-
בקשר שבין מסירות נפש וקידוש ה', הרבי מדגיש בבירור את חשיבות ההופעה. הרבי יודע איך ג' תמוז תשנ"ד מצטייר בעיני העולם, אולם מתוך מסירות נפש הוא יצא למרפסת ב-770 כדי להצהיר באופן אישי על אמונתו וגאוותו באמיתת המסר שלו לעולם: הגאולה האמיתית והשלמה קרובה. אני לא אאכזב אתכם! • טורו השבועי של הרב ברוך מרקור • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ב בסיון ה׳תשע״טברוך מרקור
זה קרה בכולל האברכים של קראון הייטס, לפני למעלה מעשרים שנה – זמן קצר לאחר ג' תמוז תשנ"ד. הוויכוח שהתפתח היה על משיח כמובן, במהלכו הזכרתי את "מסירות הנפש של הרבי לצאת למרפסת…"
"למה אתם מתעקשים", קטע אותי אחד האברכים, "שהרבי יצא למרפסת של 770 במסירות נפש?"
אבל האם זה אכן מוזר? בזמנו התייחסתי אליה פשוט כ"גראָבקייט" – כהתבטאות אומללה, אבל זה המשיך להפריע לי, משום שהאברך שהתלונן היה "חסידישער יונגערמאן", וממש ממש לא טיפש. חִשבו על כך. מה הטריד אותו? על מה הוא באמת התלונן?
הציניות חיה ומתחזקת במצב של חוסר יכולת לראות שלימות בסמכות. לאחר שהדוגמה-חיה, מושפלת ומבוזה, כל אמת יכולה להיראות כשקר בפוטנציה. נאיביות ומסירות פשוטה נחשבות כילדותיות ובלתי מתוחכמות. ציניקנים מחפשים לעתים קרובות להתעמת בקולניות כדי להצדיק את עמדתם התשושה. בעולמם האפל, צדיקים – חס ושלום – יכולים לטעות (אחרי הכל, הם אנושיים!) או אולי הדור אינו ראוי, וכן הלאה.
כאשר לקחתי את כל זה בחשבון, היה ברור לי על מה היתה מחאתו של אותו אברך. את דבריו הוא כיוון למי שלדעתו קפץ על עגלת האמונה במהירות כזו, שהציניקן לא חי בנוח עימה. אז הוא התעמת איתו:
אם אתה מאמין שהרבי מושלם וקדוש באופן שיכול להתריס נגד המיתה עצמה, מדוע אתה מייחס לו תכונה של מסירות נפש? הוא הרי מעל הטבע! על פי תיאורך, לא מדובר על אדם מבוגר בשנות התשעים לחייו, אז למה אתה משתמש במונח של 'מסירות נפש'? הוא הרי נעלה לגמרי מסבל אנושי! במילים אחרות, אם עינינו מתעתעות בנו ושום דבר לא השתנה בג' תמוז, אם חוקי הטבע אינם חלים על כזה צדיק, כיצד אפשר לומר שיש לו מסירות נפש?!
האמינו לי שהציניקן הזה רוצה להשתכנע. הוא נואש לראות כיצד הפרדוקס הזה נפתר ומפיח בו אמונה חדשה. יותר מכל אחד אחר, האברך הספקן רוצה לראות את הגאולה מתפתחת בצורה משכנעת, מוחשית וגלויה כשהרבי – כמשיח – בראשנו. אולם עבורו, זה חייב להשתלב עם תפיסת המציאות שלו, עם העולם הטבעי והרציונלי בו הוא מושרש, ממנו הוא כה רוצה לברוח.
***
ר' שלום מרדכי רובשקין שוחרר מהכלא בשומעו על החדשות המדהימות והבלתי צפויות על שחרורו המיידי מהכלא שהושג בתמרונים נשיאותיים לא פחות. אבל ר' שלום מרדכי התעקש לחזור לכלא כדי לברך ברכת המזון במקום בו הוא "קבע סעודה". מפקד הכלא לא הצליח להבין על מה הוא מדבר: "לברך בכלא כאשר אתה אדם חופשי?! אתה באמת רוצה לחזור פנימה?!"
ר' שלום מרדכי סיפר לאחרונה את הסיפור הזה בדינר חגיגי. יהודים רבים מכל החוגים התאספו יחד במפגן של אחוות אחים. כאשר שמע כיצד ר' שלום מרדכי חזר מרצונו החופשי אל גוב הארי, נעמד רב ליטאי במקומו והכריז: "אני רב, ואני פוסק שאסור היה לך לחזור לכלא כדי לברך!"
הרבי אומר את אותו הדבר על הרבי הקודם בגאולת ג' תמוז: "היתה לו מסירות נפש גם לענינים אשר כמה גדולי וחכמי ישראל סברו שאין למסור עליהם את הנפש" (לקוטי שיחות חלק כ"ח שיחת ג' תמוז, אות ו').
התפיסה שהובילה להתעקשותו של הרבי הריי"צ להישאר בכלא עד אחרי שבת נבעה מכך ש"הוא החליט בהחלטה תקיפה שהוא כלל לא ייבהל ולא 'יתרגש'" מהמשטר שהחזיק אותו. הרבי מדבר באופן חד משמעי על סבלו של חמיו – הרבי: "ומפני התנהגות זו הענישו את הרבי ביסורי גוף רחמנא לצלן, היכו אותו וכו'" (אות ט').
הרבי בעצמו מגדיר את ג' תמוז כיום שמזוהה עם מסירות נפש:
"ואופן זה של מסירות נפש, ללא כל חישובים, היה ניכר בגלוי בהנהגתו של הרבי בכלל, ובמיוחד בקשר לגאולתו בג' תמוז, עד אשר עצם ה"תאריך" של ג' תמוז (בקשר לגאולה) מזכיר את מסירות נפשו…" (אות ג')
***
אז הרבי יכל לסבול, חס וחלילה, אבל חששו העיקרי היה ללא ספק תפקידו. כאשר עורר את זעמם של האנשים שכלאוהו, דבר שיכל לגרום לאפשרות של תקופת מעצר נוספת או להשבת גזר דין המוות נגדו, חס וחלילה, תפקידו – ללא כל ספק – היה מונח על כף המאזניים. חייו היו על כף המאזניים!
אבל במובן מסוים, השלימות של הרבי היתה חשובה אפילו משליחותו. אנשים לא יכולים להיות שותפים לחישובים של הרבי ובקביעה האם הוא יכול לנסוע בשבת. במקרה כזה, ההופעה – האופן בו האירועים מצטיירים בעין הציבור – מעוררת דאגה גדולה עוד יותר: האם הדוגמה-חיה של הרבי תהווה קידוש ה'. מנהיג אמיתי יודע שהדוגמה-חיה שלו ושלימותו האישית עומדות בראש סדר העדיפויות שלו. זהו חבל ההצלה היהודי האמיתי שהרבי מבקש להשליך ולהעניק לעם ישראל.
הרביים שלנו הינם יהודים שסבלו מהשלכות של ממש, אך בנוסף להחלטיות האלוקית שהיתה להם כלפי שליחותם, היו הם בראש ובראשונה דוגמה-חיה מה הפירוש להיות יהודי. כדי להמחיש כיצד יהודי יכול להתעלות מכל מכשול שהוא, הרבי לא התכוון להיכנע לקומוניסטים בשום צורה שהיא.
בקשר שבין מסירות נפש וקידוש ה', הרבי מדגיש בבירור את חשיבות ההופעה. הרבי יודע איך ג' תמוז תשנ"ד מצטייר בעיני העולם, אולם מתוך מסירות נפש הוא יצא למרפסת ב-770 כדי להצהיר באופן אישי על אמונתו וגאוותו באמיתת המסר שלו לעולם: הגאולה האמיתית והשלמה קרובה. אני לא אאכזב אתכם!
תגיות: ברוך מרקור