לבחור המצויין התחילו שאלות באמונה, כך זה נפתר

מרדכי רוט, מטפל רגשי

לפני תקופה קיבלתי טלפון מאבא לבחור ישיבה בן עשרים ואחד. אנא ממך אשמח שתיפגש עם הבן שלנו. אספר לך עליו בקצרה, אמר האב. לבן שלנו אין שום סיפור מיוחד. הוא תמיד היה ילד טוב לא מן המצוינים אבל בהחלט ילד טוב, הוא ישב ולמד התנהג טוב, שום דבר חריג לא ראינו אצלו אף פעם. אני ואשתי חושבים ומקווים שלא עשינו טעויות בחינוך הילד, אבל מה שבטוח שהשתדלנו להיות תמיד הורים טובים ומסורים במשך כל השנים.

הכול הלך ברוך השם טוב עד לחצי שנה האחרונה. אני כאבא מאוד פתוח עם הילד שלי ואני יכול לשוחח איתו גם שעתיים ברצף. שמתי לב בחצי שנה האחרונה, שבכל מיני שיחות בני שאל אותי כל מיני שאלות בנושאי אמונה. דברים שלא האמנתי שבני בכלל מסוגל לחשוב ואף לשאול.
אך כל הזמן התאפקתי ולא הערתי לו מילה: "מה זה השאלות האלו בכלל?" לפני מספר שבועות ישבתי עם בני בליל שבת, ואז בני שאל שאלה שכמעט גרמה לי להתעלף. שאלה שחשבתי לעצמי שהיא ממש שאלה של כפירה. מה עובר על הבן שלי.

כאן כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי את בני: "הכול בסדר איתך? מה בדיוק עובר עליך בתקופה האחרונה?" בני לא הגיב הוא פשוט קם מהסלון בו דיברנו והלך לחדרו.

כאן נדלקה לי נורה אדומה! בני בחיים לא היה עושה כזה דבר, הוא ילד שמכבד אותנו והוא לא יקום וילך באמצע שיחה איתי.

אני מרגיש שמשהו לא תקין אצל בני, סיכם האב בעצב.

נפגשתי עם אותו בחור. מיד אחרי שהוא התיישב מולי הוא אמר לי: "אני אקל מעליך את כל התהליך ואחסוך ממך את השאלות. יש לי הורים הכי טובים שיש. טוב לי בישיבה יש לי חברים טובים, אבא שלי סתם נלחץ ממני".

אני מיד ראיתי והבנתי שהבחור מסתיר פה משהו. התחלתי לשוחח עם הבחור היושב מולי. עברה חצי שעה ואין כלום, הבחור מחייך ושמח ומשדר ביטחון עצמי.

עצרתי לרגע את השיחה ואמרתי במעט לחישה: "תשמע, אני מבין שאולי אבא שלך קצת לחוץ לגביך אבל אתה טוען שהכול בסדר ואני בטוח שכך אכן קורה, אבל אתה בחור חכם ואתה יודע שלכל אחד בעולם יכול להיות דברים שיפריעו לו. גם אם זה דבר קטן וזה מפריע, ולא מדברים על זה ומנסים לפתור את הבעיה, הבעיה בסוף יכולה להתפתח למשהו גדול. אני פה לצידך, אם יש משהו אפילו הכי קטן שמפריע לך אני אשמח להיות לצידך לשמוע אותך ולנסות לעשות משהו ביחד שהמצב יהיה יותר טוב. ורק אם בא לך להגיד ואתה מרגיש נוח לספר".

הבחור השפיל את מבטו לרצפה מספר דקות ופשוט שתק. לאחר כמה דקות הוא הרים את עיניו. פתאום נהיו לו עיניים אחרות, עיניים עצובות מעט, וכך הוא אמר: "אני בטוח שמה שאני אגיד לך עכשיו אתה תחשוב שאני כופר חס וחלילה". אמרתי לו: "מותר לך לספר את הכול". יש לי פשוט שאלות חזקות באמונה בשנה האחרונה שמטרידות את נפשי, הוא אמר. ניגשתי למשגיח שלי לפני כחצי שנה וסיפרתי לו שיש לי כל מיני שאלות. המשגיח אמר לי זה הכול שטויות תלמד עוד עמוד גמרא ביום וזה יעבור, אבל אמרתי למשגיח: "תשמע לי זה ממש מציק לי". אבל הוא רק אמר: "יש לי ניסיון בזה זה רק יצר הרע תלמד עוד עמוד גמרא וזה יעבור."

ניסיתי לעשות כמו שאמר המשגיח אבל לי זה לא עזר המחשבות והספקות רק התחזקו.

זה מה שקורה איתי סיכם הבחור בעצב.

אמרתי לו אין לך מושג כמה טוב שסיפרת. אני מאוד מבין אותך וזה שאתה שואל זה אומר שיש לך ראש בריא ומותר לך לשאול.

נתתי לו באותה פגישה תשובות על חלק מעט מזער מהשאלות שהיו לו. ואמרתי לו שאני אפנה אותו לרב שיענה לו לכל תשובה שהוא רק ישאל.
היה נראה שירדה אבן כבדה מליבו של הבחור.

אני מביא את הסיפור הזה בגלל סיבה אחת, יש היום ברוך השם כל־כך הרבה ארגונים שעוסקים בקירוב רחוקים. הרבה כסף זה עולה להם וזה ברוך השם דבר מבורך, אשרי העם שככה לו.

הרבה חוזרים בתשובה מבחוץ, אבל לצערנו כמה לעומת זאת הרבה אצלנו מבפנים, בשר מבשרנו, מתרחקים – אם זה רק באופן פנימי, או, ואני לא יודע מה גרוע יותר, באופן פנימי וחיצוני.

למה אין אצלנו ארגוני קירוב קרובים בתוך המסגרת שלנו. יש איזה עניין שאם אדם נולד להורים חרדים אז לא יכול להיות שיש לו שאלות? או אפילו שאין לו שאלות אמוניות אבל הוא צריך ואף חייב לחזק את האמונות הבסיסיות. מה יכול לקרות אם נביא לישיבות רבנים שיחזקו בהוכחות לתורת משה?

אמר לי פעם יהודי חרדי: "אני חייב את חיי הרוחניים לשני יהודים – הרב אמנון יצחק ראש ארגון "שופר" והרב זמיר כהן ראש ארגון "הידברות".

לא היו לי שום שאלות על שיש בורא עולם ושקיבלנו את התורה מסיני אבל פשוט לא היה לי חשק ללמוד, להתפלל. לא היה לי כל חשק לרוחניות.

אני זוכר את התקופה שהתחלתי לשמוע אותם זה פשוט האיר בליבי אור גדול ללמוד, לשמור, לעשות ולקיים. הייתי שומע את הדיסקים שלהם ובהם ההוכחות על קיום הבורא, על התורה וכו' זה נתן לי כוח גאווה ורצון לקיים את התורה מאהבה. הנה זה הכול אמיתי, אמרתי לעצמי. זה נתן לי חשק להיות רוחני יותר.

זה נתן לי הרגשה של גאווה ועוצמה ובעצם הבנתי יותר לעומק מה אני עושה בישיבה ולא בגלל ש…

אז כשהמדיה בחוץ משתוללת והעולם בחוץ קורץ בואו החוצה, צריך לחזק ולשמר את האנשים שנמצאים בתוך האונייה שלא יפלו החוצה בסערות הרוחות של הים, לתת להם כוח ואומץ, וכמובן שעלינו לדאוג לכל יהודי שנמצא אי שם בלב ים לדאוג לו ולהחזיר אותו לתוך האונייה כי אחים אנחנו. אבל בואו גם לא נשכח שמי שנמצא בתוך האונייה לא ייפול ללב הים, כי הרוחות רק מתחזקות ומתחזקות ואם לא נלמד אותם להתמודד ולהיות חזקים לא בטוח שהם ישרדו את הגל הגדול הבא.

כתבתי לפני תקופה מספר דברים לסיבת הנוער הנושר אצלנו. אביא שני דברים מתוך מספר דברים שכתבתי שקשורים לנאמר בכתבה הזו.
כדי לשמור על הקן החרדי הטהור שלנו צריכים עוד שני דברים לדעתי – ערכים רוחניים אמיתיים ומאוזנים. נתקלתי בבני נוער ואנשים שנשרו מהדרך בגלל שהדת הייתה להם מצוות אנשים מלומדה, לא היה להם שום ערך פנימי אמיתי למה שהם עושים. כאשר אין ערך פנימי ותוכן אמיתי אז כשיש קצת קושי הכול יכול לקרוס כי אין יסוד חזק.

פעם המלצתי לראש ישיבה אחד שפעם בשבועיים יביא מרצה מ"ערכים" שידבר עם הבחורים על אמונה, יביא להם הוכחות על אמיתות התורה, כן, כן, ממש דומה למה שהם עושים בסמינרים לציבור החילוני. אנחנו חושבים שבגלל שהבאנו ילדים לעולם והם נמצאים בתוך מערכת מסוימת אז אין להם שאלות, קושיות ותהיות, בפרט אנו בדורנו הפתוח כל כך, זה ממש חובה לתת להם ביטחון עצמי בדרך שלהם.

כשאתה נותן לילד את היסוד החזק הזה וזה מגיע בצורה שכלית ולא בתור "כך אמרתי לך" שתעשה, או תלך לישיבה כי צריך ללכת לישיבה – אז כל הרוחניות יושבת הרבה יותר חזק על לבבות הנערים, כי כשהיסודות חזקים אז כל הבניין חזק. ככל שהערכים של האדם יותר חזקים, הוא יעשה הרבה מאוד למען הערכים שלו ואפילו מעל הכוחות שלו. לכן כל־כך חשוב הבסיס של האמונה והערכים היהודיים שיהא חזק בליבות האנשים ולא מצוות אנשים מלומדה.

דבר שני צריך ללמד רוחניות מאירה ובריאה, להראות לבני נוער את הכיף ואת האור שיש בדת וברוחניות. האמינו לי שלא איומים ולא כל שיטה אחרת מאיימת עוזרת. זה אולי עוזר לפעמים לטווח קצר, אך לטווח ארוך זה רק גורם לאנשים לחיות בשקר עם עצמם. ככל שנצליח להעביר חוויות רוחניות בצורה מאירה ונעימה לילדים ולבני נוער שלנו, כך יש סיכוי שהם לא יעזבו את המקום שכל־כך כיף להם בו.

קיבלתי השבוע טלפון מאותו בחור שהיה אצלי. הוא רק אמר לי: "תודה מרדכי, אני מרגיש שנולדתי מחדש. קיבלתי נשמה חדשה".

הלוואי שנזכה בקרוב להתגשמות התפילה: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".

לתגובות: machon.rot@gmail.com