בית נאמן: להגיד את כל האמת בפרצוף?! • דעה

מאת זאב קרומבי באדיבות מגזין בית משיח

אחד הנושאים הבעייתיים שקיימים ביחסים בין בני זוג הוא נושא של אמירת "האמת לאמיתה". אמירת אמת היא ערך חשוב ביותר ביהדות, שהרי התורה כותבת בפרוש "מדבר שקר תרחק" (שמות כג, ז). נשאלת השאלה, האם אנו כחסידים ואנשי אמת חייבים וצריכים בכל מקרה להגיד את האמת המוחלטת? כאשר אישה שואלת את בעלה: "האם אני נראית יפה בעיניך?", האם עליו לענות לה את האמת: "די השמנת בזמן האחרון והשמלה הזו נראית עליך לא יפה"… או, כאשר בעל שואל את אשתו: "מה דעתך על דבר התורה שאמרתי בשולחן שבת?", האם היא צריכה להגיד לו את האמת: "זה היה ממש משעמם ולא עניין אף אחד"… 

מסתבר שלא תמיד חייבים להגיד את האמת המוחלטת. אמנם אסור לשקר, אולם יש מקרים בהם מותר "לשנות" מפני השלום, כפי שהסביר הרבי: "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, אבל לא לשקר ח"ו! וזהו החילוק בין שינוי ובין שקר, כאשר משנה מפני השלום – הרי זה הלכה בתורה ומקרב את עניין השלום. אבל כאשר משקר – מובן בפשטות מה התוצאה מעניין של שקר! (משיחת כ' מנחם אב תשמ"א לצבאות השם).

מקור דברי הרבי בגמרא ביבמות (סה, ב): "אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום… רבי נתן אומר מצווה". חכמנו ז"ל למדו זאת מדבריהם שלאחי יוסף, שחששו שאחרי פטירת יעקב אבינו יוסף ינקום בהם על שמכרוהו לישמעאלים, ולכן, למרות שיעקב לא באמת אמר להם איזה דבר, למען השלום הם שינו מהאמת ואמרו ליוסף: "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹוהֵי אָבִיךָ… " (בראשית נ, טז-יז).

יותר מכך, אפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו שינה מהאמת כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" (בראשית יח, יב).הקב"ה לא סיפר לאברהם ששרה אמרה עליו שהוא זקן כיוון שאברהם היה עלול להיפגע אם הוא היה שומע שאשתו חושבת שהוא זקן. לכן שינה הקב"ה את דבריה של שרה ואמר לאברהם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (שם יג), (יבמות סה, ב; ירושלמי פאה א, א).

ועוד ציווה הקב"ה לשנות מהאמת כשאמר לשמואל הנביא כשהוא הלך להמליך את דוד למלך: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (שמואל א טז ב), ונאמר אחר זה: "וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי" (ולא גילה שבא למשוח את דוד למלך).

ועוד למדו חז"ל (כתובות, יז, ב) שמותר לשנות מפני השלום כדי לפאר את הכלה: "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא (מפרש רש"י: לפי יופיה וחשיבותה מקלסין (משבחים) אותה), ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. (גם אם זו לא האמת המוחלטת והיא לא בדיוק נראית כך). בית שמאי שואלים על כך: "אמרו בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, הרי (אם) שהייתה חיגרת או סומא, אומרין לה כלה נאה וחסודה? – והתורה (הרי) אמרה "מדבר שקר תרחק"?!". למרות השאלה הקשה, ההלכה נקבעה כדעת בית הלל שמשבחים כל כלה כ"כלה נאה וחסודה" (שולחן ערוך אבן העזר סה, א).

יותר מכך, מצאנו במדרש אופנים שבו נאמר אפילו שקר מובהק מפני השלום. לדוגמא, אנו מוצאים שאליהו הנביא, בכוונה להפיג את צער העוני שרבי עקיבא ואשתו רחל נמצאו בו אחרי שאביה גרש אותם ולעודד את רחל אשתו של רבי עקיבא, אמר דברים שהיו שקר מוחלט. אליהו הנביא הגיע לביתם של רבי עקיבא ורחל וביקש קש כדי שאשתו תוכל לישון עליו כדי להראות לרחל שיש כאלו עניים שאפילו קש לא היה בביתם.

יש לבאר שההיתר לשנות מפני השלום אינו משום שהמטרה מצדיקה את האמצעים. אנו רואים בשאר מצוות התורה שאין הדבר כן. יש להקפיד על מצוות התורה בכל מצב, וגם המטרה הנעלה של השלום אינה מצדיקה ח"ו דבר עבירה, אלא שיש מצבים בהם ניתן לשנות בפני השלום. כיוון שזה הנושא מורכב יש ללמוד בעיון את כל פרטי ההלכות בנושא זה ותמיד יש לשאול רב מורה הוראה איך לנהוג.

המחקר מראה שהתפיסה שלנו לגבי מה מוסרי ומה לא מוסרי משתנה במהלך החיים. ילדים צעירים חושבים (למרות שהם לא תמיד נוהגים כך…) שהם אמורים להגיד תמיד את האמת המוחלטת. כאשר אנו מתבגרים אנו מבינים שהנושא הזה קצת יותר מורכב. מי שפיתח את התאוריה של התפתחות המוסר במהלך החיים היה פסיכולוג אמריקאי ממוצא יהודי בשם לורנס קולברג (Lawrence Kohlberg).

קולברג מונה שלושה שלבים עיקריים בהתפתחות המוסרית של אנשים. השלב הראשון נקרא הרמה הפרה-קונבנציונלית. השלב הזה הוא מגיל הגן עד לערך גיל תשע. בשלב הזה ילדים תופסים שהתנהגותם המוסרית נקבעת על ידי חוקים של סמכות חיצונית, והמעשים נשפטים לפי תוצאותיהם. הם לא מבינים שאפשר לעשות מעשה טוב גם אם התוצאות שלו פוגעות בהם. הם מבחינים בין התנהגויות טובות או רעות בהתאם לכך שיובילו לפרס או לעונש. בשלב הזה הילד מתקשה לראות את שני הצדדים של הסיטואציה, ונוטה להתעלם מכוונת האנשים בה, ולהתמקד בעיקר בצורך לציית לחוק, בשל פחד מעונש מדמויות סמכות.

השלב השני נקרא הרמה הקונבנציונלית והוא השלב שרוב המתבגרים והמבוגרים נמצאים בו. בשלב הזה האדם מודע לכך שלאנשים שונים יכולות להיות כוונות שונות ופרספקטיבות שונות לדילמה המוסרית, אך ההבנה הזו מאוד מוגבלת וקונקרטית. בשלב הזה אדם חושב שפעולה נכונה היא זו שמעניקה לאדם יתרון אישי ומספקת את צרכיו. כשיש הדדיות בין אנשים היא מובנת כחליפין של "טובות". ציות לחוקים חשוב, כי הוא מאפשר הרמוניה חברתית, בעיקר בהקשר של יחסים בין-אישיים חשובים. החוק צריך להיאכף באופן שווה על כולם וחובתו של כל אדם בחברה לשמור על החוק, כי הוא חיוני לשמירת הסדר החברתי, ואם כולם לא יצייתו – הסדר החברתי יתמוטט.

השלב השלישי נקרא  הרמה הפוסט-קונבנציונלית. זה שלב שאליו מגיעים רק חלק קטן מהאנשים ושבו אנשים מגדירים מוסריות במושגי עקרונות וערכים מופשטים. הדוגמא שקולברג מביא להדגמת המוסריות בשלב הזה הוא של אדם שהוא איש אמת, והוא מחביא בביתו יהודים, והנאצים מגיעים אליו ושואלים אותו אם יש יהודים בביתו. מובן שכל בר דעת ישקר במצפון נקי ויגיד לנאצים שאין יהודים בביתו כדי להציל את היהודים. מהדוגמא הנ"ל ניתן להבין שאמירת אמת מוחלטת אינה בהכרח תמיד ההתנהגות המוסרית הרצויה, ולפעמים יש מקום על פי ההלכה גם להתנהגות אחרת.

בפעם הבאה שתחשוב/תחשבי שאתה/את "פשוט חייב/חייבת" להגיד לבן או בת הזוג שלכם את האמת המוחלטת, אולי כדאי שתשקלו שוב אם אמירת האמת המוחלט היא המעשה הנכון, או שיש מקום אולי לשנות קצת את הדברים, כפי שאמר הרבי בשיחת פורים תש"כ (תורת מנחם חלק כ"ז ע' 430): "יש פתגם שאומרים בשם רבינו הזקן (לא שמעתי זאת מכ"ק מו"ח אדמו"ר, ולכן אינני יודע אם כן הוא), ששקר אסור לומר, ואילו אמת לא חייבים לפרסם ולהכריז מן הגגות…" 

__________

זאב קרומבי הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלותzeev@crombie.com   או 0547-822686