לפעמים להישאר בחו"ל זה גבורה…

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מה"מ – שכונת הכרמל הצרפתי בחיפה

מעשה גבורה בלתי נתפס. מוטי בן שבת מנהריה קפץ אתמול למים להציל חיי משפחה וטבע למוות, השם ישמור. לא עוד סיפור מהאגדות על גבורה והקרבה עצמית למען האחר, אלא משהו ממשי מהשבוע.

שלמה המלך אומר בקהלת "והחי יתן אל ליבו", ואירוע כזה שאירע בפרשת "ויחי" הוא מסר ויותר מכך עבורנו.

*

בפרשת השבוע נקרא על ברכתו של יעקב אבינו לבניו, פטירת יעקב וסיום הפרשה בה מצווה יוסף להשאיר אותו במצרים עד ליום שבו יצאו משם.

וכך הם המילים האחרונות בפרשת השבוע, המהוות גם סיום ספר בראשית: "וימת יוסף… ויחנטו אותו.. ויישם בארון במצרים".

מדוע?

מדוע יוסף מבקש להשאיר אותו במצרים, בשעה שאבותיו ואבות אבותיו נקברו בארץ ישראל?

יוסף "הפך עולמות" כדי לקבל אישור מיוחד לקבור את יעקב במערת המכפלה. הוא איים על פרעה מלך מצרים כי יגלה סוד כמוס באם לא יאפשר לו את מסע הלוויה.

יוסף שידע שבעים ואחת שפות, הבטיח לפרעה כי לא יגלה זאת כי בכך יגבר עליו ויהפוך להיות המלך בעצמו. ובשביל לקבור את אביו בישראל – השתמש בדרכים לא רגילות, הכל למען צוואתו של אביו "אל נא תקברני במצרים".

ומה איתו בעצמו?

יוסף הצדיק, שעבר תהפוכות לא קלות בחייו, מסר את נפשו וויתר לאחים שלו, דאג לעם ישראל במצרים במשך שנים רבות – מדוע נשאר הוא במצרים מאתים ועשר שנים, עד ליציאת מצרים אז לקח משה את ארונו של יוסף לישראל "ויקח משה את עצמות יוסף עמו – כי השבע השביע את בני ישראל"? למה לא ביקש מפרעה ומבני ישראל להעלות את ארונו באופן מיידי לשכם או לכל מקום אחר בארץ הקודש?

ומדוע מסיימת התורה את הספר הנפלא שלנו במילים כה קשות – להיפך מהמקובל כי "מסיימים בטוב"?

*

מסביר על כך הרבי, כי בכך מתבטאת ייחודיותו של יוסף עד כדי כך שעם ישראל קרוי על שמו (כנאמר "נוהג כצאן יוסף" תהלים פ,ב).

יוסף רצה לחזק את אמונת בני ישראל ביציאה מהגלות. הוא ידע כי יום יבוא "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף". הוא ידע כי יעברו עליהם שנים קשות מאוד של ייסורים וגלות, והוא רצה שהם לא יתייאשו מהגאולה.

הוא ויתר על לוויה מכובדת והעדיף להיקבר במעמקי הנילוס, רק כדי שהיהודים יאמינו כי צוואתו של יוסף "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" תתקיים, והם אכן ייצאו ממצרים ויקיימו את ההבטחה שנתנו לו. הוא מסר את נפשו למען עם ישראל, בחייו וגם לאחרי חייו, בכך שהימצאותו של ארונו במצרים מוסיפה להם באמונה ובידיעה כי יוסף נמצא איתם בצרת גלותם.

זו תוכנה של מנהיג שנמצא עם העם בכל צרה ובכל מצב, ולא נוטש את האוניה עד שאחרון הנוסעים יירד ממנה.

*

וכך סיפר פעם רבה של חיפה הרב שאר ישוב הכהן ע"ה: פעם נכנסתי לפגישה אצל הרבי מלך המשיח, ותוך כדי שיחה שנמשכה שעה ארוכה העליתי את השאלה "מדוע הרבי לא עולה לארץ הקודש"?

התמלאו עיני הרבי דמעות, ואמר: נאמר כי ביציאת מצרים לקח משה את עצמות יוסף עמו. אף אני מחכה ליום בו כל עם ישראל יצאו מן הגלות ויעלו לירושלים, אצא אף אני עמם ו"יוסף" (חמו של הרבי – רבי יוסף יצחק שמנוחתו כבוד בניו יורק) עמי יחד.

תשובה דומה ענה הרבי לפוליטיקאים רבים על שאלה זו – כי לא יטוש את העם אשר בחו"ל עד אשר יבוא לציון גואל ובאו כולם לציון ברינה.

*

מוטי ע"ה שנלקח לבית עולמו לאחר שמסר את נפשו למען הצלת משפחה – מלמד אותנו כי מנהיגות אמיתית נמדדת בשעת קושי, וכי חייו ממשיכים גם לאחר חייו – במורשתו אשר השאיר לנו לוותר על חיינו הפרטיים ולהיות עם האחר בעת צרתו.

*

זו אם כן שמה ומשמעותה של הפרשה "ויחי" – חיים אמיתיים שנמשכים גם לאחרי החיים בעולם הזה, כי "ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים" אינו סיום עצוב אלא זהו חלק מתכנית הגאולה: הירידה והקשיים הם זמניים בדרך אל הגאולה המובטחת.

עלינו להתחזק באמונה בציפייה ובטחון בגאולה השלימה ובביאת הרבי מלך המשיח בקרוב ממש, אז נתראה כולנו עם מוטי ביחד עם האבות הקדושים בתחיית המתים, וכפי שאומר הזוהר הקדוש "צדיקים קמים לתחייה מיד", אמן ואמן.