רגע לפני פורים: לשתות בלי להשתטות • כך עושים את זה

מאת זאב קרומבי

ידוע ומפורסם לכל ש-"מצווה גדולה להיות בשמחה". איך אנו יכולים להגיע לשמחה גם בימים טרופים אלו כשבית המקדש עדיין חרב? על השאלה הזו ענה רבי יהודה בן בתירא: "ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר (תהילים, קד, טו): 'ויין ישמח לבב אנוש'" (פסחים קט, א). מצווה זו מקבלת משמעות מיוחדת בפורים. בפורים לא מספיקה השמחה של כל השנה, אלא שרבים מקפידים על הוראתו של רבא: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה, ז). בהתאם להוראתו של רבא נהוג בפורים לקחת הרבה "לחיים", עד שלפעמים ה-"לחיים" הזה עלול לצאת קצת מפרופורציה… אף שמנהג חסידים מדורי דורות "לקחת לחיים" בהתוועדויות, בפורים (ולא רק בפורים…) יש כאלו שלוקחים "לחיים" "עד דלא ידע", ואז הם מגיעים הביתה כשהם מבוסמים כהלכה…

הרבי התייחס לנושא זה בשיחת פרשת שמיני תשכ"ג. בתחילת השיחה אמר הרבי שההתייחסות שלו לנושא היא "באין ערוך כלל" להתייחסות של הרבי הריי"ץ לנושא, ושהרבי הקודם אמר שמשקה הוא "דבר מאוס". עוד אמר הרבי שאת דבריו בשיחה הוא מכוון לאלו שהם עדיין "קודם לגיל ארבעים", ובפרט לבחורים שהם עדיין קודם לנישואין, "שבשייכות אליהם יש טעמים נוספים שבגללם צריכים להימנע משתיית משקה". הרבי גם הזכיר את מה שסיפר הרבי הריי"ץ, שהיו חסידים שהתוועדו במשך "לילה חורפית שלמה", כשעל השולחן רק רביעית אחת של יי"ש, ובסוף ההתוועדות הם עוד החזירו ומזגו חזרה מהכוסית לבקבוק. בהמשך השיחה הרבי גזר את "גזרת המשקה" הידועה שלפיה, גם ב-"מאורעות של שמחה, אפילו שמחת חתן", "לא יאמרו יותר מג' פעמים לחיים, ועל כוסות קטנים דווקא, באופן שכל ג' הפעמים יחד לא יהיו יותר משיעור רוב רביעית מצומצם". בסיום החלק הזה של השיחה הרבי דיבר גם על אלו ש-"אחרי ארבעים שנה", ובקשר לשתייה בפורים, עיין שם בארוכה.

אפשר אולי להבין מדוע הרבי הגביל את לקיחת המשקה עד לגיל ארבעים. אנשים צעירים לא תמיד מיושבים בדעתם, ולקיחת "משקה" עלולה לגרום להם להתנהגות מאד בעייתית, וד"ל. לעומת זאת, כאשר אנשים מתבגרים הם הופכים (לרוב) ליותר מיושבים בדעתם, ואז הם מתנהגים כראוי, גם אם שתו קצת יותר מידי "לחיים".

הבעיה עם שתייה מוגזמת של אלכוהול לא התחילה בהתוועדויות חסידיות, אלא לפני הרבה מאד שנים, כפי שמסופר במדרש תנחומא: "אמרו רז"ל: כשבא נח ליטע כרם (כשיצא מהתיבה) בא השטן ועמד לפניו. אמר לו: מה אתה נוטע? אמר לו: כרם. אמר לו (השטן): מה טיבו? אמר: פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים, ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב 'ויין ישמח לבב אנוש' (תהלים ק"ד). אמר לו שטן: בא ונשתתף שנינו בכרם זה. אמר (נח) ליה: 'לחיי' (לחיים). מה עשה שטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא אריה והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם. והטפו דמן (טפטף מדמו) באותו הכרם, והשקוהו (את הכרם) מדמיהן. (השטן) רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, וכ-'רחל לפני גוזזיה נאלמה'. (ואם) שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם. (אבל אם שתה יותר מידי): כיון ששתה יותר מידי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר. (ולבסוף, אם השתכר): נשתכר, נעשה כקוף עומד ומרקד ומוציא לפני הכל נבלות הפה (הוא מנבל את פיו) ואינו יודע מה יעשה. (ומסיים המדרש): וכל זה אירע לנח הצדיק! מה נח הצדיק, שהקב"ה פירש שבחו "כך וכך" (שנח הצדיק התנהג בצורה כזו כאשר השתכר), שאר בני אדם (שאינם במדרגתו של נח) על אחת כמה וכמה… (מדרש תנחומא, פרשת נח, יג)

מתי שתיית אלכוהול עלולה להיות בעייתית? כדי לענות על שאלה זו כדאי לשאול את השאלות הבאות: האם קורה שאתה שותה לפעמים כמות יותר גדולה מאשר תכננת? האם ניסית מספר פעמים לצמצם את כמות השתייה שלך ללא הצלחה? האם אתה משקיע בשתייה יותר זמן מאשר היית רוצה? האם השתייה פוגעת ביחסים שלך עם המשפחה שלך והחברים שלך? האם השתייה שלך פוגעת בעבודה שלך ובעיסוקים אחרים שחשובים לך? האם השתייה גורמת לך לפגיעה בתחומי חיים נוספים? האם השתייה באה על חשבון פעילויות שחשובות עבורך? האם אתה שותה היום יותר מאשר שתית בעבר? האם אתה מרגיש רע כאשר אתה לא מצליח לשתות? האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה, מתקשה לישון וכו׳ כאשר אתה לא שותה? כל שאלות אלו יכולות לעזור לקבל מושג לגבי הבעיה.

מה ניתן לעשות אם מישהו שאנו מכירים שותה קצת יותר מידי? אפשרות אחת היא לנסות לגרום לו לשתות פחות באמצעות "אהבה קשוחה".

"אהבה קשוחה אומרת לקבוע גבולות ברורים וסנקציות חזקות (מה שנקרא היום: "להגדיל את הקנסות"), עד שהוא יפסיק לשתות. לכאורה הגישה הזו אמורה להצליח, אולם במציאות זה לא תמיד מה שקורה. בדיוק כמו שהגדלת הקנסות על הפרת הנחיות הקורונה לא בדיוק גרמה לאנשים להפסיק להתחתן… למרות שמקובל במחוזותינו ש-"מה שלא הולך בכוח – ילך בעוד יותר כוח!", הגישה הזו לא מתאימה לכל בעיה. שימוש בכוח (על יד קביעת גבולות נוקשים, סנקציות ועונשים וכדו') לא בהכרח ישיג את המטרה. בניגוד למה שהיינו מצפים – שימוש בכוח עלול דווקא להחמיר עוד יותר את הבעיה כי אנשים בדרך כלל לא אוהבים כשדורשים מהם להשתנות. לפעמים שימוש בכוח עלול דווקא להמריד. אנשים לא משתנים בגלל שהאישה שלהם או הבעל שלהם דורשים מהם להשתנות או מנסים להכריח אותם להשתנות… אנשים משתנים רק כאשר מצליחים לשכנע אותם להשתנות והם עצמם מבינים שהם צריכים להשתנות.

גישה אחרת רואה בשתייה מוגזמת דרך להתמודד עם רגשות כואבים של בדידות, חוסר אהבה, חוסר ערך, וכדו'. השימוש באלכוהול הוא דרך "לברוח" מהכאב.

פסיכיאטר החרדי הרב ד"ר אברהם טברסקי שנפטר בשיבה טובה לפני זמן קצר היה הראשון שתבע את המושג "אסקיפיזם" (escapism) שמבטא את הבריחה מהמציאות הכואבת.

אם אנו רוצים לעזור לבן משפחה להשתנות, הדרך לעשות זאת היא על ידי יצירת יחסי אמון אתו, כך שהוא ירגיש שאנו אמנם רוצים בכנות בטובתו. אם נדבר אליו מהלב שלנו, ולא מהאגו שלנו, יש סיכוי שהדברים יתקבלו, כפי שזיכיתי לשמוע מפי קודשו של הרבי ביחידות: "דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב השומע ופועלים את פעולתם". אם הדברים יצאו מלב אוהב הם יפעלו את פעולתם, ואם הדברים לא פועלים את פעולתם, אולי כדאי שנבחן את עצמנו בכנות אם הדברים אמנם יצאו מ-"לב אוהב" או מה-אגו שלנו…

כאשר הוא ירגיש שאנו אומרים לו את הדברים מאהבה ואכפתיות אמתית (וזה לא מספיק שנגיד לו שאנו אומרים לו שאנו אומרים את הדברים מאהבה ומאכפתיות, הוא צריך להרגיש בעצמו שזה אמנם כך…), יש סיכוי שהוא ישתכנע להפסיק לשתות. הדרך היעילה לעזור היא רק באהבה, הרבה מאד אהבה!

______

זאב קרומבי הוא מטפל זוגי (MSW) ומומחה להתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686 או zeev@crombie.com