בשנת תש"א הייתה קביעות כמו השנה, שיום הבהיר כ"ח סיון חל ביום שני, וג' תמוז חל בשבת פרשת קורח.
שבת ג' תמוז תש"א, הייתה השבת הראשונה מאז שהרבי מלך המשיח הגיע לארצות הברית והמאמר ד"ה "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" שנאמר באותה שבת, היה המאמר הראשון שהרבי שמע אז מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.
בתחילת המאמר מביא הרבי את המדרש: "משל למי שמדליק את הנר, והיה מדליקו והוא כבה, אמר עד מתי אהיה מתייגע, אמתין לזריחת השמש ואלך לאורה. כך ישראל, כאשר נשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלום, חזרו ונשתעבדו בבבל ועמדו דניאל חנניה ועזריה וגאלום, חזרו נשתעבדו במדי ועמדו מרדכי ואסתר וגאלום, חזרו ונשתעבדו ביון ועמדו החשמונאים וגאלום, חזרו ונשתעבדו באדום, אמרו ישראל הרי נתיגענו, נגאלין ומשתעבדין וחוזרין ונגאלין ומשתעבדין, אין אנו מבקשין שיאיר לנו בשר ודם מעתה, אלא הקב"ה אנו מקוים שיאיר לנו, שנאמר א–ל הוי' ויאר לנו. וזהו באורך נראה אור שקאי על הגאולה דעכשיו, שהיא גאולה אחרונה שתהיה על–ידי משיח צדקנו".
ולכאורה אין זה מובן, שהרבי מצטט את המדרש ש"אין אנו מבקשין שיאיר לנו בשר ודם מעתה", ומבאר זאת "שהיא גאולה אחרונה שתהיה ע"י משיח צדקנו". והרי משיח הוא בודאי בשר ודם מזרע דוד ושלמה.
והמהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל", שואל על מדרש זה עצמו, מה שייך לומר שהגאולה העתידה אינה על–ידי בשר ודם, והרי הגמרא בסנהדרין דחתה בכל תוקף את דעתו של האמורא הלל שאמר "אין להם משיח לישראל אלא הקב"ה עצמו גואלם". וכל תפילותינו על הגאולה הם שהקב"ה יצמיח את צמח דוד, וכמו שפסק הרמב"ם שהשלב הראשוני של הגאולה הוא כאשר "יעמוד מלך מבית דוד". ואם כן איך אפשר לחלק בין כל הגאולות לגאולה העתידה בנקודה זו של גאולה על–ידי בשר ודם. וגם בלשון המדרש סתירה מניה וביה, כי איך אפשר לחלק בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, שזו על–ידי אדם, משה רבינו, וזו על–ידי הקב"ה, והרי "גואל ראשון הוא גואל אחרון".
ומתרץ המהר"ל, שבודאי הגאולה השלימה גם היא על–ידי משיח בשר ודם, אבל החילוק הוא, שמשיח בשר ודם זה שיביא את הגאולה, כולם יראו איך שהקב"ה הוא העמיד את המשיח.
והביאור היחיד למצב כזה, שיבוא משיח בשר ודם באופן שכל העולם רואה שהקב"ה העמידו, הוא אופן ההתגלות שיהיה בקרוב ממש על–ידי הרבי מלך המשיח, שכאשר יעמוד לגאול את עם ישראל, לא יהיה מקום לספק שהקב"ה הא שהעמידו. וכבר כתבנו בהרחבה במקום אחר, שלשון הרמב"ם "המלך המשיח עתיד לעמוד", היינו לעמוד מן הנפילה שעל שמה נקרא המשיח "בר נפלי", ורגע הגאולה מתחיל כאשר הקב"ה מקים את סכת דוד הנופלת ומעמיד את המשיח.
ואת כל זה מרמז הרבי הריי"צ לחתנו הרבי מלך המשיח, ביום שבת קודש ג' תמוז מיד עם הצלתו מאירופה הבוערת והגעתו ל–770 בית משיח. ואם קשה לנו לעכל את זה, מסיים הרבי הריי"צ את המאמר במילים "נזכה לקבל פני משיח צדקנו" (סיום נדיר מאד במאמרי הריי"צ, שאין עוד כמוהו). כלומר, הוא כבר הגיע לכאן ונשאר רק לקבל את פניו.
ובשנה זו, עת ימלאו ע"ד שנים לג' תמוז תש"א, נזכה לקיום היעוד "צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה", בהתגלותו של הרבי מלך המשיח לעיני כל העמים, ונקרא שמו "הוי' צדקנו", שהקב"ה הוא מעמיד את המשיח, "א–ל הוי' ויאר לנו, באורך נראה אור, שקאי על הגאולה דעכשיו".
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.