לימוד בקורסים משותפים לגברים ונשים • הרב מענדי הראל

לימוד בקורסים משותפים לגברים ונשים, הרב מנחם מענדל הראל

לאחרונה נשאלתי מכמה וכמה, אודות לימוד בקורסים שונים, במסגרות שומרי תורה ומצוות בהם לומדים גברים ונשים יחד, אם כי לא בערבוביא אלא בישיבה נפרדת (ללא מחיצה), ובמהלך הקורס מתקיימת סימולציה ושיח בין גברים ונשים, ולדברי מנהלי הקורס, דבר זה הוא לתועלת מטרת הקורס כסיוע לאנשים שונים במהלך חייהם. אם הלכתית מותר להשתתף בקורס מסוג זה?

תמצית התשובה: ברורה היא דעת הרבי ושיטתו שמציאות זו של לימוד משותף של אנשים ונשים, יש בו משום פריצת גדר ובפרט ניהול סימולציות שיחות הינו דבר האסור בתכלית, ויש בזה משום חשש של אביזריהו דעריות ושומר נפשו ירחק מהם. וודאי שיש להשתתף רק בקורסים כאלו המתקיימים בהפרדה מלאה על כל פרטיה[1].

*

אמת הדבר שעניין זה הוא מדברים הפשוטים וברורים לכל בר בי רב דחד יומא, ובפרט ההולכים בשיטתו של אבינו רוענו הוד כ"ק אדמו"ר מלך המשיח[2]. אלא שמחמת חזרת השאלה על עצמה באופנים שונים, ומצד התקופה בה אור וחושך משמשים בערבוביא ויש האומרים לאור חושך ולחושך אור, מלקט הנני את הדברים השייכים לעניין זה, ומסקנתי בנושא כדלקמן:

אקדים ואומר עוד, מאחר וממקור מים שאינו טהור לא יצאו מים חיים טהורים, ברור ופשוט שהנהגה שהיא היפך ההלכה הפשוטה והברורה כאור לישראל במשך כל הדורות, לא תביא הוספה בהנהגה של טוב וקדושה ושלום בית אמיתי, בבתי בני ישראל ההולכים בדרך התורה.

ידועה היא שיטתו של הרבי[3], שיש להמנע מכל עניין של לימוד בתערובת, ואפילו במקום שהיה מקום לומר שזו הדרך היחידה שיכולו להביא חינוך כשר, שלל הרבי דבר זה בתכלית (אגרות קודש חלק יח עמ' י): ". . לא נראית לי הסברא שילמוד בביה"ס בכתות מעורבות וכיו"ב, שהרי זה נתינת הכשר, ולא עוד אלא שגם מעין פרצות גדר דהנהגת החוג בו נמצא . . ואף שבתקופתנו זו עבודה בחינוך עטה"ק ענין הכי נעלה וחיוני הוא הרי עוד חזון למועד כשאפשר יהי' לסדר הדבר באופן שלא תהינה כל סרכות. בהאמור.

ובקובץ יגדיל תורה (ה'תשמ"א עמ' 241) מובא מכתב הרבי: . . כנראה מהשאלה מדובר בגדולים וגדולות, מכמה נקודות חמורה היא משאלה . . ולכן יש להשתדל ככל האפשרי שילמדו בהפרדה.

ואפילו את"ל שבלימודם אצל מורים האחרים לא תהי' הפרדה האמורה, הרי עליו להפגין עכ"פ בשטח שלו נחיצות ההפרדה, זה ישמש בתור מחאה מצדו ויתן מקום להתבונן בשאלה זו לאלו שלע"ע אין מסכימים על הפרדה בראותם ההצלחה במקום שהפרידו, וק"ל.

וכן במכתב להנהלת רשת אהלי יוסף יצחק, עומד הרבי על עיקרון זה באופן ברור ביותר (– אמנם המכתב ממוען להנהלת הרשת, אך תוכנו מדבר לכלל מוסדות החינוך ולכלל הגילאים, ואם אז (תשי"ז היו דברים אמורים, על אחת כמה וכמה בשנים אלו, כידוע . . ):

בהנוגע הפרדת בנים ובנות, שאמרתי לו שאי אפשר לוותר על זה, ואשר ויתור או פשרה במקום אחד יגרום ויתורים ופשרות במוסדות חנוך חב"ד בכמה וכמה מקומות, וזה ג"כ נתקבל, והבטיח שישתדל בכל כוחו אשר עקרון ההפרדה בבתי ספר חב"ד יתקיים בפועל, ואם יודיעו לו דוגמאות שכך הוא במוסדות חינוך שבאה"ק – ממלכתי דתי אחרים, זה יקל עליו ההשתדלות.

וכן יקל עליו להשתדל בזה אם יוכל לומר שענין זה הוא דרישה ממני, וכמובן שאמרתי לו שהרשות בידו לומר כן, כי כן הוא. והדגשתי כי דרישתי על שמירת עקרון ההפרדה במוסדות חב"ד אינה באשר מוסדות חב"ד הם, אלא דעתי ברורה שכן צריך להיות בכל בתי-ספר ומוסדות חנוך, ובעוה"ר בדורנו דור יתום אין זה רק שאלת-דת, אלא גם במוסר וצניעות במובנים הכי פשוטים, וכמו שרואים התוצאות במוסדות אשר בהם אין עקרון זה נוהג, שרבו כ"כ עדי אשר למרות כל ההשתדלות להעלים אותן ולמנוע פרסום בלתי נעים, בכל זה מתפרצות מפעם לפעם ומגיעות לאזני הקהל…[4]

*

הנ"ל הוא בנוגע לעצם העניין של לימוד בכיתה משותפת של אנשים ונשים, ובפרט כשמדובר גם בנשים נשואות שיש בזה עוד מחומר האיסור של צניעות דאשת איש.

יש להוסיף בזה עוד בנוגע לעניין ה"סימולציה" ושיח משותף:

ובהקדים, בעניין חז"ל שיערו את נפש האדם, שיש בעניינים כגון דא הרבה בלבול מחמת היצר המתאווה ואמרו (חגיגה יא:) " אמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם[5]", ולכן טועה האדם למצוא לעצמו היתר בדברים מסויימים בלא משים לב לחומרת הדברים.

משנה מפורשת היא בפרקי אבות (והטועה בדבר משנה, מחזירין אותו) "אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו, ק"ו באשת חברו". ובמסכת כלה (פרק ב) אמרו: שיחה מביאה לידי הרהור, הרהור מביא לידי תאוה, תאוה לידי רדיפה, רדיפה לידי מעשה'.

כתב הריטב"א (קידושין פב.): דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו, אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה . . שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו. ולא כל תלמידי חכמים בוטחין ביצריהן כדחזינן בשמעתין בכל הני עובדין דמייתינן, ואשרי מי שגובר על יצרו". ובשל"ה הק' (שער האותיות ס' שכח): לפיכך כל מי שיש בידו יראת חטא, יציל עצמו מרשת זו הטמונה לכל בני אדם, המביאה לאדם לידי זנ', שהיא קשה מכל העבירות.

ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן כא): צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד . . ואסור לשמוע קול ערוה . . והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות". וביאר הב"ח (על הטור שם ודבריו הובאו בריבוי פוסקים ונו"כ השו"ע): דלפי שנפשו של אדם מחמדתן כתב מאד מאד מאד, והוסיף בספר אפי זוטרי וביאר: דאף שבכל המדות המיצוע הוא היותר נבחר, מכל מקום . . צריך להתרחק מהנשים עד קצה האחרון, וביפה ללב כתב, דגם האשה צריכה להתרחק מן האנשים מאד מאד, שאין חילוק בזה בין איש לאשה.

ובנוגע לעצם השיחה עם אשה שיהא בגדר 'ערווה' עליו כתבו הפוסקים: שריבוי שיחה עם האשה אסור מצד דין ערוה, אך דיבור קצר מותר (ים של שלמה – קידושין, מעשה אברהם). ובספר תורת ההסתכלות (להגרבי"ז) כתב על פי דברי 'ספר חסידים' דאסור למורים גברים ללמוד עם נשים משום קול באשה ערוה (וריבוי השיחה מעורר עניינים שליליים אצל האיש וק"ל).

עוד זאת שכתוצאה מסגנון של לימוד משותף באופן זה, בנוסף לעצם הבעייתיות שבו כנ"ל, עלול להיווצר (מצד ההיכרות והנימוסים) מצב של קירוב גדול יותר ובעיקר שאילת שלום והתענינות הדדית הולכת ומתפתחת, שהוא דבר חמור מאד, ובפרט באשת איש: ונפסק בשו"ע (שם ס"ו): "אין שואלין בשלום אשה כלל": (והוא על יסוד דברי הגמ' קידושין ע:, וכתב רש"י שם): שמא מתוך שאלת שלום, יהיו רגילים זה עם זה ויבואו לידי חיבה.

וביאר בעזר מקודש (כאן, ובפוסקים נוספים) לחלק בין ברכת נימוסין הנהוגה וכדומה, לבין התעניינות בשלומה מעבר לברכת נימוסין שהיא אסורה (וראה עוד מ"ש בכגון דא בשו"ת שה"ל ח"ה סי' ר"ו).

מצב זה של סימולציות ושיחות, יש בו הן משום ריבוי דברים בין איש לאשה שאינה אשתו ועאכו"כ כשמדובר באשת איש. דיבור זה מעורר רגשות וכו' כפשוט. שאילת שלום במצבים כגון אלו, הינו מעבר לשאילת שלום נימוסית, ומכאן ואילך צא וחשוב.

ברור אם כן, שכל רעיון זה של לימוד גברים ונשים משותף, ויתירה מכך ניהול סימולציית שיחות משותפות, הוא דבר מושלל מעיקרו מבחינה הלכתית ואין לו כל מקום. וודאי שלא מועיל לו "פיקוח", שאין אפוטרופוס כו'", ולכן שומר נפשו ירחק מכל לימוד באופן זה.

וברור שהדרך הטובה ביותר להביא שלום בביתם של ישראל, היא רק זו המיוסדת על יסודי התורה, המצווה וההלכה, "היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם".

*

מדי דברי, הנני לעורר תשומת לב לתופעה נוספת שפשתה למחננו לאחרונה, שהתוצאות שלה כבר כיום (כידוע לרבנים ולעוסקים בשאלות כגון דא), חמורות מאד!

(אמנם ביאור עניין זה קובע ברכה לעצמו, אך אתאפק לא אוכל).

נסיעת החתן והכלה לבדם ברכב, בפגישות או בין השידוך לחתונה.

דבר ברור ומפורש, שחתן וכלה טרם חתונתם אסורים בכל דיני ייחוד, נגיעה וכו'.

מצב זה שהבחור המיועד לוקח לבדו את הכלה ברכב, מכניס ויוצר שאלות של ייחוד ופעמים רבות איסור ייחוד ממש, ויתירה מזו נגררים לדברים האסורים ממש שאין כאן המקום לפרטם, ולעיתים כתוצאה מכך נגרם פירוק השידוך.

לכן, יש לעורר את תשומת לב העוסקים בשידוכים, ואת החתנים והכלות, להישמר מלהגיע למצבים אלו ואין לחתן לקחת את הכלה ברכב כשהם נוסעים לבדם. ובע"ה יקימו את ביתם נאנמה על יסודי התורה והמצווה, כרצון ולנח"ר מלכנו משיחנו.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

הערות:

[1] לפני כשנתיים התייעצתי בשאלה דומה עם מו"ר הרב ישראל הלפרין ע"ה:

השאלה היתה אודות אשה שרצתה ללמוד מקצוע מסויים, שהאפשרות היחידה באותו זמן היתה בקורס שיש בו גברים ומעט נשים. הרב ע"ה שלל זאת.

בדין ודברים שנמשך בקשר לאותה שאלה, אותה אשה טענה שזו האפשרות היחידה שלה להתפרנס וכו', הרב ע"ה ענה, שהדרך לאפשר לימוד במקום כזה הוא רק בתנאים שלקמן. א – שתשב בכיתה במקום רחוק מישיבת הגברים. ב – לא תשתתף בדיונים ושיחות משותפות. ג – לא תהיה חברה בקבוצת דיון וירטואילות. ד – תשוחח עם המשפיעה שלה לפני כניסתה לקורס, ואחת לשבועיים תדווח לה מכל מהלך הקורס.

וגם זה בדוחק גדול, והעיקר לדעת שברכת השם אמיתית, לפרנסה, היא רק בדברים שנעשים בהתאם לרצונו יתברך והרבה דרכים לפניו לפרנסה בדרך ישרה.

[2] וכן באגרת מכ"ק אדמו"ר הריי"צ (ח"ט עמ' פב): הנני מתפלא על השאלה של שטות בדבר הלימוד של תערובת . . הלא במפורש התנתי בתנאי כפול ומשולש, אשר בשום אופן לא יעשו תערובות בהנהגת מוסדות התורה, וכן לשמור את הגבולות אשר הגבלתי להם.

[3] וכן מה שהתיר הרבי בחוג מסויים לקיים שיעורים לגברים ונשים, כתב הרב באותו מכתב ושנה ושילש: ברצוני להדגיש שוב שההיתר הנ"ל, ללמודים מעורבים מבוסס על נסיבות מקילות מיוחדות, הקיימות במדינה זו בהעדר דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת,

בשום אופן אין זה מהווה תקדים למדינות אחרות שתנאים אלו אינם שוררים שם אין להסתמך על היתר זה אף באותה המדינה כאשר התנאים שם ישתפרו (שולחן מנחם ח"ה עמ' פ).

[4] ובעניין כעין זה (אמנם לא דומה ממש, אבל תוכנו הכללי שייך גם לכאן), ניתן לראות מהנכתב בנושא ישיבה מעורבת בשמחות, כתב כ"ק אד"ש (אג"ק ח"ט עמ' א ואילך): " . . ודאי מיותר לתאר את המתרחש בשנים האחרונות בעולם בכלל, ובעם ישראל בפרט. ואם בכל הזמנים היה הכרח להזדקק להקב"ה לברכה והצלחה, ויותר מזה לחיים בריאים ושמחים, הרי בדורנו הדבר הכרחי פי כמה, והיחיד המסוגל להבטיח זאת הוא זה שהוא האדון של כל העולם הוא הקב"ה.

. . אין עניני להכריח לעשות כדעתי אין עניני בכלל לכפות את דעתי על אנשים וכן אין עניני לומר מילים קשות . . ומובן מאליו שלא יתפוס מקום אם החברות תהיינה שבעות רצון או לאו, ובלבד שהתורה הק' תהיה שבעת רצון מסדרי החתונה, וכאמור לעיל אם רוצים באמת שבנישואין אלה תפסוק התורה הק', שאפשר לומר שהשמחה במעונו, ועל ידי כך תשרור השמחה בכל החיים קובע השלחן ערוך, שהחתונה צריכה להיערך במחיצה.

ידוע לי שהיו חתונות רבות גם של דתיים בלי מחיצות לצערנו, אך ידועות לי גם הצרות שבאו לצערנו לאחר מכן".

אמנם מכתב זה קאי בשמחת נישואין, ויש מקום לומר שאפשר לחלק בין הנושאים, אך התוכן הכללי הוא שלהשיך ברכת השם להתלחה בחיים, לא ניתן לעשות זאת בדרך ההפוכה מדרך התורה וההלכה.

[5] וכידוע שזה הטעם לקריאת פרשת עריות במנחה של יום הכיפורים "לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו". רמב"ם תפילה וברכת כהנים יג, יא. שו"ע אדה"ז סי' תרכב, ד