כיצד הציל הרבי תלמיד ישיבה תיכונית ממשבר באמונה?

הרב יוסף אברהם פיזם – רב קהילת חב"ד קרית שמואל, וראש ישיבת תות"ל בקריות

כיצד הציל הרבי תלמיד ישיבה תיכונית ממשבר באמונה?

הרב ג'רבי, מרצה במכללת 'שאנן' בחיפה, העומד עמנו בקשרי עבודה, סיפר לי לאחרונה סיפור מדהים מימי נעוריו.

זה אירע בחורף תשכ"ב. הרב ג'. למד אז בישיבת 'בני עקיבא' כפר הרא"ה בכיתה י'.

ביישוב עלמה (לא הרחק מהעיר צפת) בו התגורר, ישנן מערות בהן רגילים היו הילדים לשחק בשעות הפנאי. והנה אחיו הצעיר מצא שם פגז ולקחו הביתה. חיילים שראו זאת צעקו לעבר הילד שזה מסוכן, אך לא התערבו מעבר לכך.

הילד הגיע עם הפגז הביתה, השתעשע עימו, ו… אל מול פני אימו המשתאות, התפוצץ הפגז ועימו הילד שנהרג מיידית, בעוד שני אחים נוספים נפצעים, האחד קשה והשני קל. את הטרגדיה והשפעתה על המשפחה ההמומה והאבלה, אין צורך לתאר…

הרב ג'. עצמו נקלע כתוצאה מהאסון והשלכותיו הקשות, למשבר חמור באמונה שהתפתח במיוחד בשנת תשכ"ג בהיותו בכיתה י"א.

בשפתו של נער, הוא לא היה מסוגל להבין איך הקב"ה איפשר לדבר כזה לקרות. ומשכך קרה, אז שמא ח"ו אין בעל הבית לבירה זו…

המשבר נחשף, כאשר הרב ג'. שהיה משתתף ערני בשיעור תניא השבועי שהתקיים בישיבה, על ידי אחד מאברכי הישיבה בכפר חב"ד, הפסיק להגיע לשיעור. מוסר השיעור שאל את חבריו: "איפה ג'.?".

חבריו סיפרו לאברך החב"די על מה שעובר על ג. וכי הוא בחדרו בפנימייה. האברך הלך לבקרו בפנימייה, וקיים עם ג'. שיחה לבבית. אך ג'. שהיה כאוב מאוד, לא השתחרר משאלותיו המעיקות.

האברך נהג באחריות רבה ודיווח על כך עוד באותו ערב לראש הישיבה הגרמ"צ נריה זצ"ל.

עם בוקר, הזמין הרב נריה זצ"ל את ג'. לחדרו, ותוך כדי שהם לוגמים תה מהביל מחדר האוכל, קיימו מה שנקרא "שיחת נפש". כשנוכח הרב נריה שהנער נשאר "אדיש" לדברים אמר לו: "אנחנו מוכרחים לנסח יחד מכתב לרבי מליובאוויטש ובו תעלה את כל אשר על ליבך".

כך עשינו, מספר הרב ג'. שלחתי את המכתב וכעבור כשלושה שבועות הגיע אלי מכתבו של הרבי.

המכתב פותח במילים החמות: "מבין אני גם מבין"… לא ביקורת, לא שיפוט, אלא קודם כל קיבלתי תחושה מעודדת, שהרבי חש ומבין את תחושותיי. זה חימם את ליבי. הרגשתי שאני פשוט רוצה עכשיו להבין את דברי הרבי אלי.

קראתי את מכתב הרבי פעמיים ושלוש, ו… האמונה חזרה לליבי, ומהשבר באה צמיחה רוחנית ושאיפת התעלות בלתי פוסקת. מאז הבנתי: לא שואלים לָמָה עשה ה' ככה, אלא שואלים לְמָה עשה ה' ככה!…

כך הציל אותי הרבי, והעלה אותי על מסלול העלייה בקודש… עד כאן, סיפורו האישי של הרב ג'רבי.

לאחר האסון הבלתי נתפס במירון, נזכרתי בסיפור הזה ובמסקנתו: אל תשאל למה. תשאל עבור מה? תשאל מה עלינו לעשות בעקבות כך?

זכות הנשמות הקדושות

כשכתבו לרבי על מקרה מצער מאוד שבעיצומה של סעודת מצוה על הכנסת ספר תורה, נפטרה אישה, והמארחים התורמים ראו בכך סימן רע ושטחו פליאותיהם במכתב, ענה הרבי:

אי אפשר להתיימר להבין את מחשבות בורא העולם, הרי הוא אין סוף ובלי גבול, ומי אנו שנצליח להבינו.

במכתב אחר באגרות קדש, אומר הרבי: אם כל מה שה' עושה היה מובן לנו לגמרי, אז איך ניתן לכבד להעריך ולעבוד בורא שהוא בעצם בדרגת השכל שלי בסך הכל? או דוגמא אחרת שמביא הרבי: משל למה הדבר דומה למצב שאיש ג'ונגל מגיע לחדר ניתוחים ומוצא אדם כפות וחותכים את בשרות בסכין, הרי היה בטוח שהגיע לארוחה של "אוכלי אדם"…

כי עבורו התמונה היא כביכול מלאה, והוא אינו מכיר את התמונה לאמיתתה.

במילים פשוטות: נצפה בכליון עיניים לגאולה ותחיית המתים ואז נבין גם נבין, ואף נודה: "אודך ה' (על) כי אנפת בי."

נקודה נוספת במעלת הנשמה: כותב הרבי שבדרך כלל ימי האדם קצובים מתחילת בריאתו, אלא אם כן עשה האדם דבר דרמטי לטוב או למוטב, בחייו. וכיון שהאדם זמנו כבר נקצב, הברירה היא אם כן, באיזה אופן יעלה למעלה.

ונמצא, שאותה אישה שזכתה שזמנה הקצוב הגיעה כשהיא בעיצומה של סעודת מצוה ומוקפת ביהודים חרדים, זה מעלה וטובה גדולה לנשמתה. כותב הרבי.

וכן בנוגע למ"ה הרוגי מירון ר"ל ע"ה, בוודאי כל אחד מהם זמנו כבר נקצב ברגע בריאתו, אלא שפעל ה' שזה יקרה, ביום קדוש, במעמד קדוש, במקום קדוש, ובעת ההדלקה עלתה נשמתם בלהב השמימה, ולנשמה, שבלאו הכי הייתה צריכה להיפרד מהעולם, היה טובה גדולה, על כך שהיה הדבר במעמד זה, זמן זה ומקום זה.

יום הארת אורו של משיח

והנה מבואר בסידור עם דא"ח מכ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא אודות שביום הסתלקות רשב"י בל"ג בעומר האירה אז הארת אורו של מלך המשיח, שהוא משום שרשב"י עצמו היה נשמת משיח. גם ל"ג בעומר בגימטריא רשב"י, לפי שהיה ניצוץ נשמת משה רבינו, והרי משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון. וידועים דברי החיד"א בלב דוד פרק כ"ט שכתב שבכל שנה ושנה בהגיע אותו היום אזי הולך וחוזר וניעור אותו האור, להאיר לארץ ולדרים עליה.

נמצא שבעת ההדלקה במירון, באור לל"ג בעומר ואחרי ספירת העומר, ואחרי חצות הליל, כבר האירה במקום זה ובזמן זה הארת אורו של משיח ומשם לכל העולם ולכל העולמות.

ומבחינת הנשמות הטהורות הללו שזמנן נקצב עוד לפני ירידת נשמתם לעולם, הרי זה הזמן הכי נעלה שיהודי שכבר נגזר עליו לעלות לעולם שכולו טוב, יכול היה כביכול לבחור עבורו, ולנשמה היא בבוודאי זכות גדולה ועצומה, ובמכל שכן מכך ש"מת בערב שבת סימן יפה הוא לו", כדברי הגמרא, ועלתה נשמת מ"ה קרבנות הציבור בסערה השמימה וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה', שבקרוביו נקדש.

(מזכיר את הסיפור נורא ההוד שברגעים שעלתה נשמתו הקדושה של הסבא משפאלי, נשרף ספר של צדיקים, כתב יד קדשו של כ"ק אדמו"ר הזקן זי"ע.)

חסד דין, ו… רחמים!

כאשר היה הרצח הנורא בכפר חב"ד, בשנת תשט"ז כשהפדיונים רצחו חמישה יהודים יקרים תלמידים ומדריך בעיצומה של תפילת מעריב בבית הספר למלאכה, הי"ד.
מינף זאת הרבי לחיזוק התושבים ופיתוח הכפר.

במכתבו כותב להם הרבי, שרבותינו נשיאינו ביארו שסדר השפעת השפע האלוקי לעולם הוא חסד, דין, רחמים.

ולכן כיוון שהיה כאן דין, הרי שדווקא כאן יושפע יאיר ותגלה אור הרחמים העליונים, שזה פשר הפתגם: אחרי שריפה מתעשרים. ומשום, מצטט הרבי את הצמח צדק: אדרבה יתחזקו לבנות את ביתם במקומם, כי שם תאיר להם מידת הרחמים פנים ויראו הצלחה רבה.

הוא הדבר בקשר לאסון מירון תשפ"א: ביום שבו מאירה הארת אורו של משיח, והתגלתה לעיני בשר שלנו מידת הדין, דין קשה, זהו ענין עולמי דכלל ישראל ובמילא התעוררות רחמים רבים על כלל ישראל ועת רצון בנוגע לגאולה. שכן הרי עתה הוא תורה של מידת הרחמים, של ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים, ביאת והתגלות משיח צדקנו בפועל ממש בתכלית השלמות והגילוי.

ובמה להתחזק בעת רצון ורחמים זו?

ראשית, בכל העניינים המזרזים את בוא הגאולה, הוספה בלימוד התורה בכלל ובלימוד פנימיות תורת רשב"י כפי שנגלתה בתורת החסידות שעל כך נאמר לבעל שטוב שמשיח יבוא בזכות "יפוצו מעינותיך חוצה".

שנית, הרבי מה"מ שניבא אשר הנה זה מלך המשיח בא" והגיע זמן גאולתכם, גילה בקדשו שלימוד ענייני גאולה ומשיח בכל חלקי התורה, היא הדרך הישרה, הקלה והמהירה מכל דרכי התורה, להביא את הגאולה בפועל ממש.

שלישית וגם זה עיקר גדול: רואים שעד כה מעשה שטן הצליח להפריד בין הדבקים בכל המחנות בתוכם, ובין מחנה למחנה. וצריך להתחזק באהבת ישראל, שאחדותן של ישראל היא מגן נגד כל הקטרוגים, ועל כל יהודי להיות בליבו באהבת ישראל אמיתית כלפי כל יהודי, במחשבה דיבור ומעשה.

ידוע מה שכתב הרבי לתושבי כפר חב"ד לאחר עשר שנות התיישבותם בכפר:

שאתם ראיתם כי עשר שנים קויים בכם "לא נפקד ממנו איש"… וזה יכול להימשך כך, אם תהיו באהבת ישראל תמיד כל הימים.

לגבי הנפטרים, כפי שאמר האדמו"ר ממאקווא הם במתיבתא דרשב"י ועל אחריותו.

לגבי הגעגועים אליהם, הסביר פעם הרבי לקרובי משפחה של מי שעלו השמימה, שיתארו לעצמם שהמנוח היה נמצא במקום נפלא והוא מאושר בו ברמות שבאין ערוך, וכן אפשר להיות בקשר עימו ולהנעים לו. רק שהוא אינו יכול להגיב על כך על אף שהוא מתמוגג מנחת עילאי.

והדרך של ההורים והקרובים להנעים לו ולשלוח אליו מתנות והפתעות, הוא להוסיף בתורה, מצוות ומעשים טובים לזכותו, והוא ישמח מאוד ויעריך זאת בתודה ובאושר אין קץ.

הנחמה השלמה תהיה רק בגאולה ובתחיה. וזה קרוב מאוד, כדברי הרבי.

יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלמה בימי עת רצון לגאולה, ומתים יחיה א-ל ברוב חסדו, תיכף ומיד ממש, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.