התמודדות עם המריבות בנישואין

נהוג לחשוב שנישואים טובים מבוססים על אידיאלים וערכים דומים. כמובן שאלו מאד חשובים, אולם הם לא תמיד מספיקים כדי להפוך נישואים לטובים כפי שמצא פרופסור גוטמן שהוא אחד מחוקרי הנישואים המובילים בעולם.

פרופסור גוטמן הקים מעבדה לחקר הנישואים באוניברסיטת וושינגטון בארה"ב שבה חוקרים התנהלות של זוגות כבר 40 שנה. למעבדה הזו מגיעים זוגות למשך מספר ימים, והחוקרים צופים אחרי התנהלותם במעבדה במהלך שעות היום מהבוקר ועד הערב ומתעדים אותה ואחר כך הם מנתחים את האינטראקציה שבין בני הזוג.

במהלך השנים הגיעו החוקרים למספר ממצאים מאד מעניינים. לדוגמא, החוקרים מצאו שכדי שלנישואים יהיה סיכוי טוב להצליח ולא להסתיים בגירושין על בני הזוג להגיד האחד לשני לכל הפחות פי חמש אמירות חיוביות מאשר אמירות שליליות.

בני זוג שאומרים האחד לשני פחות מפי חמש אמירות חיוביות מאשר שליליות מעלים באופן משמעותי מאד את הסיכוי שהנישואין שלהם לא יחזיקו מעמד.

אף שמדובר על ממצא סטטיסטי, המסקנה מממצאים אלו היא שעלינו להשתדל מאד שמספר האמירות החיוביות שלנו לבן או בת זוגנו יהיה לפחות פי חמש ממספר האמירות השליליות שאנו אומרים להם. זה אומר שאם אמרנו משהו שלילי לבן הזוג, עלינו עכשיו להגיד לכל הפחות חמש אמירות חיוביות כדי לאזן את האמירה השלילית.

ממצא מעניין נוסף אליו הגיעו החוקרים במעבדה של פרופסור גוטמן עוסק בנושאים עליהם בני זוג רבים. בניגוד לדעה הרווחת, מסתבר שרוב המריבות בין בני זוג אינן עוסקות בנושאים מהותיים ועקרוניים שממש אי אפשר להתפשר עליהם.

מסתבר שרוב המריבות בין בני זוג הן על נושאים שוליים. יותר מכך, נמצא שרוב המריבות בין בני זוג הן על אותם הנושאים שהם כבר רבו עליהן פעמים רבות בעבר… נמצא שבני זוג רבים פעם אחר פעם בדיוק על אותם הדברים, והם כנראה ימשיכו לריב על אותם הדברים גם עוד חמש שנים, וגם בעוד עשר שנים וגם בעוד חמישים שנה…

הממצא הזה עלול לעורר ייאוש כי בני זוג עלולים לחשוב שהם לעולם לא יצליחו לפתור את חילוקי הדעות ביניהם. אלא שאפשר לראות את הממצא הזה גם מנקודת מבט אחרת. הממצא יכול ללמד אותנו שהנושאים עליהם אנו רבים לא באמת חשובים, ובמילא שאין צורך להתייחס למריבות האלו יותר מידי ברצינות.

ממצא נוסף עוסק באופן בו אנו מגיבים כאשר בן או בת הזוג שלנו פונה אלינו. פרופסור גוטמן וצוותו זיהו שלושה אופנים שונים בהן אנשים מגיבים כאשר בני הזוג שלהם פונים אליהם באיזה נושא: תגובה מקבלת וידידותית, תגובה מתנגדת ועוינת ותגובה נמנעת וקרירה.

כדי להבהיר את שלושת אופני התגובה האלו ניקח לדוגמא את המצב שבו הבעל יושב בבית ולומד, ואשתו פונה אליו ומבקשת ממנו לעזור לה עם הילדים. אם הבעל יקום ממקומו ויעזור לאשתו עם הילדים לא יתעורר כמובן שום עימות ביניהם.

השאלה היא מה יקרה אם הבעל החליט שלא מתאים לו כרגע לעזור לאשתו. מה שיתפתח בעקבות אי נכונותו לעזור תלוי באופן בו הוא הגיב לפנייה שלה. אם הבעל הגיב בחיוך והתנצל בפני אשתו על כך שהוא כרגע לא יעזור לה כי חשוב לו כרגע ללמוד, אבל ישמח לעשות זאת יותר מאוחר, קרוב לוודאי שלא יתפתח עימות ביניהם. זו "תגובה ידידותית".

אם הבעל יענה לאשתו בכעס שהוא כבר עשה די והותר הערב, ועכשיו הוא רוצה קצת זמן לעצמו לשבת וללמוד, קרוב לוודאי שיתפת עימות ביניהם. "זו תגובה מתנגדת". אם הבעל ירים את עיניו לאשתו, ישמע אותה, ואז ימשיך ללמוד, קרוב לוודאי שיתפתח עימות ביניהם. זו "תגובה נמנעת".

בכל שלושת הדוגמאות הבעל לא עזר לאשתו, אולם אופן התגובה השונה של הבעל השפיע על העימות שהתפתח (או לא התפתח) ביניהם. כמובן, שכל אופני התגובה האלו קיימים הן אצל נשים והן אצל גברים, וכי כל בני הזוג מגיבים בכל שלושת האופנים. הדבר שמשפיע על הזוגיות הוא מספר הפעמים בהם אנו משתמשים בכל אחד מאופני התגובה. ככל שנרבה להגיב באופן ידידותי, ופחות באופן מתנגד או נמנע, כך הזוגיות שלנו תהיה יותר טובה.

זאב קרומבי הינו מטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: 0547-822686