לא לראות את הרע • דעה

הרב ברוך מרקור, מגזין בית משיח

איזה סוג של צדיק עליך להיות כדי להתמודד עם העולם ולא להיות מושפע ממנו? האם אתה צריך להיות אחד מל"ו הצדיקים כדי להצליח להימנע מלהיפגע רוחנית מהרחוב ולהישאר עבד ה' ללא רבב?

חסידות מלמדת על מודעות מוגברת שמושגת כאשר הנשמה שולטת על הגוף, מצב רוחני שמרומם את האדם מעל מכשולים רוחניים: "והיינו בהתלבשות הנשמה בגוף, שהנשמה מושל ושולט על הגוף, דהלא אינו רואה כי אם דוקא כאשר יש רצון הנפש לראות ובאם לאו אינו רואה.

ועל פי פשוט היינו שמעצים עיניו, ובדקות הפירוש הוא היינו שאינו רואה כלל, והיינו בצדיקים הגדולים שמה שאינו נצרך לראות אינו רואה ממש, וכידוע מהמעשה דר' נחום מטשרנאביל בחלב שחלבו עכו,ם ואין ישראל רואהו, שאמר הפירוש ואין ישראל רואהו, א איד זעהט דאס ניט, ער זעהט ניט די א זאך כלל ניט. ויילע דאס ואס ער דארף ניט זעהן זעהט ער ניט כו'. [יהודי אינו רואה אותו, הוא כלל אינו רואה את הדבר. משום שדבר שאינו צריך לראות, אינו רואה. תרגום המערכת ועל דעתה בלבד].

וגם יש לומר שהוא על ידי קבלת עול מלכות שמים, שעל ידי זה אינו רואה ממש ההיפך מאלקות.

שיכול להיות שילכו ב' בני אדם והאחד יש בו קבלת עול מלכות שמים, וכאשר יזדמן לפניהם ענין היפך האלקות, הנה האחד רואה זה ומזדעזע מזה, ונצרך לו יגיעה רבה שיצא ממנו ההתפעלות, אבל השני שיש לו קבלת עול מלכות שמים אינו רואה זה … דקבלת עול מלכות שמים הוא ענין שעבוד, שהוא רק משועבד לאלקות ולא לזולת זה כלל". (ד"ה כי נער ישראל תרס"ו, עמ' תקפ"א).

***

האם אתה הולך ברחוב כמו הרבי, כשראשך מורם ואתה גאה להיות שליח ה'? או שאתה מתדרדר רוחנית כתוצאה משלטי חוצות, לבוש לא צנוע ודיבורי גסים של זרים שאינם יכול להימנע מלשמוע …

האם זה בכלל אפשרי? האם הכוח הזה שמור ליחידה סגולה?

שניים מבניו של נח היו ראויים לכסותו כאשר שכב ערום באוהלו. התורה לא מציינת רק ש"פניהם אחורנית" אלא מוסיפה "ערות אביהם לא ראו":

"…להדגיש אשר לא זו בלבד שהם (שם ויפת) לא ראו ״ערות אביהם״ במובן גשמי (לפי ש״פניהם אחורנית״), אלא עוד יותר, שלא ״ראו״ ולא ״הרגישו״ ענין של ״ערוה״ וחסרון אצל אביהם: הרגשתם התרכזה כולה בזה שהם צריכים לעשות — לכסות ״את (ערות) אביהם״. אבל ״ערות אביהם – בפני עצמה – לא ראו״. (לקוטי שיחות חלק י' עמ' 28).

"זה שמראים לו (מלמעלה) שיש (בחבירו) ענין הזקוק לתיקון, הרי זו הוראה שעליו להתעסק עמו בכדי לתקנו [בלי לשפוט, רק להעריך את המצב ולפעול]; וזה שמראים לו ענין של "רע" – זוהי הוראה שהרע נמצא בו והוא צריך לתקן את עצמו. שאם הוא בעצמו היה במדריגת "צדיק" (עכ"פ בפרט זה) אזי לא היה רואה ומדגיש בזה את הרע, כנ"ל". (שם).

הרבי מספק לנו את המבדק האישי לצידקות. אם אנו רואים במה שנקרה בדרכנו הזדמנות לעזור, אזי אנו פועלים על פי הרמז האלוקי. אולם אם אנו עסוקים בשלילה, עלינו להתבונן פנימה ולתקן את עצמנו. כשאיננו רואים את השלילה, אנחנו עומדים בקנה אחד עם הרצון האלוקי – עם הצידקות.

כאשר נאמץ רגישות רוחנית זו, לא נהיה שקועים בהבלי העולם, אלא רגישים יותר להתמקד בשיפור העולם שסביבנו. תשומת ליבנו תהיה מופנית לחיוב בלבד, לשלטים הזוהרים שמאירים וסוללים את דרכנו.

כאשר אנו יוצקים משמעות ומטרה בכל מעשינו, כולל השגרתיים והארציים ביותר – "ויעקב הלך לדרכו" – אנו יכולים להבין ולהתחבר לעצמות, לקב"ה. שם שוכנת אהבתו העמוקה לעם ישראל – "כי נער ישראל ואוהבהו".