חינוך (לשולחן שבת) מיוחד

אתר חב"ד אינפו, בשיתוף מגזין "דרך המלך", שמחים גם השבוע להגיש את המדור "אורחים לשולחן שבת". במסגרת המדור גולשי האתר "יתארחו" אצל משפחות אנ"ש ו"יציצו" לשולחנות השבת, יכירו מנהגים שונים ויקחו רעיונות לחיקוי.

והשבת: משפחת ר' יוסי ושרה רבקה ליפש, שלוחים בשכונת קרית אליעזר בחיפה.

הבו לה' משפחות עמים: בימים אלו אנחנו חוגגים ברוך ה' 20 שנה בשליחות הרבי בשכונת קרית אליעזר בחיפה, שליחות של פעילות מגוונת עם אוכלוסייה מגוונת. על כל אחד ואחת משפיע משהו, אבל לכולם ברור, שסעודת שבת היא הזדמנות מקסימה להעביר הרבה מסרים ברורים – לא פחות מכך, מסרים סמויים שהאורחים והמקורבים לוקחים איתם כצידה לדרך. אבל יחד עם זאת, משתדלים לשמור על המינון הנכון, כדי שגם הילדים ישמחו ממצוות הכנסת האורחים... בשנים הראשונות של השליחות זכינו לארח הרבה צעירים ומשפחות וברוך ה', יש כמה מאורחינו שזכו להקים בתים שהיום הם המארחים כן ירבו…

בן של שליח יש בו משהו מיוחד… לפני 10 שנים גילינו שילדנו החמישי הוא ילד מיוחד, (שניאור שלנו בן ה-12.5, שליח מקסים ומאוד מיוחד – הוא אוטיסט!). בהתחלה חשבנו לעצמנו, שאולי מתאים יותר להמעיט באירוח, הרי ההתנהגות שלו מאוד שונה ומושכת מאוד תשומת לב…

בשמרם עקב רב, שגיאות מי יבין. צריך להבין שבין כל האתגרים שאנו ניצבים בפניהם, מלבד אתגרי השליחות, נמצא גם 'חוסר השקט והסבלנות' שלו. לילדים מיוחדים, קשה להתמודד עם שינויים ופנים חדשות. קהל המוני, שונה ולעיתים אפילו שינוי בתפריט, יכולים להוציא אותם משלוותם. אט אט, התחלנו להשלים עם המתנה שהקב"ה העניק לנו והתחלנו שוב לארח. להפתעתנו, דווקא התנהגותו של שניאור, שהתקדם והתפתח 'עקב בצד אגודל', גרמה להרבה קידוש ה'.

לא תבושי ולא תכלמי. אורחים רבים היו עדים לתהליך ההתקדמות שלו, שחלק ניכר ממנו היה בסעודות השבת עם האורחים. בכלל, היה להם מרתק לגלות 'כובע נוסף' של השליח ומשפחתו. לראות את ההתמסרות. את העמדת הגבולות לצד אהבה אין סופית. לראות שמצליחים להרים את הראש, ולהמשיך למרות הכל ובזכות הכל. לגלות שאנחנו לא מתביישים בו, לא מסתירים אותו והופכים אותו למרכז שולחן השבת. כל זאת הוסיף תבלין מיוחד, תרתי משמע… זה לא היה דבר קל ולא מובן מאליו אבל ב"ה כולם למדו לקבלו, ולתת לו את היחס המתאים.

שמחים בצאתם וששים בבואם. ההכנות לשבת מתחילות כבר ביום חמישי: שניאור יוצא עם אבא ואחד האחים בתורנות לקניות. מטבע הדברים, כאשר יש ילד מיוחד הוא עובר בן רגע למרכז העניינים, דבר שלא פעם – תתפלאו – גורם להרבה קנאה ותחרות… לכן, אנו זקוקים לעזרת האחים והם חלק בלתי נפרד מכל ההצלחות של שניאור.

חסיד ו'ראלי'. בכל פעם ילד אחר בוחר עם שניאור את הקינוח שאותו יכינו יחד לכבוד שבת, ויוצא איתו לקנות את המוצרים. הדבר תורם רבות לקשר הטוב בין שניאור לשאר הילדים. לרוב, המתכון לקינוח – מגיע מתכנית ה'ראלי' לילדים. (אגב, שניאור שלנו יודע את כל הדיסקים של הראלי בעל-פה!)

טועמיה חיים זכו. אפרופו הכנות לשבת; ילדים מיוחדים אוהבים את המטבח בצורה לא רגילה. לא פעם קורה, שחשבנו שסיימנו כבר להכין את האוכל, ו'ביקור חטף' של ילד מיוחד במטבח – יכול להשאיר עקבות שלא ישכחו זמן רב… לכן אנחנו משתדלים להספיק ולסיים את ההכנות, לפני שהילדים חוזרים מבית הספר. כי, באותו הרגע ששניאור חוזר הביתה ביום שישי –  צריך להתמסר אליו ולהשגיח שלא יעשה 'טועמיה חיים זכו…'

דבר תורה מיוחד. שניאור זוכה ללמוד בבית ספר חרדי – 'צוהר לטוהר' ברכסים, שכולו על טהרת הקודש. יש להם מחברות על כל נושא: משנה, הלכה, ברכות וכמובן פרשת שבוע. שניאור שלנו בדרך כלל פותח את סעודת השבת עם תיקיית פרשת השבוע. כאשר דף העבודה הופך לחידון של האחים והאורחים, דבר שמוסיף הרבה אושר ושמחה לכולנו, ולשניאור במיוחד!

פיה פתחה בחכמה. בכל שבת שניאור מוסיף בסיום התפילה עשרה פרקי תהילים! ואנו מתפללים שיהיה מסוגל בעז"ה גם להתפלל בבית הכנסת ולהשלים עשירי למניין. כעת שניאור יודע כבר 13 שורות מתוך המאמר לבר מצוה, כאשר כל האחים מדקלמים ומשננים איתו!

כח וגבורה נתן בהם. עברנו עם שניאור תחנות רבות ומגוונות. לא היה קל, אבל קיבלנו הרבה מאוד כח, עידוד ותמיכה רגשית ומקצועית מארגון 'יד לילד המיוחד', בניהולו המסור של הרב מנדי בליניצקי. אחרי כמה שנים שהיינו בצד ה'מקבל' זכינו אט אט להפוך ולהיות בצד ה'נותן'. הסיפוק עצום מאוד ולמעשה כל משפחתנו מגויסת לעניין. ארגון 'יד לילד המיוחד' הקים בשכונתנו מלונית, בה נופשים בסופי שבוע ילדים מיוחדים, ועשרות מתנדבות שומרות עליהם במסירות אין-סופית.

'יד לילד המיוחד' – לאהוב באמת! זה לא רק סלוגן, אנחנו מאמינים בכך, ומשתדלים ליישם זאת. מהרגע שהוקמה המלונית, כל ההכנות לשבת ולשולחן השבת, הן סביב אירוח הילדים המיוחדים במלונית! אנו בטוחים שאו-טו-טו הרבי מתגלה, והם ודאי יזכו להיות בשורה הראשונה בבית המקדש. ולכל אלו שהתמסרו בעבר לילדים המיוחדים ובמיוחד אלו שישתתפו בעתיד – ישמר המקום בשורה השנייה על ידם.

יהא רעווא קמיה, ותשרי על עמיה… זכינו לגדול בבתים שעשו ככל יכולתם, בכדי שהילדים יזכו לנסוע לרבי. (זכינו להיות אצל הרבי לפני ז"ך אדר ב' תשנ"ב), ובדרך זו אנו מחנכים את ילדינו-צעירי השלוחים: 'יש לכם כסף – תחסכו לנסיעה לרבי!'. טיפ נוסף: בכל חודש מניחים במעטפה סכום ובעז"ה, כשמגיע 'אלול' הכסף לכרטיס הראשון כבר מוכן!