בית נאמן: חיים ביחד וכל אחד לחוד?

הרב זאב קרומבי, מוסף 'עטרת חיה' של מגזין בית משיח

איפה נכון לקבוע את הגבול בין החיים של שנינו ביחד, ובין החיים של כל אחד מאתנו לחוד? מהי הנוסחה שתשלב חיים משותפים של שלום ואהבה, עם נתינת מקום לחיי השני? השאלה הזו היא שאלה שרוב הזוגות מתמודדים איתה, ונבהיר מראש שכנראה שאין עליה תשובה חד־משמעית. כנראה שאת השאלה הזו נצטרך לשאול את עצמנו כל פעם מחדש, ובכל פעם לקבל את ההחלטה שתהיה נכונה לאותו הזמן.

כיהודים וחסידים אנו לא מתחתנים כדי ״למצות את הפוטנציאל האישי שלנו״ כפי שמקובל בעולם המערבי הפוסט־מודרני. כיהודים חסידיים אנו מתחתנים כדי למלא את רצונו של בורא עולם להקמת משפחה והבאת ילדים לעולם ומילוי השליחות שלנו בעולם. היחס שלנו לנישואין אינו כשל ״חוזה״ ששני הצדדים עושים בגלל התועלת שתצא להם מהנישואין, אלא כאל ״ברית״ שמבוססת דווקא על הנאמנות של האחד כלפי השני, כפי שאומר הנביא: ״כִּי ה' הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ… וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ״ (מלאכי, ב׳, יד). וכן משווה הנביא את הברית שבין איש לאשתו לברית שבין עם ישראל לבורא עולם: ״וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם״ (יחזקאל טז, ס). ההתייחסות שלנו לנישואין באל ״ברית״ נעלית לאין־ערוך יותר מההתייחסות התועלתנית לנישואין המקובלת בעולם המערבי הפוסט־מודרני.

חוויות שעיצבו חיים

לנושא הזה מתייחס אחד מאנשי המקצוע המשפיעים ביותר בעולם ההתמכרויות, הרופא הקנדי היהודי דר׳ גאבור מטה (Gabor Mate)דר׳ מטה נולד בזמן מלחמת העולם להורים יהודיים בהונגריה. כאשר גאבור היה תינוק בין עשרה חודשים הנאצים פלשו להונגריה. כדי להגן על הבן שלה, אמו של מאטה מסרה אותו לידי אישה זרה שהסכימה לקחת אותו לביתם המוגן של קרובי משפחה. הניתוק מאמו נמשך שלושה שבועות, והותיר את מאטה בתחושה עמוקה של נטישה. אחרי המלחמה הוריו של מטה התאחדו מחדש והיגרו לקנדה, שם למד מאטה רפואה. במשך שנים רבות דר׳ מטה טיפל במכורים לסמים וחסרי בית בעיר התחתית של ונקובר.

הבחירה בין התקשרות לאוטנטיות

חוויות החיים האישיות של דר׳ מאטה עיצבו את התפיסה המקצועית שלו לגבי מכורים לסמים. חווית הנטישה והטראומה שחווה בעצמו כילד שימשה עבורו מודל לאופן שבו התמכרות מתפתחת. בעקבות חוויות הילדות שלו, הנושא המרכזי שדר׳ מאטה מדבר עליו הוא חווית הטראומה שילדים חווים כאשר הם נאלצים לבחור בין ״התקשרות״ (Attachment) ובין ״אוטנטיות״ (authenticity). גם ״התקשרות״ וגם ״אוטנטיות״ הם צרכים קיומיים של כל ילד ומבוגר, אלא שצרכים אלו לא מסתדרים האחד עם השני. שני הצרכים האלו לא מסתדרים כשאנו ילדים, והם לא מסתדרים כאשר אנו מתחתנים… מה הם שני הצרכים המנוגדים האלו? הצורך ב-״התקשרות״ הוא הצורך הקיומי של כל ילד ומבוגר בקשר משמעותי ואינטימי עם אנשים נוספים, כפי שאמר רבא לגבי חוני המעגל, שהגיע לבית המדרש אחרי שנים רבות ואף אחד כבר לא הכיר אותו, ואז חוני ביקש רחמים על עצמו שימות: ״או חברותא, או מיתותא״ (מסכת תענית, דף כ״ג).

הצורך שלנו ב-״אוטנטיות״ הוא הצורך שלנו ״להיות עצמנו״, להתנהג בהתאם למה שנכון עבורנו ומתאים לנו. הצורך הזה מתחיל כשאנו ילדים קטנים ורואים רק את עצמנו ורק את מה שמתאים לנו, מבלי להתחשב בצרכים וברצונות של אחרים. הצורך הזה שלנו ב־״אינדיבידואליזם״ ממשיך אתנו שנים רבות ומגיע אתנו לתוך חיי הנישואין שלנו. ״אוטנטיות״ ו־״אינדיבידואליות״ זוכים בעולם המערבי לחשיבות אדירה, והם סיבה מרכזית למספר מקרי הגירושין חסר התקדים בעולם המערבי.

שני הצרכים האלו מאד חשובים, אולם הם לא ממש מסתדרים האחד עם השני… אם אני אתנהג איך שמתאים לי בלי להתחשב במה שמתאים לסובבים אותי זה כנראה לא יתאים להם. אם אני רוצה שהסובבים אותי יקבלו אותי (הצורך שלי ב-״התקשרות״) אני אצטרך לוותר על מה שמתאים לי (״אוטנטיות״), ולהתנהג איך שמתאים להם.

כדי שילד יצליח להסתדר בחיים ובזוגיות הוא צריך ללמוד להתאים את התנהגותו למה שמתאים לסובבים אותו. התהליך הזה נקרא ״סוציאליזציה״. כדי להצליח בחיים הילד (או בן הזוג) צריך לקבל החלטה לא קלה, על מה הוא מעדיף לוותר: האם לוותר על ה-״אוטנטיות״ שלו כדי שהוא יתקבל על ידי הסובבים אותו, או לוותר על הקשר עם אחרים כדי להיות ״אוטנטי״?

שלום בית כערך עליון

הדילמה בין ״התקשרות״ ל-״אוטנטיות״ מלווה אותנו כל החיים. אנו לא יכולים להיות יותר מידי ״אוטנטיים״ בגלל שזה יפגע בקשר שלנו עם הסובבים אותנו, ויחד עם זאת אנו לא יכולים לוותר יותר מידי על ה-״אוטנטיות״ שלנו בשביל ה-״התקשרות״ שלנו. דילמה שאין לה פתרון חד-משמעי כי כל אחת מהאפשרויות תהיה בעייתית עבורנו. כל חיינו אנו נעים בין הקוטב של ״אוטנטיות״ (לעשות מה שמתאים לי) לבין הקוטב של ״התקשרות״ (להתאים את עצמי למה שמתאים לבן או בת זוגי).

כפי שציינו, אין פתרון חד-משמעי לדילמה הזו. יחד עם זאת, מאחר שעל פי התורה ״שלום בית״ הוא ערך עליון, רצוי בדרך כלל שנעדיף את ה-״התקשרות״ שלנו עם בן או בת הזוג שלנו, ונוותר על ה-״אוטנטיות״ שלנו, כי זו הדרך להסתדר בנישואין, כפי שכותב הרבי מה"מ: ״מוכרח שישרה השלום ביניהם (הוא וזוגתו תחי').

ולזה מוכרח שכל אחד יוותר מקצת משלו ולא להיכנס לנצחנות וכיוצא בזה. ואמרו חז״ל ׳איש ואשה זכו, שכינה שרויה ביניהם׳. ויבשר טוב״. (פתקים משולחנו של הרבי. כרך ב׳. עמ׳ 173).

__

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686 או zeev@crombie.com