-
"כאשר בני יום אחד חזר הביתה וסיפר שפשוט העיפו אותו מהישיבה ועל אף כל הפצרותיי לא הסכימו להחזיר אותו בשום פנים ואופן, אז התחיל קצת ליפול לי האסימון" • טור לנשואים מאת המטפל הרגשי מרדכי רוט • לקריאה
אבריימקה אייזנשטיין|כ״ב בטבת ה׳תשפ״גמרדכי רוט, מטפל רגשי
פגשתי לפני כשנה יהודי בגיל השישים לחייו וכך הוא סיפר לי בעצב: "למדתי בישיבות הכי טובות ישיבה קטנה מצוינת וישיבה גדולה מצוינת אף היא, שמי הטוב הלך לפניי וכשהגיע זמן השידוכים קיבלתי במהרה שידוך לעילא לעילא.
המשכתי ללמוד בכולל והוצאתי גם היתר הוראה. עברו מספר שנים, אומנם הייתי די צעיר אבל חמי הצליח לדאוג לי דרך קשריו הרבים להיות רב שכונה באחת הערים במרכז הארץ.
לקחתי את הדבר ברצינות והייתי משקיע את זמני במסירת שיעורים לחיזוק אנשים או ללימוד בכולל, ולמעשה בקושי הייתי נמצא בבית. ומי מדבר על זמן איכות להיות עם האישה והילדים.
אני הייתי חדור שליחות לחזק אנשים ולעשות את תפקידי בעולם מבחינה רוחנית ועל הדרך שכחתי מאשתי ומילדיי.
המצחיק או העצוב בעניין – שהייתי יכול למסור לפעמים שיעורים בנושא זוגיות ומשפחה עד כמה האישה והילדים הם לפני הכול, אבל לא שמתי לב שבעצם את מה שאני מדבר אני לא מקיים.
בקושי מתייחס לאשתי מפאת חוסר זמן ואפילו פה ושם פחות מכבד אותה ואף צועק עליה. מרוב שהייתי כל כך עמוס ועסוק בשליחות שלי כבר לא היו לי כוחות ואנרגיה לאשתי ולילדיי.
כך השנים המשיכו, ילדיי גדלו והלכו אף הם לישיבות. כשבני הבכור החל קצת לעשות בעיות לא ייחסתי לכך כמעט חשיבות.
אמרתי לאשתי: "זה יעבור הוא יתבגר". אבל אשתי הייתה אומרת לי: "תקשיב, משהו לא טוב עובר על הבן שלנו. תדבר איתו".
"מה נעשה", הייתי אומר לה, אולי בטיפשות אולי באטימות. "אין לו כלום, את סתם בחרדות, יעבור לו".
אבל כאשר בני יום אחד חזר הביתה וסיפר שפשוט העיפו אותו מהישיבה ועל אף כל הפצרותיי לא הסכימו להחזיר אותו בשום פנים ואופן, אז התחיל קצת ליפול לי האסימון.
נפגשתי עם המשגיח שלו וכך הוא אמר לי: אתה יודע בכלל מה קורה עם הבן שלך?! מצאנו אצל הבן שלך אייפון! שמענו שהוא מסתובב גם עם חברים לא טובים, הוא לא מתאים לישיבה שלנו.
וכאילו לא די לי בבני, קיבלתי עוד מכה קשה – העיפו גם את בתי מהסמינר בו היא למדה.
מצאו שהיא בקשר עם…
גם הבן וגם הבת לא חזרו לישיבה ולסמינר והתחילו להידרדר רוחנית.
הבית השלו והרגוע, הסיפוק שהיה לי בחיים, הכול בבת אחת השתנה מגן עדן לגיהנום כפשוטו.
הרגשתי שנכשלתי כישלון חרוץ בחיי. אי אפשר להסביר את הצער להורים שיש להם ילד שנושר מהדרך ל"ע, תיקחו את הצער הזה ותכפילו בשניים!
ידועים דברי הגמרא (ברכות ז:) וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג שנאמר (תהלים ג', א') "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" וכתיב בתריה "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי" ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב (שם ב', א') "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק" ואילו מה רבו צרי לא כתיב.
מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. מזמור לדוד, קינה לדוד מיבעי ליה? אמר ר' שמעון בן אבישלום משל למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח. אף כן דוד כיון שאמר לו הקב"ה (שמואל ב' י"ב, י"א) "הנני מקים עליך רעה מביתך" היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי, כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משום הכי אמר מזמור.
לילה אחד ישבנו אני ואשתי שבורים לרסיסים ודיברנו, דבר שהיה נדיר יחסית עד מה שקרה עם הילדים שלנו.
ואז אמרתי לאשתי: "במה טעינו, מה עשינו טעות בגידול הילדים שכך קורה להם". אשתי היא אישה עדינה ופעם ראשונה שהיא ממש תקפה אותי והתפרצה לדבריי.
היא אמרה לי: "מה קרה לנו?! לא היה להם אבא, רק היית עסוק כל השנים בלדאוג לאחרים לדאוג לכל העולם אבל לדאוג למשפחה שלך לא היה לך זמן. היה לך זמן לדבר ולהחזיר בתשובה אנשים זרים, אבל מה עם להחזיר ולשמור על הילדים שלך ומי בכלל מדבר עליי. כל השנים שתקתי, אמרתי אני לא רוצה להרוס את הדברים שאתה עושה אבל זו הייתה הטעות שלי כי זה היה על חשבון הילדים שלנו. וכן, גם על חשבוני.
גם לי מגיע יחס וחיים ממך".
אני לא עניתי לאשתי רק התפרצתי בבכי אולי הראשון מזה שנים רבות, נפל לי האסימון שפשוט מכרתי את הילדים שלי ואת אשתי.
לא ידעתי סדרי עדיפויות בחיים מה הם. איך לא שמעתי לכל כך הרבה רמזים שקרו בדרך, של אשתי והילדים שלי.
אז למה הגעתי אליך, כי מה שקרה לפני שבועיים שבר אותי לגמרי. היה לנו כנס לרגל מלאת שבעים שנה ליסוד הישיבה הגדולה שבה למדתי כולל כמובן התרמה לישיבה.
פגשתי שם חברים שלא פגשתי שנים.
פגשתי שם את אחד מהבחורים שלמדו איתי בשיעור בישיבה, בחור עם ראש לא הכי חזק בלשון המעטה, בחור רגיל עד חלש הייתי קורא לו.
הוא סיפר על ילדיו איך הם לומדים בישיבות טובות ואיזה נחת יש לו מהם ואיך הוא חיתן כבר כמה מהם עם משפחות מפוארות.
הרגשתי שהלב שלי נקרע לשניים. למה הוא שהוא היה בחור פשוט, ממוצע ומטה, יש לו כאלו ילדים טובים ואני שהשקעתי את כל חיי ברוחניות יצאו לי כאלו ילדים.
לא התאפקתי ושאלתי אותו: "תגיד לי מה הסוד שלך שיצאו לך כאלו ילדים טובים?"
"אין לי שום סוד", הוא ענה.
"זה חשוב לי", שאלתי שוב, "מה הסוד שלך?"
ואז הוא ענה: "אני לא יודע, אני איש שעובד קשה למחייתי אני לומד בכל יום בלילה שיעור דף היומי כאשר אני עייף וממוטט. אבל משהו אחד תמיד ידעתי שאשתי והילדים הם דבר ראשון לפני הכול. ביחס, בהקשבה בהכול. הילדים שלי ראו כנראה איך שאני מכבד את אשתי מאוד וגם עם הילדים תמיד נתתי להם הרגשה טובה, הייתי משתדל לדבר איתם ללמוד איתם לעשות חגים ושבתות באווירה נעימה".
אני הרגשתי כמו חץ בלב. כאילו לא די בכל מה שאני עובר. ואז קלטתי לעומק כמה טעיתי כל חיי.
יש הרבה סודות להצלחת הזוגיות וחינוך הילדים, כמובן אני הכי מאמין שדבר ראשון זו תפילה תמידית להשם. זה הדבר שהכי בטוח והכי עוזר.
אבל מי ששואל באופן מעשי מה בין הדברים הכי חשובים להצלחה, התשובה היא: לשים את בן הזוג ואת הילדים במקום ראשון בחיים שלך שהם יהיו הדבר הכי חשוב בחיים שלך.
לא עבודה וגם לא עזרה לזולת על חשבון האישה והילדים.
אין שליחות יותר משמיים מאשר לעזור להם, זה בן הזוג שלך והילדים שלך אותם ממש אלוקים מסר לך שתדאג להם ותעזור להם. לבני המשפחה שלך. שהרי ענייך קודמים לעניי עירך!
מובא בשם רבי חיים ויטאל: "ישנם בני אדם הגומלים חסד עם כולם, אולם עם בני ביתם אינם מיטיבים, וחושבים לעצמם שבבואם לביתם ייפתחו להם שערי גן עדן. אוי להם ואוי לנפשם, כי לא ידעו ולא יבינו שכל מעשי החסד שלהם הבל…"
אני פוגש לפעמים אנשים שעובדים כל כך קשה בדרך לעוד ועוד פרנסה או שהם עושים כל מיני שליחויות בחוץ לעזרה לאנשים ברוחניות וגשמיות ועל הדרך הם שוכחים מהשליחות שאלוקים שלח להם ממש לתוך ידיהם.
הרבי מקוצק אומר יש אדם שרץ לעשות מצווה ובדרך שהוא רץ הוא לא רואה מה שהוא עושה הוא גונב רוצח וכו'.
לא לשכוח בדרך את הילדים, את בני הזוג שלנו.
בדרך כלל כאשר אדם משקיע בבני המשפחה שלו והם בשבילו מקום ראשון ודואג להם אז הוא רואה בסייעתא דשמיא ברכה בפרי עמלו.
וכמובן שהדבר הראשון הוא – תפילה באופן יומיומי, כי לפעמים אדם יכול לעשות הכול ולא הולך לו ולכן צריך תפילה שזה הוא המתכון הבטוח ביותר. בזה אני הכי מאמין.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
תגיות: מרדכי רוט