בית נאמן: למה קשה לנו לשמוח? • בית נאמן

מאת זאב קרומבי, באדיבות מוסף ״עטרת חיה״ של שבועון ״בית משיח״

מדוע כל כך קשה לנו לשמוח גם כשטוב לנו? נראה שהשאלה הזו מעסיקה נשים רבות. אחת הסיבות לכך שקשה לנו לשמוח הוא, שמשום מה אנו חייבות לקבל אישור מאנשים אחרים לכך שאמנם טוב לנו… משום מה אנו תלויות במה שאנשים משמעותיים אחרים – ובעיקר הבעל שלנו – אומרים לנו כדי שנוכל להרשות לעצמנו לשמוח… מה הסיבה שכל כך נוגע לנו כל מה שהבעל שלנו ואנשים אחרים אומרים לנו? למה אנו כל כך תלויות במה שאנשים אחרים אומרים כדי שנוכל להיות בשמחה? למה אנו לא יכולות פשוט להיות שמחות ״לעצמנו״?

יכול להיות שהסיבה לתלות הזו במה שאחרים אומרים היא שתחושת ״הערך העצמי״ שלנו (כמה שאנו מרגישות שאנו שוות) תלויה במה שאחרים אומרים. זה אומר שאנו מרגישות ״בעלות ערך״ או ״חסרות ערך״ לפי מה שאחרים אומרים. התלות הזו בדברי אנשים אחרים היא גם הסיבה למשיכה העצומה למדיה החברתית. המדיה החברתית מאפשרת לאנשים לקבל (כך הם חושבים) הכרה מאחרים. אנשים עושים מניפולציות שלמות רק כדי לקבל עוד ״לייק״ ועוד ״לייק״. הם מבלים שעות על שעות בהעלאת סיפורים ותמונות למדיה החברתית בתקווה שיצליחו להרשים את ה-״חברים הווירטואליים״ שלהם, (שאת רובם הם מעולם לא פגשו…) כי עבורם ״מה אומרים עלי״ ממשמעותו ״מה אני שווה״.

כאשר ה-״ערך העצמי״ שלנו תלוי באחרים לא מפליא שכל מה שהבעל שלנו אומר לנו הוא בעל משמעות קיומית עבורנו. אנו חושבות לעצמנו: ״אם הוא לא שאל אותי מה נשמע אצלי כאשר הוא חזר הביתה מהעבודה זה מראה שאני לא חשובה עבורו״, ואז המחשבה הזו עלולה להתפתח לשלב הבא: ״אם הוא לא שאל אותי מה נשמע אצלי כאשר הוא חזר הביתה מהעבודה, זה מראה שאני חסרת כל ערך״…

איך קורה שאנשים לא מפתחים ״ערך עצמי״ עצמאי ופנימי, אלא רק ״ערך עצמי״ שתלוי באחרים? הסיבה היא שערך עצמי הוא משהו שאנו מפתחים בילדותנו בהתאם להתייחסות של הורינו שלנו אלינו, ולאהבה שלהם אלינו. הורים מעניקים לילדים שלהם שני סוגים של אהבה: סוג אחד של אהבה (שבעיקר האימא מעניקה) היא ״אהבה בלתי מותנית״, והסוג השני של אהבה (שבעיקר האבא מעניק) היא ״אהבה מותנית״. ״אהבה בלתי מותנית״ היא אהבה שההורים מעניקים לילד שלהם בלי קשר למעשים שלו ולהישגים שלו. לעומת זאת, ״אהבה מותנית״ היא אהבה שההורים מעניקים לילד שלהם בהתאם למעשים שלו (כך שאם הוא ״מביא להוריו״ ציונים טובים הם אוהבים אותו). כדי שילד יגדל בצורה מאוזנת, הוא צריך לקבל מהוריו גם אהבה מותנית, וגם אהבה בלתי מותנית. אם ילד יקבל מהוריו רק ״אהבה בלתי מותנית״ הוא ירגיש שהערך העצמי שלו אינו תלוי באחרים, אבל עלול גם ללמוד שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו בלי שהתנהגותו תפגע בו. לעומת זאת, אם ילד יקבל מהוריו רק ״אהבה מותנית״ הוא אמנם ילמד להתאמץ ולהתנהג בצורה ראויה, אבל הוא עשוי גם ללמוד שהערך שלו תלוי בהישגים שלו, ולהרגיש חסר כל ערך ללא הישגים.

איך אנו יכולות לפתח ״ערך עצמי״ פנימי להיות פחות תלויות בדעה של אחרים (כמובן, בלי לפגוע באחרים)? כדי לפתח ״ערך עצמי״ פנימי עלינו להתבונן בכך שכל אחת ואחת מאתנו נבראה במיוחד בידי בורא עולם. הרבי ציין פעמים רבות (ראה לדוגמא בשיחות קודש תשל"ה, כרך א, עמ' 336) שכל אחד מאתנו הוא ״בן של מלך, בנו יחידו של הקב״ה״ ולכן, אף אם אולי נראה לנו שאנו ״חסרות ערך״, מסתבר שעבור בורא העולם אנו מאד בעלות ערך, עד כדי כך ש-״העולם לא היה שלם בלעדינו״.

אם נתבונן בערך העצמי הפנימי שלנו הבלתי-תלוי באיש, יקל עלינו לשמוח ודרך זה גם לגרום ששאר בני הבית יהיו בשמחה תמידית.

__

זאב קרומבי הוא מטפל זוגי (MSW) ומומחה להתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686 או zeev@crombie.com