ניצול השואה שלא הפסיק לחכות למשיח • מרגש

משה וינשטוק

הלילה נפטר, בבית החולים בירושלים, קשיש יקר, בודד, ערירי, ונטול ילדים ביולוגיים. דב ברנדר, ניצול השואה וחסיד חב"ד היה שכננו, בית מול בית – מאז שנולדתי. כשאני חושב על אדם טוב ופשוט, בלא התחכמויות, אך עם עיני עצב, כאב ושמחה חליפות – אני חושב עליו.

הוא אהב את אדמת הארץ, ניסה להיות חקלאי, ולבסוף בחר בגינון. בילדותנו, נהג ללטף את עלי העצים והשיחים בגינתו המושקעת, להדגים לנו כיצד עודרים, גוזמים ומתחחים. הוא פורר גושי אדמה דשנים, ונאנח לעינינו המשתאות: "לו רק ידעתם" אמר "כמה קדושה, אהובה וטובה האדמה הזו." והוא ידע. שלוש שנים בילה במעמקי אדמה אחרת. כילד בן עשר, רדוף ומפוחד, חי שלוש שנים בבונקר חפור מתחת לאדמת אוקראינה הקפואה, ביחד עם אחותו. אימו נפטרה, וגופתה נותרה שלושה ימים לצידם, והם לא זזו. גם כשהאדמה המופשרת קרסה באביב על יושבי הבונקר השכן, הם לא נעו.

כן, הוא ידע מה זו אדמה מקוללת, וגם ידע מה זו תקווה, וערג כל ימיו למשיח. בלי להתבלבל או לשים לב למה אנשים יאמרו, דב תלה שלט גדול ליד ביתו, בכניסה ליישוב: "הכונו לביאת המשיח."

פעם, כשהייתי ילד, אבא ודב לקחו אותי ואת אחי, לחלק פליירים בתחנה המרכזית ברחובות, נגד הנסיגה מסיני. שוטר אחד נגע בדב, ודב פשוט לא יכול היה, האיש העדין ביקום, צדיק, לומד תורה, איבד את זה, רעד כולו, צעק והשתולל- הכול חזר פתאום.

הוא הקפיד ללמוד תורה כל יום, לעבוד בגינה, וללכת למקווה, לטהר את גופו. לפני כמה שנים, דב הכניס לבית הכנסת ספר תורה לזכר משפחתו שנרצחה – הוא הצמיד את ספר התורה לחיקו, כאוחז תינוק קטן ואהוב – שמעולם לא זכה לו. פניו התחדשו, עיניו זהרו וכל גופו קרן. הוא חילק לכולם שיר שכתב על המשיח, במנגינה של לו יהי, וביקש שנשיר.

תראו בתמונה איך הוא מתאמץ ללמוד את ספר התניא, עם זכוכית מגדלת, ועם תמונתו של הרבי.

כל מה שנותר אחרי דב, הוא אמיר היקר, הנער שהוא ופנינה אימצו אל חיקם, ושכיבד אותם כל השנים, ושני ילדיו – נכדיו.

אז שתפו את הדברים לזכרו של האיש הזה, הצדיק והבודד, הרימו תפילה לשלום, שירו לביאת המשיח, ולטוב בעולם. וגם, בואו ניתן קצת אהבה והערכה לאדם היקר הזה, שלא קיבל זאת מהוריו, וכמעט שלא קיבל זאת גם בהמשך חייו (שלא היו קלים כלל). יד ושם, טוב מבנים או בנות, שם עולם אשר לפחות, מעט ייזכר.

היום בשעה 14:00, היהודי היקר הזה, דב ישראל בן פנחס, יובא למנוחות, יהיו שם רק שבעה עשר אנשים ולא יהיו הספדים (ראש חודש מנחם אב). אנא עצרו בזמן הזה, דברו עליו, חישבו עליו, קראו פרק תהילים, שיר. ומי שיכול לפנות כמה דקות, אנא, בואו נלווה אותו יחד בדרכו האחרונה….