קח מאיתנו כבר את החג הזה!

הרב יהודה גינזבורג – שליח הרבי מה"מ בכרמל הצרפתי, חיפה

רבי הילל מפאריטש היה נוהג בכל יום להזמין אורח לארוחת הצהרים. בסיום הסעודה, כשהיה מגיע לברכת המזון ובסידור מופיע לומר את המזמור העצוב "על נהרות בבל" היה משנה ואומר את המזמור השמח "שיר המעלות" המיועד לשבתות, חגים ואירועים מיוחדים – באומרו כי לכבוד האורח נאמר את המזמור של שבת.

פעם אחת נתמזל מזלו ולא מצא אורח לארוחת הצהרים. חיכו בני הבית לראות מה יעשה בברכת המזון. להפתעתם אמר רבי הלל גם אז את "שיר המעלות".

מה היום? שאלו אותו. "היום, המזמור על נהרות בבל הוא האורח שלנו, ולכבודו אמרתי את שיר המעלות"…

*

רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) הגיע פעם בתשעה באב אחר הצהרים לקהילה היהודית בקוסנטנטין (אלג'יריה) וראה נשים ששוטפות את הרצפה. רעם עליהם הרב "אסור לעשות זאת היום, הרי צום ואנו אבלים" אמר.

כעבור מספר ימים שמע שתי נשים משוחחות, כאשר אחת מהן דיברה בכעס והצביעה עליו. התקרב אליהן ושאל לפשר הדבר. ענתה לו האישה "כבודו אומר שהמשיח לא יבוא".

התפלא החיד"א, ואז סיפרו לו הנשים כי המנהג שלהן היה לשטוף את הבית בתשעה באב אחר הצהרים מתוך אמונה וציפיה כי יבוא המשיח עוד היום, כדברי חכמינו ז"ל שהמשיח נולד בתשעה באב אחר-הצהרים. אבל אם הרב אוסר לעשות זאת, סימן הוא שכנראה המשיח לא יבוא..

שמע זאת הרב, והודיע בבית הכנסת כי מותר לעשות זאת – אות וסימן כי מאמינים אנו למרות החורבן ודווקא בגלל החורבן, כי המשיח בוא יבוא בקרוב (מפי הרב מרדכי אליהו זצ"ל).

*

המדרש מספר על יהודי שחרש את פרתו בשדה ולפתע געתה הפרה. עבר שם גוי אחד ואמר לו "עצור מחרישת השדה, כי נחרב בית המקדש כעת". כעבור זמן קצר געתה שוב הפרה ואז אמר לו הגוי "המשך לחרוש, כי נולד מושיען של ישראל ושמו מנחם" (את המשך הסיפור המרתק ניתן לקרוא כאן).

*

קשה מאוד בימים אלו. 1952 שנים חלפו מאז חורבן בית המקדש, והבית עדיין שומם. שועלים הילכו בו.

אבל הגאולה לא תבוא בעתיד, היא כבר התחילה ברגע שאחרי החורבן.

"גם זו לטובה" אמרו חכמינו, ואפילו החורבן מטרתו הייתה לעורר אותנו לתשובה כדי שייבנה בקרוב בית המקדש השלישי, בגאולה השלימה.

נכון, צריכים להיות עצובים על המקדש שחרב, על השכינה שנמצאת בגלות ועל עם ישראל שמפוזר בכל כך הרבה מקומות בעולם, במקום להיות במקומו האמיתי – ארץ הקודש.

אבל מהצד השני צריכים להתחזק באמונה. לא רק לשטוף את הבית אלא גם את הלב, להתחזק באמונה ובבטחון שזה קורה ממש עכשיו.

לא להיבהל אם הוציאו אותנו לחל"ת – אדרבה, להיות בשמחה ולהבין שזו אולי ירידה – אבל לצורך עליה גדולה יותר, תפקיד אחר או החזרה למשרה גדולה יותר.

לא להיבהל אם סגרו לנו את שדה התעופה – אולי אנחנו צריכים קצת לטייל בבית ולהכיר את המשפחה במקום לברוח לחו"ל

ובצד החיובי – להתחזק באמונה ובטחון בדברי הרבי מלך המשיח שאמר לנו בנבואה ברורה "הנה זה משיח בא", נעשה הכל כדי שהוא יבוא עוד היום, ואז תשעה באב ייהפך לשמחה, ונראה את הטוב הגלוי.

*

רבי ישראל מרוז'ין (החוזה מלובלין) הגיע פעם לבית הכנסת בתשעה באב. התלמידים שהיו בחופש חיפשו לעשות מעשה קונדס ולהפיג קצת את האבילות – שלשלו חבל מן הגג כשבקצהו לולאה, וכל מי שבא להכנס לבית הכנסת העלו אותו לגג עם החבל, ואז שחררו את החבל והוא חזר לבית הכנסת…

כשהגיע הצדיק לא שמו לב התלמידים והעלו גם אותו. כשאחד התלמידים קלט מה עשה, עזב במהירות את החבל והצדיק נפל..

קם רבי ישראל ואמר "רבונו של עולם. תראה אותם. הילדים שלך לא מעונינים בחג הזה. קח אותו מהם"..