ר' שלמה חיים שהכרתי • זווית אישית

אף פעם לא מאוחר, והייארצייט של ר' שלמה חיים נותן לנו עוד תזכורת כמה שהרב אורנשטיין חסר לנו

*

שלשה ימים לפני חג הפסח אני מקבל טלפון מיהודי בשכונה. יש לו מתנה לתת לי לקראת החג וזה חשוב לו שאקח בהקדם.

מדובר בספר על המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה שהיארצייט שלו חל היום. היהודי קנה את הספר לעצמו וכאשר ראה שזה ספר 'עמוק מידי' החליט להעניק לי אותו כמתנה לחג.

בזכות משבר הקורונה הצלחתי למצוא כמה רגעים פנויים להתחיל לקרוא את הספר, וככל שהעמקתי בתוכו נזכרתי בר' שלמה חיים שאני הכרתי.

קוראים לו (או יותר נכון קראו לו) הרב אורנשטיין. רק אחרי שקראתי את הספר הבנתי מה הפירוש שהרב אורנשטיין היה 'מקבל פנימי' שלו, כי אם הייתי מסתכל עליו עכשיו, בטוח הייתי רואה מולי את ר' שלמה חיים.

נכון, זה לא היה פשוט להיות מרותק למקום חצי שעה כל יום בין שש וחצי לשבע בערב.

נכון, שאם החלטתי לעלות לשיעור הקבוע בתורה-אור ולקוטי תורה ב"חדר שני" של ה"זאל הקטן" הייתי חייב לעשות מאמצים לא לעצום עין.

נכון, שבהתוועדות חסידית לא יכלתי תמיד לחטוף שיחה קצרה עם היושב לצידי או ממולי, אבל כשאני מעיף מבט יותר מעשר שנים אחורה, אני נזכר ב'המשפיע', בה"א הידיעה.

בהתוועדויות המאוחרות בהם סיפור וריתק אותנו מההתוועדויות עם ר' שלמה חיים, בשיעורי חסידות שבהם שתה את כוסות התה החם רק כאשר זה היה קר לגמרי, בתשובות לשאלות בחסידות שגילו לנו 'עומק בחסידות' מהו.

בדרישות הבלתי-מתפשרות לאתכפיא, בבקבוקי היין שנגמרו בהתוועדות זה אחר זה אך השאירו אותנו איתו ואותו איתנו באותה רמה גבוהה של "מה אנו מה חיינו".

בביקורים שלו ב770 שהיו מנוצלים לדעת מה קורה באמת ובתמים עם המושפעים שלו. להתוועד לילה אחרי לילה כדי שנזכור מה תפקידנו.

בשבתות נופש שקיימנו בישיבה בהם טרח לבוא איתנו ו'להיות איתנו' בכל המעת לעת. גם בשינה ובבריכה, גם בסעודות ובטיולים.

נכון, הוא לא היה ה'עשה לך רב' שלי, אבל תמיד הוא יהיה המשפיע שאותו הכרתי.

ואולי זו ההזדמנות לבקש סליחה על כך שלא תמיד שמעתי את בקשותיו להתעמק יותר בשיעורי התניא והחסידות, לנצל כל רגע בהתוועדות ו'להתחבר'. ההפסד הוא שלי.

הרב אורנשטיין אתה חסר לנו. אני בטוח שגם למעלה אתה לא מוותר, אבל אנחנו רוצים לראות את התוצאות בשטח.