בית נאמן: מוכח מחקרית – שווה להאמין

מאת זאב קרומבי, באדיבות מגזין בית משיח

האמונה בשם יתברך היא הבסיס של חיינו. הרוב הגדול של חיינו מעוצב בהתאם לאמונה זו. אנו מאמינים בשם יתברך בלי שום תנאים. יחד עם זאת, ניתן לשאול, האם האמונה בשם יתברך משפיעה על שביעות רצון מהחיים? האם אנשים שמאמינים בשם יתברך יותר שבעי רצון מהחיים מאנשים אחרים? התרבות המערבית החומרית רואה בהשגת ממון את הגורם העיקרי שמשפיע על שביעות הרצון מהחיים. לפי הגישה הזו, כככל שנרוויח יותר, כך חיינו יהיו יותר טובים ונהיה יותר מרוצים מהם.

האמנם זה נכון? האמנם, ככל שנרוויח יותר כסף ורמת החיים שלנו תעלה גם שביעות החיים שלנו מחיינו תגדל בהתאם? האם אנו מפסידים משהו כשאנו שמים את הדגש בחיינו דווקא על אמונה בה׳ ועל חיים רוחניים של תורה ומצוות? ללא ספק, רמת חיים כלכלית טובה ודאי רצויה ומבורכת, אבל, האם ניתן לחיות חיים טובים ומאושרים גם בלי בהכרח להיות עשירים? מסתבר, שלא רק שאפשר לחיות חיים טובים ומאושרים גם ברמת חיים לא הכי גבוהה, אלא שיש יתרון מוכח לחיים כאלו.

מחקרים שנעשו בארץ מצאו, שלמרות שרמת החיים הכלכלית בחברה החרדית נמוכה באופן משמעותי מרמה החיים של החברה הכללית בישראל, הרי ששביעות הרצון מהחיים, המצב הבריאותי ותוחלת החיים גבוהים בחברה החרדית מאשר בחברה הכללית. פרדוכס זה מכונה בשם: "פרדוכס בני ברק".

מה הוא "פרדוכס בני ברק"? בדרך כלל מקובל בעולם שככל שרמת החיים הכלכלית בחברה יותר גבוהה, כך עולה תוחלת החיים, משתפר מצב הבריאות ועולה שביעות הרצון מהחיים.

מסתבר, שהכלל הזה אינו נכון לגבי החברה החרדית בישראל.

כיוון שרמת החיים הכלכלית בחברה החרדית נמוכה יחסית לרמת החיים הכללית בישראל, ניתן היה לצפות ששביעות הרצון מהחיים, המצב הבריאותי ותוחלת החיים בחברה החרדית יהיו גם נמוכים באופן יחסי.

לדוגמא, באחד המחקרים השוו את ההכנסה הממוצעת בחברה החרדית יחסית לחברה הכללית. החוקרים מצאו כי בשנת 2016 ההכנסה החודשית ברוטו למשפחה חרדית הייתה 13,650 ש"ח, בהשוואה להכנסה החודשית הממוצעת ברוטו למשק בית יהודי לא-חרדי שהייתה 20,876 ₪.

זה כמובן הבדל משמעותי ביותר בהכנסה שמשפיע כמובן על רמת החיים. כן נמצא שבשנת 2016 קרוב למחצית (45%) מהמשפחות החרדיות חיו מתחת לקו העוני, לעומת 11% בלבד מהמשפחות היהודיות הלא-חרדיות. לאור נתונים אלו ציפו החוקרים למצוא שמצבם הבריאותי של החרדים יהיה יחסית ירוד, תוחלת החיים שלהם תהיה יחסית נמוכה, ושביעות הרצון שלהם מהחיים תהיה נמוכה ביחס לציבור הכללי.

כאשר בדקו החוקרים את שביעות הרצון מהחיים בחברה החרדית הם מצאו שאחוז האנשים הבוגרים בחברה החרדית שענה שהוא "מאד מרוצה מחייו" עמד על 63%, לעומת 35% בלבד מהבוגרים בחברה הכללית. הממצא הזה אומר שקרוב למספר כפול של אנשים בחברה החרדית מרוצה מחייו בהשוואה לחברה הכללית.

לא רק שביעות הרצון מהחיים של החרדים גבוהה משל שאר האוכלוסייה, גם הבריאות של החרדים טובה יותר מכפי שאפשר היה לצפות. 73.6 אחוז מהחרדים שהשתתפו בסקר הגדירו את בריאותם כ"טובה מאוד", לעומת כ-50 אחוז בקבוצות אוכלוסייה אחרות. רק 18.7 אחוז מהחרדים דיווחו כי הם סובלים מבעיה בריאותית כלשהי, לעומת שיעור כפול ויותר בקבוצות אחרות.

החוקרים גם בחנו את הקשר שבין רמת חיים הכלכלית לתוחלת החיים (עד איזה גיל אנשים מאריכים ימים). בניגוד לשביעות רצון מהחיים והגדרה עצמית של הבריאות שהם משתנים סובייקטיביים, תוחלת החיים היא משתנה אובייקטיבי.

החוקרים מצאו שיש בארץ שלוש ערים שבהן תוחלת החיים גבוהה בהרבה מהצפוי בהתאם לדירוגן הכלכלי, ובכולן יש ריכוז גדול במיוחד של תושבים חרדים. הערים אלו הן: בני ברק (שבה 95% מהתושבים חרדים), בית שמש (שבה 46% מהתושבים חרדים) וירושלים (שבה 31% מהתושבים חרדים). המחקר מצא, כי בממוצע, תוחלת החיים של גברים חרדים בשלוש הערים הללו גבוה בשלוש שנים מהצפוי על בסיס מצבם הכלכלי, ובקרב נשים – בשנה וחצי.

מהמחקרים האלו ניתן לראות שחיים של אמונה ותורה ומצוות תורמים לנו, לא רק ברוחניות, אלא גם מוסיפים לשביעות הרצון מהחיים, הבריאות ותוחלת החיים. הרבי מברך יהודים שתהיה להם פרנסה טובה, ואפילו "עשירות כפשוטה", אולם ללא השעבוד לדאגות הפרנסה כפי שאמר הרבי במאמר הידוע אותו אמר בחדרו במוצאי שבת פרשת נח תשל"ח על הפסוק "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (שיר השירים, ח, ז) הרבי הסביר את ההבדל שבין להיות עסוק ב"טרדות הפרנסה" לבין "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכח, ב).

במאמר הרבי הסביר שיהודי צריך לעסוק בפרנסתו רק ב"יגיע כפיו", אולם לא ב"יגיעת המוח והלב". צריכים אמנם ליגיעה, אולם יש להעסיק ביגיעה זו רק את הכוחות החיצונים. "יגיע כפיך" (כפים ושארי אברים החיצונים) דווקא, אבל לא הכוחות הפנימיים והנעלים (שבמוח ובלב), כי את הכוחות אלו צריך להקדיש לעבודת הבורא.

כיון שלא צריכים להיות טרודים בטרדות הפרנסה, יש כאלו שהולכים לקיצוניות ההפוכה, וחושבים שאפשר לא להתאמץ כלל, שהרי "הכל בידי שמים", הנה על כך כותב הרבי: "ודאי צודק שהכל בידי שמים כו', כמאמר חז"ל בזה, אבל – הם אמרו, והם אמרו (ספרי ל-ראה טו, יח) שלא יהא יושב ובטל, כי אם "(וברכך ה' אלוקיך) בכל אשר תעשה". (פתקים משולחנו של הרבי, עמ' 213, ההדגשה שלי ז.ק.).

כדי להיות באמת "עשירים" אין צורך דווקא בכסף ובזהב אלא באמונה בה' וחיים על פי התורה והמצוות, כפי שכתוב בספר ה"יום יום": "לא בתים הם העושר היהודי. העושר היהודי הנצחי הוא, שהננו יהודים שומרי תורה ומצוות, ומביאים לעולם בנים ונכדים ששומרים תורה ומצוות" (יום יום, ט' ניסן, בתרגום חופשי).

____

זאב קרומבי (MSW) הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות zeev@crombie.com או 0547-822686