כיצד חיה משפחה חבד"ית ברוכת הילדים?

השבוע, נגרם קידוש ה' רב, בכתבה שפרסם אתר החדשות mynet, בכתבה שאותה ערכה הכתבת מור גפני-דור, על חיי משפחה חבד"ית מרובת ילדים המתגוררת בעיר פתח תקווה, ואיך עובד סדר היום בבית.

"אחרי הלידה הראשונה לא ידעתי איך אצליח למצוא מקום בלב לעוד ילד, אבל עם כל ילד שנולד, הבנתי שהלב מתרחב ויש עוד הרבה אהבה לחלק", כך מספרת השבוע מורן (40) אליאס, שמגדלת יחד עם בעלה משה (43) תשעה ילדים בשכונת הדר גנים בעיר.

משה הוא מורה ביום וספר בערב, ואילו מורן בעלת עסק לשזירת פאות. השניים, שנמנים על חסידות חב"ד, גדלו במשפחות קטנות יחסית, אולם מגדלים את ששת בניהם ושלוש בנותיהם באופן דומה לדרך בה התחנכו.

"שלא יטעו ויחשבו שיש לי 18 ילדים", צוחקת מורן וממהרת למנות את שמות ילדיה: "מנחם מנדל (17.5), יוסף יצחק (16.5), שניאור זלמן (15), שמעון יוחאי (13.5), אהרון (11), הדסה (9), יהונתן (7), דבורה לאה (5) והקטנטונת חיה מושקא (1.5). נראה לי שאלה כולם".

איך מגדלים תשעה ילדים?

"הקושי הפיזי בא לידי ביטוי בעיקר עם הגדולים, בהמשך כבר מתורגלים. את כבר יותר מיומנת, יודעת מה נכון לבית ומה נכון לך. ברור שכל זה מתאפשר בזכות שיתוף הפעולה עם בן הזוג, אחרת זה לא הגיוני. בסגנון החיים שלנו, אנחנו רואים בגידול הילדים שליחות – כדי להוסיף לעולם טוב. גם אם יש קשיים, אנחנו רואים את הטוב וזה נותן לנו את הכוח להתמודד".

"מציבה גבולות"

אליאס מספרת כי היא באה מבית של שני ילדים, ואילו משה מגיע מבית של ארבעה. "אנחנו רגילים למנטליות של סדר וגבולות, וככה אנחנו דואגים שיהיה גם אצלנו בבית. מתוך הגבולות האלה קל יותר לתמרן ולהתגמש".

תמיד רציתם הרבה ילדים?

"ידענו שנרצה משפחה ברוכה, בעיקר כי זה תמיד נראה לנו שמח וכיף. כשהייתי קטנה, תמיד ראיתי את החיובי במשפחה ברוכה, הבית תמיד מלא ושמח. אבל כן ידעתי לזהות גם את האתגרים. למשל, היו לי חברות, שהוריהן היו מעמיסים עליהן משימות. אני מקלה על עצמי בדרכים אחרות. למשל, יש לי מנקה ומגהצת. ועם זאת, עדיין כולנו עסוקים בסדר ובניקיון היומיומיים".

הגדולים עוזרים במטלות הבית ועם האחים הקטנים?

"עזרה זו מילה מאוד גדולה בעיניי. אני לא קוראת לזה עזרה, אלא מעורבות. אני לא יכולה לצפות מילד, שהוא לא הורה, שיתנהג כמוני ואני גם לא רוצה את זה. חשוב לי שהילדים שלי יחוו ילדות. כל אחד מעורב בהתאם לגילו ויכולתו. הילדים הם חלק מהבית וכדי שהבית יהיה נעים ונוח לכולם, כולנו דואגים שהוא יהיה נעים ונוח. אם זה, למשל, לעשות כביסה, כל אחד משתתף בהתאם ליכולתו – האחד רק יכניס את הבגדים, אחר ילחץ על הכפתור וילד נוסף יעביר למייבש".

איך מסתדרים עם כמות כביסה ל־11 נפשות?

"זה קשה, במיוחד בחורף, אז זו מטלה אינסופית. יש לי חלום שיהיו לי שלוש מכונות כביסה ושלושה מייבשים שיעבדו במקביל ושיהיה לי אזור נוח לקפל. כשאני חולמת חלומות ורודים, זה אחד מהם. מצד שני, הגדולים שלומדים בישיבות כבר עושים בעצמם את הכביסות מתוך חשיבה שמעודדת לעצמאות".

על פניו נראה כי הזוג אליאס צולח את משימת ההורות לתשעה, ואפילו בכבוד. כשתהינו כיצד עושים זאת מבלי לנהל את כל החיים סביב הילדים, מסבירה מורן כי היא מציבה לעצמה גבולות. "אני מצליחה לתת זמן לכל דבר בחיים: לעבודה, לבית, לפנאי ולזוגיות. אני מסיימת את העבודה בשעה שלוש ועד שש אני כל כולי עם הילדים. בהמשך הקטנים הולכים לישון וזה משאיר לי זמן עם 'השכבה הבינונית'. לאחר מכן יש לי את הזמן שלי, כולל ללכת לכל מיני שיעורים להעשרה ועניין. החלוקה הזו של היום מאפשרת לי לשמור על השפיות.

"משה עובד מאוד קשה, אבל עדיין הוא נמצא איתנו בשעות הקריטיות – בערב ובבוקר. הרגעים האלה הם בגדר חובה לכולם. הקשר שלנו עם הילדים קורה ברגעים הכי אקטיביים. במקביל אנחנו דואגים לזמני איכות, בעיקר ספונטניים, כי זה מאסט. אי אפשר לגדל משפחה ולצפות שהבית יהיה שמח, אם לא מטפחים את הזוגיות".

"התמודדות נקודתית"

אחד האתגרים המורכבים ביותר במשפחות ברוכות הוא כיצד לחלק את תשומת הלב בין כל הילדים. "חשוב לי שיהיו רגעי איכות עם כל ילד, אם זה להוציא מבית הספר, להקשיב לכל אחד כשצריך, לקחת ליום כיף ולהרגיש אותם קרוב", מבהירה מורן. "בשגרה זה קורה ברגעים הקטנים, בין לבין. אני רוצה להאמין שאני מצליחה לתת לכל אחד מהילדים תשומת לב, אבל תמיד אפשר עוד. חשוב להבין גם שבגיל מסוים הילדים כבר לא צריכים שנהיה צוות הווי ובידור, אז נשארות רק הארוחות המשפחתיות והשיחות היומיות".

איפה בכל זאת יש קשיים?

"כל תקופה בחיים מביאה איתה קושי אחר, אם זה כלכלי, גידול הילדים ועוד. כל תקופה נתנה לנו התמודדות נקודתית. לשמחתנו אף פעם לא הכל הגיע יחד. זה אמנם דרש מאיתנו לתת את המאה אחוז שלנו, אבל המשכנו להתמודד ובסך הכל שמרנו על שפיות".

מורן מצייינת כי כיום האתגר הנקודתי הוא בפן הלוגיסטי. "אנחנו גרים בבית של ארבעה חדרי שינה", היא אומרת. "יש חדר אחד של הבנים וחדר אחד של הבנות. לבנים יש מיטות קומותיים שנפתחות לעוד מיטה, ולכל אחד יש את המיטה שלו, את המדף שלו ואת המדף בארון שלו. אין ספק שזה צפוף, ובהחלט הייתי שמחה לבית מרווח יותר. אנחנו כל הזמן מחפשים לגדול ולהתרחב ואני מאמינה שנצליח, אנחנו בכיוון".

מה לגבי הטענה שילדים זה יקר?

"אנחנו מאמינים שכל ילד מגיע עם הברכה שלו. סביבי יש הרבה משפחות שהן במצוקה כלכלית מכל מיני סיבות. לשמחתי, אנחנו לא שם. אנחנו טיפוסים מאוד שקולים כלכלית, זה משהו שהוא תמיד לנגד עינינו. כשרק התחתנו, היו לנו שיקולים כלכליים כי רצינו לחסוך, ועם הזמן התקדמנו גם כלכלית. תמיד אפשר יותר, אבל זה בעיני המתבונן".

אז מה, ילדים זה שמחה?

"ברור, זה שמחה וגם התמודדות. ילדים זה לתת, זה לקבל וזה לאהוב. זה דבר מופלא".