אנחנו חסידי חב"ד – משפחה אחת

ר' עמי פייקובסקי

השנה לא הגעתי למירון. חמש דקות אחרי שעלינו על האוטובוס שאמור היה לקחת אותנו מצפת לקבר הרשב"י הורו לנו לרדת. אין כניסה להר, הודיע הסדרן, למה שיתברר כעבור כמה שעות כאסון הגדול ביותר שאפשר היה לעלות על הדעת. במוצאי שבת השתתפתי בהלוויה של אוריאל צדיק ע"ה, שנספה באסון. לא הכרתי אותו אישית אבל היה לי חשוב לבוא. אנחנו חסידי חב"ד משפחה אחת. האסון במירון נגע בכולנו. גם בי הוא נגע בשורש הנשמה.

דווקא שם, בהלוויה, כשהמונים בוכים וכואבים סביבי, נדדו מחשבותיי להר הקדוש, מקום קבורתו של רבי שמעון, לשנים הקודמות, בהם עליתי להר בל"ג בעומר, והשמחה העצומה והאווירה המרגשת והמרטיטה שחווים שם כל שנה ביום ההילולא. רשב"י אמנם שייך לכולם, אבל תמיד הרגשתי שם על ההר, שיש לי כחב"דניק קשר מיוחד לרשב"י. נזכרתי בתמונה הענקית של הרבי מליובאווויטש שמקדמת את פני הבאים למתחם, ולרגע נראה כי ההילולא היא בכלל אירוע של חב"ד. מייד בכניסה כשמתחילים לעלות בדרך ביישוב מירון המובילה לקבר, מקדם את פני הבאים מאהל עצום לכתיבה לרבי באגרות קודש, חלוקת עלונים וגם תפילין למי שהגיע שכח או נתקע.

את המאהל הזה מקימים מידי שנה, למרות הפרעות חוזרות ונשנות מצד גורמים רשמיים, המשטרה והרשויות המקומיות, חיילי הרבי, תלמידיו של הרב יוסף וילישאנסקי, ראש ישיבת חסידי חב"ד בצפת. כשאני חושב על התמימים האלה אני לא יכול לחשוב על חיילים נאמנים ומסורים לרבי, שעושים כל שביכולתם במסירות נפש עצומה, לעשות רצונו יתברך ולהביא להתגלות מלך המשיח בפועל בעולם.

הישיבה בצפת היא לא רק ישיבה, היא דרך חיים ותפיסת עולם שלימה. ממנה יוצאים מאות שלוחים, אברכים יראי שמים, ובעלי בתים הפזורים בכל העולם כולו.

כשאני מגיע לחצרות הקודש בחודש החגים, בולטים במיוחד תלמידי הישיבה, והתלמידים לשעבר, במסירות האדירה שלהם ב"מבצעים" בימי חול המועד, הטנקים שהם שוכרים כדי להפיץ את אורו של משיח בכל רחבי ניו יורק, התהלוכות ליעדים הכי רחוקים של שעות הליכה רק כדי להגיע לבתי הכנסת וליהודים שבחרו להתגורר במרחק רב משכונת המלך- ותמיד אני חושב על כך שהחבר'ה האלה פשוט לא רואים בעיניים. לא רואים כלום מלבד רצונו והוראותיו של הרבי, כפי שנמסר להם על ידי צוות הישיבה בראשות הרב וילישאנסקי, המעמיד דורות של תלמידים, דור ישרים מבורך, שלוחים וחסידים נאמנים.

את חיילי הרבי, תלמידיו של הרב וילישאנסקי, פוגשים כמעט בכל מקום אליו פונים. במירון, בניו יורק, בהודו, פיליפינים, יפן, מקסיקו ובכל מקום בו יש יהודי שזקוק לסיוע בגשמיות וברוחניות. וכל זאת, מבלי לוותר בפסיק על השליחות היחידה שנותרה, כפי שהנחה הרבי בשיחת כינוס השלוחים תשנ"א- קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!