שלושים יום לפני י' שבט – זהו הזמן לדבר על ה'שטות דקדושה'

הרב סנדר וילשאנסקי, שליח הרבי מלך המשיח במילאנו, איטליה

בין שאר השינויים הגאולתיים שעוברים על חודש טבת בדור השביעי – גם התאריך 'עשרה בטבת' קיבל משמעות נוספת, גאולתית: "שלושים יום לפני החג"… החל מיום זה, מורגשת תכונה מיוחדת בכל מושבות אנ"ש וישיבות תומכי תמימים, וכולם מתחילים לדבר על ההכנות המתאימות לקראת יו"ד שבט הקרב ובא, וכמובן – מתחילים ללמוד את הפרק השנתי במאמר "באתי לגני".

"באתי לגני", כזכור, הוא המאמר שהוציא הרבי הריי"צ לקראת יום הסתלקותו, וזו הייתה למעשה 'צוואה רוחנית' שהותיר לדורנו. כידוע, הרבי דייק בעשרים פרקיו של המאמר, ובכל שנה ביאר פרק אחד מתוך המאמר, כשהוא מפיק ממנו הוראה אקטואלית לעבודת ה' בדורנו.

• • •

ראוי לציין כי אפילו במענה לשאלה פרטית של חסיד, הפיק הרבי הוראה מתוך המאמר. ומעשה שהיה כך היה: תקופה קצרה לפני ההסתלקות השתדכה בתו של המשפיע הרה"ח ר' ניסן נעמנוב, ואת החתונה קבעו לי"א אדר תש"י. לאחר ההסתלקות שאל ר' ניסן את הרבי באם לערוך את החתונה במועדה, מאחר שכעת נמצאים בעיצומם של ימי האבל.

ענה לו הרבי (בה' אדר תש"י) שיערכו את החתונה במועדה וישמחו את החתן והכלה בניגוני חב"ד, ובהמשך לזה מוסיף הרבי שהמקור שלו – הוא מתחילת פרק ה' ב'באתי לגני', שם מביא הרבי הריי"צ את המסופר על רבי יהודה בר עילאי, שכאשר השתתף בחתונה לא התחשב בכבודו והיה יוצא בריקוד נלהב לפני הכלה כשהוא מנופף בהדס שהחזיק בידיו. וממשיך לספר שם על רב שמואל בן רבי יצחק, שהגדיל לעשות ורקד לפני הכלה עם שלושה הדסים.

'סיפורי חתונה' אלו, שהובאו במאמר 'באתי לגני' – נלמדו על ידי הרבי כרמז ומענה לשאלתו של ר' ניסן – שעליו לערוך את החתונה במועדה ולשמח את החתן והכלה למרות הכאב העצום לאחר ההסתלקות.

• • •

אותם ריקודים נלהבים ו'שטותיים', הפכו לאחת מאבני היסוד בהוראות שהפיק הרבי מהמאמר, והתקבצו כולם תחת הכותרת 'שטות דקדושה'.

עיקרי הדברים הם: כשם שלצורך בניית המשכן היו צריכים לעצי 'שיטים', מלשון 'שטות' – כך להבאת הגאולה צריכים ל'שטות דקדושה', וזו הדרך להתגבר על ה'שטות דלעומת זה'.

רבות דובר במאמרי הרבי, ואחר–כך בואר בהרחבה בהתוועדויות חסידיות – על עניינה ומהותה של 'שטות דקדושה' וכיצד היא משתלבת בעבודת ה'. בשורות הבאות אני רוצה להדגיש נקודה אחת מעניינת: המעבר של הדור השביעי ממלחמת המוחין למלחמת המידות, ותפקידה המכריע של השטות דקדושה.

בדורות קודמים, כאשר בחור ישיבה או אברך משי נפל בניסיון – לרוב הייתה זו נפילה שכלית, של הרהורי כפירה, או ר"ל גרוע מכך. המשכילים ניסו ללכוד ברשתם באמצעות ספרי כפירה שהיו עשויים לגרום להרהורים על קיומו הנצחי של הקב"ה ואמיתיות התורה.

בדור שלנו, תשאלו את כל אנשי החינוך, כמעט ואין בנמצא ניסיונות מסוג זה. אם מישהו נופל בגלישה לאתרי אינטרנט אסורים – בדבר אחד תוכלו להיות רגועים: הוא לא גלש לאתרי כפירה, ואין לו כעת ספקות בקיומו של הקב"ה… זה פשוט לא הניסיון של הדור שלנו.

הניסיון של הדור שלנו, הוא בתחום המידות – כאשר הלב נמשך לדברים אסורים, מראות אסורות, וכדומה. גם כאשר לא מדובר בנפילה תהומית כזאת, אלא רק ברפיון של תלמיד בלימודים – גם זה לא יקרה בגלל הרהורים שכליים, אלא כתוצאה מ'קשיים רגשיים'. במילים אחרות: אין לנו ניסיון עם 'שכל דקליפה', אלא דווקא עם 'שטות דקליפה'.

התגובה ל'שטות דקליפה' לא יכולה לבוא מתחום השכל. זה לא מדבר אליהם. אותו אחד שנפל, נמצא בתחום ה'שטות דקליפה', ולכן התשובה הטובה ביותר תבוא דווקא מאותה תנועת נפש של שטות. רק שבמקום שטות דקליפה – נבוא אליו עם ה'שטות דקדושה'. לוקחים את אותה תנועת נפש, והופכים אותה 180 מעלות. הפוך על הפוך…

מהי אותה שטות דקדושה? ראוי לדבר על כך בהרחבה באחד הטורים הבאים, אך בינתיים רק ניתן דוגמא כללית: כאשר זוג צעיר יוצא לשליחות לאיזה חור בקצה העולם, בלי שום תנאים גשמיים ורוחניים – זו שטות דקדושה. כאשר צעיר תל–אביבי, עוזב את כל חיי המותרות בהם היה רגיל, ומתחיל לשמור תורה ומצוות – זו שטות דקדושה.

הרבי פשוט הגדיר לנו את העולם בדור השביעי – אין טעם ודעת. או למטה מטעם ודעת, או למעלה מטעם ודעת. או שטות דקליפה, או שטות דקדושה.

וכאשר נבחר שוב ושוב בשטות דקדושה, נזכה תיכף ומיד להתגלותו של הרבי מלך המשיח, עליו נאמר "אין משיח בא אלא בהיסח הדעת" – למעלה מן הדעת!

• • •

חתום כעת מנוי למגזין 'בית משיח', וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן