למה ילד בן 14 שלף אקדח?

הרב יהודה גינזבורג – שליח הרבי מה"מ בשכונת הכרמל הצרפתי, חיפה

בסערת הקורונה שסופה אינו נראה באופק, בולט במיוחד תחום מסויים שהבעיות בו חוזרות על עצמן בצורה קבועה.

אם זה פיזור הכנסת ואם זה בהחלטות על סגר או יציאה ממנו – שוב ושוב אנחנו רואים שכל אחד מפיל את האשמה על השני. השמאלנים מאשימים את הימנים ולהיפך, האחראי לא קרא נכון את המפה ובית הרפואה לא היה מוכן לקיבולת של חולים נוספים.

המשותף לכולם הוא – שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות.

בעיה מוכרת, נכון?

*

תאמינו או לא, הסיפור הזה קרה בחודש שעבר בשכונה שלנו.

נער בן 18 הביא חבר כיתה הביתה, הם תכננו לראות איזה סרט ולבלות יחד (במצב קורונה..).

פתאום התגלעה ביניהם מריבה והם פשוט "פיצצו מכות" אחד את השני, עד שזה הגיע לסכנת נפשות ממש. אחיו בן ה14 שישב כל העת בחדרו ושיחק ב"אקס בוקס" שמע רעשים וצעקות, יצא מהחדר וקלט את המתרחש.

בסוגריים אומר שאני מכיר את הצעיר היטב. הוא טיפוס פסיבי מאוד, בקושי רב אפשר לשכנע אותו לעשות משהו.

הבחור הצעיר הזה ניגש לחדר ההורים, הוציא משם אקדח מצית (שנראה כמו אקדח רגיל) ורץ אל הבחור האורח, כשהוא מאיים עליו שאם לא יעזוב את הבית מיד, יירה בו!

הוא נבהל, עזב את הבית במנוסה, והפרשה הסתיימה רגע לפני אסון.

*

את הסיפור הזה שמעתי מהאמא, שלא האמינה שהבן שלה הקטן מסוגל לקום ולעשות כזה דבר כדי להציל את אחיו.

אבל בפרשת השבוע שלנו "ויגש" אנחנו קוראים סיפור לא פחות תמוה.

יוסף, משנה למלך מצרים – האימפריה העולמית דאז – מגלגל עלילת גניבה על בנימין הקטן. אז עוד לא ידעו האחים כי יוסף אינו אלא אחיהם שזרקו אותו לבור, אבל מה שבטוח שהיה שם כאוס לא קטן. יעקב חשש מאוד לשלוח את בנימין למצרים "כי אחיו מת והוא לבדו נשאר".

ובסוף בלית ברירה בגלל הרעב והלחץ הוא הסכים. ועכשיו יוסף מעונין להשאיר את בנימין למאסר במצרים.

פתאום קם יהודה "ויאמר בי אדוני".

זה לא היה סתם משפט, זו היתה צעקה שכדברי המדרש זעזעה את חומות מצרים.

וכפי שרש"י מפרש "אם תקניטני – אהרוג אותך ואת אדוניך"!

יהודה החליט לשחרר את בנימין בכל מחיר, אם זה בתחנונים (אבינו יעקב ימות מצער אם בנימין יישאר), אם זה בפשרה (אני אשאר במקומו והוא ישוחרר) ואם זה באיומים, הכל כדי להשיג את המטרה.

למה דווקא יהודה התערב כאן?

"כי עבדך ערב את הנער", התשובה כתובה במפורש בפסוק.

יהודה לקח אחריות על בנימין והבטיח לאבא שלו "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך".

וכשלוקחים אחריות, זה משהו אחר לגמרי.

*

בעידן בו לקיחת אחריות נשמע כמו חלום, יש לכל אחד ואחת מאיתנו אחריות על עצמו ועל ילדיו.

בדיוק כמו שיהודה לקח אחריות ולקח סיכון לא פשוט מול האיש מספר 2 במצרים, אנחנו מוכרחים לקחת אחריות על עתיד ילדינו.

זה לא סוד שהתקדמות הטכנולוגיה גרמה להפרעות רבות בקשב בריכוז ובחינוך.

אם פעם יכולנו לעניין את הילדים בעוגיית פתי בר כדי שיקשיבו, היום גם לפ-טופ חדשני לא בטוח יעשה את העבודה..

אם פעם הערכים של כבוד הדדי כיבוד הורים עמידה על עקרונות היו בסיס לחינוך, היום צריך לחפש אותם.

"כל ישראל ערבים זה לזה". עלינו מוטלת האחריות גם על האחרים, כי כולנו עם אחד.

כפי שאמר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בשיחה הראשונה שנשא לפרשת ויגש (בשנת תשי"א 1950),

שכל אחד מוכרח לעשות כל שביכולתו כדי שאפילו ילד יהודי אחד לא יינזק, כמו המסירות נפש של יהודה בשביל ילד אחד…

*

בקרוב תיפתח עונת הרישום למוסדות החינוך לשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה תשפ"ב.

כולנו תקווה שהשנה תתחיל כראוי בכל מוסדות החינוך כשהמגפה מאחורנו, אבל מוטלת עלינו אחריות לדאוג שהם יהיו בחינוך כראוי.

הצילו את הילדים שלכם ואת ילדי שכניכם וידידיכם. דאגו שהם יירשמו למוסדות חינוך יהודיים שיחדירו בהם את גאון יעקב, את ערכי המסורת והתורה הקדושה – כך! ורק כך – נציל את העם היהודי, לא רק היום, כי אם גם לעוד עשרות שנים.

כולי תקווה וברכה שנצליח כולנו להציל לא ילד אחד כי אם עשרות ומאות ילדים ולתת להם את הכי טוב בעולם – לא מחשבים ומשחקים, לא צעצועים וממתקים אלא את התורה ש"טוב סחרה מכל סחורה".

ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו ולומר "ראה גידולים שגידלנו" בשמחה ובטוב לבב, אמן!