"עסקת המאה" או "תכנית הכישלון"

ד"ר מרדכי קידר, ערוץ 7

המזרח התיכון כולו מצפה בקוצר רוח לראות סוף סוף את "תכנית השלום" של הנשיא טראמפ, שיועציו עמלים עליה כמעט שנתיים.

לפני מספר ימים התראיין ג'ארד קושנר לערוץ הבריטי סקאי ניוז בערבית והביע את תקוותו כי ניתן יהיה להגיע ל"עסקת המאה" באמצעות "גישה חדשה", כלשונו, לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לדבריו, תכנית זו שואפת לקדם "פתרונות מעשיים וצודקים" לסוגיות השונות העומדות במרכז הסכסוך הישראלי פלסטיני, תוך התאמתם למציאות של 2019.

הוא הדגיש ש"התוכנית המדינית מפורטת מאוד ומתמקדת בשרטוט הגבולות ובפתרון סוגיות הליבה". קושנר הביע תקווה שתוקם ממשלה פלסטינית אחת שתחבר את יהודה ושומרון לרצועת עזה, שכן "יש הפרדה גאוגרפית בין הגדה המערבית ורצועת עזה, אבל אנו רוצים לראות אותן מאוחדות תחת הנהגה אחת. הפלסטינים רוצים ממשלה לא מושחתת שדואגת לאינטרסים שלהם".

לדברי קושנר, צוות עיצוב התכנית "התמקד בארבעה עקרונות: הראשון שבהם – החירות. אנחנו (האמריקנים) רוצים שהאנשים ייהנו מחירות, חירות ההזדמנות, חירות הדת וחירות הפולחן ללא קשר לאמונותיהם. העיקרון השני – הכבוד. יש להגן על כבודם של האנשים, שיכבדו זה את זה. העיקרון השלישי – עליהם ליהנות מהזדמנויות לשפר את חייהם מבלי לאפשר לסכסוכים של אבותיהם לחטוף את עתיד ילדיהם. והעיקרון הרביעי הוא הביטחון".

קושנר עמד על הקשר שעושה "עסקת המאה" בין התחומים המדיני והכלכלי. לדבריו, הפחתת המתח בין הפלסטינים והישראלים "תשפר את הזדמנויות הכלכלה הפלסטינית שהיו מוגבלות בהיעדר שלום". הוא משוכנע שההשפעה הכלכלית לא תהיה מוגבלת אך ורק לישראלים ולפלסטינים אלא גם תחול על האזור כולו.

לדבריו, "במשך שנים נעשה שימוש בסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להסית לקיצוניות. במשך שנים ההתנגדות לישראל איחדה את האזור, אבל כעת זה משתנה". הוא ציין במיוחד את איראן וכינה אותה "הגורם הגדול ביותר לאי היציבות באזור". לדבריו, איראן "פועלת באמצעות סוכניה ומממנת את המיליציות הטרוריסטיות כדי לערער את יציבות האזור, דבר המוביל להגברת מספר הפליטים ומפחית את ההזדמנויות הכלכליות". עד כאן תקציר הראיון עם קושנר.

מדברים קצרים אלה ניתן ללמוד דבר אחד חשוב, שהאמריקנים עובדים על "תכנית שלום" המבוססת על האופן שבו האמריקנים, לא בני המזרח התיכון, חושבים. לדוגמה, הנוכחות הבולטת של אמירות בעניין הכלכלי מעלה את התחושה שהאמריקנים רוצים לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי באמצעות כסף, עבודה, רווחה כלכלית וחיים טובים, על פי סולם החשיבות שבחברה האמריקנית.

אז איפה הבעיה? הבעיה העיקרית של עסקת המאה היא שהיא נבנתה על בסיס ההנחה שבשנת 2019 תרבות המזרח התיכון שונה מבמאה שעברה, ועכשיו מוכנים עמי האזור, לא רק שליטיהם, לקבל את ישראל כישות מדינית לגיטימית, שיש לה זכות קיום מלכתחילה כמדינה יהודית או כמדינת העם היהודי, אם רק תוותר ישראל על ירושלים, על יהודה ושומרון, על בקעת הירדן ועל ההתנחלויות. הבעיה היא שההנחה הזו כלל איננה נכונה, וגם מדינות שעשו איתנו שלום, אינן מכירות בזכות העם היהודי למדינה משלו.

אלא שקושנר חשף את הבעיה הגדולה ביותר של "עסקת המאה" והיא הקמת מדינה פלסטינית, אשר הדמוקרטיה תהיה שם המשחק הפוליטי שלה, כי האמריקנים אינם מכירים שיטה אחרת. וכדי להיות דמוקרטי עד הסוף יוכלו תנועת הג'יהאד, חמאס והג'יהאד האסלאמי, לרוץ בבחירות הפלסטיניות, ואף לזכות במרבית מושבי הפרלמנט הפלסטיני, בדיוק כפי שקרה בבחירות שהתקיימו בינואר 2006, או באמצעות השתלטות אלימה כפי שקרה בעזה ביוני 2007.

כלומר ארה"ב מנסה להקים מדינה העלולה להפוך למדינת חמאס וג'יהאד, כי אף חייל אמריקני לא יבוא לכאן כדי לשחרר את ישראל מהסיוט הג'יהאדיסטי שיצמח ביהודה ושומרון, שיהווה המשך – "תחת ממשלה אחת" כדברי קושנר – למדינת הג'יהאד שהשתלטה על עזה.

"שלום" כזה הוא מתכון לדבר אחר לחלוטין: למלחמה, כי ישראל שלמדה לקח מר ממה שקרה בעזה איננה יכולה לאפשר לדבר דומה להתרחש בהרי יהודה והשומרון, ונסיגה ישראלית מהרים והקמת מדינה פלסטינית תביא את צהל בחזרה אליהם כדי לחסל את מדינת הטרור הפלסטינית לפני שהיא מחסלת את ישראל.

בעבר התפרסם ש"עסקת המאה" היא מסמך ענק המתפרס על יותר ממאתיים עמודים. גם אם הדבר נכון, תכנית זו תיכשל לחלוטין אם היא תנסה להקים מדינה פלסטינית על הרי יהודה ושומרון, שכן כל ממשלה אחראית לא תאפשר למדינה כזו לקום ולהתקיים בשל האפשרות הסבירה שהיא תהפוך לעוד חמאסטאן. אם אכן יש בתכנית טראמפ מרכיב של הקמת מדינה פלסטינית אחת ביהודה, שומרון ועזה, הרי שאין מנוס מהקביעה המעציבה שתכנית זו תצטרף אחר כבוד אל עשרות תכניות שנהגו על ידי נשיאים קודמים בעלי רצון טוב, שכולן מעלות אבק על מדף התכניות האמריקניות המעולות, הטובות והמשובחות, שבעייתן היחידה היא שהן אינן מתייחסות לתרבות הייחודית של המזרח התיכון.

התפטרות זריף

מאז שמונה מחמד ג'וואד זריף לשר החוץ האיראני הוא היה "חיה משונה" בעיני רבים מראשי השלטון באיראן. הוא למד לתואר שלישי במשפט בינלאומי בדנוור, קולורדו, והאנגלית בפיו מושלמת. סגנון לבושו מערבי, ושפת הגוף שלו מזכירה את זו האמריקנית. הוא עורר גיחוך בקרב חברי פרלמנט ופוליטיקאים איראנים רבים, כי הוא ניסה לגשר בין התרבות האיראנית המוסלמית ובין התרבות המערבית המודרנית שאיתה הוא בא במגע יומיומי.

הוא היה האדריכל האיראני של הסכם הגרעין שאובמה לחץ להגיע אליו בכל מחיר, על אפם וחמתם של חסידי הקו הקשה האיראנים, שדרשו להאיץ – לא להשעות – את המאמצים לייצור פצצת אטום ולא להיכנע לדרישת המעצמות לחדול מייצור זה. הם גם לוחצים להמשיך בפיתוח טילים בליטיים שיאיימו על כל אירופה, כולל על בריטניה, שצלחה מאות שנים מבודדת על גבי האי.

אלא שזריף נכשל באופן חרוץ, והפרישה האמריקנית מהסכם הגרעין השאירה אותו ללא תחמושת להילחם באמצעותה על הישגיו, ולכן הוא איבד את שאריות הלגיטימציה שלו בעיני הנשיא רוחאני.

אך הקש ששבר את גב הגמל היה העובדה שזריף לא הוזמן לקבל את פני בשאר אסד בביקורו החפוז בטהרן, שהתקיים השבוע. היעדרותו בקרב מקבלי הפנים הייתה בולטת והעלבון המכוון שהסבו לו מארגני האירוע היה גדול מידי, חשוב מידי, ופוגע מידי, ולכן הוא התפטר.

אלא שאם הממונים על זריף לא יקבלו את התפטרותו הוא יישאר במשרת השר עד שימצא מישהו שיחליף אותו.

אך זריף לא לבד, הוא לא השר הראשון המתפטר לאחרונה, שכן לפני יותר מחודש עשה זאת שר הבריאות, והסיבה היא היעדר תרופות בשל הסנקציות הבינלאומית על איראן. נראה שהתפטרות שרים איראנים נובעת גם מתחושה שימיה של כנופיית האייתוללות בשלטון מעטים, ושהמזה"ת ישתנה בקרוב באופן טוטאלי, אחרי שאיראן תקרוס פנימה ותתפרק על פי מפתח אתני, כמו שהתפרקו ברית המועצות, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה.

תחושת הקץ המתקרב קיימת גם בקרב ארגוני האופוזיציה האיראנים הרבים החיים בחו"ל. ארגונים אלו, לאורך ארבעים השנים האחרונות, יותר משפעלו נגד השלטון באיראן, הם פעלו זה כנגד זה והחלישו זה את זה. בחדשים האחרונים רואים התגבשויות והתקבצויות של ארגונים אלו כדי להשיג דבר אחד: סילוק משטר האייתוללות. מה יהיה אחר כך? בזה יטפלו בעתיד. כרגע עסוקים בדבר אחד, בהפלת השלטון, ולכן שמו בצד את האג'נדות הסותרות ומתמקדים במשותף, הרצון להפיל את השלטון.