"רק משהו אחד אין לי – שלום בית" • תקשורת זוגית

מרדכי רוט, מטפל רגשי

לפני מספר חודשים הגיע אליי יהודי כבן ארבעים וכך סיפר לי: "אני נשוי חמש עשרה שנה.

יש לנו ברוך השם תשעה ילדים מתוקים, מחונכים ומנומסים.

אני אדם אמיד, אפילו מאוד. כסף זה הדבר האחרון שחסר לי. ילדים טובים גם יש לי. רק משהו אחד אין לי – שלום בית.

כבר שנים רבות שאני ואשתי רבים. אם יש דברים שמפריעים לי באשתי או לאשתי בי אז שנינו לא יודעים לדבר – אנחנו מבקרים אחד את השני, מעירים, פוגעים אחד בשני ואף צועקים אחד על השני.

אין תקשורת של דיבור בינינו. התקשורת היחידה מתבטאת בצעקות, הערות, ביקורת וכד'.

וכאשר פוגעים אחד בשני מתחילים להצטבר הרבה רגשות של כעס, ואף שנאה. הגענו למצב שכמעט בכל יומיים היינו רבים אחד עם השני. משהו אחד ייאמר לזכותנו – ברוב המקרים השתדלנו מאוד לא לריב לפני הילדים.

המריבות שלנו לא היו דווקא על דברים גדולים, הן היו אפילו על דברים קטנים שמפריעים לנו, זוטות של ממש, פכים קטנים.

לפני חודש מצאנו מתחת לכרית מכתב מהילדה שלנו בת השתים עשרה, וכך היא כתבה לנו:

'אבא ואמא היקרים. אני מאוד אוהבת אתכם ואתם מאוד חשובים לי. אבל אני בוכה כשאני כותבת את המכתב הזה. ממש בוכה. לא נעים לי להגיד לכם ואולי אני קצת חוצפנית במה שאני כותבת לכם עכשיו.

אתם אולי חושבים שאני לא רואה איך שאתם רבים אחד עם השני ופוגעים אחד בשני.

אני הרבה פעמים יושבת ובוכה להשם שייתן לכם שלום ביניכם, אני אוהבת את שניכם וקשה לי מאוד לראות אתכם רבים.

אני יודעת ששניכם אוהבים אותי, אבל זה ממש שובר לי את הלב כאשר אני רואה אתכם רבים ולא מכבדים אחד את השני.

מה אני רוצה מכם? אני לא רוצה טיול לשווייץ כל שנה, מתנות שוות, אני רק רוצה שתאהבו אחד את השני ותכבדו אחד את השני.

לא סיפרתי לכם, אבל לפני חודש כשרבתם מאוד חזק לילה אחד וחשבתם שבגלל שהייתם בחדר שינה אף אחד לא שומע. אבל מרוב שצעקתם אחד על השני, האחות הקטנה שלנו, הבת שלכם, רצה אליי למיטה ושאלה למה אבא ואמא צועקים אחד על השני?! לא ידעתי מה להגיד לה ורק פשוט חיבקתי אותה.

אז אני מבקשת מכם – בבקשה, די, אני לא יכולה יותר!

תודה לכם אבא ואמא על הכול'.

נו, ואתה חושב שהמכתב עזר? ממש לא! כל אחד האשים את השני ואמר תראה לאיזה מצב הבאת את הבית שלנו.

כל אחד האשים את השני כמה הוא פוגע בילדים.

לפני כשבוע ישבתי במשרד שלי, זה היה אחרי יום עמוס, ואני שואל את עצמי: 'מה קורה לך? מה עובר עליך?' יש לך הכול ברוך השם. יש לך כסף, יש לך בריאות, יש לך ילדים טובים.

מה קורה פה? האם אני באמת רוצה להרוס את הילדים שלי! אתה הרי אדם חכם ומבין, הרי בתוך הלב אתה יודע שגם אתה לא בסדר בזוגיות שלך. עזוב מה שעושה האישה, אתה עצמך יש לך דברים לתקן. תתחיל לעבוד על זה. המכתב של הבת שלי קרע לי בסוף את הלב. לא יכולתי לחשוב על כך שבחיי אני אקבל כזה מכתב מהבת שלי: 'די אבא, תפסיק לריב עם אמא!'

קיבלתי החלטה נחושה לעבוד על עצמי על החלקים שאני לא בסדר בהם, והנה אני אצלך".

ישבנו לשיחה ארוכה. ניסיתי להבין מה עומק ושורש הבעיה פה, בעיה של חמש עשרה שנה שרק הולכת ונהיית חריפה יותר ויותר.

"הבנתי ממך", אמרתי לו, "שלך מפריעים דברים שעושה אשתך וגם לאשתך מפריעים דברים שאתה עושה.

האם יצא לכם לשבת ולדבר, כמו אנשים שיודעים לדבר, על דברים שמפריעים לכם. כמובן בלי לפגוע אחד בשני, בלי לצעוק, בלי שנאה, פשוט תקשורת בסיסית הייתה לכם?" שאלתי.

הוא ענה: "בחיים לא. אנחנו ישר מגיעים לפיצוץ, אין עם מי לדבר. אני נפגע או שהיא נפגעת ומיד אנחנו מגיעים לפגיעות הדדיות, וכל אחד מנסה להראות לשני כמה הוא יודע לפגוע חזק".

אמרתי לו: "לדעתי, הבעיה העיקרית שלכם זוהי תקשורת, אין לכם תקשורת בסיסית של דיבור ביניכם.

גם כשאתם כבר מקשיבים זה לא כדי להבין את השני אלא כדי להגיב!

הסברתי לו איך כן אמורה להיות תקשורת בין בני זוג.

גם אם משהו מפריע לאחד מבני הזוג, ליבון העניינים צריך להיות כאשר שני בני הזוג רגועים ויושבים יחד בסלון.

אתן לך דוגמה איך צריכה להיראות תקשורת. אני יושב לדוגמה עם אשתי ודבר ראשון מקדים ואומר: שאני מאוד מעריך אותה ומכבד אותה. לאחר מכן אני מתחיל להסביר בצורה עדינה מה שהיה היום שפגע בי והפריע לי. בלי הרמת קול, בלי צעקות, בחיוך ובהבנה.

ואז תקשורת נורמלית אמורה להיות כך שאשתי מנסה להסביר את הצד שלה וכו' ואז מגיעים להבנות.

אצלכם אין בכלל דו שיח. אני מציע לך שבפעם הבאה שמשהו מפריע לך אצל אשתך דבר ראשון תפסיק להגיב כמו שאתה מגיב. דבר שני, בזמן שרגוע לכם תקרא לה לצד ותתחיל עם דברי רוך ואז תגיד בצורה יפה מה שמפריע לך, בלי האשמה.

פשוט תנסה להסביר לה בצורה עדינה מה אתה מרגיש וחושב כתוצאה מאיך שהיא התנהגה.

ובשום פנים ואופן אל תיתן לה לגרור אותך למריבות וצעקות. אם היא תתחיל לצעוק, תגיד לה שקיבלת החלטה שאתה לא צועק ולא פוגע, אלא אתה מדבר כאדם גדול ובוגר בצורה עדינה.

בהתחלה זה יהיה קשה, ואתה צריך שוב ושוב לשנן לעצמך איך לדבר בתקשורת נכונה, אבל אתה תראה שבסוף זה ישתנה".

אחת הבעיות העיקריות שיש בין בני זוג זו בעיית תקשורת, אנשים לא יודעים לדבר.

או שמדברים ופוגעים וצועקים, או ההפך – שותקים וצוברים בתוך הלב ואז נהיים משקעים, או שמדברים אבל לא עושים את זה בצורה מספיק רגישה.

השם ברא לנו פה בשביל שנדבר אחד עם השני. וכבר כתב הרמב"ן באיגרתו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת". כאשר בני זוג יודעים לדבר אחד עם השני בצורה מבוגרת ובריאה אף דבר לא יכול להפריע לזוגיות שלהם, כי יש להם את הקלף המנצח של תקשורת, הם מדברים יחד מנסים להבין אחד את השני.

כאשר יש את כל ההתאמה בין בני זוג אבל אין תקשורת הכול יכול להתפוצץ בשניות.

תקשורת בריאה מעידה על בגרות נפשית, על חוזק נפשי. קל מאוד לצעוק ולפגוע, אבל הרבה יותר שווה לנסות ולהקשיב לשני באמת – מה מפריע לו? למה הוא נפגע? מה מציק לו? מה הם הצרכים שלו?

בדרך כלל בעיות תקשורת נוצרות כאשר אחד מבני הזוג לא ראה אצלו בבית תקשורת נורמלית וכך הוא ממשיך את זה אצלו בביתו. לכן מאוד חשוב שנראה לילדים שלנו מה זו תקשורת נורמלית, ולא רק בין ההורים אלא גם בין הילדים אם משהו מפריע שילמדו לדבר אחד עם השני ולא בדרך של מריבות.

אותו יהודי עשה עבודה קשה מאוד וברוך השם אחרי תקופה ארוכה הוא הראה לי מכתב שבתו כתבה לו ולאשתו: "אבא ואמא תודה לכם…"

זהו, זה הספיק לנו כדי להבין שעלינו על הדרך הנכונה.

לתגובות: machon.rot@gmail.com