קער א וועלט היינט! • ברוך מרקור

ר' ברוך מרקור, באדיבות מגזין 'בית משיח'

כששמעתי את הרבי צועק "קער א וועלט היינט!" רעדתי עד עמקי נשמתי. כל העולם שלי רעד.

זה קורה שוב. האדמה מתחת לרגלינו רועדת מפַּעֲמֵי משיח. מהפך אמיתי מתרחש אצל כל אחד ואחד.

הקב"ה לובש תפילין בהן כתובות שבחו של עם ישראל: "מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" (כלומר אומה ייחודית). אנו מקפידים על קיום מצוותיו, מניחים תפילין ומכריזים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הקב"ה קורא לנו "מיוחדים". אנחנו הערוץ לנוכחותו ולאחדותו ב"ארץ", ובאופן הדדי אנחנו מתאחדים עימו במסירות נפש ובאהבה: "ואהבת את ה'… ובכל מאודך".

ר' אלימלך מליז'נסק כותב שאמירת שמע צריכה להיות מתוך כוונה למסור את הנפש לה' יתברך, ואפילו לדמיין שעוברים עינויים, חס ושלום, על הסירוב להכחשת אחדות ה'.

"אמר להם [רבי עקיבא] כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך. אמרתי 'מתי יבא לידי ואקיימנו?' ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד". (ברכות ס"א ע"ב).

על פי האריז"ל, רבי ישמעאל כהן גדול, אף הוא מעשרת הרוגי מלכות, היה גלגול של יוסף הצדיק, שאף הוא היה ידוע בתואר יופיו. מותו המחריד של רבי ישמעאל היווה כפרה ליוסף:

"[בתו של הרודן] תואר יופיו בלבה חמדה, ושאלה מאת אביה חייתו להעמידה. ניאץ בליעל דבר זה לעשותו, להפשיט עורו מעל פניו שאלה מאתו, ולא עיכב דבר זה לעשותו, וכשהגיע למקום תפילין צרח בקול מר ליוצר נשמתו". (סליחות, מוסף יום כיפור) "צעק צעקה ונזדעזעה עולם וארץ התפוררה". (קינות, כ"ב)

רבי ישמעאל לא ביטא את כאבו עד לאותו רגע, אף שעבר עינויים קשים ומייסרים, עד שחוללה מצוות התפילין, היופי האמיתי של הקב"ה – "מי כעמך כישראל"…

• • •

"קער א וועלט!" מתוך השיחה המפורסמת של הרבי משנת תשד"מ היא הזעקה שמעניקה לי השראה:

בענין בנין בית המקדש וחורבן בית המקדש טוען הרוגוצ'בער, שחורבן בית המקדש הוא דבר הנמשך, היינו, שאין הפשט שבית המקדש נחרב כמעט לפני אלפיים שנה ומאז ישנה אבילות ישרה – שלכן ישנם שלשת השבועות ותשעה באב וכיו"ב, ובכל יום אומרים "ותחזינה עינינו גו'" ומתפללים על הגאולה וכו' – על דבר שאירע לפני למעלה מתשע-עשרה מאות שנה, אלא אומר [הרוגוצ'בער]: לא! חוברן בית המקדש הוא בכל יום ויום!

במילא מובן, כיצד צריכה להיות הצעקה "עד מתי" בכל יום ויום!…

הרוגוצ'בער אומר שמפורש כן בירושלמי: נאמר בירושלמי "כל דור שאינו נבנה (בית המקדש) בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו!".

[כלומר, מחורבן בית המקדש] עברו כבר תשע-עשרה מאות שנה עם עוד שנים לאחרי זה, כיון ש[נמצאים] ביום חמישי פ' פנחס, לאחרי תפלת מעריב – ולא נבנה בית המקדש, יש לדעת שהצעקה על הגאולה צריכה להיות כאילו חרב ביום חמישי פ' פנחס!…

איי מה שאתה עורך התוועדות וזהו יום גאולה וכו' – יהודים הורגלו כבר שתובעים מהם להיות נמנע הנמנעות, נמנעות בבת אחת: תובעים ממנו להיות נשמה בגוף, ויחד עם זה אומרים ש"על כרחך (אבל) אתה חי", זה צריך להיות "על כרחך"; בנוסף לזה עליו לקיים את מצות "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" בשמחה ובטוב לבב, וביחד עם זה הוא צריך לעמוד במעמד ש"בכל מאדך"… במילא הנשמה שלו מחזיקה מעמד בגוף רק "על כרחך", ויחד עם זאת הוא מקיים בשמחה ובטוב לבב את קישור הנשמה עם הגוף, לא כלות הנפש בפועל;

כיון שאתמול יהודים צעקו "עד מתי", שלשום צעקו "עד מתי", וכל הימים שלפני זה צעקו "עד מתי", ואחר-כך, רחמנא ליצלן, חרב בית המקדש היום בבוקר או היום בצהריים, מובן מכך כיצד צריכה להיות הצעקה "עד מתי" עכשיו!!

וכאמור אין זה ענין של פשט'ל אלא הלכה בתורה – התורה אומרת שמי שלא נבנה בית המקדש בימיו [מעלין עליו] כאילו כך וכך…

תארו לעצמכם: כאשר נחרב בית המקדש ועומד שם יהודים שהוא 'יהודי קשה', יהודי מ'אבן' ("א שטיינער איד") עם "לב האבן" ורואה איך נחרב בית המקדש בימיו, הרי הוא היה הופך את העולם! אומרת תורת אמת ותורת חיים הוראה בחיים – הפוך את העולם היום ("קער א וועלט היינט")!!!… (שיחת י"ב תמוז תשד"מ).