השלום עם מרוקו – תפנית מדהימה • טור פרשנות

הרב אבישי אפרגון, ראש ישיבת "דרכי תמימים" ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

נתניהו לשגרירת ארה"ב לאו"ם: "הרבי מליובאוויטש קרא לו בית השקרים"

במפגש אמש בירושלים עם שגרירת ארה"ב לאו"ם, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו דברים שמראים היטב עד כמה השפיעו ומשפיעים עליו עד היום דברי הרבי, שנאמרו לו אישית, במספר הזדמנויות, בהן הגיע לבנין 770 בניו יורק ונפגש עם הרבי.

במפגש היום הודה נתניהו על התמיכה של טראמפ בישראל באו"ם, והוסיף:

"כשנשלחתי לשרת כשגריר באו"ם, הרב הגדול, הרבי מליובאוויטש, קרא לו בית השקרים. הוא אמר שיש שם כל כך הרבה שקרים וחושך. צריך לזכור שבמקום שיש בו עלטה מוחלטת, אם מדליקים נר אחד של אמת, ניתן לראות אותו מרחוק ולמרחקים…"

ראש הממשלה הודה לטראמפ ולצוותו ש"עשו פלאות כדי להפריך כל כך הרבה מהמיתוסים ודברי הבלע על העם היהודי והמדינה היהודית, ואנו אסירי תודה על כך לנצח. אנו חושבים שיש הזדמנויות גדולות… ניתן לראות את המדינות הערביות, חלקן כבר התקרבו, אחרות מתקרבות עכשיו, ורואים שיש שינוי גדול שמתפתח במעגל השלום הזה".

נתניהו התייחס גם לטיסה של המשלחת הישראלית למרוקו, שכללה פגישה עם מלך מרוקו בעצמו, ושבה הוכרז על פתיחת משרדי קישור הדדית תוך שבועיים, כצעד לקראת פתיחת שגרירויות בהמשך.

השלום עם מרוקו – בעל חשיבות אסטרטגית

לשלום עם מרוקו יש חשיבות גדולה. מאז ומתמיד המשטר שלה נחשב לאחד המתונים בין מדינות ערב, והיו איתה קשרים חשאיים עמוקים במשך עשרות שנים. העובדה שמרוקו נמצאת בתוך איזור שברובו עוין אותנו – ממזרח לה אלג'יר המוסלמית-קיצונית, והיא גובלת בצפון בים התיכון ובמיצרי גייברלטר (שחולשים על המעבר מהאוקיינוס האטלנטי אל הים התיכון), הקנתה חשיבות יתירה ליחסים אלו, וזאת במיוחד לאור העובדה שיש עדיין במרוקו קהילה יהודית משמעותית.

מעניין לציין שעל פי המידע שהתפרסם בשנים האחרונות ע"י בכירי המוסד, הקשרים עם מרוקו היו הדוקים עד כדי כך שישראל אף מכרה לה טנקים, שנתיים בלבד לפני מלחמת יום ששת הימים (אלו היו טנקים מיושנים מדגם AMX שיצאו משירות בצה"ל).

עוד פורסם, ששלוחת המוסד במרוקו הייתה בקשר רציף עם ראשי המודיעין המרוקאי, ואלו הודיעו לה, לקראת מלחמת יום הכיפורים, על כך שמרוקו מתכננת לשלוח כח צבאי לסוריה.

ההודעה המרוקאית התקבלה כמובן במורת רוח גדולה, ומפקד שלוחת המוסד במרוקו אף עזב את המדינה כאות למחאת ישראל, והשאיר בה רק את סגנו ושני אלחוטנים, שעזבו אף הם עם פרוץ הקרבות של מלחמת יום הכיפורים.

מרוקו במלחמת יום הכיפורים – שלחה כוחות לסוריה ומצרים

מרוקו שלחה לקראת המלחמה חטיבת חיל רגלים, מתוגברת בגדוד טנקים, ובתותחים ומרגמות, לחזית הסורית. החטיבה התמקמה בצפון החזית, והתפרסה עד שולי החרמון. על פי המחקר הרשמי והמקיף של צה"ל (שנמצא אצל כותב שורות אלו) שולבה למעשה החטיבה המרוקאית בכוחות של דיוויזיית החי"ר הסורית מספר 7. החטיבה נערכה בקו הראשון, ותקפה את כוחות צה"ל מיד עם פרוץ הקרבות. על פי המידע המצוי בידינו, היעד של חטיבה זו היה לפרוץ ולהגיע עד קיבוץ דן, ולכבוש אותו היל"ת.

על פי עדותו של אל"מ (מיל') אילן סהר, שהיה קצין המודיעין של חטיבה 7 (שבמסגרתה נלחם אביגדור קהלני בקרבות הקשים מאוד במה שכונה 'עמק הבכא') – פרצה החטיבה המרוקאית לשטח ישראל, באזור מוצב 105 של צה"ל. הכח המרוקאי הצליח לחדור לשטח ישראל, ולעלות על שטחים שולטים וחשובים. כוחות שריון של חטיבה 7 הגיעו למקום, והצליחו להשמיד את הטנקים המרוקאים שחדרו. טנקים נוספים של חטיבה 7 פתחו באש על חיילי הרגלים של מרוקו, ומנעו מהם להתקרב למוצבי צה"ל.

למעשה, פעלה חטיבה זו בשני צירי חדירה לרמת הגולן, ובחסדי ה' הצליחו כוחות צה"ל לעצור אותה. למרות זאת, המשיכה החטיבה בניסיונותיה לחדור את מערך ההגנה הצה"לי, ועל פי תיאורים שונים נראה שחייליה לחמו באומץ ובנחישות, אך הפיקוד שלהם היה כושל. בהמשך השתלבו הכוחות המרוקאים במערך ההגנה הסורי, שנערך בחופזה להגנה מול מתקפת הנגד הצה"לית.

בסך הכל, מתוך 33 טנקים מרוקאים שתקפו – הושמדו 18. לכח המרוקאי בחזית הסורית היו כ- 90 עד 100 אבדות (הרוגים, פצועים ושבויים).

בנוסף לכח שנלחם בחזית הסורית, הטיסה מרוקו, מיד עם פרוץ הקרבות, חטיבת חי"ר למצרים. החטיבה כללה גם פלוגת טנקים (12 כלים). חטיבה זו לא השתתפה בפועל בקרבות, אלא היא שימשה ככל הנראה לייצוב קו הגנה שני, בעורף המערך המצרי, ביחד עם החטיבות שהגיעו כסיוע מלוב ומאלג'יר, ובכך איפשרה לצבא המצרי לרכז יותר כוחות בחזית.

הרמטכ"ל המצרי שאזלי סיפר לאחר המלחמה, שלקראת המלחמה, הוא סיכם עם מלך מרוקו דאז על העברת טייסת מטוסי קרב חדישים, מתוצרת ארה"ב, מדגם 5-F, כתגבור לחיל האוויר המצרי. בסייעתא דשמיא המהלך המסוכן הזה לא יצא לפועל, כי חלק גדול מהטייסים של אותה טייסת היה מעורב בניסיון הפיכה נגד מלך מרוקו, והם נכלאו לקראת המלחמה…

חשיבות השלום עם ישראל

לאחר המלחמה חודשו הקשרים החשאיים עם מרוקו, התחזקו עם השנים, ובשנת 1995 למנינם הפכו ליחסים דיפלומטיים מלאים, אולם נותקו בעקבות האינתיפאדה השניה, והמשיכו באופן חשאי, עד שהגיעו לשיאם הנוכחי.

כפי הנראה השלום עם מרוקו אכן יהיה חם ומלא, ויש לכך חשיבות בשל מיקומה האסטרטגי, כפי שהזכרתי לעיל. במשך השנים גדל כוחה הצבאי של מרוקו, והיא המשיכה לשמור על קשרים טובים עם מדינות אירופה וארה"ב, והיא רכשה מהן נשק מתקדם, עבור כל זרועות הצבא – ים, אוויר, יבשה.

בחיל הים המרוקאי, שיש לו משמעות מרובה בשל מיקומה האסטרטגי ליד מיצרי גיברלטר, ישנן ספינות קרב איכותיות מתוצרת צרפת וספרד, וחיל היבשה שלה גדול יחסית. במקרה של מלחמה בין-ערבית כוללת ח"ו נגד ישראל, הייתה יכולה להיות לכך משמעות, במסגרת חיל משלוח (כמו במלחמת יום הכיפורים כנ"ל), וכן במסגרת לחימה ימית, והטלת מצור ימי על תנועה לישראל, שנשענת מאוד על התווך הימי (כ- 95 אחוז מכלל ההובלה לישראל – נעשה דרך הים).

בחסדי ה', השלום עם מרוקו, כמו גם עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות שכבר נמצאות בדרך לנרמול היחסים עם ישראל, הוא תפנית מדהימה בכל מאזן הכוחות האזורי, ושדרוג אדיר למעמדה ולכוחה של ישראל, בחסדי ונסי שמים הגלויים, ימות המשיח ממש.