מה עושה המצרי בבית היהודי בליל הסדר?

הרב מנחם ישראלי

נמצאים אנו בתהליכי גאולה מתקדמים, המצב בעולם זועק "גאולה" מכל פינה. יש הרבה מקבילות בין גאולה ראשונה היא גאולת מצרים, לגאולה זו האחרונה. התבוננות בפרקי הגאולה הראשונה יולידו תובנות בענין גאולתנו זו האחרונה. בטור הנוכחי נתמקד בתהליכי הגיור.

בשלושה שלבים הגר מתגייר, במילה בטבילה ובקרבן. הרמב"ם מציין שעם ישראל כולו עבר תהליך גיור, וחלק מרכזי מתהליך הגיור מתבצע בפרשתנו – בא.

קרבן, הוא קרבן הפסח (גם לפני מעמד הר סיני הקריב משה קרבן ויש אומרים שהוא קרבן הגירות עבור כלל ישראל). משמעות קרבן הפסח הוא לקיחת אלילי מצרים וזביחתם לפני ה'. זהו אקט אמוני הכרחי בתהליך הגיור.

ברית מילה, גם היא הכרחית עוד לפני אכילת הפסח, כפי שהתורה מציינת: "וכל ערל לא יאכל בו".

טבילה התבצעה לפני מעמד הר סיני, לפי הרמב"ם. ויש אומרים שכאשר בני ישראל הלכו "ביבשה בתוך הים" בעת קריעת ים זה נחשב כטבילה. (כיום שאין לנו בית מקדש להקריב קרבנות, הגרים מתגיירים רק במילה ובטבילה, ולכשיבנה בית המקדש יקריבו קרבנם).

**

האם יתכן לומר שפרשתנו היא היא 'התחלת התורה'?

במובן עמוק וחשוב מאוד בהחלט כן.

הרש"י הראשון על התורה כותב: "בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם". הוי אומר: התורה צריכה לפתוח (לפי רבי יצחק – רש"י) במילים "ויאמר הוי' אל משה.. החודש הזה לכם.. דברו אל כל עדת ישראל.. ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית".

התורה נועדה עבור בני ישראל העם, האבות לא קיבלו את התורה, למרות שהם "קיימו את התורה עד שלא ניתנה". העם היהודי מתחיל להיווצר בפרשתנו עם עשיית הברית מילה והקרבת הפסח. וממילא מובן שהתורה (ההיסטוריה היהודית על שלל מצוותיה) מתחילה בעיקר בפרשתנו, ולפי זה מובן שהתורה צריכה להתחיל מהמצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם, היא מצות קידוש החודש וקרבן הפסח וברית מילה.

(רש"י מבאר את הסיבה שהתורה פתחה בכ"ז ב"בראשית", ויש הרבה מה להאריך בה. כמו כן, יש הרבה ביאורים למה מצות קידוש החודש נבחרה להיות הראשונה במצות לעם היהודי. ואכמ"ל)

העם היהודי נולד בתהליך יציאת מצרים, תהליך התבדלות והבדלה, "המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים", מכה אחר מכה מבדיל ה' בין יהודי לגוי. "ושמתי פדות" (ערוב) "והפלה ה'" "וממקנה ישראל לא מת אחד" (דבר) "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (חושך) ועד למכה החשובה והאחרונה חביבה בסדרה, מכת בכורות – "ופסחתי עליכם" בזכות הדם שעל המשקוף ושתי המזוזות.

והנה רש"י מציין דבר פלא:

אם בכור יהודי נמצא בליל הסדר, הוא ליל מכת בכורות, בבית המצרי – היהודי נשאר חי.

ולהיפך: אם בכור מצרי נמצא בבית היהודי, למרות שהקב"ה פוסח על בית היהודי – הבכור הלא יהודי מת.

שואל הרבי מלך המשיח שאלה עצומה:

מה עושה יהודי בליל הסדר – ליל השימורים הראשון בהיסטוריה – בבית הגוי? הרי נצטוו "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".

ולאידך: מה עושה מצרי בבית היהודי?

מבאר הרבי ביאור עצוב-עגום למדי:

מסתבר שלאחרי כל המכות עדיין נשארו היהודים (חלקם עכ"פ) עם מנטליות של "עבדים", המצרי קורא ליהודי בליל החג כדי לסדר את ביתו. האם יהיה ליהודי אומץ לומר לאדונו – לא?! מתברר שחלק מהיהודים (ואפילו חלק מן הבכורות) לא העיזו להמרות את פי האדון הפריץ המצרי… והנה מתקדש ליל החג, כל בני ישראל עושים סדר פסח כהלכתו, והיהודי ("היהודון" – העבד) שלנו נמצא בבית המצרי.

במקביל, הבכור המצרי שמע שהקב"ה הולך לכסח אותו בחצות הלילה, והגוי המצרי מבין שאם משה אמר זאת, "כן יקום". כמו כן, הוא קיבל סקירה ארבעה ימים לפני כן שבזכות קרבן הפסח והדם על המשקוף והמזוזות, הקב"ה ידלג על בתי ישראל. מיד דורש הגוי המצרי מן היהודי: תארגן לי מיטה, הלילה אני בא לישון אצלך, ותארגן לי כמובן גם ארוחה טובה, לא אתנגד לאכול בשר של כבש. והיהודי הכנוע והשפל, לא מעיז לומר לו למצרי: לא.

כך מוצא המצרי את עצמו, בליל הסדר, יושב בבית היהודי, והיהודי נותן לו לאכול מבשר הפסח, ועוד זאת היהודי אומר לו, לגוי המצרי: "יהודי אתה".

כך, חושב לו המצרי, הוא יינצל מ"מכת בכורות".

אך מתברר שלמרות שפלותו ועבדותו של היהודי בבית הגוי, ה' אוהב את היהודי ומצילו.

ולמרות שהמצרי אוכל מבשר הפסח ונמצא בבית היהודי (המצרי חשב לבלבל את הקב"ה – מצא את מי לבלבל…) הקב"ה מכה אותו, והוא הוא המחליט "מי למוות ומי לחיים".

**

את הרעיון הזה, זעק הרבי מלך המשיח בכאב עצום לפני כחמישים שנים, אז עלו דיוני ה"חוק מיהו יהודי" לראשונה, וכבר אז החליטה ממשלת גולדה, בשיתוף עם חכ"י המפד"ל, והחכי"ם הערביים, להכיר בגיורים רפורמיים, ולתת אזרחות למי שאמו ואם אמו גויות (בגלל שהסבא המתבולל היה יהודי).

ועד עצם היום הזה טרם תוקנה תקלה זו, גויים ממשיכים לעלות לארץ הקודש באין מפריע, נכנסים הגויים בבתי היהודים, כדוגמת ליל הגאולה הראשונה, גאולת מצרים.

ומזה הוראה אלינו "בני אל תתיראו . . הגיע זמן גאולתכם".

יבוא יהודי ויטען, היתכן? הרי היהודים מתרפסים בפני אומות העולם.. הרי גויים עולים לארץ הקודש.. וכי בשעה קשה ונוראה זו יתכן לצאת. מהגלות?

ועל זה המענה:

כבר היה לעולמים, כשם שבגלות מצרים, בני ישראל התגלו לעבדותם, והנה כמה יהודים הולכים להם לבית הגוי, והנה הבכורות הגויים עולים ובאים לבתי היהודים . . ולמרות שפל המצב "ויהי בחצי הלילה" – שיא החושך – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים" ותיכף ומיד נגאלים "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו".

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.