זוגיות: להתרחק כדי להתקרב

1)

בספרי הקבלה מסופר כי האדם והאישה נבראו כבריאה אחת, שני גופים חבוקים גב לגב. כשביקש אלוקים ליצור מציאות חדשה – את האישה – הפריד בין הגופים וכך נוצרו שתי ישויות חדשות, האדם והאישה כמציאות נפרדת. תהליך זה מתואר בקבלה בשם "נסירה", כלומר אלוקים ניסר את הגופות והפריד ביניהם.

תהליך הנסירה לא הסתיים בעת הפירוד הראשון של אדם הראשון וגברת חווה. הוא ממשיך להתהוות בחיי הזוגיות של כל זוג. פעמים שאנו חבוקים כבשר אחד ופעמים שמתרחשת "נסירה" – פירוד. זוהי הדינמקה של התחדשות חיי הנישואין. האהבה אינה שומרת על סטטיות, אלא מרצדת כמו אש. פעמים שהיא להבה גדולה ופעמים שהאש דועכת ויש ללבות מחדש את הניצוץ – לזרוק שוב קיסם אל גחלי האהבה הלוחשות.

2)

חכמנו ז"ל מספרים שכשנכנסו חיילי האויב להחריב בית המקדש גילו את הכרובים כשפניהן איש אל אחיו. מיד הוציאו את הכרובים לרחוב כדי ללגלג על ישראל, שהרי נכתב בתורה "בשעה שעושים רצונו של מקום פניהן איש אל אחיו", וכעת בחורבן וודאי לא התגלתה אהבתו של א-לוהים לישראל, אם כך מדוע עומדים הכרובים שפניהן איש אל אחיו בשעה קשה כזו של פירוד?

תורת החסידות מסבירה על כך שדווקא בשעת החורבן, שעת הפירוד הגדול ביותר, הורגשה אהבתו של א-לוהים לישראל, שהרי הפירוד אינו התרחש כדי להעניש או להשחית, אלא לשבור את הקיים על מנת לבנות בית חדש שתהיה בו צמיחה חדשה ואהבה חדשה. לפעמים כדי לצמוח למקום חדש אנו חייבים להתנתק מהמקום הקודם, להתנקות מהקיים כדי לצמוח אל החדש.

3)

כשאנו חווים פירוד באהבתנו, אנו למעשה שבים אל אותו תהליך בראשיתי שחוו אדם וחווה בראשית הבריאה. כשהיו מחובקים זה לזה "והיו לבשר אחד", היו אמנם מחובקים, אבל החיבוק היה "בבחינת אחור" ולא "בבחינת פנים", כיון שהם התחברו מאחורנית, גב אל גב. למעשה; בתוך החיבור האדיר של גוף אחד הם חוו פירוד, בחינת אחור.

דווקא הפירוד איפשר לכל אחד להיות מציאות אחת לעצמו ומתוך הריחוק הזה הם התקרבו שוב למקום גבוה הרבה יותר – בחינת פנים. ללמדנו שלפעמים צריכים להתרחק כדי להתקרב; צריכים להיפרד כדי להתחבר שוב מחדש, ממקום אחר, שלם וגבוה יותר.

4)

רבים טועים לחשוב שהרגש ההפוך מאהבה זוהי שנאה. אבל האמת שההפך מאהבה זו אדישות. כשאדם מרגיש חלילה שנאה כלפי אדם, הוא עדיין מחובר איתו באותו רגש סובייקטיבי-ריגשי-אמוציונלי. זהו רגש מאותה משפחת רגשות. האהבה והשנאה אמנם שונים, אך שניהם בעלי אותם מאפיינים. שניהם קושרים אותנו לאדם זר ברגש עז. ההפך מאהבה אינה שנאה אלא אדישות. כשאני לא חש אף רגש כלפי אותו אדם, זהו ריחוק אמיתי.

בתוך חיי הזוגיות אנו חווים גם רגשות אהבה עזים – ולפעמים גם רגשות אחרים, כמו כעס, האשמה, טינה ועוד. אך רגשות אלו אינם מעלים מסקנה כי אנו בפירוד, אלא להיפך, זו ההוכחה שמערכת היחסים בינינו חיה ותוססת. אנו חווים פירוד כדי שמתוך הריחוק נוכל להתקרב שוב ממקום חדש, להגיע לאותה "בחינת פנים".

5)

כדי שהתהליך יהיה שלם, אסור לנו להדחיק את חווית הפירוד. כשהיא מגיעה אין לנו יכולת להתעלם ממנה, כיון שהיא מציפה את המקומות העמוקים בקשר בהם קשה לנו להתחבר. להפך, כדי להתחבר מחדש עלינו להיות בנוכחות מלאה בחווית הפירוד. להבין מהיכן היא מגיעה, מה קשה לנו לקבל בבן/בת הזוג, מדוע אנו נפגעים או מדוע קשה לנו לוותר. עלינו להתבונן מה מביא אותנו שוב לאותה נקודה של פגיעה/כעס/האשמה, מצידנו או מצידו של בן/בת הזוג.

בדרך כלל רוב הקשיים בזוגיות מציפים את אותן הנקודות ברוויציות שונות. לכן כדי להתקדם ולהיות פתוחים להשראה חדשה בקשר, עלינו להיות נוכחים בחוויה הקושי, להציף אותו ולהבין מהיכן הוא נובע, כדי שנדע איזה שריר עלינו לחזק והיכן לעשות עבודה של שינוי, כדי לחולל שינוי מהותי בקשר ולא רק קוסמטיקה זמנית של פלסטר על פצע מדמם ותו לא.

זיכרו, כי בזוגיות המפתח הוא "אני נוכח, משמע אני קיים".