מה חשוב לומר ומה חשוב לא לומר?

מאת זאב קרומבי, באדיבות מוסף עטרת חיה של מגזין "בית משיח"

פרשת אמור: מה חשוב לומר ומה חשוב לא לומר? דיבורים מהווים חלק מרכזי מהיחסים בין בני האדם והם מהווים חלק מרכזי גם מיחסי הנישואין. דיבורים משפיעים על יחסי הנישואין, לא פחות, ולפעמים אף יותר, ממעשים. הכלל "חיים ומוות ביד הלשון" נכון ביחסי הנישואין כמו שהוא נכון בכל תחום אחר בחיים. יש אמירות שיכולות לתרום מאד לנישואין שלנו, ויש אמירות שעלולות לפגוע בזוגיות שלנו. הפעם נתייחס לאמירות שעלולות לפגוע בזוגיות זו לזה.

האמירות שכנראה עלולות יותר מכל לפגוע בנישואין שלנו הן אמירות שמבטאות כעס. כעס הוא רגש שחז״ל ציינו לשמצה. אדמו״ר הזקן הדריך אותנו בספר התניא קדישא איך להתמודד עם כעס: ״…בהקדים מארז"ל כל הכועס כאילו עובד עכו"ם וכו'. והטעם מובן ליודעי בינה, לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו לא היה בכעס כלל, ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום, ולא עוד אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה' ורוח פיו ית' המחייהו ומקיימו״ (אגרת הקודש, סימן כה).

גם מנקודת מבט טיפולית כעס הוא רגש מאד בעייתי, כי כעס הוא אולי הרגש העיקרי שגורם ליצירת מרחק בין אנשים בכלל, ובין איש לאשתו בפרט. מדוע בכל אופן אנו כועסות? (כמובן שכל זה נכון גם עבור גברים). בפשטות, אנו כועסות מהרבה מאד סיבות. כאשר אנו עצבניות אנו לא צריכות להתאמץ כדי למצוא סיבות לכעוס בגללן, וגם להצליח לשכנע את עצמנו שהכעס שלנו מוצדק. אם בכל אופן נחפש את הסיבה הכללית של כל הכעסים שלנו, כנראה שנגלה שאנו תמיד כועסות בגלל שמישהו אחר לא התנהג באופן שנראה לנו שהוא היה ״צריך״ להתנהג. ואם נעמיק עוד יותר, כנראה שנגלה שאנו כועסות כי אנו חושבות שמישהו ״היה צריך״ להתנהג באופן מסוים, אולם לפועל הוא לא התנהג כך. לדוגמא, אנו עלולות לכעוס בגלל שהבעל שלנו לא שטף את הכלים כמו שהבטיח. מהדוגמא הזו ניתן ללמוד שבבסיס של כעס עומדת ההנחה (המוטעית), שאנשים אחרים (כגון הבעל שלנו), ״צריכים״ להתנהג כמו שאנו חושבות שהם ״צריכים״ להתנהג (דהיינו, לשטוף את הכלים כמו שהם הבטיחו).

הבעיה היא, שהבעל שלנו (כמו כל אדם אחר על פני כדור הארץ), מתנהג אך ורק כמו שהוא חושב שהוא צריך להתנהג. בדוגמא לעיל, הבעל שלנו לא שטף את הכלים כמו שהבטיח כי הוא חשב (מסיבות כאלו ואחרות) שהוא לא צריך לשטוף כלים כפי שהבטיח. יכול להיות, שאנו לא חושבות שהסיבה שבגללה הוא לא שטף כלים היא סיבה מוצדקת, אבל הוא כנראה ראה את הדברים אחרת, ולכן לא שטף כלים. אנו בהחלט יכולות לנסות לשכנע אותו, לבקש ממנו, לאיים עליו, להפחיד אותו, להתחנן בפניו, וכד׳, אולם הוא ישטוף כלים כפי שהבטיח רק אם וכאשר הוא עצמו ישתכנע שזה מתאים לו.

ואם נרצה להעמיק עוד יותר בכעס שלנו, אולי נבין שאנו כועסות כי אנו חושבות שבכך שהוא לא שטף כלים כמו שבטיח הוא גרם לנו עוול. אנו חושבות שהוא גרם לנו עוול, כי אנו חושבות שהוא היה ״חייב״ להתנהג באופן מסוים, ולא עשה זאת. לכן, אם נבין שהוא לא עשה לנו שום ״עוול״ כי הוא לא ״חייב״ לנו שום דבר, במילא שלא נכעס.

גם כדאי שנשאל את עצמנו מה תהיה התוצאה של הכעס שלנו. נכון, שלפעמים, הכעס שלנו יכול לגרום לבעל שלנו להתנהג באופן שיתאים לנו. הבעיה היא, שהרבה פעמים הכעס שלנו לא יביא לתוצאה שאנו מעוניינים בה. במילים אחרות: אנו כועסות כי אנו מצפות שזה יגרום לבעל שלנו לשטוף כלים כמו שהבטיח, אולם לא בהכרח שזה אמנם מה שיקרה. מאד יכול להיות, שהכעס שלנו דווקא יגרום לו לתגובה הפוכה, כיוון שיש הרבה גברים (וגם הרבה נשים) שמתמרדים כאשר כועסים עליהם, ואז הם עלולים ״דווקא״ לא לשטוף את הכלים שהם הבטיחו לשטוף.

מכל האמור לעיל אנו יכולות להסיק שהדרך לכעוס פחות היא לוותר על התפיסה שהבעל שלנו (או כל אדם אחר) ״חייב״ לנו. אנו בהחלט יכולות תמיד לבקש ממנו עזרה, אולם דרישות ותביעות בסגנון של ״אתה חייב״ ואמירות של כעס כנראה אינם הדרך היעילה והנכונה להשיג זאת. במקום זאת אנו יכולות לאמץ גישה של ״אסירות תודה״ שלפיה אף אחד לא חייב לנו שום דבר, וששום דבר לא מובן מאיליו (כולל גם מה שהבעל שלנו עושה בבית), ולהודות לבורא עולם ולבעל שלנו על כל מה שהם עושים עבורנו, אף שהם לא ״חייבים״ לנו שום דבר.

• • •

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686 או zeev@crombie.com