לראשונה: התוועדות לרגל היארצייט של הרב משה וובר ע"ה

הרב משה ובר נולד בירושלים לרבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי חיים מבריסק, ולמרת חווה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת תורת אמת בשכונת מאה שערים בירושלים, ושם השלים את ידיעותיו בנגלה ובחסידות.

בשנת תרפ"ט בעת ביקורו של האדמו"ר הריי"צ בארה"ק, הוא פגש לראשונה ברב ובר, ולאחר תקופה מסויימת ציווה למנותו ל"משפיע" בישיבה. בעקבות תפקיד זה התפרסם הרב ובר כמשפיע מוצלח המנהל התוועדויות מיוחדות.

עם הסתלקותו של האדמו"ר הריי"צ, התקשר הרב ובר לרבי מלך המשיח, שהרבה להתבטא בשבחו ואף מינה אותו ל"משפיע" ראשי בירושלים. בעת ביקורו הראשון אצל הרבי בשנת תשי"ז, שלח הרבי את מזכירו הרב קליין על מנת שיקבל את פניו בשדה התעופה.

כאשר חלה בצעירותו בדלקת ריאות קשה, הכריז רבה של העדה החרדית בירושלים, רבי יוסף צבי דושינסקי, על קיום תענית ב"כולל" שבראשותו והוסיף לו את השם "חיים".

בתחילת שנות הכ"פים הקים הרב ובר, יחד עם הרב יהודה דייטש מירושלים, את "המרכז לשיעורי תורה לנוער ולמבוגרים". במסגרת הרשת, שהיתה חלוצת עולם התשובה בישראל, העבירה קבוצת רבנים מכל רחבי הארץ שיעורים בתורת ישראל בפני בני נוער ומבוגרים בערי הפריפריה, במעברות ובמושבות. הרב ובר עצמו נהג לנדוד מדי יום לערי השדה, על מנת להעביר חלק משיעורי התורה. אחד הרבנים שצורפו על ידו למסירת השיעורים, הוא הרב ראובן אלבז שלימים הקים את ישיבת "אור החיים", המיועדת לחוזרים בתשובה.

לאחר שהכותל הוחזר לידיים יהודיות, הקים הרב ובר את דוכן התפילין הפועל מאז ועד היום ברחבת הכותל המערבי. הרב ובר עצמו נוהג היה להקדיש שעות ניכרות במשך היום, על מנת להניח תפילין עם באי הכותל, והמשיך לשמור עימם על קשר.
הרב ובר שנודע כתלמיד חכם עצום, מקרב יהודים לתורה ואוהב ישראל בקנה מידה נדיר – היה גם 'מחדש' נפלא. את חידושיו אסף לספר שראה אור לראשונה בשנת תשל"ז, ונקרא 'ירים משה' על שמו ועל שם רעייתו מרים ('ירים' – אותיות 'מרים'). מאות ואלפי 'ילדים רוחניים' שהתקרבו על ידם לחיי תורה במשך שישים שנה ראו בספר מעין יד ושם לזכרם.

כאשר החלו גורמים שונים לעודד את העלייה להר הבית עמד הרב ובר על המשמר, במטרה לבלום את התופעה שבה ראה חילול הקודש. הוא הציב שלט המזהיר על איסור העליה להר, ואף הציב שומרים שיפקחו על כך.

הרב ובר היה חשוך ילדים. אחיו היה רבי זלמן ובר ראש ישיבת פרשבורג. גיסו היה הרב עמרם בלוי מנהיג נטורי קרתא, שהיה נשוי לאחותו של הרב ובר.

בחורף תש"ס חלה הרב ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת תפילין עם מקורבים ברחבת הכותל המערבי ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב. בח"י באדר ה'תש"ס נפטר ונטמן לצד אמו, בסמוך ל"חלקת הרבנים" בהר המנוחות.

את המשא המרכזי יישא תלמידו כבנו – הרב עידו וובר ארליך.

הציבור מוזמן