השלוחים זה מאה אחוז רבי

יש מחלוקת גדולה בעולם הפירסום והשיווק. האם כשאני בא למכור משהו או לשכנע מישהו במוצר מסוים או מזהיר אנשים מפני מוצר מסוים כמו למשל לא לעשן, האם אני גם באופן אישי צריך להתנזר מזה?! וידועה הדוגמא מאותו רופא שהרצה שעה ארוכה נגד העישון (היום גם נגד הנקניקיות) וכשנגמרה ההרצאה יצא להפסקת סיגריה..

ישנם הרבה מקומות שלא רואים בזה כל פסול. העיקר שתהיה מקצועי, דבר לענין וזהו. היום מתגבשת הדיעה שהאנשים רוצים לראות שהמשווק מאמין והוא חלק ממה שהוא אומר.

כולנו עובדי שיווק.

הרבי הפך כל חסיד למשווק אלוקי גם אם הקמתי דוכן או לא, עם תג, בלי תג… סיפר לי מישהו שאפילו בבגד ים מישהו שאל אותו 'הי, אתה חבדניק?'… בקיצור, אנחנו משווקים אלוקות רבי משיח, ומשתדלים להיות 'נר להאיר'.

בשיווק הזה ברור לכולם שאתה חייב לדבר 'מבפנים'. להיות חלק מזה, להאמין בזה. וככל שתיה יותר חדור זה יפעל יותר. כשזה יוצא מהלב זה פועל.

טוב, בגדול זה ברור לכולם ולא על זה באתי להתוועד. רציתי להיכנס פנימה יותר. ידוע הסיפור של ר' מענדל עם הכלב והצייד. את הדוב קשה לצוד אלא רק אם הוא מתקרב ויורים בו בחלק הפנימי קרוב ללב. תפקיד הכלב להתגרות בדוב ולקרב אותו לצייד, ואז כשהוא מתקרב, הצייד פוגע ישר בלב.

כך אנחנו. מסביר ר' מענדל. אנחנו הכלבים של הרבי….אנחנו מביאים לרבי יהודים, הרבי חודר להם ישר לנשמה והכל מסתדר. ובאמת, מספיק קבלת עול. שהרבה יוצא למבצע מסוים, פשוט אפשר לצאת לרחוב, להעביר את המסר וזהו. וכמו שאנחנו יודעים שגם אם הענין אצלך לא מספיק בוער, זה לא אומר שאתה פטור מלפעול. ואת הדובים שאתה רואה ברחוב תביא לרבי.

ב'דבר מלכות' של השבוע הרבי שואל מדוע היה צריך אברהם להעניק את כל אשר לו ליצחק וכל זה היה ברשות אליעזר, השליח. למה אי אפשר היה להסתפק גם ברוב? על זה אומר הרבי שהשליחות של אליעזר בנוגע ליצחק ולרבקה היתה השליחות הכי כללית של עם ישראל שאלו היו הנישואים הראשונים בעם ישראל. החיבור האמיתי בין גשמיות לרוחניות (יחוד מ"ה וב"ן) וכדי להצליח בשליחות הזאת אליעזר היה צריך להיות ממש אבל ממש כמו אברהם. לכן אברהם נתן לו אתת כל אשר לו. כי בענין כזה כללי, אי אפשר אפילו להיות אחוז אחד בחוץ. צריך להיות מאה אחוז משלח.

הרבי מקשר את זה לשליחות שלנו, להביא את המשיח.

תפקידנו העכשווי להכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו, ובשביל זה כל אחד צריך לגלות את המשיח שבו. ואז זה יפעל הרבה יותר.

את הרובד הראשוני של להיות חדור בענין כמו עם אותו אחד שמשווק מוצר, זה יותר קל לנו. כולנו הרי אוהבים את הרבי, ואם הרבי רוצה משהו זה בדם שלנו, אז על הרובד הזה קל לעבוד.

העבודה הקשה מתחילה בשלב השני.

הרבי לא רק אומר לנו לצאת לרחוב ולפרסם משיח, לפרסם שהוא בא. כמו אותו כלב שהביא בקבלת עול, חיילים של הרבי שעושים נחת לרבי.

אבל כאן הרבי דורש מאיתנו משהו אחר. הוא דורש שנהיה מאה אחוז משלח. כמו שאליעזר יכל להיות שדכן שענינו שהוא אדם חיצוני המתווך בין שני אנשים. הוא אמנם קשור אליהם ורוצה לעזור להם אבל הוא מחוץ לענין. אבל אברהם לא רוצה אותו שדכן אלא כמאה אחוז שליח. גם אנחנו יכולים להיות שדכנים. אנחנו מאוד אוהבים את הרבי והרבי רוצה שנפרסם לכולם שהוא מגיע אז אנחנו משדכים בין העולם לרבי.

אבל הרבי לא רוצה אותנו שדכנים. הרבי רוצה אותנו מאה אחוז בתוך הענין. וכמו שאברהם בשביל זה נתן את כל אשר לו לאליעזר גם הרבי נותן את כול אשר לו, אלינו, לא כדי שנעשה לו טובה ונשמח אותו אלא כדי שנהיה מאה אחוז משלח.

השנה, כשלמדתי את השיחה של 'חיי שרה' תפסתי את עצמי באמצע הלילה מתמלא ב'אורות' (וסליחה אברמלה על הטלפון בשלוש בלילה…) ותופס נקודה. כל השנים למדתי את השיחה ואת המשפט שכל מה שנשאר בעבודת השליחות זה לקבל פני משיח צדקנו לא קישרתי ללב השיחה. אבל אחרי שלומדים את השיחה קצת לעומק מבינים שזו בדיוק כמו הנקודה עם אליעזר. הרבי פשוט רוצה שבמקום לפרסם בקבלת עול משיח, כמו שדכנים טובים, הרבי רוצה שפשוט נקבל פני משיח.

כי כשהעולם יראה שהולך חסיד שלא רק מדבר משיח אלא פשוט עסוק בלקבל פני משיח אז זה יפעל.

לחיים! לחיים!

אני עכשיו בדרך ל770 עם עוד אלפי שלוחים שמגיעים ל770 אז אולי גם נתעסק מעט בלפרסם, לשווק , להסביר, אבל עיקר הענין שנצליח לפעול בעצמנו להיות בטלים למשלח עד באופן כזה שנהיה חדורים בקבלת פני משיח צדקנו ואז נצליח לפעול. כי אפשר לאהוב את הרבי וגם לעשות לו הרבה נחת אבל להישאר כמו שאנחנו מונחים בתוך עצמינו רק שדכנים טובים . הרבי רוצה אותנו שלוחים 100 אחוז משלח

קאוצ'ינג טוב יש גם ברמלה. אנחנו נוסעים ל770 כדי להתחבר ולהתבטל למשלח באופן כזה שננצל את הויתן לו את כל אשר לו שהרבי נתן לנו ואז יהיה השלח נא ביד תשלח.