך כשהוא התחשב ברצונות שלי, ידעתי לכבד ולקבל את הרצונות שלו.

כילדים, היינו נוסעים עם ההורים לכנרת, יוצאים לטיולים רגליים. הדברים האלה כל כך נחקקים בעצמות, עד היום אני נזכר ברגעים האלה ומתמלא בכוח.

חייבים, פשוט חייבים, לצאת לטיולים עם המשפחה, לעשות אתם 'כיף' וליצור הרבה חוויות משותפות, חיוביות ומהנות מאוד", קורא הרב הלוי.

כשיוצרים חוויות כאלה, הילד גם פנוי לקבל ולספוג את כל הדברים שאנחנו רוצים להחדיר בו. כמובן, שניתן ורצוי לשלב בטיול סממנים של קדושה, קברי צדיקים, 'מבצע תפילין' וכו'.

התמודדות בריאה עם החברה

הורים רוצים שהילד ישתף אתם פעולה בדברים האלה. אבל למה הם לא חושבים לשתף פעולה עם הילד שלהם ולקפוץ אתו בטרמפולינה, למשל?

ישנם הורים שמרגישים שהחברים גונבים להם את הילד והם כל הזמן מנסים לצמצם את המגע של הילד עם חבריו. כמובן שתפקיד ההורה לעשות מאמץ שלילד יהיו חברים טובים ולהרחיק מאלה שפחות טובים, אבל ככלל, לנסות לצמצם השפעת חברים, זו טעות.

במקום זאת, הייתי מציע להם להיות בעצמם חברים של הילד שלהם. צריך לנצל את ההשפעה הגדולה שיש לחברות לצורך השפעה וקשר בין ההורים לילדם. למה להילחם בזה אם אפשר להשתמש בזה?

התקופה הזאת היא הזדמנות נפלאה להתחבר לילדים שלנו, להתחבב עליהם וליצור קשר חם ואוהב, בשפה של הילד".

"פעם הרבי עבר בבית המדרש, וכמובן שנפתח שביל גדול ורחב בשבילו. תוך כדי שהרבי צועד בשביל, רץ לעברו ילד קטן ו'נמרח' על הרבי, עם כל הלכלוך שלו וכו', כנראה הוא חשב שזה אבא שלו..

אבא של הילד מיהר לקחת אותו אליו והתבייש מאוד. אמו של הילד לקחה את העניין מאוד קשה וכתבה לרבי מכתב שבו התנצלה ביותר וביקשה תיקון על מה שקרה. הרבי ענה לה שאין לה על מה להצטער ולהתנצל כלל, והלוואי שהייתה הנהגה מעין זו גם אצל הגדולים.

אתם מבינים מה הרבי רוצה לומר לנו?" מתרגש הרב הלוי, "הרבי רוצה שגם אנחנו נרגיש עם הרבי קרבה אבהית טבעית וחמה ולא שנפחד ונתרחק ממנו!

אפשר ללמוד מפה את נקודת המבט של הרבי על תפקידו של הורה, שעליו להיות קרוב אצל ילדו, שירגיש בנוח לנגב עליו את הלכלוך שלו, שירגיש בנוח לספר הכול, לשתף גם בדברים הפחות נעימים ולדעת שיש מי שיהיה שם תמיד בשבילו".

לסיכום:

"ההורים מצליחים היום, אלו ההורים שהם חברים של הילד שלהם, 'מכייפים' אתו ומבלים ביחד, הם לא רק שוטרים ופקחי תנועה, אלא פשוט חברים של הילד".

 * * *

יום גיבוש משפחתי

פנינו אל המחנך והסופר הרב שניאור חביב וביקשנו ממנו עשרה כללי זהב לטיול מהנה, יעיל, וחסידי, מניסיונו האישי.

1. מטרה. זה לא סתם טיול. תתייחסו לזו כאל יום גיבוש למשפחה.

2. תזמון. לא חייבים לחכות לבן הזמנים כדי לצאת לטיול, אפשר גם סתם באמצע השנה. כמה שעות ביום שישי קיצי או לפנות אחר צהריים.

3. תכנון. טיול מתוכנן טוב, הוא טיול רגוע שמאפשר להתפנות למטרה האמתית – הנאה משותפת וגיבוש משפחתי.

4. זרימה. תכננתם והעניינים יצאו מכלל שליטה? תזרמו. זיכרו תמיד שהטיול הוא רק אמצעי. המטרה היא הבילוי המשותף והגיבוש ולא עמידה ביעדים.

5. הפרדת כוחות. טיול מחולק לפי חתך גילאי או מגדרי עשוי להיות יעיל ואפקטיבי יותר. רק תוודאו שלא השארתם מאחור לבבות שבורים ולא שתלתם שם זרעים של תחושות קיפוח.

6. משהו לדרך. תכננו פעילות לנסיעות ארוכות. משחקי ארץ עיר, פסוקים, שירה בציבור, חידונים וכאלה ישפרו מאוד את חווית הנהיגה.

7. חלון הזדמנויות. טיול הוא הזדמנות נהדרת לשחנ"ש (שיחות נפש). נצלו את ההזדמנות לקיים שיחות עמוקות יותר. כמו שהרבי כותב: "והרי רואים במוחש שדברים וענינים הנאמרים כאילו דרך אגב, היינו לא בתור שיעור אלא במשך שיחה וטיול נקלטים ומתקבלים בטוב ובנקל יותר". (אגק יא ג'תריג) (הערת אגב כללית: שיחת נפש היא שיחה מלב אל לב ולא חקירת רגשות. ספרו ושתפו גם אתם. אל תישארו בעמדת התחקירן).

8. טיול מבריא. הרבי כותב: "למה שכותב אודות עצבין, שבטח גם זה יכול לתקן בקל ע"י טיול לעתים קרובים וכיו"ב, והעיקר ע"י בטחון גמור בהשי"ת" (אג"ק ז' ב'קעח).

9. חינוך למסגרות מחוץ למסגרת. הטיול והיציאה החוצה היא הזדמנות נפלאה להדגים לילדים איך ממשיכים לשמור על המסגרת הרוחנית שלנו גם מחוץ למסגרת היומיומית-קהילתית. אם זה צניעות, הכשרים, תפילות, שיעורים יומיים וכו'.

10. הנחות העולם. אין כמו טיולי מים בקיץ הישראלי. רק קחו בחשבון שההנחה "בטח ריק שם בשעה / בעונה / בתקופה הזו, לא תמיד מתבררת כנכונה.

טיול בחיק הטבע

שמואל, אברך חסידי ואבא לכמה וכמה ילדים שמידי שנה בשנה, יוצא עם המשפחה לטיול ממש לא קצר. הוא מדגים כיצד נערכים לטיול.

"אנחנו נוסעים באופן קבוע לחורשה, שמורת טבע בקרית שמונה, מקום מרהיב, יש שם אפשרות לאוהלים ויש אופציה שנקראים 'בונגלוסים', כלומר מבנים מקש לא ממוזגים.

אנחנו מקימים מאהל, הילדים נהנים בצל עצים שבחורשה ומשחקים ללא הפסקה. מקימים אוהלים, ונהנים עד הגג (תרתי משמע).

אנחנו לוקחים מהבית מחבת, סיר, שמן וכל מה שצריך בכדי לבשל ולהכין אוכל כמו שהילדים אוהבים. קניות אנחנו עושים ב'סופר' שנמצא ממש קרוב. תפילות במניין מתקיימות שם כל 'בין הזמנים' ובימי שני וחמישי נוסעים לבית הכנסת שנמצא בישוב שבקרבת מקום.

אנחנו תמיד מצטיידים בתיק עזרה ראשונה שכולל: פלסטרים, תרסיס נגד יתושים, קל-בטן לסובלים מנסיעות, נורופן וכדומה. וכמובן, בקבוקי שתיה לרוב.

אנחנו נוסעים לחמשה ימים של התנתקות מהעולם (ומהפלאפון) והתחברות לטבע ולמשפחה. זו חוויה מיוחדת ביותר שאני ממליץ עליה בחום", מסיים שמואל, ומאחל לכולם ניצול נכון ובטוח של תקופת 'בין הזמנים' הבאה עלינו לטובה.

הורים בחוויות ילדות

פנינו לכמה הורים וביקשנו מהם שישתפו אותנו בחוויות מטיולים שזכורים להם מילדותם הרחוקה.

צבי. בן 48, מספר: "אבא שלי אהב לקחת אותנו לטייל, אבל אף פעם לא ב'בין הזמנים' ולא בחול המועד. 'לא מספיק צנוע בזמן הזה', הוא הסביר.

היינו הולכים בזמנים שאיש לא היה מטייל, בזמן הלימודים. כן, מדי פעם, היינו לוקחים חופשה יזומה ופשוט נוסעים. היינו ממש בכל הארץ. טיילנו לאורך מסילת הרכבת. היינו במצדה, בגליל, איפה לא?! אבי שירת בצבא והכיר מקומות רבים בארץ. היינו הולכים רק למקומות שלא עלו כסף וההוצאה הכי גדולה (חוץ מהדלק, כמובן) היו הגלידות שאיתן היינו מסיימים כל טיול כזה.

במיוחד אני זוכר פעם אחת, שכנראה לא חישבנו מספיק את אורך המסלול ונתקענו במרחק גדול מהמכונית, שחנתה הרחק. לפתע התקרבנו לשדה שחרש אותה טרקטור, אבי התקרב לנהג וקרא לו. הלה ירד מהטרקטור ולתדהמתנו התחבק עם אבי. התברר שהם לחמו ביחד, כתף אל כתף באחת ממלחמות ישראל. וכך על טרקטור גבוה עשינו את דרכינו בחזרה לרכב. היינו בעננים. זו אחת מחויות הילדות הנעימות שחקוקות אצלי. דוקא ה'תקלה' הזו".

לעומתו, דינה בת 35, מדברת על זווית אחרת: "פעם נסענו עם ההורים לחו"ל ולפתע זיהינו מקום עם פוטנציאל פוטוגני במיוחד. היה זה נחל מרהיב ביופיו. מדהים באמת. כמובן שנעמדנו והצטלמנו ועוד תמונה ועוד אחת. ההורים כבר מיהרו (אין לי מושג לאיפה..) וזירזו אותנו להתקדם לאטרקציה הבאה. היי, מה העניין? חשבתי אז לעצמי, באנו ליהנות, לא להספיק.

ועוד משהו; כשהייתי ילדה, חילקו את הילדים לשתי קבוצות, הגדולים נסעו לטיול בצפון מבוקר עד הערב ואותנו, הקטנים, שלחו לנסוע ברכבת. נסענו תחנה אחת וכבר אבא שלי הגיע ואסף אותנו הביתה בחזרה. אני זוכרת שכל כך התמרמרתי על ההבדל ה'קטן' בין הטיולים של הגדולים – לטיולים של הקטנים…

טיפים לטיול מוצלח 

לפניכם מקבץ טיפים ועצות מהורים מנוסים, שיעזרו לכם לבנות את הטיול הבא:

ההחלטה: התייעצו עם הילדים, שמעו את קולם, אך בסופו של דבר החליטו אתם – ההורים.

התכנון: בחרו מקום שמתאים לכם מבחינת מרחק הנסיעה. בדקו מגוון אפשרויות והאם ישנם שוברי הנחה. בחרתם מקום? אין צורך להגזים ולהיות בעשר אטרקציות שנמצאות באזור. מספיקים 1-3  מקומות מהנים.

זמנים: רשמו לפניכם את המסלול ושעות הפעילות של האתר. אין מאכזב מלהגיע לאתר ולגלות שהוא סגור או שנותרה רק חצי שעה להיות בו. ארגון נכון של לוח זמנים יכול למנוע תסכול רב.

גמישות: הכינו לו"ז של הטיול, מתוכנן אך גמיש. הסבירו לילדים מה הולך להיות, לאן נוסעים, מתי מתכננים עצירה, מה עושים כשמגיעים. התכנון ישרה עליהם תחושת רוגע וביטחון. עם זאת, השאירו מקום לספונטניות. בסופו של דבר, צריך להתמקד במטרה: החוויה של הילדים.

צידה לדרך :קחו שקיות אשפה לפסולת, לסובלים מבחילות ולשמירת מזון פתוח.

וישכם אברהם: אם מדובר בנסיעה ארוכה צאו בשעות המוקדמות של הבוקר, כך תספיקו יותר.

קביעות בנפש: השתדלו לאכול את הארוחות בשעה הקבועה שלהם.

בטיחות: זכרו את הוראת הרבי, לעצור אחת לשעה בנסיעות ארוכות. עצרו מידי פעם כדי להתרענן ולחלץ עצמות. דאגו שהילדים חגורים במושבי בטיחות תקניים.

נסיעה חווייתית: זכרו כי הדרך חשובה לא פחות מהיעד. השמיעו ניגונים חסידיים וסיפורים מוקלטים. נסו לשחק משחקים בדרך, לספור ולזהות סוגי מכוניות, תחרות שירים לפי א-ב, זיהוי שלטים ותמרורים, משחקי מילה והיפוכה, מילים נרדפות ועוד. חשוב לשמור על מצב רוח טוב, לשבח התנהגות טובה, לתת מדבקות וכדומה, על גילוי סבלנות בדרך.

מזכרות: הציעו לאסוף מזכרות מהטיול כמו עלים, אבנים מיוחדות, חול צבעוני, תנו להם לצלם את המקומות שאהובים עליהם ולתעד בכתב את החוויות.

ככתוב בספרים: קחו אתכם מדריכים כתובים על צמחים ועצים ונסו להגדיר יחד מה שנקרה בדרך.

והכי חשוב? פשוט ליהנות מכל רגע.

ו… עם כל החוויה וההנאה, זכרו את הכלל של הרבי: "גם באכילתו ובשתיתו ובטיולו וכו', צריך להתייגע עד שימצא את הדרך לכך שעל ידי האכילה והשתי' והטיול יוכל להתקרב יותר לאלקות ולחיי תורה אמיתיים" (שיחת י"ט כסלו התש"כ).

להצטרפות למשפחת קוראי דרך המלך חייגו:  058-7090770