מהי הסיבה המרכזית בגללה לא יצאה ישראל לפעולה בעיראק?

מאת: הרב אבישי אפרגון – ראש ישיבת חב"ד 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

מלחמת המפרץ – ישראל מתכוננת לתקוף בעיראק וסופגת את המטח השני • כתבה שלישית בסדרה

כמובא בשתי הכתבות הקודמות, למרות המכה הקשה שספגה עיראק בהפצצות, מערך שיגור הטילים העיראקי לא נפגע, ובלילה השני של המלחמה, שיגרה עיראק 8 טילי סקאד לעבר ישראל, ורק בנסי נסים מספר הנפגעים היה קטן ביותר (וכולם נפצעו קל בלבד ושוחררו עד הבוקר לבתיהם).

כעת, לאחר שהתממש האיום על ישראל, היה ברור לכולם שישראל תפעל ותגיב במלוא העוצמה על הפגיעה בעורף האזרחי שלה. ואכן, צה"ל נערך לכך במשך כחצי שנה, מאז הפלישה לכוויית. התכניות המבצעיות הוכנו, הכוחות גויסו, נערכו, ותרגלו את התכניות. אמצעי הלחימה הרבים היו מוכנים אף הם, וצה"ל נערך לצאת לקרב.

מסמכים מסווגים רבים שהותרו לפרסום בשנים האחרונות, חושפים את הדרמה שהתרחשה בשעות שלאחר המתקפה. במחקר מקיף שהתפרסם על המלחמה, ע"י ראש התחום לחקר הרמה האסטרטגית של צה"ל במחלקת היסטוריה, אל"מ (מיל') שמעון גולן, מובאות ההתפתחויות המרתקות¹.

על פי מסמכים אלו, בסמיכות למתקפת הטילים על ישראל, בשעה 05:00 לפנות בוקר, נפגש הרמטכ"ל עם מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן, ואלופים נוספים, והחלה היערכות לקראת התקיפה. לאחר סיום הפגישה, הגיע הרמטכ"ל להתייעצות עם שר הבטחון משה ארנס בשעה 05:50. בהתייעצות זו נכחו בכירים רבים של משרד הבטחון ושל צה"ל, ודובר בה על שתי אפשרויות פעולה מרכזיות:

1. ענישה של עיראק על הירי שביצעה.
2. פעילות לסיכול שיגורים נוספים מהאזור.

שר הבטחון סיפר לנוכחים, שהוא כבר אמר לארה"ב שהוא מעונין בתיאום מיידי, שיאפשר לחיל האוויר לצלם וגם לתקוף מטרות. לאחר 15 דקות יצא שר הבטחון להיפגש עם פול וולפוביץ', תת שר ההגנה האמריקני, ששהה בארץ.

ברשימותיו של שליש הרמטכ"ל (המובאות במחקרו של אל"מ גולן), מובא שבשעה 06:50 הועברה אליו הנחיה משר הבטחון, לפיה על חיל האוויר להיות מוכן לצאת להתקפה תוך 3 שעות, ואם אפשר אז גם פחות מזה !!!

זאת אומרת, ששר הבטחון היה מעונין שכבר באותו בוקר (יום ששי – לאחר נפילת הטילים הראשונים), יצא צה"ל למבצע הגדול שלו מול עיראק.

הערכת מצב בראשות סגן הרמטכ"ל

אחד המסמכים המסווגים המענינים שנחשפו הוא פירוט של הערכת מצב שנערכה בראשות סגן הרמטכ"ל, ביחד עם קצינים בכירים. חלק ממנה מובא כאן לפניכם². במהלך הערכת המצב, דיווח ראש מחלקת המחקר בלהק מודיעין של חיל האוויר, על אזורי השיגור, ואמר שיש התרעות על "מתאבדים עיראקים", ושיתכן שמדובר על מטוסי מיג 21 שהוסבו "למטוסים מתאבדים" – מטוסים ללא טייס שמיועדים לטוס לישראל ולהתפוצץ על מטרות שונות. כמו כן מסר שהפגיעות האמריקניות במטרות שאותן הם מפציצים – אינן טובות.

ראש חטיבת המבצעים עדכן שצה"ל נמצא בכוננות ג' [רמת הכוננות הגבוהה ביותר – א.אפרגון]. קצין הרפואה הראשי, תא"ל יהודה דנון, עדכן שידוע על 20 פצועים מנפילת הטיל בשכונת עזרא – כולם פצועים קל. נוסף לכך, מסר, 103 אנשים נפגעו פגיעות עקיפין – או מהיסטריה, או מהזרקות שווא של אטרופין. שני אנשים מתו כתוצאה משימוש לא נכון בציוד המיגון – ילד בן שנתיים שהוריו לא הפעילו את המפוח של הברדס, ואשה שלא פתחה את מסנן המסיכה.

כאן חשוב להזכיר, שעמדת הרבי מליובאוויטש הייתה שלא לחלק את המסיכות (ומזרקי האטרופין שחולקו ביחד איתן) לאוכלוסיה. ואכן, הרוב עצום של הנפגעים במלחמה היה לא מהטילים עצמם, אלא מחנק מהמסיכות, או הזרקות אטרופין.

מאות נפגעים נוספים היו מהיסטריה והתקפי חרדה. והיו גם מקרים לא מעטים של מי שנפטרו מהתקפי לב. אם הגורמים הרשמיים בארץ, ביחד עם אמצעי התקשורת, היו מאמצים את גישתו של הרבי, שהדגיש כל העת את המסר ש" אין לפחד", ושיהיו נסים ונפלאות, ולכן גם אין סיבה לעזוב את הארץ, כי היא המקום הבטוח ביותר בעולם – אזי ניתן היה לחסוך גם מאות מקרים של פגיעה בשל פחד קיצוני וחרדות.

בהמשך הערכת המצב, דיווח תא"ל עמי איילון מחיל הים, שיש ארבע ספינות עיראקיות בנמל עקבה, ושחיל הים יכול לטבע אותן עוד הלילה. ראש אגף התכנון צידד אף הוא בטיבוע הספינות הללו.

סגן הרמטכ"ל סיכם את הדיון באומרו שצה"ל צריך להתכונן לפעולת ענישה וכן פגיעה ביכולת השיגור העיראקית. הוא גם ציין שיכולתה של ארה"ב מוגבלת – הן היכולת המודיעינית (והראיה לכך היא שלא אותרו המשגרים הניידים) והן היכולת המבצעית (והראיה לכך היא שגם המשגרים הנייחים, שמיקומם היה ידוע – לא הושמדו)².

ארה"ב מתנגדת לפעולה הישראלית

היו שיקולים שונים נגד יציאה לפעולה שכזו, החל מהסיכונים שבפעולה עצמה, כמו גם הסיכון בלחימה מול ירדן שהצהירה שתתנגד בכח למעבר מעל תחומה האווירי, מה גם שלחימה כזה יכלה להידרדר גם לעימות עם סוריה. שיקול כבד משקל נוסף היה האפשרות שפעולה שכזו תגרום לחלק ממדינות ערב לנטוש את הקואליציה בהנהגת ארה"ב.

אולם כעת, כאשר ישראל הותקפה במטח הכבד של הטילים, רצה שר הבטחון שצה"ל יפעל על מנת להסיר את האיום הכבד על אזרחי ישראל, בראיית שר הבטחון, איום זה יכל להסלים גם לאיום כימי ח"ו, ולכן היה חיוני לנטרל אותו במהירות.

ארה"ב היא זו שמנעה את הפעולה הישראלית.

במחקר של חיל האוויר האמריקני על המלחמה מובא³, שמיד לאחר שיגור הסקאדים על ישראל, הגיע במהירות שר ההגנה האמריקני צ'ייני ללשכתו, ושם קיבל שיחה בהולה משר הבטחון הישראלי, שאמר לו שכבר יש כתריסר מטוסי 16-F  ישראלים באוויר מוכנים לתקוף מיידית בעיראק. שר הבטחון ארנס דרש ממקבילו האמריקני לקבל את קודי ה IFF  [קודי זע"ט – זיהוי עמית טורף – שמאפשרים למטוסי קרב לזהות האחד את השני, ולא לתקוף מטוסים עמיתים – א.אפרגון], או לפנות את המרחב האווירי למשך 4 שעות, על מנת שישראל תוכל לפעול בחופשיות. ארנס הבהיר שאם ימשך הירי, ישלחו גם כוחות קרקע.

כפי שמובא במחקר האמריקני² – שר ההגנה סירב לבקשה הישראלית.

צ'ייני אמר לשר הבטחון, שהוא יפנה את הדברים לנשיא ארה"ב. תוך פחות משעה נפגש הנשיא בוש עם עוזריו הבכירים ביותר, ועם היועץ שלו לבטחון לאומי סקוקרופט. בוש טילפן לראש ממשלת ישראל יצחק שמיר, הביע את השתתפותו בצער על התקיפה, וניסה לשכנע את ראש הממשלה בחוסר התוחלת בתקיפה ישראלית. בוש הציע אז לשמיר לקבל סיוע מיידי של סוללות טילי פטריוט אמריקניות על צוותיהן, שיועברו לישראל במהירות, וגם הבטיח שיוכפלו המאמצים לפגוע בטילי הסקאד.

מדברים אלו עולה בבירור שהאספקה האמריקנית הבהולה של סוללות הפטריוט, לא הייתה רק "לשם שמים" [על מנת להגן על ישראל ידידת ארה"ב] אלא נבעה מאינטרס אמריקני חזק, לפיו לישראל אסור לפעול נגד עיראק, כדי לא לשבש את הקואליציה הבין לאומית בהנהגת ארה"ב. לשם כך הבטיחה ארה"ב את העברתן הזריזה של הסוללות, כדי "להרגיע" את ישראל. במחקר האמריקני מובא שראש הממשלה הסכים שישראל לא תגיב לעת עתה, לאור אספקת טילי הפטריוט, וההבטחות האמריקניות לפגוע ביכולת השיגור.

ממסמכים מסווגים נוספים שנחשפו⁴ עולה כי מנכ"ל משרד הבטחון שוחח עם תת מזכיר המדינה, ואמר לו שיש מידע לישראל על מטח נוסף שעיראק מכינה, ושיתכן והוא יהיה כימי ח"ו, לכן הוא רצה תיאום שיאפשר לתקוף לא יאוחר מהשעה 17:00. עוד עולה מהמסמכים הללו, כי לאחר שיחות טלפון רבות, בין בכירי צה"ל ומשרד הבטחון, הובן בישראל שלא תהיה אפשרות לפעול באותו יום, ולכן הרמטכ"ל החליט לדחות את הפעולה למחרת – יום שבת.

באותו לילה לא שוגרו טילים על ישראל, אולם למחרת בבוקר שוגר המטח השני.

המטח השני

המטח השני נורה ביום שבת בבוקר (ד' שבט, 19 לינואר למנינם), ושוגרו בו 4 טילים – כולם לעבר אזור המרכז (שום טיל לא שוגר לחיפה במטח זה).

טיל אחד פגע במגרש כדורסל, צמוד למקלט, של המרכז הקהילתי "בית דני" שבשכונת התקווה בתל אביב. הטיל הרס לחלוטין את המקלט. במקלט זה היו אמורות להתכנס עשרות משפחות, שבנס נפלא נכנסו למקלט אחר וניצלו כולן!

בנסי ה' הגלויים המקלט היה ריק דווקא באותו לילה, כיוון שלא מצאו את המפתח, ולא יכלו להיכנס אליו⁵ !!!

פגיעתו הישירה של הטיל גרמה להרס מוחלט של המקלט, אך הנזק לבתים בסביבה היה קטן בחסדי ונסי ה'.

אפילו בעיתון "על המשמר" (בטאונה של מפלגת מפ"ם ושל תנועת הקיבוץ הארצי) לא יכלו שלא להתרגש מהנס המדהים ב"בית דני", וכך נכתב בו:

"למרות הנזק והפחד הרב, המשפט השגור בפי כולם בבוקר זה היה – איזה מזל שזה נפל דוקא כאן.  זה היה נס משמים…  כגודל הנזק כן גודל הנס…

אולם הספורט היה ריק אף הוא. קצינים בכירים שהגיעו למקום, הביטו נדהמים בבור שנפער באדמה: 'זה שאב את כל הבנין' – אמר קצין אחד" [מתוך על המשמר, גליון ה' שבט].

מספר משה שי – מי שצילם את התמונה המדהימה של המקלט ההרוס⁶:

ראיתי עשן עולה מאזור בית דני בשכונת התקווה וישר דהרתי לשם. הגעתי וראיתי סקאד שחדר לתוך מקלט. אדם שהיה במקום סיפר לי שהתושבים רצו להיכנס למקלט, אבל לא היה להם מפתח, אז הם הלכו למקלט אחר ולמעשה ניצלו. זה היה נס ענק כי במקלט השני היו תינוקות, ילדים, נשים וגברים. אם הם היו פותחים את המקלט הראשון, שבו לבסוף פגע הטיל, כל מהלך המלחמה היה משתנה. היו נהרגים עשרות בני אדם.

המקלט שנהרס (צמוד ל"בית דני" שנראה ברקע), צילם: משה שי

כאמור, המקלט נותר נעול, וריק, וטיל הסקאד פגע בו כמעט ישירות, ולמעשה, המקלט הריק הזה "ספג" חלק נכבד מעוצמת הפגיעה. במקלט אחר, שהיה בסמוך, היו נשים, ילדים וזקנים, אולם הם לא נפגעו כלל. גם מטיל זה היו רק פצועים קל בדירות הסמוכות, ובנסי וחסדי ה' כולם שוחררו עוד באותו היום או למחרת מבתי הרפואה⁷.

נס מדהים קרה באחד הבתים, שנפל עליו חלק של טיל, חדר את התקרה, ונפל בתוך חדר קטן שבו היו 7 אנשים, בלי שאף אחד נפגע… בעל הבית, חנוך וולפסון, תיאר את הנס לכתב של עיתון חדשות (תמונת העיתון מצורפת כאן):

"פתאום שמענו בום עצום, והבית כולו הזדעזע, החדר התמלא אבק, בתקרה נפער חור גדול… שניה אחת לפני שחלק גדול של הטיל נפל בפינת החדר, היו בו בתי והתינוק שלה, היא לקחה את בקבוק השוקו של הילד, צעדה שני צעדים קדימה, ו… בום – החלק של הטיל נפל בדיוק על אותה נקודה.

הוא פגע בשידה שעליה היה ספר תנ"ך חתום על ידי הרבי מלובביץ', וזה באמת נס גדול מאוד, שבתוך חדר קטן עם שבעה אנשים, אף אחד לא נפגע." עד כאן תיאורו המדהים של חנוך וולפסון⁷ .

הנס עם התנ"ך שחתום ע"י הרבי – עיתון חדשות, ה' שבט (20 ינואר), עמ' 13.

הטיל השני במטח זה נחת ב"גני יהושע" – בשטח פתוח. הטיל התפוצץ, כמה עשרות מטרים מעמדתו של איש אבטחה, שנפצע קל בלבד, וסיפר:  "זה היה נס, הייתי בהלם, שמעתי שריקה ופתאום היה בום גדול, לא ראיתי כלום, רק עשן ואבק"⁷.

הטיל השלישי פגע בתחנת דלק בנחלת יהודה ליד ראשון לציון, וגרם לשריפה בתחנה, אולם בחסדי ה' השריפה לא פגעה במכלי הדלק התת-קרקעיים, ולא גרמה לתבערה גדולה. לא היו שום נפגעים מטיל זה.

הטיל הרביעי פגע ישירות בבנין ברחוב אלנבי בתל אביב, אולם בנסי ה' הגלויים הוא לא התפוצץ !!!

גם מטיל זה לא היו שום נפגעים, היות שבנסי וחסדי ה' יתברך, הוא פגע בבניין מסחרי שהיה ריק ביום השבת קודש, ולא בבניין מגורים.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" !

…

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון.

כותב שורות אלו שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, וגם ערך מחקר מקיף, בהוראת גדולי ישראל, בנושא נסי מלחמת המפרץ

…

 מקורות:       

1. טילים על ישראל, מודן הוצאה לאור בע"מ, משרד הבטחון, אל"מ שמעון גולן – צה"ל המחלקה להיסטוריה, עמ' 130-142. להלן: טילים על ישראל.
2. . טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 132 ואילך.
3. THE USAF IN THE PERSIAN GULF WAR

On Target.  Richard G. Davis

עמ' 243.  יש להעיר שהמספר של 12 מטוסים כמובן אינו משקף את כל העוצמה שהייתה אמורה להיות מעורבת בתקיפה. זוהי רק הכמות של המטוסים שהיו בכוננות להזנקה מיידית.

4. טילים על ישראל, שמעון גולן, עמ' 138-140.
5. עיתון חדשות, ה' שבט (20 ינואר), עמ' 17.
6. אזעקה, נפילה, צילום – התמונות והזכרונות ממלחמת המפרץ. כתבתו של אסף גולן, בישראל היום, 17/01/2021.
7. עיתון חדשות, ה' שבט (20 בינואר), עמ' 12-13.

« כל המידע במאמר זה מבוסס על מקורות גלויים »