י"ג אייר: בדידי הוא עובדא - סיפורים קצרים

י"ג אייר: בדידי הוא עובדא – סיפורים קצרים

לרגל י"ג אייר, הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת תות"ל נתניה, משתף את גולשי חב"ד אינפו בסיפורים מיוחדים סביב העליה לקברו של הרב ישראל ארי'ה לייב – אחיו של הרבי מלך המשיח, ביום הייארצייט י"ג אייר • "פעמים רבות ראיתי השגחה אלוקית סביב נסיעה זו. דבר שהעניק לי את התחושה כי הנסיעה הינה בבחינת "מרוצה וחביב" למעלה." • לקריאת הסיפורים

יודי
|
י״ד באייר ה׳תשפ״ב

מאת: הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת תות"ל נתניה

כבר מראשית הקמתה של הישיבה (תות"ל נתניה) קבענו לעצמנו מנהג לעלות מידי שנה על קברו של אח הרבי, ר' ישראל אריה לייב ע"ה בצפת. בשנים הראשונות (קרוב לשלושים שנה אחורה) כמעט ולא היינו פוגשים בעולים נוספים, אך זה כבר שנים רבות שהמוני חסידים רואים לעצמם זכות, ואולי אף חובה, לעלות לצפת ביום זה, ומידי שנה מתרבים העולים.

פעמים רבות ראיתי השגחה אלוקית סביב נסיעה זו. דבר שהעניק לי את התחושה כי הנסיעה הינה בבחינת "מרוצה וחביב" למעלה.

הנה קחו לדוגמה את הנסיעה בשנה שעברה (תשפ"א). י"ג אייר חל גם בשנה שעברה ביום הש"ק. נסענו במוצאי שבת. בדרך צלצל הטלפון. על הקו היה הרב ישראל גליצנשטיין. העילה הרשמית לטלפון היתה אמנם עניין אישי שלא היה לו כל קשר לנסיעה, אך בין הדברים שיתפתי את ר' ישראל בעובדה שאני בדרכי עם התלמידים לר' ישראל אריה לייב. בתגובה שיתף אותי ר' ישראל באפיזודה שהתרחשה לפני למעלה מארבעים וחמש שנה. שוב ראיתי בסיפורו מסר "מלמעלה". הקשיבו לסיפורו, והחליטו בעצמכם.

#"ביים ברודער איז מען געווען?"

כך סיפר:

"הייתה זו שנת תשל"ה. חודש מנחם אב. הגיעה הוראה מהרבי שאנ"ש בארץ הקודש יעלו על ציונו של האריז"ל ביום ההילולא שלו החל בה' בחודש. הרבי אף ציין ופירט מה יש ללמוד ולהתפלל על הציון. אנ"ש כמובן נענו בהמוניהם לבקשת הרבי, ומכל הארץ זרמו אוטובוסים לצפת, על מנת לקיים את הוראת הרבי. אני זוכר במיוחד אף את נוכחותו של הרב יעקב לנדא זצ"ל, רבה של בני ברק, בכינוס שאורגן שם על ציונו של האריז"ל.

לאחר שהכינוס הסתיים, עליתי למעלה יותר במעלה ההר ופקדתי את קברו של ר' ישראל אריה לייב. היו עוד כמה מאנ"ש שנהגו כן.

למחרת, ו' מנחם אב, יצרתי קשר טלפוני עם מזכירו של הרבי, הרב חודקוב ז"ל. אמנם, עליית אנ"ש לצפת לא הייתה הסיבה להתקשרות, אך בין הדברים הזכרתי שהמונים מאנ"ש עלו אתמול לצפת ומילאו שם אחר כל הוראות הרבי. כשהזכרתי את הדבר, היסה אותי הרב חודקוב וביקש ממני להמתין על הקו. לאחר מספר שניות, פנה אליי הרב חודקוב וביקשני לחזור שוב על הדברים. הבנתי שיש "מאזין" נוסף על הקו, והתרגשתי מאד. בחרדת קודש חזרתי על הדברים, שכהוראת הרבי, רבים מאד מאנ"ש עלו אתמול על ציון האריז"ל ומילאו אחר כל הוראותיו בתורה ובתפילה.

לפתע אני שומע את קולו הק' של הרבי בוקע מהטלפון: "ביים ברודער איז מען געווען?" [=אצל האח היו?].. עניתי שאני הייתי והיו עוד שהיו…".

עד כאן סיפורו של ר' ישראל.

שמעתי את סיפורו של ר' ישראל וכל בשרי נעשה חידודין חידודין. תארו לעצמכם שר' ישראל היה יכול לענות לשאלת הרבי ולומר: "בוודאי, כל אנ"ש שהיו שם, עלו לר' ישראל לייב.." וכדומה. האם לרבי לא מגיע את הנחת הקטן הזה?.. נכון, זה לכאורה עניין פרטי של הרבי, אבל האם אנחנו לא כל הזמן מבקשים את התערבותו של הרבי בכל ענייננו הפרטיים?

נכון, לא הייתה הוראה לנסוע לצפת בי"ג אייר. אך באותה מידה גם לא קיימת כל הוראה שבכל בעיה פרטית שלנו נכתוב ונבקש את עזרת וברכת הרבי…

#פתח דבר ותאריך

הקשר של הסיפור הבא עם יום י"ג אייר הינו לגמרי בתחום "ההרגש". ההרגש שלי. כך שממש לא בטוח שההרגש נכון. אבל בכל מקרה הסיפור מעניין גם לולי הקשר לי"ג אייר. הוא ייחודי גם בשל כך שרק עתה, כשלושים שנה לאחר שהתרחש, הוא נודע (גם לי).

זה דבר המעשה:

בשנת תנש"א למדו בישיבות מסכת גיטין. החל משלהי קיץ תש"נ שקדתי על ליקוט מתורת הרבי על מסכת זו. ערכתי פענוח על המראי מקומות, והשתדלתי בהערות להעיר ולהאיר נקודות שונות בסוגיות המתבארות על פי תורת הרבי. התמקדתי בעיקר בפרקים הנלמדים בישיבות לעיון (פרק ראשון, שני ורביעי). הליקוט יצא לאור והופץ בישיבות במספר חוברות, בהתאם להתקדמות הלימוד במסכת.

במחצית השנייה של חורף תנש"א אגדתי את החוברות ושלחתים לדפוס בארץ, על מנת להוציא לאור את כל החוברות תחת ספר אחד. ונקרא שמו של הספר: "חידושים וביאורים במסכת גיטין".

כמקובל, גם ספר זה התהדר בפתח דבר. וכמקובל, בעיקר בעולם הספרות החב"די, גם בספר זה צויין תאריך כתיבת הפתח דבר.

מאז החל לשמש כמנהל הוצאת הספרים קה"ת, בשנת תש"א, הרבי הוא זה שכותב את הפתח דבר עבור הוצאות קה"ת, והרבי הוא זה שאף קובע את התאריך שייכתב בתור תאריך הוצאת הספר. כך גם, אגב, המנהג בהוצאת מאמרים ושיחות מוגהות על ידי הרבי. התאריכים שנבחרו ע"י הרבי היו בדרך כלל יומי דפגרא. ימי חב"ד מיוחדים כמו י"ט כסלו וי"ב תמוז וכן הלאה. היו גם ימים שהרבי ציין, שבעבר לא הבינו את פשרם, ובהמשך התברר שהינם ימים מיוחדים.

כך גם נוהגים חסידים. כך נהגתי גם אני.

התאריך שנתתי לספר היה י"ג אייר. זה לא היה תאריך מקובל, וודאי שלא בזמנו. אכן, היו מספר חברים שהרימו גבה והביעו פליאה על 'המצאת' תאריך חדש בליובאוויטש… דווקא באותה שנה (תנש"א) חל י"ג אייר בשבת (כמו בקביעות שנה זו) והרבי ביאר בהתוועדות את תוכן שמותיו של ר' ישראל אריה לייב על פי חסידות ואת ההוראה שיש ללמוד מכך בעבודת ה', אך עדיין היה זה דבר בלתי רגיל ושיגרתי. כך או כך, התאריך, י"ג אייר, נשאר כתאריך הוצאת הספר לאור.

#מתנה ליום הולדת

מתי שהוא בשלהי חודש אייר הגיעו הספרים מארץ הקודש, ומיד העברתי ספר אחד למזכיר הרב בנימין קליין ז"ל על מנת שיכניסו לרבי. מעבר לקשר החברי משהו, שהתפתח בזמנו, ביני לבין הרב קליין, היה כאן דבר נוסף. הרב קליין תרם באופן אישי חלק גדול מהוצאת הספר, ואכן בסוף הספר הודפסה הקדשה לזכות נישואיהם של בנו הרב לוי יצחק וכלתו בחודש סיוון שלאחר מכן. (שותף נוסף בהוצאות הספר היה ר' אהרן זאב מנדלסאן ז"ל).

לאחר מספר ימים התעניינתי אצל הרב קליין אם זכיתי למענה על ידי הרבי ונעניתי בשלילה. הרב קליין הוסיף שהספר עדיין מונח על שולחן הרבי. לאחר מספר ימים שאלתי שוב, ושוב נעניתי בשלילה. המשכתי הלאה.

באחד מימיו הראשונים של חודש מנחם אב (תנש"א) עברתי על יד פתח מזכירות הרבי, כאשר בדיוק דלת המזכירות נפתחת והרב קליין יוצא דרכה. "אני מחפש אותך כבר כמה ימים. קיבלת מענה על הספר שהכנסת", הוא אמר. נכנסתי אחריו בהתרגשות לחדר המזכירות והוא הראה לי את המענה כתוב בגוף כתב ידו הקדושה של הרבי: "נת' ות"ח והזמ"ג" [=נתקבל ותשואות חן והזמן גרמא]. מענה 'סטנדרטי' למדי באותה תקופה. שמחתי עליו כמובן.

עד כאן הסיפור שהכרתי שלושים שנה. לפני מספר חודשים התברר שהיה לי רק חלק קטן של הפאזל.

בתקופה האחרונה אנו עדים לחשיפות וגילויים מרתקים, בהם וודאי ניתן למנות את סדרת "ליקוט מענות קודש", סדרה מרתקת מאין כמותה. והנה בעוברי על ליקוט מענות תנש"א, צדו עיניי גם את המענה הנזכר אליי (ע' 179, מענה תקסח), אך בצד המענה הייתה עבורי הפתעה (שכאמור לא היה לי עליה כל מושג קודם לכן): תאריך מענה הרבי: כ"ח תמוז.

יום זה (כ"ח תמוז) הוא יום הולדתי…

הרבי המתין עם המענה "השיגרתי" אליי כחודשיים ימים, על מנת לתת לי אותו ביום הולדתי… הרבי זוכר את יום הולדתו של בחור צעיר ודואג להעניק לו סוג של 'מתנת יום הולדת'.. בעיניי זה סיפור שלא ייאמן.

עד כאן העובדות.

אבל ברשותכם, אבקש לומר מילה אחת נוספת בתחום "ההרגש". אולי ייתכן שקביעת תאריך הוצאת הספר בי"ג אייר, כנתינת כבוד לעניין 'פרטי' של הרבי, היא זו שהייתה הסיבה של הרבי להעניק לי את המענה שלו ביום פרטי שלי…

אולי לא. אבל אולי כן.

תגיות: הרב משה אורנשטיין, י"ג אייר

רוצה לקבל ראשון את העדכונים החמים? לחצו כאן

שגיאה במסד הנתונים של וורדפרס: [Disk full (/tmp/#sql-temptable-32e01-2a1bb1-219b03.MAI); waiting for someone to free some space... (errno: 28 "No space left on device")]
SELECT wp_posts.* , count(distinct tt.term_taxonomy_id) as termcount FROM wp_posts INNER JOIN wp_term_relationships tr ON (wp_posts.ID = tr.object_id) INNER JOIN wp_term_taxonomy tt ON (tr.term_taxonomy_id = tt.term_taxonomy_id) INNER JOIN wp_postmeta ON ( wp_posts.ID = wp_postmeta.post_id ) WHERE ( ( post_type = 'post' AND ( post_status = 'publish' ) ) ) AND wp_posts.ID NOT IN (788202) AND wp_posts.post_date > '2024-01-31 23:59:59' AND wp_posts.post_date <= '2025-01-31 23:59:59' AND ( tt.term_id IN (387, 1616, 3200) ) AND ( wp_postmeta.meta_key = '_thumbnail_id' ) GROUP BY wp_posts.ID ORDER BY wp_posts.post_date DESC

ביטול

*רק תגובות מתאימות יתפרסמו

י"ג אייר: בדידי הוא עובדא – סיפורים קצרים